שם הכותב: תאריך: 15 דצמבר 2013

המשך IFRS 2

  1. שינויים מיטיבים:
    1. שינויים בתנאי הבשלה – גם ככה לא משפיעים על השווי לכן את השווי זה לא משנה. זה החלק הקל. הכתבה: שינוי בתנאי הבשלה הוא פשוט מבחינה חשבונאית. בסך הכל יש להתייחס מעתה ואילך לתנאים החדשים. היות ותנאי הבשלה ממילא לא משפיעים על השווי אזי לא יהיה צורך לשנות בשווי דבר. ניתן לחשוב על 2 מצבים:
      1. קיצור תקופת הווסטינג – במקרה כזה, כל המשמעות תהייה שפורסים את ההוצאה שחושבה ביום הראשון, על פני תקופה קצרה יותר. דוגמה נוספת:
      2. הפחתת יעד ביצועי – כל המשמעות היא לצורך ההחלטה האם נעמוד או לא נעמוד ביעד? (מבחני ה- GO NO GO הרגילים). מעבר לכך אין כל השפעה אחרת.

      אמנם ההיגיון הבסיסי של התקן הוא שיום המדידה הוא יום אחד שבו ידועים התנאים של ההסכם לצדדים (חברה ועובד), וכעת ההבנות האלה השתנו, למרות זאת, ע"פ התקן אין יום מדידה חדש!.

    2. שינוי תנאי שוק
      1. שינוי שווי האופציות (יעד מניה נמוך יותר או הפחתת תוספת מימוש) – נקרא "תמחור מחדש" ß re-pricing. דוגמה: ב-1/1/13 נתנו אופציה ששווייה 7 ₪. תוספת מימוש 13 ₪ ומחיר מניה 13. סוף השנה תוספת המימוש עדיין 13, אבל מחיר המניה הוא 8. המנכ"ל בא דירקט' ורוצה שינוי תנאים כי הוא עבד קשה וכו' וכו' ומשנים לו את התנאים לתוספת מימוש 8. התנאים של האופציה – שוויה שונה. החשבונאות אומרת: קח את יום השינוי, אתה רוצה לבדוק מה נתנו למנכל? תבדוק מה השווי הישן את האופציות לפני השינוי – נניח שהשווי במקום 7 ₪, ירד ל-2.5 ₪ כל אופציה. אחרי ששיניתי לו את התנאים – קח את השווי החדש – נניח 4.7 ₪. ובעצם, ביום הזה נתת לו 2.2=2.5-4.7, ואת זה תפרוס על פני היתרה של תקופת הווסטינג.

        הכתבה: הטכניקה שהתקן דורש ליישם היא לזקוף את השווי ההפרשי של התכנית הנובע משינוי התנאים. בדוגמה פשוטה: נניח כי אופציות הוענקו ביום מסוים והשווי שלהן היה 7 ₪. מעתה, יש לפרוס את 7 השקלים על פני ה- vesting ככל שקיים. נניח שבמועד עתידי האופציות יצאו אל מחוץ לכסף. למשל: במקרים בהם תוספת המימוש קבועה ומחיר המניה התרסק. במקרה זה, למרות שהאופציות מחוץ לכסף, עדיין ייתכן שיש להן שווי (בשל ערך הזמן). כאשר משנים את התנאים ומפחיתים את תוספת המימוש, שווי האופציות גדל, וההפרש – שבעצם ניתן לעובד – הוא ההפרש ביום השינוי בין שווי האופציות לפי התנאים הישנים לבין השווי החדש לפי התנאים המשודרגים. שווי זה ש לפרוס על פני יתרת התכנית, בנוסף לשווי המקורי אותו ממשיכים לפרוס.

        המצב בישראל – (שלי) המנגנון של התמחור מחדש רווח בישראל בגרסה האוטומטית שלו – כבר בתוך התכנית אומרים לעובד, שאמור לשדרג את מחיר המניה, ככה: נניח מחיר המניה 10 ₪, ת.מימוש 10 ₪. אבל, אז אי מוסיף תמחור מחדש אוטומטי ואני אומר לו שאם מחיר המניה יהיה נמוך מ-10 ₪ – אז תוספת מימוש 10 ₪ או מחיר המניה במועד ה- VESTING. נניח היה צריך לעבוד, ועבד 3 שנים. אבל מחיר המניה הוא 6 – אז תוספת המימוש שלו תהייה 6 ואז יש לך עוד נניח שנתיים לממש – תקווה שמחיר המניה יעלה. בהגדרה מנגנון כזה לא מתמרץ כי לא משנה מה מחיר המניה הוא תמיד יכול לממש.

