שם הכותב: תאריך: 15 דצמבר 2013

המשך IAS 36

אנחנו עדיין בחלק הראשון של רמת הנכס הבודד. כאמור, כל מה שנעשה יהיה רלוונטי גם ל-2 החלקים הבאים. זה הבסיס. לכן הרעיון של המודד הכלכלי (סב"ה =גבוה מבין שווי הוגן לשווי שימוש, לערך בספרים תמיד יתפוס). אמרנו שווי שימוש בלי עלויות הוניות (חריגים), מימון, מיסים וכו'.

מה נשאר לעשות בנכס בודד? אמרנו מתי עושי בדיקות וכו', יש לראות מה עושים כשיש ירידת ערך? יצא סב"ה נמוך מהספרים:

הכרה ומדידה של הפסד מירידת ערך:

אמרהו שירידת ערך בתקינה הבינ"ל לא קובעת בסיס עלות חדש – יש חשבון שנקרא הפרשה לירידת ערך – יש לי ערך בספרים, נניח זה ר"ק:

עלות 1000

פחנ"צ 600

ע.מופחתת 400

נניח הסכום בר ההשבה (אחרי סממנים וכו') יצא 300

זה אומר שהרכוש הקבוע בספרים צ"ל 300. אני מוסיף חשבון נוסף, חשבון טי נפרד של הפרשה לי"ע בסך (100), כך שסה"כ נטו בספרים הרכוש הקבוע יופיע על 300.

מרגע זה גם הרכוש הקבוע וגם ההפרשה לי"ע בגין הר"ק הם 2 חשבונות חיים ונושמים. נניח לר"ק נותרו עוד 5 שנות הפחתה, בלי שיקרה שום דבר (י"ע נוספת/עליית ערך) ה-400 יהיה שנה הבאה 320 (80 פחת שנתי) וה-100 יישאר 80 ובסה"כ 240. הפחת שהרכוש היה אמור להראות זה 80 כל שנה אבל בגלל הירידת ערך נחסכו הוצאות פחת בעתיד – כל שנה רק 60 כי חשבון ההפרשה לי"ע הולך ואוזל – נרשם ח' הוצ פחת ז' פחנ"צ 80+ ח' הפרשה ז' הוצ' פחת 20. נטו=60= 300 על פני 5 שנים בעצם.

מה קורה כשיש עליית ערך:

אם ירידת הערך היא כלכלית ונחזיר אותה אם הערך הכלכלי יעלה! הכלל החשוב הוא שאמנת רשמתי הפרשה של 100 אבל כתוצאה מעליית ערך לא אכיר בביטול של 100 (אא"כ זה ביום שאחרי). אבל שנה אחרי – חלק מההפסד החזרתי בדמות הפחתה של הוצאות הפחת, לכן בנטו רשמתי 80 בעצם שיש להחזיר. מכאן מגיע הכלל שעליית ערך תהייה בגבול היתרה של ההפרשה לירידת ערך. מומלץ להסתכל על חשבון ההפרשה בנפרד ועל חשבון הרכוש הקבוע בנפרד. ואז או שיש י"ע או שאין. לצד ההפרשה לי"ע אנהל חשבון ר"ק כאילו אין הפרשה לי"ע וגם אם יש עליית ערך יותר מהערך של הר"ק ללא י"ע הוא לא יהיה!!!. עד אליו נבטל!!.

התקן אומר שלעליית ערך חייב סממנים לעליית ערך שהם תמונת ראי לסממנים לירידת ערך (אותה רשימה פתוחה). מבחינת מדידה סיימנו.

דוגמה בחוברת בעמוד 11 –
הערות:

