שם הכותב: תאריך: 15 דצמבר 2013

המשך IAS 32

המשך IAS 32 – סיימנו אג"ח להמרה. אמרנו שזה מכשיר מורכב רק אם זו כמות קבועה של מניות וללא הצמדה של תוספת המימוש. אג"ח צמוד מדד זו האופציה ולכן זה מכשיר פיננסי לא מורכב אלא עם 2 מכשירים התחייבותיים ולכן הוא כפוף לחשבונאות הנגזרים המשובצים – ההפרדה היא קודם כל תחשב את האופציה ואז PN זה האג"ח. כי האופציה היא ברוה"פ ואתה תרשום רווח/הפסד יום אחרי.

אבל, אין אופציה כזו שנסחרת באמת לכן מחר בבוקר לא יקרה כלום אבל לא חשוב.

עד כאן אג"ח להמרה. בדרך להנפקת חבילה נתייחס לסוגיה שהיא רלוונטית לאג"ח להמרה וניקח אותה מהחומר שלנו לנושא נוסף שקשור לחומר שלנו ונרחיב לנושא שאינו בחומר:

שינוי בתנאי מכשיר:

שלי- IAS 32 (חלק מהחומר לבחינה) מדבר על מצב שבו נשנה את תנאי ההמרה של אג"ח להמרה. זאת, לשם עידוד המרה של האג"ח כדי לא לשלם קרן וריבית. חברה שהיא במצוקה או פשוט רוצה לשנות את מבנה ההון שלה ולהגדיל הון ולא התחייבויות.

הכתבה: שינוי תנאי המרה של אג"ח להמרה נעשה בד"כ כדי לעודד את ההמרה שלו למניות.ובכך, לחסוך מהחברה את תשלום הקרן והריבית. אם אילו הנסיבות, החברה תשנה את יחס ההמרה ותיטיב עם מחזיקי האג"ח (להבדיל מאופציה, אין כאן עניין בתוספת מימוש שאפשר להפחית, זה אג"ח להמרה).

איך מטפלים? IAS 32 קובע כי יש להכיר בהפסד בגובה ההפרש בין השווי ההוגן של האג"ח לפני שינוי התנאים לבין השווי ההוגן שלו לאחר שינוי התנאים. היות ומה שהשתנה כאן הוא שווי אופציית ההמרה (ולא רכיב האג"ח) פקודת היומן תזקוף את ההפסד כנגד האופציה – הרכיב ההוני. הפקודה:

ח' הוצאות מימון        ß ההפרש בשווי ההוגן

ז' אופציית המרה

האופציה שווה יותר ולכן כדאי יותר להמיר ואז יש הפסד כי מכרתי בפחות.

בד"כ, כאשר יש שינוי תנאים יש גם המרה של אג"ח. בפרקטיקה אין מצב שבו שיניתי תנאים, רשמתי הפסד, והמחזיקים לא המירו. לא עודדתי אותם מספיק.

עד כאן מה שבמסגרת החומר ועליו אנחנו נבחנים.

מקרה נוסף (שגם בחומר) שבעקבות המשבר ב2008 התפתח ויצא IFRIC 19. ההבהרה מדבר על משהו דומה אבל שונה. הוא אומר "נותנים מניות למחזיקי אג"ח סטרייט". האג"ח הזה במקור לא היה להמרה. זה הסדר חוב.

הכתבה: IFRIC 19 נותן פתרון למציאות שבה יש הסדרי חוב, ובהסדר חוב הנושים של החברה, שלא ניתן לפרוע את החובות כלפיהם, מקבלים לעיתים את הבעלות על החברה (מקרה קמ"ן של רוני אלרואי – לא רוני שלנו אלא אחר – שבו בעל המניות לא יכול היה לפרוע את החוב כלפי המחזיקים ולכן מסר להם את החברה; גם מקרה אלביט הדמיה [לא מערכות] הוא מקרה שבו מוטי זיסר, בעל השליטה, מגיע למסקנה שהוא לא יכול לפרוע את החוב למחזיקי האג"ח ומוסר להם 95% מהבעלות על החברה).

רוני בטוח ב100% שתישאל שאלה במועצה על הסדר חוב. או במועד הזה או הבא או שניהם.