      2. שינוי כמות המכשירים המוענקים – מדובר בתכנית חדשה היום על יתר המכשירים. הכתבה: למעשה, התקן רואה בשינוי כזה כמעין תכנית חדשה שהוענקה ביום השינוי ומכאן שיום השינוי הוא יום המדידה כי מדובר בהענקה!, והשווי הזה ייפרס על פני יתרת התכנית.

דוגמות החל מעמוד 15.

שינוי אומדן – מעתה ואילך. מה זה מעתה?

  1. אם יש יום כלכלי (למשל יום שיפוץ של ר"ק) – מאותו יום
  2. אם אין יום כלכלי – תחילת תקופה או סוף תקופה לפי מדיניות חשבונאית ß בתרגילים עושים מתחילת תקופה.

הכתבה: שינוי תכנית הוא שינוי אומדן, והיום והשינוי הוא שינוי כלכלי אמיתי שמתרחש ביום מסוים, הרי שעל פי IAS 8 הוא יימדד מהיום הספציפי.

אז אמרנו שיש 4 סוגי שינויים: מיטיבים שהם מזווית העובד טובים. אמרנו בתקופת ההבשלה, תנאי ביצוע ירד ויתכן שזה יתקבל ביתר קלות. אמרנו שיש שינוי לטובה בתנאי שוק – re-pricing – 2 תכניות.

  1. שינוי לרעה מבחינת העובד:

    הכלל: מתעלמים. אילו שינויים לרעה יכולים להיות?

    1. שינוי לרעה בתנאי הבשלה
      1. הארכת הווסטינג – היית צריך לעבוד שנתיים תעבוד 3. אם אני מאריך את התקופה – המשמעות היא שיש להתעלם!!. להמשיך ולטפל בתכנית כאילו תקופת הווסטינג היא שנתיים ולא 3!. גם אם אחרי 3 שנים יהיו פחות עובדים ואשלם פחות! אבל זה לא מעניין את החשבונאות. החשבונאות מאוד נזהרת מלעשות דברים שיעיפו את האופציות לעובדים לזבל. נניח אאריך את התקופה ל-100 שנה זה ממסמס את ההוצאה! לכן זה לא מעניין.
      2. העלאה של תנאי ביצוע – היית צריך למכור 30, תמכור 130. גם פה מתעלמים!!!.
    2. תנאי שוק
      1. העלאה של תוספת המימוש – מתעלמים
      2. הפחתת כמות המכשירים ההוניים– וסטינג מיידי של האופציות שבוטלו. יום אחד נתתי אופציות יום אחרי התחרטתי או העובדים ויתרו ß ההוצאה תירשם!!!.

שינויים לרעה יבואו בד"כ בתיאורטיות למעט הפחתת מכשירים הוניים!.

  1. ביטול וסילוק:

    יש משהו אחד שיש לשים אליו לב: כשאני עושה ביטול וסילוק יש מי שיגיד שאולי ביטול תכנית זה הרעה ואז מטפלים כהפחתת מכשירים הוניים. אבל, בגלל זה יש גם סילוק – מחשבים שווי ואני משלם לכם על זה. לא נדפקתם אתם מקבלים על זה כסף. מהרגע ששילמתי על זה החשבונאות לא רואה בזה שינוי לרעה.

    מה עושים? נתת בעצם מכשיר הוני וקנית בעצם מכשיר הוני. אם הנפקתי להם אופציות, לעובדים. אצלי זה היה הון עצמי – זו רכישה עצמית של רכיב הוני (אופציות באוצר). אבל!!! החשבונאות אומרת שנניח השווי של כל אופציה זה 4 ₪. אם הייתי קונה בבורסה הייתי משלם 4, אבל אני "קונה" את זה מהעובד שלי שאני רוצה לצ'פר לכן אשלם יותר – נניח 4.5 ₪. אז מה אעשה אם קניתי אופציה ששווה 4 ₪ ב-4.5. עד גובה השווי ההוגן – הפחתת הון. ההפרש – הוצאות שכר מיידית!!.