  • לזכור שאם יש סממנים לי"ע יש לבדוק באופן מקיף של כל האומדנים שקשורים בנכס – אורך חיים, ערך גרט וכו'. [עמוד 7].
  • לשים לב שציון קיומם של סממנים לירידת ערך ולכן נבדקת ירידת ערך ומחושב סב"ה וכו' מנוקד! לציין שיש סממנים פשוט. לא סיפור עם לבטים אם יש סממנים או לא וכו'.
  • בעייתיות באופן היוון התזרים בדוגמא – מהוונים כאילו התזרים בגין כל שנה מתקבל במלואו ב-31/12 של כל שנה נתונה. היה צריך לעשות היוון לפי חצי שנה – את הראשונה בחזקת 0.5, את השנייה ב-1.5 והשלישית ב-2.5. כך צריך לעשות גם בשיעורים וגם במועצה. הכתבה: פתרון המועצה ב-2002 איננו מדויק משום שהוא מהוון את התזרימים בשנים שלמות. היוון בשנה שלמה ייתכן רק אם התזרים הופק כולו ביום האחרון של השנה, והנחה כזו היא כמובן לא הגיונית. אם נתון שהתזרים הופק בוים האחרון של השנה אז כן לעשות כך. הפתרון הנכון הוא להניח לפחות שהתזרים נטו יתפלג באופן אחיד על פני השנה. במקרה כזה יש להוון אותו בחצאי שנים. במקרה שלנו הערך הנוכחי היה מחושב כדלקמן – 1150/1.07^0.5+ 1000/1.07^1.5+1205/1.07^2.5.
  • הערה לפני ביאור 3 – בסוף שנת 1999 נוצרת הפרשה בסך 240 בשלב זה יתרת אורך החיים של הרכוש הקבוע היא 3 שנים, ומכאן שההפשרה האוטומטית דל ההפרשה לי"ע צריכה להיות ב-3 שנים – 80 לשנה.
  • שנת 2000 – בשאלות יש לבדוק כל שנה ואף בחיים גם אם לא אמרו לי כלום. משבר מתמשך הוא סממן, אם לא תהייה טוב אז זה רע. שנה אחת שכנעת את הלקוחות שיישארו אבל לא מצאת פתרון. בחיים חברה שיש לה חיידקים במזון תקרוס בכלל. הכתבה: לכאורה לאור היעדר נתונים לגבי שנת 2000 ניתן לחשוב שלא צריך לבצע בחינה כלשהי של ההפרשה לי"ע (אין סממנים). ואולם, מדובר בחברה שנמצאת במשבר מתמשך ובשנת 2000 היא לא מוצאת לו פתרון. משבר מתמשך הוא כשלעצמו סממן נוסף וחדש לירידת ערך שמצריך בדיקה. זאת, אלא אם בשאלה נתון במפורש שהכל נשאר אותו דבר ואין סממנים.
  • עוד בשנת 2000 – העלות בניכוי הפרשה לי"ע יוצא 2000, וגם השווי ההוגן הוא 2000 – אני יודעת שעוד יריד ערך לא תהייה. אבל! יש לבדוק גם שווי שימוש כי אם הוא נמוך יותר – זה לא משנה, אם זה גבוה יותר – יש בעיה בשאלה כי הבעיה לא נפתרה, עדיין יש חיידקים. הכתבה – בשנת 2000 ע"פ הנתונים הרכוש הקבוע מוצג בסכום של 2,000 ₪. לפיכך, ברור שלא תהייה ירידת ערך נוספת. הנסיבות הללו מחדדות את השאלה האם לבדוק שווי שימוש? אם שווי השימוש יהיה נמוך יותר ממילא לא נתחשב בו כי השווי ההוגן 2000, ואם הוא יהיה גבוה יותר אז מדובר בסתירה לנתוני השאלה שכן מצבה של החברה בטח לא השתפר בשנה זו.
  • שנת 2001 יש סממנים לעליית ערך. ייצא שווי שימוש 1215 והשווי ההוגן 1150. אבל, לכאורה לא צריך את השווי שימוש כי השווי בספרים הוא 1080 ולא נרד מתחתיו והשווי ההוגן כבר מעליו!!! אם השווי שימוש קטן ממנו, ש"ה תופס. אם הוא גבוה ממנו – בכל מקרה אבטל א כל הירידה. הכתבה: בשנת 2001 יש סממנים לעליית ערך וזה מהווה טריגר לבדיקת הסב"ה. עם זאת, ערך הרכוש הקבוע אילו מעולם לא הייתה ירידת ערך הוא 1080 ולכן כל סכום שהוא מעל 1080 יביא לביטול כל ההפרשה. ע"פ נתון 6 השווי ההוגן ביום זה הוא 1150, כלומר הסכום בר השבה גבוה מ-1080. נראה שבדיקת שווי השימוש לא רלוונטית. אבל, במועצה ניקדו את הבדיקה של שווי שימוש. אז מה עושים? אם יש לחץ סביר של זמן ואנחנו הבננו טוב את השאלה יש לחשב, ולציין לידו שנראה לנו שזה מיותר. מומלץ לעשות את החישובים כי לא מורידים נקודות על אקסטרות.

חלק שני – בדיקת ירידת ערך ליחידה מניבה מזומנים CGU:[העניין המרכזי בנושא י"ע]

רכוש קבוע הוא בד"כ חלק ממערך שלם שמייצר את ההכנסות. א יש לי תחנת כוח וקניתי משאבה, היא חלק מתהליך שלם שמייצר חשמל. יש תהליך שלם ואך אחד מהחלקים של תחנת כוח לא מייצר בעצמאות. התקן מכיר בעובדה הזאת שישנם מקרים שלא ניתן לזהות תזרים בודד ועצמאי מנכס ספציפי אלא שיש לקבץ אליו עוד נכסים (ולעיתים התחייבויות תפעוליות) שנדרשים במינימום כדי לייצר תזרים מזומנים עצמאי= יחידה מניבה מזומנים.

הכתבה: בודדים המקרים שבהם ניתן לזהות תזרים מזומנים עצמאי מנכס בודד. בד"כ, יהיה מדובר במספר נכסים שביחד מהווים פעילות שמפיקה בכללותה תזרים מזומנים. לאור זאת, קובע IAS 36 כי בכל מקרה שלא ניתן לזהות תזרים עצמאי מנכס בודד יש צורך לאסוף את קבוצת הנכסים הקטנה ביותר שממנה כן יהיה ניתן לזהות תזרים עצמאי. הנכסים האלו יכולים לכלול גם התחייבויות תפעוליות (כמו ספקים), אבל רק במידה ולא ניתן להפריד אותם מהפעילות שאותה אנחנו בוחנים. לפעמים לוקחים גם התחייבות פיננסית (כמו התחייבות לסילוק) בחשבון כאשר הקונה יצטרך לקחת את זה עליו ויש להעריך שווי הוגן של היחידה בהתחשב בהתחייבות. קבוצת הנכסים הקטנה נקראת בתקן יחידה מניבה מזומנים.