המשך הכתבה: קבלת מניות במקום אג"ח זה אירוע שאיננו בתחולת IAS 32, שכן IAS 32 מדבר על אג"ח להמרה. IFRIC 19 מטפל באירוע הזה וקובע כללים דומים: יש להעריך את שווי אגרות החוב ביום ההמרה שלהן למניות ולהעריך את שווי המניות שיתקבלו בתמורה לאגרות החוב כשההפרש ייזקף כרווח/הפסד הון כנגד הנפקת המניות.

  • ב- IFRIC 19 להבדיל מ- IAS 32 ייתכן שיהיה מדובר בהפסד, אם שווי המניות גבוה יותר משווי האג"ח, ויתכן שמדובר ברווח אם שווי המניות נמוך יותר

הדבר המסובך הוא להבין שאני בהבהרה 19 ולא הטכניקה.

לא למבחן – IAS 39 מדבר גם על שינוי בתנאי מכשיר חוב. לא כזה שמקנה מניות אלא סתם שינוי תנאים ללא קשר למניות. סתם שינוי תנאי חוב מטופל בתקן 39. התקן שואל האם השינוי בתנאי החוב הוא משמעותי או לא משמעותי? שינוי בשווי של 10% (סף כמותי) או שיש שינוי קיצוני בתנאים – מצמוד ללא צמוד וכד' אף אם בכלל אין שינוי בשווי.

  • אם השינוי בתנאים משמעותי – פדיון מוקדם של הישן+ הנפקת חדש. כאילו 2 פעולות.
  • אם השינוי בתנאים אינו משמעותי – נכנס לנעלי הישן AG8. אני נשאר עם הערך הפנקסני שלי אבל יש ריביות אחרות – הריבית האפקטיבית תשתנה וזה יבוא לידי ביטוי עם השנים.

זה לא לבחינה אבל אנחנו מזכירים את זה כי יש מצב שבמועצה יתבלבלו וכן ישאלו את זה.

הנפקת חבילה של ניירות ערך:

שלי – למה להנפיק חבילה? החתם בא לחברה ומציע לה לגייס כסף. הם מסכימים והוא שואל מה אתם רוצים להנפיק? הם אומרים לו מניה. ואז הוא אומר שבשוק יש ביקוש לחוב – ואז הם רוצים לעשות תמהיל: 1 מניה ו1 אג"ח. ואז בא איזה גוף מוסדי גדול ואומר שזה לא מספיק והחברה לא אטרקטיבית – תנו עוד משהו, ואז מוסיפים עוד 2 אופציות ואת האג"ח הופכים לאג"ח להמרה. יוצאת חבילה. מי שקונה אותה קונה את כולה ויש לה שווי וככה היא נמכרת. הסיפור הוא כזה כי אי אפשר לדעת למה החבילה נראית כמו שהיא נראית. הכל יכול להיות ואז עושים את זה. אין איזה היגיון גורף.

הכתבה: הנפקת חבילת ני"ע היא בעצם תוצאה של דרישת השוק לשדרוג ההצעה לגיוס הון של החברה. ומשכך, לחבילות יהיו צורות רבות, והן יכללו לפעמים מכשירים פיננסיים רבים: שילוב של מניות; אג"ח/ להמרה; ואופציות. לפעמים יותר מסדרה אחת.

השאלה היא כיצד חשבונאית מטפלים בחבילה? ובעצם כיצד מקצים את התקבול לכל אחד מרכיביה? נניח הנפקתי תניה, אג"ח ו-2 אופציות. קיבלתי 150 ₪. איך אני מקצה? באג"ח להמרה אמרנו שחוב קודם להון, ובתוך חוב, חוב שנמדד ברוה"פ בא לפני חוב בעלות, אז יש מדרג:

  1. קודם כל, מייחסים לרכיבי חוב שנמדדים בשווי הוגן דרך רווח והפסד.
  2. אחרי שיוחס להן – נלך על רכיבי חוב שנמדדים לפי עלות.
  3. רכיבי הון PN.(אם יש כמה – פרופורציה כי מה זה משנה?).