    הכתבה: ביטול וסילוק תכנית לא נחשבים כהרעה שכן החברה קונה במזומן את התכנית. היות והאופציות הן מכשיר הוני, רכישתן ע ידי החברה היא רכישה עצמית. כלומר, הפחתת הון. התקן מתייחס גם למצב פינתי שבו בסכום שהחברה משלמת גבוה מהשווי ההוגן של האופציות. כאשר מדובר בעובדים, יש כמובן היגיון עסקי, לפעמים, לעשות את זה. אלא, שמבחינת המתודולוגיה החשבונאית לא הגיוני לראות בכך הפחתת הון, החשבונאות טוענת שמדובר בתשלום נוסף שצריך להיחשב כהטבה נוספת לעובד, ומכאן להיזקף כהוצאת שכר. המסקנה היא שסילוק תכנית נרשם כהפחתת הון עד גובה שווי האופציות. כל תשלום שמעבר לשווי נרשם כהוצאת שכר מיידית.

    דוגמה בעמוד 19 למטה – הערה בסוף השאלה: במידה והחברה בדוגמה הזו הייתה משלמת 3.7 ₪ (פחות מ-4 ₪), לא היה רכיב נוסף של הוצאות שכר. את התכנית המקורית היינו זוקפים במלואה לרוה"פ (כנ"ל), והסכום ששולם היה נחשב הפחתת הון.

  2. החלפת תכנית:

    אמרנו שיש 3 מקרים שאפשר לעבוד על התקן. ראינו 2 וזה השלישי. התקן אומר שצריך להבחין בין 2 מצבים:

    1. ההנהלה רואה בתכנית החדשה כמחליפה – יש לי עובד, תן לי את התכנית שלך, ואתן לך תכנית חדשה מיד. תיאורטית יכולתי להגיד לו שפשוט אשדרג לו את התכנית, לכן אם ההנהלה רואה בתכנית החדשה כתכנית מחליפה זה מטופל כשינוי בתכנית (לטובה, כי לרעה מתעלמים) ß הפרשי!.
    2. ההנהלה לא רואה בתכנית החדשה כמחליפה – כל השווי יוכר. אם משמעות התכנית החדשה זה קבלת עוד אופציה. אולי זה בכלל לא לאותם אנשים? הקודמת מבוטלת ולחדשה יש שווי משלה.

    זולת המצב שנתתי עוד אופציות ואז לא ניתן להגיד שזה מחליף, יש פה אפשרות בחירה כמעט מלאה מתי אתה רואה כמחליף ומתי לא והטיפול החשבונאי שונה לגמרי – אחד יעשה רק שווי הפרשי ואחד זורק הכל לרוה"פ ומכיר בתכנית חדשה.

    הכתבה: החלפת תכנית הוא נושא בעייתי בתקן משום שהוא מתיר להנהלה להחליט האם התכנית החדשה מחליפה תכנית קיימת או שהיא לא מחליפה תכנית קיימת. להחלטה הזו, שהיא עלולה להיות שרירותית, יש השלכה חשבונאית גדולה מאוד, משום שהטיפול החשבונאי בתכנית מחליפה זהה לטיפול בתמחור מחדש, כלומר, ההוצאה הנוספת שתירשם היא על בסיס ההפרש בשוויים. לעומת זאת, הטיפול החשבונאי בתכנית שאיננה נחשבת כמחליפה הוא לזקוף את כל ההוצאה בכל סכום השווי של התכנית החדשה על פני תקופת הוסטינג. שלי ß את הישנה אני כמובן מבטלת בכל מקוה לרוה"פ.

    הכתבה: ישנם מקרים שלא ניתן לטעון שהתכנית היא מחליפה. המקרה הקלאסי הוא שהתכנית החדשה מעניקה כמות מכשירים נוספת על זו של התכנית הישנה. מקרה כזה, קובע התקן, הוא מקרה של תכנית שאיננה מחליפה.

  • בתקינה האמריקאית – ישנם כללים ברורים המבחינים בין החלפה לבין אי-החלפה. בארה"ב בוחנים, כמובן, את מספר המכשירים ההוניים, אבל בוחנים גם דברים נוספים: למשל, האם התכנית החדשה הוענקה בדיוק לאותם אנשים ("ניצעים"). אם לא, לא ניתן לטעון שהוא מחליפה. כמו כן, התקינה האמריקאית מפרטת פרמטרים כלכליים כגון הצמדות למיניהן. שינוי בפרמטר כלכלי הופך תכנית ללא מחליפה. בנוסף, קיים גם טווח זמן מקסימאלי נדרש כדי לומר שהתכנית היא מחליפה – במקרים מסוימים חצי שנה ובמקרים אחרים שנה. תכנית חדשה אחרי 3 שנים – קשה להגיד שהיא חליפה תכנית אחרי כ"כ הרבה זמן.