השאלה היא איך בודקים את היחידות מניבות המזומנים? זה דבר קריטי ויש לכך כללים על מנת לזהות מתי יש קבוצה שניתן לזהות: התקן אומר שזו היחידה הקטנה ביותר אבל יש לשים לב לדברים הבאים:

  1. קשר חוזי – למשל חברת אוטובוסים. נניח יש זיכיון להפעיל חברת אוטובוסים הכולל 3 קוים (ת"א-רמת השרון, הרצלייה-הרצלייה פיתוח, וירוחם -מצפה). נניח שהראשון מפסיד, השני מרוויח והשלישי מרוויח מאוד. סה"כ הם מרוויחים ויש בהם אחד שמפסיד. איך נצטרך להתייחס לפעילות זו? אני אמור להעריך אחת לשנה אם יש מוניטין או כשיש סממנים!. אין ספק שמבחינה חשבונאית ניתן להפריד את הקווים – יש להם הוצאות והכנסות שניתנים למדידה באופן בדיק וברור. זה כמו 3 אגפים. השאלה היא איך נעריך י"ע נכסים? האם לכל אחד מהם יש תזרים מזומנים עצמאי בהתחשב בכך שהזיכיון מחייב אותי להפעיל את שלושתם? אם אבדוק עצמאית לקו שמפסיד תהייה ירידת ערך, ולשניים האחרים אין. מבחינה מהותית, החברה יודעת שאחד מסבסד את האחר וכך היא נכנסה לזיכיון. אם יש קשר חוזי שמקשר בין פעילויות מסוימות שאחת מפסידה ואחת מרוויחה אז אחת יכולה לכסות על השנייה. השאלה היא האם תזרימי המזומנים שלהם תלויים אחד בשני? העובדה שחוזית עליי להפעיל את כולם ביחד מביא למסקנה שקבוצת הנכסים הקטנה ביותר שמייצרת תזרים מזומנים היא שלושת הקווים ביחד!. התקן אומר שיש להיזהר, זה נראה לכאורה שהיחידה הקטנה ביותר ממנה ניתן לזהות תזמ"ז זה כל קו בפני עצמו אבל אין עצמאות לכל קו! הם תלויים אחד בשני כי חייב להפעיל את שלושתם יחד.

    הכתבה – הדוגמה הזו של חברת האוטובוסים ממחישה את העיקרון לפיו לא מספיק שהתזרים יהיה מזוהה בנפרד, מה שקיים כמובן במקרה זה, אלא שהוא צריך להיות גם עצמאי, קרי, בלתי תלוי בפעילויות אחרות. במקרה שלנו, זיכיון שמחייב הפעלה של כל שלושת הקווים גם אם חלקם מפסידים קושר כלכלית את התזרים של שלושתם יחד. ברור גם שהחברה שמפעילה את הקווים הביאה את זה בחשבון, אין בה באמת הפסד כלכלי משום שכנראה המודל העסקי הוא שקווים מרוויחים מסבסדים קווים מפסידים. במקרה הזה קבוצת הנכסים הקטנה ביותר שניתן לזהות ממנה תזרים עצמאי היא החברה בכללותה ולא כל קו בנפרד.

  2. סניפים – ההנחה היא שאם סניף מפסיד סוגרים אותו. התקן אומר שמראש, סניף עומד בפני עצמו – יש לו את הרווחיות שלו, מנהל סניף וכו'. זאת, אלא אם נניח שיש רשת, נגיד שופרסל, שיש ביג, דיל, ושלי. לכל אחד יש מאחוריו אסטרטגיות שיווק. נניח יש מבנה כזה שצד אחד שלו יש שופרסל ביג ובגב שלו יש שופרסל דיל. יש להם אותו קהל לקוחות פחות או יותר.2 סניפים של אותה רשת שפונים לאותו קהל לקוחות. אבל, יש דיפרנציאציה ביניהם – למשל דילים שנותנים בדיל ובביג לא כדי ליצור בידול. אבל אני כמנהל של ביג אני בא למנכ"ל ומבקש ממנו למכור בזול גם אבל הוא לא נותן לו כי יש לו אסטרטגיה שלו ויכול להיות שהמטה יפגע בסניף אחד כדי להרים סניף אחר. אם זה קיים, לא הוגן שאני בסניף של ביג דופקים אותי לא בסדר לבדוק אותי בנפרד כי אני חי בכפיפה אחת עם הסניף של דיל. מה אנחנו חושבים ששופרסל צריכה לעשות? איך לבדוק את היחידות מניבות מזומנים שלה? מה שופרסל תכלס עושה?כל שופרסל יחידה מניבה מזומנים אחת. לא ברור למה נדון על זה בהמשך. הם אומרים שהם פועלים באסטרטגיה אחת לכל החברה וכו'.

