שם הכותב: תאריך: 15 דצמבר 2013

המשך IFRS 2

ביצענו הבחנה בין ספקים לעובדים. עובדים זה במובן הרחב של המילה כלומר, בעידן חב' הארנק רואים שחלק מהעובדים הם לא עובדי החברה ולא מתקיימים יחסי עובד מעביר אלא שהמנכ"ל/סמנכ"ל מוציא חשבונית לחברה שבבעלותו שנותנת שירותי ניהול לחב' אחרת בבעלותו (ד"ש מיטב) במטרה להפחית מס ובט"ל. בהתייחס אליהם מדובר בעובדים כי הם נותנים שירותי עבודה, למרות שהוא ספק אבל הוא עובד למען החברה, גם דירקטורים נחשבים לעובדי החברה, למרות שהם מפקחים ולא באמת מתקיימים יחסי עובד מעביד, אבל הם מקבלים כסף מהחברה תמורת שירותי ניהול למענה כמפקחים עליה. ולכן נסכם את זה בכך שחב' ארנק ודירקטורים הם עובדים.

אמרנו עוד שמה שמבדיל בין עובדים לספקים הוא שעובדים לא יודעים מה הם עושים וספקים לעומת זאת כן. ולכן, עובדים > יום המדידה = יום הענקה.

לגבי ספקים> יום המדידה= היום בו סיפקו את השירותים.

בעובדים > שיטת המדידה, או את מי מודדים, המדידה תהיה לפי המכשירים ההוניים כי לא יודעים איך לתמחר את העבודה שהם נותנים תמורת המכשירים ההוניים , כי הם מקבלים גם שכר.

בספק> הוא מוכר את השירותים בכסף וככה נמדוד .

תוכנית לסילוק במניות:

אם אין תנאים > זה אומר שזה בגין שירותי עבר> הוצ' מיידית. אבל בסופו של דבר העובד לא מימש את האופציות שלו כי האופציה מחוץ לכסף?! אמרנו שזה מעין כרטיס הגרלה, נתתי כסף, רשמתי וההוצ' נרשמה ואין להחזיר אותה, זה שזה לא הגיע ליעד, לא אומר שאין לזה שווי ולכן, במקרה כזה שלא מומשו האופציות בידי העובד > אין רלוונטיות לגבי רישום ההוצאה כי היא נרשמה כבר לפי שווי שקיים במועד נתינתה.

אם יש תנאים > 2 אפשרויות בין תנאי הבשלה לבין תנאי שוק (שאינם תנאי הבשלה).

תנאי הבשלה מוגדרים כ- שירות או ביצוע + שירות. תנאי הבשלה הם תנאים שלא משפיעים על השווי כאמור ואמרנו גם שזה GO-NO GO, תגיע ליעד-תקבל. לא תגיע-לא תקבל. חלק יהיה GO וחלק יהיה NO GO. [זה לא משפיע על השווי כי שווי של אופציה הוא לא משהו מוחלט אבל לעומת זאת אם ניתן שווי ברור כמו למשל גביעי קוטג'- השווי קיים ויישאר כשהיה.

תנאים שאינם תנאי הבשלה מוגדרים כ – תנאים שאינם תנאי שוק כלומר, לא משפיעים על השוק וגם מוגדרים כ- תנאים אחרים כלומר, תנאים שבאים על הדרך שלא קשורים לעבודת העובד. [למשל אם נתתי אופציה, אין לזה השפעה על תנאי השוק, יש לזה שווי בלי קשר לאם תממש או לא. ולכן זה כמו כרטיס הגרלה. מה שיקרה אח"כ לא ידוע, אם תזכו ואם לא תזכו לא נבטל את הוצ' השכר ולכן בסופו של דבר ניתן להגיד שתנאי שווי משפיעים על השווי במועד המימוש].

תנאי GO-NO GO – לא רלוונטי למועד הנתינה וייבחן בהמשך. בכל פעם שיהיה GO – יש הוצאה. כשיהיה NO GO – נבטל את ההוצאה.

לסיכום, בהבשלה לא בודקים מה קורה בסופו של דבר ובתנאים שאינם הבשלה נבדוק.

דוג' בחוברת 5 עמ' 10– התנאי הוא תנאי ביצוע שקובע את מועד הבשלת תנאי השירות.

השווי חשוב במועד ההענקה כי זהו יום המדידה וזו הפעם היחידה שנמדוד. ולכן לשים לב אם נותנים שווי בתאריכים שונים. בשנה ה-1 לא נקבל אבל השאלה היא מתי כן נקבל בשביל לדעת על כמה זמן לפרוס.