    בשאלות יהיה נתון האם התכנית היא מחליפה או לא.

  • דוגמה בעמוד 21.
  • ביטול תכנית ובמקביל תמחור מחדש – נניח פעם נתתי לכם אופציות עם ת.מימוש 8 ומחיר מניה 8. שווי האופציה לפי בלאק אנד שולץ= 0.5 ₪. עכשיו, תוספת המימוש 8, אבל מחיר המניה ירד ל-6. עכשיו האופציות גם התקדמו בזמן, ושוויין הוא 0.2. אבל, המנכ"לים יודעים שלא ניתן לממש את האופציות. אפשר את ה-0.2 הזה להמיר לתכנית שהיא בתוך הכסף: למשל אם מחיר המניה ממשיך להיות 6, אתן להם אופציה להיום עם תוספת מימוש של 5.8 – 5.8 זה בתוך הכסף ועל כל אופציה אקבל 0.2. מה עדיף? תלוי באוהב סיכון או שונא סיכון. מה החברה צריכה לרשום? כלום!!! אם זו תכנית מחליפה אני צריך לקחת שווי תוספתי ששווה ל-0! החברה לא תרשום כלום ואני שיניתי את התכנית מאופציה מחוץ לכסף לאופציה בכסף. ותוספת המימוש= למחיר מניה (תמחור אוטומטי) אז בכלל לא יצא כסף.

    חלופות הטיפול – האם זה שדרוג או ביטול וסילוק – או שמתעלמים מזה וממשיכים כי אין שווי תוספתי. אין לזה פתרון בתקן. עושים מה שאנחנו רוצים – דוגמה בעמוד 22.

הענקות לפי שווי פנימי:

הנושא האחרון בתכנית שמסולקת במניות.

שווי פנימי זה ההפרש בין מחיר המניה לתוספת המימוש. כמובן שלשווי האופציה יש גם ערך זמן שכדי לחשב אותו צריך מודל לתמחור אופציות (השכיח לגבי אופציות לעובדים הוא black &Shultz). כל זה ביחד זה שווי הוגן של האופציה.

מה קורה אם אתה לא יודע להעריך את השווי ההוגן של האופציה? החשבונאות אומרת שבמקרים הנדירים בהם לא ניתן להעריך שווי אופציה (חברה פרטית למשל) אז את ההענקה של האופציות לעובדים תמדוד רק לפי שווי פנימי. זו בעיה כי מה לא ידעתם לעשות? יש מודל! אם אתה עושה ערך פנימי שהוא קל – אם זו חברה פרטים ואין מחיר מניה וזה הנתון המרכזי, אז אם את מחיר המניה אני לא יודע וזה המרכזי אז אין אעשה שווי פנימי בכלל?!. אני יכול לעשות הערכת שווי אבל מה סטיית התקן? אין לי למה להשוות!! נניח זו חברה פרטית שלא מפרסמת כלום ולא ידועות התוצאות העסקיות שלה. אבל אין מה להיכנס לזה כי זה לא קיים.

הכתבה: באותם מקרים נדירים שבהם לא ניתן לחשב שווי הוגן של אופציה (לא קיים במציאות) קובע IFRS 2 שהאופציה תימדד לפי ערך פנימי. ההוראה הזו גוזרת טיפול חשבונאי שונה מהטיפול הרגיל. היות והאופציה לא נמדדת בשווי הוגן, למעשה הכלל הבסיסי של התקן לא מתקיים – אין מדידת שווי הוגן ביום המדידה! ולכן, התקן קובע כי בהענקה כזו יש לעדכן מידי תקופת דיווח את שווי התכנית, ויש לעשות זאת לא רק בתקופת הווסטינג אלא גם לאחריה! (למשל, לאחר סיום תקופת השירות של העובד), עד למועד הסופי של חיי האופציה בעת המימוש או לחלופין בעת הפקיעה.

עמוד 24 – דוגמה:




4 × ארבע =

תואר ראשון
תואר שני
מרצים