    הכתבה – סניפים – בד"כ כל סניף יחשב CGU. IAS 36 קובע כי למרות זאת ייתכן שצריך לחבר 2 סניפים או יותר יחד במידה והסניפים הללו פונים לאותו קהל לקוחות ונתונים להחלטה תפעולית של ההנהלה הבכירה, החלטה שיכולה לפגוע באופן מכוון בסניף אחד על מנת להיטיב עם סניף אחד. מבחינת החברה בכללותה, מהלך כזה יכול להיות הגיוני אבל ברור שהוא ייצור הפסד בסניף ספציפי, הפסד שהוא מלאכותי שכן אם הסניף היה עומד בפני עצמו הוא היה מקבל החלטה אחרת ונמנע מההפסד הזה. עם זאת, הקו של התקן לא ברור ואולי משום כך חברת שופרסל, למשל, רואה בעצמה יחידה מניבה מזומנים אחת. ההסבר צריך להיות שההחלטות של ההנהלה הן כל כך רוחביות ואגרסיביות שלמעשה אין כמעט משקל לחלוטין להחלטות הפרטניות בכל סניף.

  3. סינרגיה – יוכל להיות מבלבל. התקן אומר שנניח יש כתב עת – ידיעות תקשורת נניח (לאישה, בלייזר, פנאי פלוס, ידיעות אחרונות וכו'). מגיע מפרסם ויש לו יתרון גדול לפנות לידיעות תקשורת כי הוא יכול לתפור לך לפי קהל יעד מסוים – לנשים, לגברים, לנוער וכד'. עדיף לפנות לאחד כזה שיודע לפלח למי ואיך צריך, וברור שההכנסות של כל אחת מכתבי העת יעלו כתוצאה משיוכם לידיעות תקשורת – נגיד יגידו לו תוסיף עוד טיפה ונפרסם את זה גם פה וכיוצ"ב. האם סינרגיה תהפוך את כל כתבי העת האלה ליחידה מניבה מזומנים אחת? התשובה של התקן היא שלא לוקחים אותם יחד, כי אין תלות הם יכולים רק להרוויח מזה. אולם, לגבי חלק מהתזרים יש קצת תלות, כי נגיד תפרסם קצת פה וקצת פה ונעשה לך מחיר. אז, למעט מקרים חריגים סינרגיה לא תביא לאיחוד של יחידות מניבות מזומנים – נתייחס לכל אחד בנפרד, אף אחד לא תלוי ולא מסבסד וזו לא התלות שראינו בקשר החוזי למשל למעט היכולת שלהם להפיק הכנסות אחד מהשני. זה לא חד משמעי כי ככל שהסינרגיה גדולה ליותר יש חלק גדול יותר מהתזרים שלא היה קורה לולא הסינרגיה.

    הכתבה – סינרגיה מזכירה מאוד את הקשר החוזי למעט היעדר הסבסוד הצולב שמאפיין קשר חוזי. אין ספק שחלק מהתזרים שמתקבל בכל יחידה מניבה מזומנים נובע בחלקו מההשתייכות של ה-CGU לארגון סינרגטי. לדוגמה: השתייכות של כתב עת לקבוצת ידיעות תקשורת בישראל בהחלט מוסיפה לו תזרים מזומנים שנובע מהכדאיות הכללית לפרסם בידיעות תקשורת שהוא גוף שפונה במספר רב של כתבי עת לפלחים רבים באוכלוסיה. עם זאת, היות וכל כתב עת יכול רק ליהנות מהסינרגיה והוא לא "משלם" עליה דבר (אין לו עלות לזה), לא ניתן לומר שקיימת תלות, ולכן קובע התקן שלמעט במקרים מיוחדים קיומה של סינרגיה לא קושר יחידות מניבות מזומנים יחד.

  4. שימוש שונה זמנית/הכנסות צדדיות – נניח יש לי מבנה שבו יושבת חברה מסוימת. הבניין הוא בן 10 קומות והחברה פועלת מתוכו. הבניין הוא רכוש קבוע שלה. נניח הפעילות דועכת ולא צריך את כל 10 הקומות כרגע (יש אופטימיות לגבי העתיד), היו פיטורים אין הרבה פרויקטים וכיוצ"ב. 5 קומות לא צריך. צריך למצוא איזה שוכר ונניח שהחברה 5 קומות משכירה בשכירות משנה/שכירות רגילה. עד עכשיו כל הבניין היה יחידה מניבה מזומנים אחת. האם עכשיו יש פה 2 יחידות מניבות מזומנים? אולי כל חלק מניב תזרים מזומנים עצמאי? נניח השכירו לה ל-5 שנים בלי אופציה להארכה. התקן – אומר שאם אתה משנה ייעוד זמנית, אתה חושב שתשתמש בעתיד אבל כרגע אתה תקוע וצריך הכנסות, זה לא הפל להיות 2 יחידות מניבות מזומנים נפרדות אלא הכנסות השכירות יהיו חלק מהיחידה המניבה מזומנים הזו – זו תורכב מרכוש קבוע ומנדל"ן להשקעה (בנדל"ן תמיד אפשר להפריד). התקן אומר שזה באופן זמני כדי לשפר את מצבך זה בסדר. הדוגמא של התקן היא שמשכירים למישהו חצי מהנכס ל-5 שנים. גם מחצית מהנכס ל5 שנים זה עדיין לא פירק את היחידה מניבה מזומנים הזו אם הכוונה היא שבהמשך הדרך זה יחזור להיות רכוש קבוע. אם זה 6 שנים? או 5 שנים עם אופציה? לא יידוע. לדעת רוני 5 שנים זה הרבה אבל כתוב בתקן. כל מקרה לגופו. נראה שיותר מ5 שנים צריך להסביר למה זה הופך להיות רכוש קובע.