ההיררכיה הזו מניבה בעיה מסוימת כשיש לנו אג"ח להמרה. למה? כי אג"ח להמרה זה מכשיר מורכב – יש לו אג"ח ואופציה שלכל אחד מהם יש שווי, נניח 90 לאג"ח ו-10 לאופציה. אבל, השווי של האג"ח להמרה קטן מ-100 כי 2 מכשירים נפרדים מקנים לי עוד אפשרויות פעולה. אז נניח ששווי האג"ח להמרה הוא 95. הכל הרי בנפרד – אם אקצה 90 ו-10 לפי סדר ההיררכיה אז אחרוג מה-95, האם ה-95 זו מגבלה? אין לזה תשובה!.

דוגמה בעמוד 28: בהקשר לדוגמה בעמוד 28, אין קביעה מפורשת כיצד יש להקצות את השווי למרכיבי אגרות חוב להמרה?. ידוע, שבאג"ח להמרה שהוא איננו מכשיר מורכב (האופציה התחייבותית) שווי הרכיבים גבוה משווי המכשיר. ומכאן, נגזרת השאלה האם להקצות לאג"ח בנפרד ולאופציית ההמרה בנפרד על פי השווי שלהם הגבוה, או לחלופין, לשמור על מסגרת השווי של האג"ח להמרה כשהמכשיר ההתחייבותי שנמדד לפי עלות יספוג את ההפרש. IAS 32 לא מטפל בסוגיה הזו, ולכן למעשה נכון להיות כל פרשנות יכולה להתקבל כנכונה (בעבר, חלק מהפירמות הבינ"ל תמכו בגישה שיש לשמור על המסגרת של האג"ח להמרה. נכון להיום זה לא המצב).

פיצול חבילה – שאלה בעמוד 31 – הערות:

  • יום ה-EX – אם בין ה-24/12 עד ה-31/12 האג"ח עוברת יד והקונה ממיר – הריבית לשלם תשולם בכל מקרה למוכר. הכתבה: סוגיית יום ה-EX היא משמעותית רק למקרה שבו בין יום ה-EX למועד תשלום הריבית, מתרחשת הנפקה או פדיון מוקדם. במקרה שלנו, יום ה-EX לתשלום הריבית הוא ה-24/12 בכל שנה. המשמעות היא שמי שזכאי לריבית הוא מי שמחזיק את אגרת החוב ביום זה. בהחלט ייתכן שבאג"ח יחליף ידיים בין יום ה-EX ליום התשלום. במקרה שלנו בין ה-24-31/12. כאשר ממירים אג"ח (להמרה) מחזיק האג"ח מוותר על תקבולי הריבית והקרן בתמורה לקבלת המניות. במקרה שלנו, אם יש המרה אחרי יום ה-EX, התשלום הקרוב של הריבית יתרחש בכל מקרה, הוא לא ויתר עליו, משום שיתכן שלא הוא זה שמחזיק באג"ח. מכאן, שבביצוע החישובים שקשורים בהנפקה, אין להביא בחשבון את הויתור על הריבית הזו משום שהיא תשולם. פקודות יומן:

אם לא פודים בין 24-31/12 – כל הסכומים נתונים

אם פודים בין 24-31/12

ח' ריבית לשלם 10

ח' אג"ח לשלם 870

ח' אג"ח לשלם 870

ח' אופציה 20

ח' אופציה 20

ז' הון ופרמיה 890

ז' הון ופרמיה 900

בנוסף, ביום 31/12 ירשם:

ח' ריבית לשלם 10

ז' מזומן 10

יש 2 נושאים גדולים: מכשירים פיננסיים ורווח למניה שניהם IAS 32 אחד מהם תמיד מגיע בבחינה.

לגבי השיעור הבא: מתחילים תשלום מבוסס מניות. יש הרבה מאוד טכניקה בנושא זה. בחוברת יש מלא עמודים שרוני מבקש לקרוא את החוברת לפחות עד עמוד 27. עד הדוגמה של הסילוק במזומן.

יש 2 נושאים אחרונים ב- IAS 32.

אופציות על מניות הישות:

הכתבה: אחד הנושאים הבעייתיים ב-IAS 32 מתייחס לאותם חוזים שעשויים להיות מסולקים במניות הישות. החלק המורכב יותר הוא החלק שבו מדובר במכשירים פיננסיים נגזרים שיסולקו במניות הישות. IAS 32 מתייחס לכל ארבעת המצבים האפשריים כשמדובר באופציות על מניות הישות, אבל ההיגיון שבבסיס 4 המצבים זהה בכולם.

