שם הכותב: תאריך: 26 דצמבר 2012

11.12.12

המשפט המנהלי : ענף במשפט הציבורי.

כאשר מדברים על המשפט המנהלי יש להתייחס לשלושה סעיפים:

  1. סמכויות עזר
  2. סמכות שיורית
  3. סמכות חובה ורשות

סעיף 2 לחוק בתי המשפט לעניינים מנהליים (סעיף הגדרות):

"עניינים מנהליים" – עניינים הנוגעים לסכסוכים שבין אדם לרשות;

"רשות" – רשות מרשויות המדינה, רשות מקומית, וכן גופים ואנשים אחרים הממלאים תפקידים ציבוריים על פי דין;

"החלטה של רשות" – החלטה של רשות במילוי תפקיד ציבורי על פי דין, לרבות העדר החלטה וכן מעשה או מחדל.

המשפט המנהלי נמצא בכל מקום שיש גוף ציבורי שממלא תפקיד ציבורי, או כשיש גוף פרטי וביהמ"ש רואה בו גוף דומהותילדוגמה אוניברסיטה.

עקרון המשפט המנהלי : ע"פ עקרון חוקיות המנהל, הרשות אינה מוסמכת לעשות דבר, אלא אם הוסמכה לעשות ובאופן מפורש וחד משמעי בחוק.

לכל רשות מנהלית כזו יש סמכויות עזר, אשר מהוות במובן מסוים חריג לעקרון חוקיות המנהל שכן אין מדובר בסמכויות הכתובות בחוק, אלא בסמכויות השואבות את כוחן מס' 17 לחוק הפרשנות המעניק לרשות המבצעת סמכויות עזר לביצוע חוקים. סמכויות עזר אלו מעניקות לרשות את האפשרות להתמודד עם הסמכות הראשית, באמצעותן הסמכות הראשית תהיינה בר ביצוע. משום שסמכות עזר אינן מוחלטות וזהות בכל רשות מנהלית, ישנם ארבעה מבחנים להסמכת סמכות עזר:

  1. מבחן החיוניות והנחיצות –  "דרושות לכך". סמכות העזר צריכה להיות חיונית להפעלת הסמכות העיקרית ויש צורך כי סמכות העזר, לפי מהותה, תהיה דרושה במידה מתקבלת על הדעת, להפעלת הסמכות ה"עיקרית".
  2. מבחן המידתיות והסבירות – "במידה המתקבלת על הדעת" – בוחן 2 מרכיבים:

א. סבירות ומידתיות בהפעלת סמכות העזר – סמכות שסביר להניח שהיא בעלת אופי עצמאי אינה סמכות שניתן להכיר בה כסמכות עזר.

ב. איסור פגיעה בזכויות הפרט – סמכות עזר הפוגעת או מצרה את זכויות הפרט, תתאפשר רק כאמצעי אחרון בנסיבות בהן בלתי אפשרי להשיג את המטרה בדרך אחרת.

  1. פגיעה בזכויות יסוד –  פגיעה בזכויות יסוד יכול שתיעשה רק לפי הוראה מפורשת בחוק. לפיכך, לא ניתן להשתמש בהסמכה כללית להפעיל סמכויות עזר כמקור סמכות לרשות לפגוע בזכויות יסוד.
  2. קביעת סמכות עזר בחוק –  כאשר החוק עצמו קובע סמכויות עזר ניתן לומר כי מחד מדובר בפירוט ספציפי שאינו מונע מהרשות להוסיף אמצעי עזר לביצוע אותו חוק, ומאידך ניתן להחמיר עם הרשות לאור עקרון חוקיות המנהל ולא להתיר סמכויות עזר נוספות מלבד אלה המפורטות בחוק.

ככל שסמכות העזר חיונית יותר לסמכות העיקרית שהוענקה ע"י המחוקק, וככל שפגיעתה של הרשות בזכויות הפרט או בעקרונות מושרשים אחרים של המשפט הציבורי (כללי הצדק הטבעי, עקרונות עצמאות הרשות המנהלית) קטנה יותר, כך ייטו ביהמ"ש להכיר בקיומה של סמכות העזר תוך היעזרות בס' 17 לחוק הפרשנות.