    הכתבה – IAS 36 מעלה את השאלה האם כשמשנים באופן זמני ייעוד של נכס יש לפצל את היחידה המניבה מזומנים? ניקח לדוגמה מבנה שמשמל כרכוש קבוע. כעת, בשל ירידה בפעילות, החברה מחליטה להשכיר חלק ממנו. IAS 36 קובע כי במידה וברור שההחלטה היא זמנית, בהחלט ייתכן שהחלק שיושכר יהיה מהותי ולזמן ארוך. בדוגמה שמצורפת לתקן מדובר על 5 שנים, מחצית מהנכס. ואולם, כל עוד הייעוד לא השתנה פרמננטית, באופן קבוע, אין לפרק את ה-CGU ל-2 וגם המחצית שמהווה רכוש קבוע כמו גם המחצית שמהווה נדל"ן להשקעה יהוו שתיהן חלק מיחידה מניבה מזומנים אחת.

  5. שוק פעיל/שילוב אנכי – לדוגמה – עלית עד לפני מספר שנים עשתה פעילות טחינת קפה ופעילות שיווק. אז הם אמרו שהם רוצים למקסם את הרווח שהיא יודעת לעשות מקפה – יש גבול לכמות הכסף שאנשים מוכנים לשלם על קפה, קב הצמיחה שלי זהה לצמיחה באוכלוסיה. הם רצו לקנות את אצמעי הייצור – עלית רצתה לקנות את החברות של גידול פולי הקפה. עכשיו נשאלת השאלה, במקרה של עלית יהיו כמה תשובות, אבל במקרה הכללי נניח שאמרו שיש לה פעילות של קפה ובואוא נקנה חברות שמגדלות פולי קפה ומתאים לפעילות הזו – לפעילות כזו שקשורה לתהליך הייצור קוראים "פעילות משולבת אנכית".

התקן אומר לבדוק אם לפעילות שמשולבת אנכית יש שוק פעיל – אם יש שוק פעיל זו CGU נפרדת בכל מקרה גם אם היא מוכרת רק לעצמה ולא מוכרת בנפרד פולי קפה מהיצרניות. החשבונאות אומרת שאם יש שוק ויש רווחיות בפעילות של גידול פולי קפה, זה אומר שאם יש בעיה הבעיה היא למעלה כי אני יודע שלמטה – בגידול הקפה – לא תהייה הבעיה. מעשית, זה כלי נכון כי אם אני המנכ"ל של עלית מעניין אותי מאוד לדעת אם אני מרוויח – מאיפה אני מרוויח? אם אני מרוויח רק מלמטה אז כל הפעילות למטה לא שווה כלום! אולי שווה לי לסגור אותה?!.

הכתבה – הקריטריון מתייחס ל"פעילות משולבת אנכית", שקשורה בשרשרת היצור בתהליך העסקי. לדוגמה: התהליך העסקי של ייצור קפה ע"י חברת עלית/שטראוס מתחיל בגידול פולי קפה ומסתיים בטכנולוגיה של טחינת הקפה ושיווק שלו. בעבר, עלית הייתה רוכשת מחברות לא קשורות את פולי הקפה, קרי, את גורמי הייצור שלה. בתחילת שנות ה-2000 קיבלה החברה החלטה אסטרטגית להשתלט על גורמי הייצור והיא רכשה חברות לגידול פולי קפה בברזיל. פעילות הגידול נחשבת לפעילות משולבת אנכית במגזר הקפה. ע"פ IAS 36 היות ולפולי קפה יש מחירי שוק (פולי קפה נחשבים "סחורות" כמו נפט, מלח, קפה, סוכר וכו') /שוק פעיל, מדובר ב-2 יחידות מניבות מזומנים נפרדות, למרות שהן פועלות יחד. המקרה של עלית הוא פשוט יותר כיוון שעלית רוכשת רק מקצת מפולי הקפה שהחברות שבבעלותה מגדלות. רוב פולי הקפה בכלל נמכרים אז אין שאלה, ברם, התשובה לא הייתה משתנה גם במצב שבו עלית הייתה צורכת את כל התוצרת.

הערה – לא להיתפס לשוק פעיל כן/לא. מה קורה אם אני מייצרת מוצר ויש לו חו"ג ואני לא משתמש בכולם ואני לא ימכור את זה למתחרה שלי! אבל למוצר שלנו יש שוק פעיל במקום כלשהו בעולם – החברה האוסטרלית יכלה למכור את זה במחירים טובים אבל לא תמכור את זה למתחרה אז היא עושה כמה גרושים ממכירה של המוצרים לסין. האם אפשר לראות בזה שוק פעיל? לא כתוב בתקן אבל שוק פעיל אסור לאלץ. לא המקרה שאתה מתחיל לחשוב שיכולתי למכור אבל לא מכרתי אבל מתחרה ויש מקום מעולם וכו'. צריך להיות שוק פעיל זמין באמת במהלך העסקים הרגיל.

עד כאן הנקודות לגבי חלוקה ליחידות מניבות מזומנים. מעל כל הדבר הזה יש כלל שמרחף מלמעלה, כלל עליון (נתעמק בו בסוף שנת ההשלמה) והוא ש CGU לא תהייה לעולם גדולה ממגזר פעילות (לפי IFRS 8).