הערות לטבלה: התחזית של החברה חשובה מ-2 היבטים:

  1. לקבל החלטה האם האופציות יבשילו או לא (GO-NO GO)- אם החב' הייתה צופה שבאף אחת מהשנים לא תהיה עמידה ביעד, לא היינו צריכים לרשום הוצאה באף אחד מהתקופות (כי זה יעד ביצוע שלא עמדנו בו).
  2. בהינתן הערכה לפיה האופציות יבשילו, השאלה היא מתי הן יבשילו לצורך הפריסה של ההוצאה.

אפשר לשים לב שתחזית המימוש היא לתום שנה 2 ולכן נפרוס את הוצ' השכר על-פני שנתיים, בעוד שבשנה ה-1 רואים שהגידול הממוצע ברווח לא עמד בתנאי הביצוע/יעד.

440 עובדים– בשאלות מורכבות יותר נצטרך לבחור מטבלת הנתונים את המס' הרלוונטי. בדר"כ כמות הנתונים תהיה גדולה יותר והמבחן יהיה המועד המדויק להשגת היעד.

*גידול הממוצע ברווח שנתון לכל שנה, מעיד על הממוצע בכל אחת מהשנים לפניה.

דוגמה 2 בעמוד 12

  • אם תקופת ההבשלה הייתה כמה ימים/שבוע – לשים לב שזה בכלל לא עונה להגדרת נגזר ולא נכנסים לתקן!!.
  • נתון תמיד שהחברה "העניקה" – את ההוצאה של שווי האופציה לא אבחן מחדש ולא אוודא כי כבר נתתי את האופציות!! אם הם ישתמשו או לא, יבשילו או לא, זה לא מעניין ולא בוחנים מחדש!! לעולם לא אבטל את ההוצאה הזו (כמו כרטיס ההגרלה).
  • את השווי של האופציה אני קובע פעם אחת ביום ההענקה וזהו!!!. אח"כ הוספתי לו גם את הנתון של ה-5 שנים- גם את זה אני לא משנה. רק אם מנהל עוזב בפועל אני מבטלת את ההוצאה לגביו.
  • הכתבה: כאשר תנאי השירות נקבע על ידי תנאי השוק אזי יש צורך להעריך את המועד המדויק שבו תנאי השוק יתקיים. המועד הזה רלוונטי לצורך מודל התמחור, אבל בהחלט ייתכן ואף סביר שבפועל הוא לא יהיה המועד המדויק. היות ולצורך השווי קבענו מועד מסוים הרי שהוא מחייב גם לצורך הפריסה. התקן מתייחס אך ורק למצב שבו התנאי יושג מעבר לאומדן – לאחר האומדן, והוא קובע שאין לשנות את הפריסה המקורית (פרסנו על 5 יצא 6? תפרוס על 5 ואל תשנה). לעומת זאת, התקן איננו מתייחס למצבים שבהם תנאי השוק יתקיים לפני המועד שנחזה, לפני התחזית, למשל אחרי 3 או 4 שנים. לאור הלקונה בתקן ניתן לחשוב על 2 אפשרויות לטפל:
  1. להכיר באופן מיידי בכל יתרת השווי שטרם נזקפה לרוה"פ; או
  2. להמשיך כרגיל (לפרוס על פני 5 שנים בכל זאת).

דוגמה 3 עמוד 13:

  • ניסוח חלופי:
  1. תכנית אחת – 100 אופציות אם מחיר המני הגבוה מ-10
  2. תכנית 2 – 50 מניות אם מחיר המניה גבוה מ-15
  3. תכנית 3 – 30 מניות אם מחיר המניה גבוה מ-20

שווי אופציה בודדה –

  1. 5 לאופציה * 100= 500 שווי התכנית
  2. 4.5 לאופציה*50 אופציות= 225
  3. 4 לאופציה 30 אופציות= 120

    סה"כ 845 ß את זה אני פורס על 3 שנים אם אני חושב שהעובדים יישארו.

כמו שאמרנו, שמרגע שניתנו האופציות, מעבר לעבודה למשך 3 שנים, תנאי השוק מתקיים/לא לא מעניין את החשבונאות.

בתנאי שוק זה לא רלוונטי בתנאי הבשלה זה כן רלוונטי התחזיות.