מעבר לאותן סמכויות עזר, ישנן הסמכויות השיוריות של הממשלה– ס' 32 לחוק-יסוד: הממשלה "הממשלה מוסמכת לעשות בשם המדינה, בכפוף לכל דין, כל פעולה שעשייתה אינה מוטלת בדין על רשות אחרת".

א.      סמכויות חובה סמכות חובה פירושה הסמכת הרשות לביצוע סמכותה תוך הגדרת מסגרת סמכויות הביצוע. בד"כ החוק ינקוט בלשון ציווי. לרשות אין אפשרות להפעלת שיקול דעת. החוק ינקוט במילה "חייבת".

ב.      סמכויות רשותסמכות שבשיקולדעת

מדובר בהסמכה אשר מותירה חופש פעולה לרשות ומאפשרת לה להפעיל שק"ד באשר לזמן, מקום, היקף ואופן ביצוע הסמכות. פירושו חופש בחירה בין פתרונות אפשריים שונים או ברירה שניתנה בידי הרשות המנהלית (בחירה באחת מדרכי הפתרון שמציב המחוקק). החוק ינקוט במילה "רשאית".

ג.        סמכות חובה + סמכות ברשותהסמכה מעורבת

המחוקק קובע דרך פעולה מסוימת ומותיר לרשות להפעיל שיקול דעת בדברים שוליים.

אופןהפעלתשיקולהדעת

א.      קביעת מדיניות כללית במסגרת הסמכות לגבי אופן הפעלת הסמכות ומימושה.

ב.      ייזום איסוף נתונים ובדיקתם – חומרת החובה הזו תיקבע ע"פ עוצמת ומהות האינטרסים המעורבים, מידת הקושי בו ניתן להגיע לראיות, וטיב שיקול הדעת והסמכות עליה מופקדת הרשות.

ג.        הערכת נתונים והענקת משקל לכל מכלול השיקולים לאור המדינות שנקבעה. התערבות בג"ץ היא בהתאם לשאלה האם רשות סבירה יכולה הייתה להגיע להחלטה כזו בהסתמך על כל התשתית הראייתית שהובאה בפניה.

ד.      החלטה – מהותית ופורמלית.

שיקול הדעת שלהרשות כפוף לביקורת שיפוטית, גם אם אין הסדר בחיקוק כלשהו המפרט את הכללים לפיהם על הרשות לפעול.

בשביל ליצור קו ישר בין כל הרשויות הציבוריות, ישנם שיקולים ועקרונות המחייבים את הרשויות:

1)       עקרונות היסוד של השיטה

–          ערכים – שוויון, צדק, מוסר

–          מטרות חברתיות – קיום המדינה, הפרדת הרשויות, טוהר השיפוט, שלום הציבור.

–          אמות מידה – תו"ל, צדק טבעי, הגינות, סבירות .

–          זכויות יסוד – חופש קבלת המידע והפצתו, חופש התהלוכה, כבוד האדם.

2)       שיקולים פרטניים – שיקולם המתחייבים מסוג העניין וטיבו ומההקשר של הסמכות.

3)       איזון אינטרסים – יש לבחון האם נערך איזון ראוי של האינטרסים וערכי היסוד שלעיל המתנגשים לאור מטרת החוק.

עקרונות ההתערבות השיפוטית בשק"ד של הרשות:        

  1. תיבחן הסמכות הפורמלית של הרשות.

  2. התערבות מוגבלת לקני מידה משפטיים – תו"ל, שרירות, שיקולים זרים ורלוונטיים, סבירות, מידתיות, היעדר הפליה שמירה על הליך תקין.

  3. הפיקוח אינו משתרע על קני מידה מנהליים-שלטוניים כגון מדיניות עקרונית.

  4. לא תיערך המרת שק"ד הרשות בשק"ד של ביהמ"ש.

  5. ההתערבות השיפוטית תצומצם ככל שמדובר ברשות מקצועית או מומחית.

  6. ככל שהיקף שק"ד הרשות כללי יותר כך ההתערבות צרה יותר.

  7. ככל שהאינטרס הנפגע מופשט או אידאולוגי בלבד הנכונות להתערב תקטן.

  8. ייבחנו הסמכות המהותית וגבולות כוחה של הרשות –שיקולים שאסור שיישקלו ע"י הרשות, שיקולים ועקרונות המחייבים את הרשות, עריכת איזון בין האינטרסים המתנגשים.