כל חברה מחויבת להציג את דו"ח רו"הפ שלה כשהוא מחולק לפי הפעילויות העיקריות שלה (לפי מוצרים/שירותים, לקוחות, אזורים ג"ג וכו'). התקן נותן חופש פעולה מוחלט הנהלה לקבוע את מגזרי הפעילות שלה כל עוד הם יתארו את אופן הפעולה שלה. בד"כ זה מוצרים ושירותים. יצירת קשר בין הניהול לדיווח. העניין לא יהיה רלוונטי למבחן הביניים הקרוב. אם ההנהלה חילקה משהו למגזר לא יתכן שתהייה יחידה מניבה מזומנים גדולה ממנו.

אחד הנושאים המרכזיים בי"ע נכסים הם ההקשר לדוחות מאוחדים – ולכן נתעמק במוניטין:

מוניטין: נושא מרכזי מאוד!!!

לא ניכנס למתודולוגיה של המאוחד, אלא נבודד את הסוגיה של מוניטין, נעשה פרק קטן של נכסים משותפים.

איך מתעורר הסיפור של המוניטין? מדובר בחיה שנוצרת בצירוף עסקים בלבד. א' צריכה לקנות את השליטה ב-ב' אחרת לא יכול להיווצר מוניטין שקיים רק בדוחות המאוחדים ובהם בלבד. אנחנו במצב בו אנחנו רוצים לבדוק ירידת ערך, יש סממנים, ואני צריך לחלק את החברה ליחידות מניבות מזומנים, בכל CGU יש הרבה נכסים ואולי גם התחייבויות, אבל חלק מהנכסים של החברה במאוחד זה גם המוניטין. השאלה היא מה עושים איתו? יש לבדוק הרי אם ירד ערכו! זה נכס רגיש מאוד לי"ע! איך מיחסים אותו? התקן אומר באופן חדשני שמוניטין יש לייחס אותו ליחידות מניבות המזומנים שייהנו מהסינרגיה של צירוף העסקים אחרי צירוף העסקים. דוגמאות לניתוח ההוראות של IAS 36:

  1. א' קונה את ב' ונוצר מוניטין. מוניטין זה הוא בגין מה? לא' או לב'? התקן אומר שיש ליחס את זה ליחידות מניבות המזומנים שייהנו מהסינרגיה של צירוף העסקים לאחר צירוף העסקים.
  2. שופרסל וקלאב מרקט – קלאב חברה קורסת. שופרסל קונה אותה ונוצר מוניטין של 300 מיליון ₪. יש ע"ע בגין קלאס מרקט, בגין הלוקיישנים שלה, ככל שיש לה נדל"ן בבעלותה – ע"ע בגין הר"ק וכו'. ידע ופטנטים אין להם אחרת לא היו קורסים. כרגיל. הPN יוצא מוניטין 300 מיליון כתוצאה מה-PPA. נשאלה השאלה למי מיוחד המוניטין? שופרסל אומרת שהיא קנתה את קלאס מרקט אבל מחר בבוקר לא קיימת יותר והיא קנתה יותר כדי שהיא תוכל כשופרסל ליהנות מהמיקומים שלהם שהיא בחרה לשמר ולא למכור/לסגור. שופרסל אומרת שהמוניטין שנוצר ברכישה של קלאס מרטק – שופרסל לבדה תיהנה מהסינרגיה של צירוף העסקים אחרי צירוף העסקים. כל המוניטין מיוחס לא'. התקן קובע שהייחוס הזה רלוונטי גם למכירה. ז"א, שאם מחר בבוקר שופרסל תמכור את קלאב מרקט באותו מחיר שקנתה ייווצר לה רווח בגין המוניטין כי המוניטין הוא של שופרסל ונשאר אצלה. נוצר פה משהו לא הגיוני – אם מכרתי את קלאס, מאיזה סינרגיה תיהנה שופרסל? אז נגיש שנבדוק ירידת ערך של מוניטין, יש לבדוק את זה פר- CGU. שופרסל כולה יחידה מניבת מזומנים אחת, ובחיים לא תהייה לו ירידת ערך כי שופרסל מאו גדולה ואני מלביש את המוניטין על יחידה מניבת מזומנים גדולה ומרוויחה במיליארדים לכן היא תספוג את ה-300 מיליון האלה, קטן עליה.
  3. כלל פיננסים – רכשה את אילנות דיסקונט. באילנות יש מותג של 30 מיליון, תיק לקוחות 30 מיליון ומוניטין 500 מיליון. נשאלת השאלה למי לייחס את המוניטין הזה? לכלל פיננסים פעילות קרנות נאמנות משל עצמה, וגם אילנות דיסקונט זה פעילות של קרנות נאמנות ומרגע הרכישה הכל פועל יחד תחת אותו מנהל. הכל שייך לקרנות הנאמנות של כלל פיננסים. בעקבות הרכישה למעשה כלל פיננסים אומרת שיש לבדוק מהן היחידות מניבות המזומנים שיהנו מיחידות מניבות המזומנים לאחר צירוף העסקים? קרנות הנאמנות של כלל. אולם, ברגע שבנק דיסקונט מוכר לכלל פיננסים את אילנות, הלקוחות מתחילים לעזוב את אילנות דיסקונט. השווי של הקרנות של אילנות הולך ויורד. אילנות מדממת וברור שיש לעשות ירידת ערך למוניטין!! באילנות כבר אין לקחות וזה מתבקש. אלא, שהמוניטין מיוחס לקרנות הנאמנות של כלל פיננסים שהולכות יפה. הם עושות ים של כסף. הרשות באה ואומרת איך אין ירידת ערך? כי זה התקן!!!.
  4. כלומר, בהחלט יכול להיות שא' קונה את ב' אבל המוניטין לא שייך בכלל לב' אלא רק לא'. יכול להיות שבא' יש CGU וב-ב' יש CGU אבל המוניטין מיוחד רק ליחידות של האם. המוניטין לא חייב להיות בגין ב'. התקן אומר שגם אם תמכור את ב' אבל ייחסת חלק מהמוניטין/חלק ממנו מיוחד ליחידות באם, תשאיר את הערך הפנסקני שלהם.
  5. כאן נכנסת ההוראה הכללי של תקן 8 שזה לא יהיה גדול יותר ממגזר פעילות – המקרה של כלל פיננסים היה שונה כי חלק מהמוניטין נבע מזה שכלל שילמה יותר בגלל הפעילות של הברוקראז'. האם יכולתי לייחס לפעילות מגזר הבורסה? לא! ייחסתי לקרנות בגלל המגבלה של התקן (לא ברור).