שלי: נסביר מצב אחד והכל זה תמונות ראי. אח"כ נלך למצב השני ונראה שזה בעצם אותו הדבר ואילו 2 הדוגמאות בחוברת. בתקן יש 4 דוגמאות (מתוכן זה מה שיש בחוברת). על אילו מצבים מדובר בכלל? יש 2 סוגים של אופציות: אופציית CALL (רכש) ואופציית מכר PUT. למה 4 מצבים?

  • לשים לב שCALL זה על מניות קיימות ולא הנפקת מניות. כאשר תהייה הנפקה חדשה במימוש אופציה זה נקרא WARRENT.
  1. אופציית CALL שנרכשה ע"י הישות על מניות של עצמה.
  2. אופציית CALL שנכתבה ע"י הישות – למישהו יש אופציה לקנות ממני את המניות. היום אני מחזיק מניות באוצר (או שאני לא מחזיק עדיין ואז זה מכירה ב-SHORT).
  3. אופציית PUT שנרכשה ע"י הישות על מניות של עצמה.
  4. אופציית PUT שנכתבה ע"י הישות – למישהו יש אופציה לקנות ממני את המניות.

ככל שהישות כתבה את האופציה זו התחייבות ולהיפך.

הכתבה: השאלה המרכזית שקשורה באופציות הללו היא האם הן מהוות מכשיר הוני או נכס פיננסי/ התחייבות פיננסית? (נכס אם בצד השני זו התחייבות פיננסית). לאור זאת, מפריד התקן את הטיפול החשבונאי ל-3 מצבי סילוק (=התחשבנות סופית):

  1. סילוק במזומן.
  2. סילוק ברוטו במניות.
  3. סילוק נטו במניות.

שלי: יש לי אופציה, ואם היא על מזומן אאז סבבה. אם זה על מניות: או שאני מקבל מניות לפי היחס המרה, או שאני מסלק בנטו: למשל מחיר מימוש 10 ₪, מחיר מניה 12 ₪. האופציה בכסף ושווה לממש:

  1. סילוק ברוטו במניות= תן תוספת מימוש קבל מניה – שווי ברווח כלכלי= 2 ₪ ללא ערך זמן. תן 10 ₪ קח מניה.
  2. סילוק במזומן = תמיד נטו גם בלי שיגידו לי – רווח כלכלי= שווי = 2 ₪.
  3. סילוק נטו במניות= לי מגיע שווי של 2 ₪, לא נותנים לי במזומן אלא במניות- יתנו לי 1/6 מניה (2/12). 12/6, קיבלתי 2 ₪.

הכתבה: אם נחזור לשאלה הבסיסית, הרי אנחנו צריכים לברר האם האופציות שלנו הן רכיב הוני, או שהן נכס או התחייבות פיננסיים.

ברור שכאשר הסילוק הוא במזומן לא מדובר במכשיר הוני, משום שההון העצמי לא קשור לסילוק. כמו כן, כאשר הסילוק הוא נטו במניות, גם כאן בטוח שאין מכשיר הוני. הסיבה: בהגדרה, לא מדובר במכשיר הוני משום שהכמות של המניות לא קבועה, היא תלויה במחיר המניה שיהיה בתוקף במועד המימוש והוא, כידוע, משתנה (עולה, יורד בבורסה). כמובן שאם תוספת המימוש לא קבועה אין על מה לדבר וזה מנגנון לא הוני בהגדרה.

המקרה היחיד שעשוי להוביל למכשיר הוני הוא הסילוק ברוטו במניות, כל עוד 2 התנאים מתקיימים: כמות המניות קבועה, ותוספת המימוש קבועה.

שלי: זה נושא אהוב בבחינות שנכנסים חזק בבחינות מועצה.

נסתכל על הדוגמאות בתקן – עמוד 36 דוגמה מספר 1, ודוגמה מספר 2 – לעבור על הבוקס בעמוד 39 באמצע.



6 + = עשר

תואר ראשון
תואר שני
מרצים