עילות התערבות בשק"ד הרשות

  1. שיקולים זרים
  2. הפליההפליה אסורההבחנה מותרת; הפליה מתקנת.
  3. סבירות ומידתיות  – מבחני המידתיות (מתוך פסקת ההגבלה)מבחן התאמה;מבחן האמצעי שפגיעתו פחותה; מבחן האמצעי המידתי.
  4. עקרון תום הלבהחובה לנהוג ביושר ובהגינות.

 כללי הצדק הטבע:

1. אובייקטיביזציה של התהליך – מעין קביעת "כללי משחק" לרשות.

2. יצירת שוויון בין הכוחות – הרשות בעלת כוח רב יותר לעומת האזרח שכן יש לה את האמצעים, הכוח והמידע.

3. יצירת שוויון בין האזרחים.

4. מנגנון הרתעה לרשות בפני פיתויים להגיע להחלטות לא צודקות.

5. צדק ליחיד – כתוצאה מהחלטות לא שוויוניות אובייקטיביות ככל הניתן.

כך נוצר תהליך של הרתעה מצד אחד ויצירת אמון בין המנהל לאזרח מצד שני.

זכות הטיעון (השמיעה)

1. האם לנפגע מהחלטת רשות יש הזדמנות הולמת להתגונן ולהגן על זכותו. יש להודיע לנפגע על הפגיעה הצפויה בו ולאפשר לו זכות עיון במסמכים המשמשים את הרשות לצורך החלטתה. אין זכות טיעון ללא הזכות לעיין במסמכים. חריג – הרשות אינה חייבת להציג מסמכים שיש בהצגתם כדי לפגוע בביטחון המדינה, לגלות סוד מסחרי לפגוע בפרטיות. חוק חופש המידע, חוק הגנת הפרטיותהזכות לעיון במסמכי הרשות.

2. זכות הטיעון צריכה להינתן טרם קבלת ההחלטה ע"י הרשות, אולם שימוע מאוחר יכול לרפא את הפגם, כל עוד אין הוא למראית עין בלבד. נטל ההוכחה עובר לרשות לשכנע שהאובייקטיביות שלה לא נפגעה כתוצאה מההחלטה הקודמת.

משואפניםוניגודעניינים

1. אסור לעובד ציבור להימצא במצב שבו קיימת אפשרות ממשית של משוא פנים או דעה משוחדת. הפסול הוא בגלל החשש למשוא פנים, ולא דווקא משוא פנים בפועל. דוגמה – שופט.

2. המבחן למשוא פנים – האם נוצרה אפשרות ממשית או חשש סביר לקיום משוא פנים והאם האדם הסביר, הבקיא בפרטים, היה סבור שקיים ניגוד אינטרסים.

3. טענת משוא פנים או ניגוד עניינים יש לטעון מראש, אולם גם אם עלתה הטענה לאחר הדיון בנושא – אם משוא הפנים בולט וגובל בשרירות לב ושחיתות – יועדף האינטרס הציבורי. על הטוען למשוא פנים להוכיח זאת באמצעות הנחת תשתית עובדתית.

4. כאשר מתעורר ניגוד עניינים בעצמה המצדיקה טיפול, לא תמיד תוצאתו תהייה פסילת המינוי לתפקיד הציבורי. לעתים יישום אמצעים מתונים יותר עשוי להוות פתרון.

תוצאות הפרת כללי הצדק הטבעי

תוצאת הפרת כללי הצדק הטבעי היא בטלות יחסית. חשיבות ההפרה משתנה בהתאם למקרה ולנסיבות, ויכולה לכלול אלמנטים הן של בטלות – הפרת כללי הצדק הטבעי כמוה כחריגה מסמכות ולכן התוצאה תהייה בטלות– האם לפי מבחן העוול והתוצאה יש מקום לנקוט באמצעי ביניים לשם הכשרת ההליך.

התוצאות האפשריות הפרת כללי צדק הטבעי עשויות להיות:

1. השארת החלטת הרשות עלה כנה;

2. ביטול החלטת הרשות והוראה לרשות לשוב ולדון בעניין תוך הקפדה על זכות הטיעון;

3. ביטול לחלוטין של החלטת הרשות ללא מתן אפשרות לרשות לשוב ולשקול.



אחד − 1 =

תואר ראשון
תואר שני
מרצים