הכתבה – IAS 36 יוצא ב-2006 בגישה חדשנית – כלכלית וקובע כי מוניטין ייוחס ליחידות מניבות המזומנים שייהנו מהסינרגיה של צירוף העסקים וזאת ללא קשר אם הן חלק מהחברה הנרכשת או בכלל חלק מהחברה הרוכשת או מחברה בת אחרת. הגישה הזו שונה מהגישה הקודמת לפיה מוניטין מיוחס לנרכשת תמיד. את ההיגיון של הקביעה הזו ניתן להמחיש באמצעות 2 עסקאות: האחת, רכישת שופרסל את קלאב-מרקט – רכישה שבמסגרתה נוצר מוניטין של 300 מיליון ₪. אין ספק, שבמקרה זה מי שנהנה מהסינרגיה של צירוף העסקים היא שופרסל בלבד, מהטעם הפשוט שקלאב מרקט לא קיימת אחרי צירוף העסקים. בהתאם, שופרסל מייחסת את המוניטין לפעילות הליבה שלה והמשמעות היא שאם יצטרכו לבדוק ירידת ערך נכסים, המוניטין הזה יבחן ביחד עם הפעילות של שופרסל ולא עם הפעילות שנרכשה מקלאב מרקט. מקרה נוסף, מורכב יותר, הוא המקרה שבו כלל פיננסים רוכשת את קרנות הנאמנות של אילנות דיסקונט מבנק דיסקונט. במסגרת הרכישה נוצר מוניטין של כ-500 מיליון ₪. לכלל פיננסים פעילות קרנות נאמנות משל עצמה, ולכן המוניטין מיוחס ליחידה המניבה מזומנים שכוללת את הקרנות של כלל פיננסים ואת הקרנות שנרכשו מאילנות, שכן מעתה הן פועלות יחד. מלא קרנות מנהל אחד. המקרה של כלל הוא מעניין יותר משום שאילנות דיסקונט מזוהה עם בנק דיסקונט ואחוז ניכר מהלקוחות שלה הם לקוחות הבנק, מדובר בעובדות שהרי לבנק אסור להמליץ על הקרנות של עצמו. בתקופה שמיד לאחר הרכישה מתחילה נטישה מהותית ביותר של לקוחות בנק דיסקונט שפודים את הקרנות. השאלה היא, האם יש להפחית את המוניטין הגדול שנוצר ברכישה? נטישת הלקוחות היא סממן שמחייב בדיקה. אלא, שהמוניטין מיוחס לכל פעילות קרנות הנאמנות, פעילות שהיא בסה"כ רווחית למרות הנטישה באילנות, ולכן בבדיקה של הסכום בר ההשבה, הסכום שמתקבל, מכלל הפעילות, גבוה מהערך בספרים שהוא כולל את כל המוניטין. המסקנה – אין ירידת ערך.

הערה לגבי מימוש – התקן כ"כ מאמין בתיאוריה שלו עד שהוא קובע שאם יהיה מימוש בעתיד של חברה בת שנרכשה ושברכישה שלה נוצר מוניטין, אותו חלק של המוניטין שייוחס ליחידות מניבות המזומנים שלא נמצאות בבת, אותו חלק לא ימומש והעלות הפנקסנית שלו לא תיגרע.

