שם הכותב: תאריך: 04 ינואר 2015

שיעור 9

פתרון דוגמא מסכמת – חברת הזורעים

  1. כאשר מדברים על הפרשי פחת, בעצם מדובר בהפרש זמני ולכן יש לבצע ייחוס מיסים. יש לבחון את יתרת ההפרש הזמני בסוף 98 וכן סוף 99 ולהתחשב בשיעורי המס המשתנים.

בנתון מספר 9 נתונים שיעורי המס- ביום 31.12.98 ידוע ששיעור המס הוא 36%. ב99 יש החלטה על רפורמה.

מכונה:

1998

  • שיעור המס הוא 36% כיוון שזהו שיעור המס הידוע ליום המאזן. לא נתייחס לרפורמה ב99.
  • בעצם נוצרת התחייבות מס כיוון שמס הכנסה מכיר לנו ביותר הוצאות מס.

1999

  • ההיפוך יתחיל בשנת 2001 כיוון שבנקודה הזו הפחת המואץ מסתיים (1.10.2001). לא תמיד יש לפצל את השיעור מס- הפיצול יהיה רק כאשר ההיפוך נפרס על מספר שנים. תמיד נבחן מתי "הסימן" מתחיל להתהפך, אין צורך להתייחס לשנים לפני כן. מכיוון שהפחת המואץ מסתיים ב2001 ההיפוך יקרה מ2001 והלאה ושיעור המס הנתון הוא 30% מ2001 והלאה.

בעצם לא מעניין אותנו מה שיעורי המס שהיו בדרך עד שנת 2001.

  • דוח התאמה למס: הפער בין הפחת השנתי בספרים למס הכנסה הוא פער של 23,000- בעצם הקטנה של ההכנסה החייבת מכיוון שהוצאות הפחת לצורכי מס גדולות יותר (יש פחת מואץ).
  • מס הכנסה יכיר בהוצאות לחומ"ס שאנו רושמים בספרים רק כאשר החוב יהפוך להיות חוב אבוד. תמיד יש להניח שהחוב המסופק יהפוך להיות חוב אבוד בשנה הבאה.
  • ההפרש הזמני תמיד יהיה היתרה בספרים של ההפרשה לחובות מסופקים- תמיד נעבוד על היתרות ולא על ההוצאות.

חומ"ס

1998

  • בעצם יש לבחון את היתרת הפרשה בספרים אל מול יתרת ההפרשה למס (תמיד 0). שיעור המס שניקח יהיה עפ"י שיעור המס בנקודת ההיפוך שתמיד נניח שהיא תהייה בשנה הבאה- לכן נשתמש בשיעור מס שאנחנו חושבים שיהיה בשנת 1999. כיוון שהרפורמה עוד לא ידועה- ניקח את שיעור המס הידוע 36%.
  • היתרה של המס הנדחה תהיה 21,600 כיוון שההוצאות לא מוכרות מול מס- ההכנסה החייבת שלי גדולה יותר- אבל בעתיד כאשר מס הכנסה יכיר בחובות אבודים אני אשלם פחות מס ולכן נוצר נכס מס נדחה.

1999

  • הנחה שהסגירה של מס נדחה תהייה בשנת 2000 ולכן ניקח את שיעור המס של שנת 2000- 32%. ההנחה שכל החובות המסופקים יתהפכו בשנה הבאה ללא חלוקה אלא אם נאמר אחרת בשאלה.
  • דוח התאמה למס: יש לבחון את מעגל ההוצאות וההכנסות. נבחן את הסעיפים המאזניים:

פקודת היומן כאשר חוב הופך לחוב אבוד: חובה: הפרשה לחומס זכות: לקוחות.

כאשר חוב הוא חוב טוב: חובה: מזומן זכות: הפרשה לחומס. בעצם הPN יהיה היתרת הוצאות שרשמנו באותה השנה.

  • ההוצאות שיוכרו במס הכנסה יהיו חובות אבודים בניכוי החובות הטובים שנגבו.
  • ההוצאות שיוכרו בספרים יהיו הPN  הנדרש על מנת להגיע ליתרת הסגירה הנתונה.
  • ב98 הייתה יתרה בספרים של 60,000 וב99 יתרה של 75,000- נוכל לעבוד על היתרות הללו בלבד ולראות כי יש גידול של 15,000 ₪ שבעצם מסמל את הגידול בהכנסה החייבת בדו"ח התאמה למס (לא חייבים לעבור דרך היתרות המאזניות על מנת להגיע ל15,000)

עתודה לפיצויים –

1998

  • כשבוחנים את שיעור המס תמיד ניקח את שיעור המס הכי רחוק הידוע באותה שנה. בשנת 1998 שיעור המס יהיה 36%- השיעור הידוע והמעודכן ביותר לטווח הרחוק.
  • בפיצויים אלא אם נאמר אחרת נניח שהעובדים יפוטרו כשהחברה תיסגר.

1999

  • שיעור המס יהיה 30% השיעור המס הרחוק ביותר בטווח השנים הידוע.
  • דוח התאמה למס: יש שני דרכים:
  1. לבחון את ההוצאות בספרים ובמס הכנסה
  2. לעבוד על היתרות המאזניות בין השנים (בין 98 ל99 – 10,000 הבדל ביתרות המאזניות)
  • יעודה: קרן שמפקידים אליה את כספי הפיצויים- מס הכנסה מכיר בהוצאות לקרן היעודה (הפקדה לקופת פיצויים בפנסיה).