  • הכתבה: בשונה מהדוגמה של תנאי הביצוע (הבשלה), כאשר תנאי השוק קובע את כמות המכשירים, לא ניתן לחשב שווי אחד לתכנית. והסיבה – מודל תמחור האופציות מתחשב בתנאי השוק ולכן התמחור של כל אחת מ-100 האופציות הראשונות יהיה שונה מהתמחור של כל אחת מ-50 האופציות של הקבוצה השנייה, והוא כמובן יהיה שונה מהשווי של כל אחת מ-30 האופציות בקבוצה השלישית. לפיכך, אין ברירה אלא לחלק את התכנית ל-3 ולחשב שווי נפרד לכל "תכנית". לאחר שמחשבים את השווי, הסכום הכולל הוא זה שמעניין אותנו! ובמידה ותנאי השירות יתקיים, נזקוף לרוה"פ את השווי הזה, בין אם כל האופציות יהיו בכסף ובין אם אף אחת מהן לא תהייה בכסף.

הדוגמה בעמוד 13 – הבעיה של IFRS 2:

  • הבעיה הזאת יהיה אולי בשאלה תיאורטית במועצה.
  • נניח יש תכנית ויש לה תנאי ביצוע. השווי של האופציה לא מתחשב בתני הביצוע. השווי הוא 300 (בלי קשר לתנאי ביצוע). זה שווי התכנית.
  • נניח אני רוצה להקטין את השווי הזה? באמצעות תנאי שוק. אם אשים תנאי שוק בפנים בכל מקרה השווי יקטן. אין שום מגבלה ולכן כל מגבלה תקטין, השאלה כמה תקטין תלויה באפקטיביות התנאי. התוספת של התנאי מקטינה שווי. שווי התכנית עם תנאי השוק= 210. נשאלת השאלה איך מטפלים חשבונאית בתכנית שיש בה חלופה – או תנאי שוק או תנאי ביצוע. למשל: אם מתקיים תנאי הביצוע, תקבלו את המניות. לחלופין, אם יתקיים תנאי השוק – תקבלו את האופציה, ואילו תנאים חלופיים.
  • המקרה הזה שהוא הבעיה של IFRS 2, מהווה אפשרות לתחמן את התקן. נניח רוצים לתת תכנית למנכ"ל, והוא לא מוכן לתנאי שוק אלא לתנאי ביצוע בלבד. הוא רוצה תכנית בשווי 300. אבל החברה רוצה להוריד את השווי, אז מה איכפת למנכ"ל אם יוסיפו תנאי נוסף, חלופי? לא איכפת לו. השווי ע תנאי השוק נמוך יותר, אז מה שווי התכנית?
  • לאור העובדה ש-IFRS 2 שותק, למעשה יש פתח לתכנון חשבונאי במסגרתו ישולב תנאי שוק פיקטיבי שברור שלא יושג ושיקטין משמעותית את שווי התכנית. בדוגמה שלנו שלקוחה מתוך הספר של EY, הטיפול מצריך אומדן – איזה מבין התנאים יתקיים? אם מדובר בתנאי הביצוע, השווי שיש לקחת בחשבון הוא הגבוה יותר ואם הצפי הוא שתנאי השוק יתקיים, יש לקחת את השווי הנמוך (210). פירמות בינ"ל אחרות אומרות אחרת ולכן למעשה אין כלל.

שינויים בתכניות תגמול מבוסס מניות:

התקן מחלק את השינויים ל-4 קבוצות:

1. שינויים מיטיבים מבחינת העובד:

1.1. לשנות תנאי הבשלה –

א. קיצור תנאי השירות (ווסטינג).

ב. הפחתת יעד ביצוע. צריך למכור 100 אלף – תמכור 30 אלף ותיקח את האופציות.

1.2. שינוי תנאי שוק-

א. הדוגמה הקלאסית – יעד מניה נמוך יותר .

ב. הפחתת תוספת מימוש.

ג. הוספת מכשירים הוניים (שינוי יחס המרה).  תקבל 150 אופציות אם תעמוד ביעד במקום 100.

2. שינויים לרעה מבחינת העובד – תמונת ראי של כל מה שאמרנו על לטובה רק הפוך.

3. ביטול וסילוק – התכנית "תוקעת אותי" בוא נסגור אותה – משלם משהו לעובד וסוגר את התכנית. זה נפוץ בתעשיות ההייקט – לפני האקזיט היזם גומר את כל התכניות שנתן לעובדים.

4. החלפת תכנית – יכולה להיות תכנית שלא מתאימה ליעדי החברה. למשל רכשנו חברה בת, אני רוצה יעדים משותפים ברמת הארגון ולא יעדים שסותרים את יעדי החברה הבת/האם.



5 + שבע =

תואר ראשון
תואר שני
מרצים