ייחוס המוניטין ומימושו:

התקן בעצמו לא אומר שחייבים לייחס מוניטין. הוא אומר שמפורש – אל תאלץ ייחוס של מוניטין. אם אתה לא יכול להגיד בצורה מובהקת מי היחידה מניבת המזומנים שתהנה מהסינרגיה – אל תאלץ ייחוס כזה. ציאוריה זו של אי ייחוס מוניטין אם לא יכולים, הולידה את המבחנים לבחינת י"ע מוניטין ואח"כ את הכללים למימושו. כשחברה קונה חברה אחרת ונוצר מוניטין – א' קנתה את ב' ובב' יש 4 יחידות מניבות מזומנים. א' חברת החזקות ולא תיהנה להסינרגיה. בב' יש את CGU 1 CGU 2 CGU 3 CGU 4. נוצר מוניטין. אם אני יודע להגיד מי היחידה מניבת המזומנים שתהנה מהסינרגיה, הכל טוב. אם אני לא יודע – התן אומר אל תאלץ. נניח המוניטין הוא 500. נניח שבבדיקות שעשיתי ראיתי ש-CGU 1 ייהנה מ-100 מתוך המוניטין. אחרי השלב הראשון של ייחוס לפי הנאה מהסינרגיה, רואים שמתוכו 400 לא ניתן לייחוס. התקן מבקש להמשיך ולבדוק – אחרי הרמה הראשונה של הבדיקה מגיעה הרמה של הבדיקה – נניח ש CGU 1 CGU 2 זה מגזר פעילות A וcgu 3 CGU 4 הם מגזר B. יש לבדוק אם יש לייחס את ה-400 לאחד מהמגזרים האלה – אולי לא לאיזו יחידה אבל אולי לאיזה מגזר?. אם אני יודע ככ טוב למה שילמתי, אז למה שלא אקרא לזה בשם, בהגדרה זה לא מזוהה ושלא ניתן ליחסו לשום דבר ספציפי לכן המצב הזה ריאלי. עכשיו נניח אני יודע ש-150 שייך למגזר A מהמוניטין. אז עשינו בדיקה פר CGU, ואז בדיקה פר מגזר של ירידת ערך. עדיין יש מוניטין של 250 שאינו מיוחס אחרי שלב ב'. התקן אומר שיש בכל מקרה לבדוק י"ע לכל המוניטין, אז אם סיימת קח את כל החברה בכללותה+250 של המוניטין הנוסף ותעשה בדיקה שלישית של ירידת ערך. כך אתה מוודא שבדקת את כל המוניטין שלך מהרמה התחתונה ביותר ועד הרמה של כלל החברה. בעבר, מבחנים אילו נקראו bottom up top down.

הכתבה:

ייחוס – ייחוס המוניטין אסור לו להיות שרירותי, הוא חייב להתבצע על בסיס תחשיב כלכלי שיקבע את הערך הכלכלי של הסינרגיה ממנה תיהנה כל CGU. זהו השלב הראשון של בדיקת ירידת הערך. בשלב זה של CGU נבחנת כעומדת בפני עצמה בתוספת מוניטין אם יוחס לה. בדוגמה שלנו היו לחברה הנרכשת 4 CGU'S כשרק לאחד מהם ידענו לכמת את הסינרגיה והסכום היה 100. המשמעות – ב- CGU 1 ההשוואה תהייה תזרים המזומנים (סכום בר השבה) אל מול הערך הפנקסני של הנכסים כשלערך זה מוסיפים לצורך הבדיקה מוניטין 100 ואז בודקים אם יש י"ע (התזרים לא משתנה רק הערך הפנקסני גדל). בשלב זה לא בדקנו עדיין את מלוא המוניטין, משום ש-400 מתוכו לא ייוחסו. התקן מבקש לעלות רמה ולבחון האם ניתן לייחס את המוניטין למספר CGU'S יחד. המקרה השכיח הוא חלוקה החברה למגזרי פעילות. בדוגמה שלנו, הנחנו שיש 2 מגזרים – A ו-B. עוד ידענו לומר, שניתן לייחס סכום נוסף של 150 מתוך המוניטין למגזר A. כעת, מבצעים שוב בחינת ירידת ערך, כשבוחנים יחד את CGU 1 CGU 2 ובצד השני את CGU 3 CGU 4. ליחידות 1+2 יש מוניטין שבסה"כ עומד על 250, 100 ספציפית ל-1, ו-150 לשתיהן. גם אחרי בדיקה זו עדיין נותר מוניטין בסך 250 שלא נבחנה לגביו י"ע. לפיכך, קובע התקן לבצע עוד בחינה לפיה יש לקחת את כל החברה (את 4 היחידות מניבות המזומנים) ולבחון י"ע כשלערך הפנקסני שלהן יתווסף מוניטין נוסף של 250. המבחנים האלה נקראו בעבר מבחני "מטה מעלה, מעלה מטה"/ bottom up top down. זאת, כדי לתאר את התהליך שהחברה צריכה לבצע. כיום השמות הוחלפו אבל התהליך זהה לדרישות הקודמות.

הייחוס נעשה במועד צירוף העסקים ולא במועד בדיקת ירידת הערך. זאת, כדי למנוע מניפולציות כי אני רואה איזה מגזר טוב ואיזה לא ולאן אני רוצה לייחס את המוניטין. במועד צירוף העסקים אני יודעת על מה שילמתי.

הכתבה של ההערה – היות וייחוס המוניטין רלוונטי במיוחד בבחינות של ירידות ערך, קובע התקן, על מנת למנוע מניפולציות, שהייחוס צריך להתבצע ולהיות מוצהר כבר במועד הרכישה, וזאת על מנת למנוע מצב שבו מוניטין יוסט מפעילות מפסידה לפעילות רווחית ובכך יימנע הפסד מירידת ערך.

הייחוס הוא ייחוס מלא ומה שלא עשית ברכישה אין אחר כך!!!.

 



− 1 = שתיים

תואר ראשון
תואר שני
מרצים