מניות –

בעצם ישנה הנפקה בפרמיה עם הוצאות הנפקה. הוצאות ההנפקה מקוזזות בפרמיה על פי הספרים. מכיוון שהחברה היא תעשייתית מס הכנסה יכיר בהוצאות ההנפקה (עפ"י השאלה

  • המיסים הנדחים בעצם ייפתחו אל מול קרן ההון וייסגרו אל מול דו"ח רווח והפסד.
  • בשאלה הנוכחית ההפרש הזמני נפתח ונסגר כולו באותה שנת מס- כלומר נפתח בתחילת 99 ונסגר בסוף 99 כיוון שמס הכנסה מכיר בהוצאות מידית באותה השנה. על כן על השיעור מס כולו יהיה עפ"י שיעור המס ב99- 34%.
  • בעצם אין השפעה מאזנית- ויתרת מס נדחה תהייה 0.
  • בדוח התאמה למס יהיה קיטון של 12,500 ₪- הוצאות ההנפקה.

מלאי

יש פער בין שיטת המלאי למס הכנסה לבין שיטת המלאי בספרים. גם במס הכנסה וגם בספרים מכירים בכך שיש להכיר במלאי\שווי שוק כנמוך מביניהם.

  • מס הכנסה תמיד מכיר בשיטת פיפו בפרקטיקה (אלא אם נאמר אחרת בשאלות).

 

1998

  • בסוף שנה נבחן את מלאי הסגירה בספרים. שווי השוק נמוך יותר ולכן נרשום אותו- 105,000.
  • נבחן גם את מלאי הסגירה במס הכנסה- 100,000 עלות נמוכה יותר משווי שוק.
  • בעצם נוצרת עתודה למס כיוון שמלאי סגירה מגדיל את הרווח (עלות המכר קטנה יותר). מלאי הסגירה בספרים גדול יותר ממלאי הסגירה לצורכי מס, בעצם מס הכנסה רואה רווח קטן יותר ולכן נוצרת התחייבות למס. בעתיד מס הכנסה יראה רווח יותר גדול.
  • ניקח תמיד את שיעור במס של השנה העוקבת- נעריך שנקודת ההיפוך תהייה בשנה הבאה כאשר המלאי ימומש שנה הבאה.

1999

  • בסוף 99 מס הכנסה רואה גם רווח קטן יותר. נוצרת גם עתודה למס ונשתמש בשיעור המס של שנת 2000- 32%.
  • דוח התאמה למס- לא מעניין אותנו מלאי הסגירה של שנה קודמת. יש להתייחס לפערים בין מס הכנסה לבין החשבונאות במלאי הפתיחה (5000). והפערים בין מס הכנסה לבין החשבונאות במס סגירה ((10,000)).

בעצם מלאי הפתיחה יגדיל לנו את הרווח ומלאי הסגירה יקטין לנו את הרווח- סה"כ קיטון בהכנסה החייבת.

בגין הוצאות לא מוכרות לא נפתח הפרשים זמניים, מדובר בהפרש לא זמני ולכן כל הסכום ילך אך ורק לדו"ח ההתאמה (גידול בהכנסה החייבת).

הפסדים מועברים –

בשנת 98 החברה לא פתחה מיסים נדחים (אין צורך לבחון למה)- ההנחה היא שלא יהיה לה מספיק רווחים בשנת 99 ולכן אסור לפתוח נכס מס נדחה.

  • יש 31,500 הפסדים להעברה ב99. צפויים רווחים עתידיים ולכן נפתח נכס מס נדחה בעבור ההפסדים הללו.
  • הוצאות הנפקה יש להוריד מההכנסה החייבת.
  • יש להוריד את הרווח מני"ע סחירים מכיוון שהם חייבים בשיעור מס אחר ולא במס רגיל. לאחר מכן נוסיף את הרווח ונחייב במס עפ"י שיעור מס רווח הון.
  • יש הפסד להעברה של 180,000 ₪- מתוכם נוריד את כל ההפסדים שהם לא הפסדים עסקיים- כלומר נותר רק 150,000 הפסדים להעברה.
  • את ההפסדי הון המועברים נקזז מהרווחי הון ונחייב במס את יתרת הרווח.
  • ישנה אפשרות לקזז הפסדים עסקיים מהרווח הון- אך מכיוון ששיעורי המס נמוכים יותר עבור רווחי הון לא כדאי לעשות זאת.
  • תיקון- הפסדים להעברה- 10,080
  • יתרה מיסים נדחים 99- 36,355

ההפרשים בין היתרות- קיטון ב1,895

פקודת היומן על התנועה הכוללת במיסים הנדחים:

חובה- הוצאות מיסים נדחים 1,895

זכות- מס נדחה 1,895

סעיף הוצאות המס:

  • יש להכניס את התנועה במיסים הנדחים בגין הוצאות הנפקה- לא מדובר בהפרש בין היתרות המאזניות.

 

8,645- סה"כ הוצאות המס בשנת 99



2 − אחד =

תואר ראשון
תואר שני
מרצים