שם הכותב: תאריך: 08 מאי 2013

פרק ז' תרופות בגין הפרת חוזה

עד כה דנו בהוראות של חוק החוזים חלק כללי 1973, כעת נדון בחוק החוזים "תרופות בגין הפרת חוזים" 1970. חוק החוזים חלק כללי עסק בתרופות כאשר הוא מעניק את הסעד העצמי בפגמים שנפלו בכריתת חוזה, אולם זוהי התרופה היחידה בחלק זה.

ס'1א'

הפרה ="מעשה או מחדל בניגוד לחוזה" – כאן ההנחה היא שכבר נכרת חוזה בין הצדדים. לעומת זאת שנחקק חוק החוזים חלק כללי הוא מתייחס למצבים במהלך המשא ומתן ולא רק לאחר החוזה

נפגע = "מי שזכאי לקיום החוזה שהופר" – גם כאן ההנחה היא שנכרת חוזה.

אכיפה = "בין בצו לסילוק חיוב כספי או בצו עשה אחר ובין בצו לא תעשה, לרבות צו לתיקון תוצאות ההפרה או לסילוקן" – כשכרתי הסכם עם הצד השני והפרתי אותו, הצד השני רשאי לדרוש את אכיפתו.

נזק = "לרבות מניעת רווח" – בפיצוי בגין נזקים יש לנו פיצויים שלילים וחיוביים

ס'1ב' – חוזה מורכב מחיובים שונים ולכן לא מדובר רק על הפרה כללית של החוזה אלא התרופות הן בגין הפרה של כל חיוב.

ס'2 – "הופר חוזה זכאי הנפגע לתבוע את אכיפתו או לבטל את החוזה, וזכאי הוא לפיצויים, בנוסף אחת התרופות האמרות או במקומן, והכל לפי הוראות חוק זה" – אם הופר החוזה הנפגע רשאי לפנות לביהמ"ש ולבקש צו שאומר אחת משלוש: בעדיפות ראשונה צו אכיפה, בעדיפות שניה ביטול, עדיפות שלישית פיצוי – ניתן גם לשלב את סעד הפיצוי עם כל אחת מהחלופות הראשונות (זהו סעיף הדגל לפי הפסיקה).

ס'3 – "הנפגע זכאי לאכיפת החוזה, זולתו אם נתקיימה אחת מאלה" – אם נפגע מבקש מביהמ"ש לאכוף חוזה ביהמ"ש צריך להיענות לבקשתו אלא אם כן קיים אחד מהסייגים הבאים:

  1. "החוזה אינו בר ביצוע" – התחייבתי למכור מכונית והיא נשרפה.
  2. "אכיפת החוזה היא כפיה לעשות, או לקבל עבודה אישית או שירות אישי" – ישנם דברים שלא ניתן לאכוף על אדם שמדובר בשירות אישי שהוא נותן לך. לדוגמא: זמר התחייב להופעה ואינו מגיע מסיבות כלשהן, גם אם היה חוזה ביהמ"ש לא יכול להורות על הזמר להגיע, אולם ביהמ"ש רשאי לדרוש פיצויים מהצד שהפר את ההתחייבות.
  3. "ביצוע צו האכיפה דורש מידה בלתי סבירה של פיקוח מטעם בית משפט או לשכת הוצאה לפועל" – זהו חריג שכמעט לא קיים היום.
  4. "אכיפת החוזה היא בלתי צודקת בנסיבות העניין".

ס'4 –לכאורה יכול להיות מצב שהנפגע יודיע לפוגע שהפר את החוזה אולם גם הצד השני יאמר לו כי גם הוא לא עמד בחוזה. לביהמ"ש יש את הסמכות לומר לנפגע כי רשאית עליו לבצע את כל חיוביי לפני שבא לדרוש את המגיע לו.

ס'5 – לביהמ"ש יש סמכות להורות למוכר לחתום על השטר להעברת הנכס אולם הוא אינו חותם. ביהמ"ש יכול לקבל את האכיפה גם ללא חתימתו של בעל הנכס.

ס'17 הפרה צפויה – גילה צד לחוזה את דעתו שלא יקיים את החוזה, או שנסתבר מנסיבות העניין שלא יוכל או לא ירצה לקיימו, זכאי הצד השני לתרופות לפי חוק זה גם לפני המועד שנקבע לקיום החוזה, ובלבד שביהמ"ש , בנתנו צו אכיפה, לא יורה שיש לבצע חיוב לפני המועד שנקבע לקיומו" – כלומר ניתן לנקוט באמצעים משפטיים לפני מועד החיוב, וניתן לדרוש פיצויים נוספים לפני מועד החיוב.

ס'18 סיכול חוזה – מדובר בסעיף שלעיתים רחוקות ביהמ"ש מכיר בו- ישנם כ-4 פסקי דין שביהמ"ש מכיר בסיכול. בסעיף זה המחוקק יוצא מנקודת הנחה שיש מצבים שבהם המפר לא יכול היה להביא בחשבון בעת כריתת החוזה את היווצרותם ולכן אין לדרוש ממנו לא אכיפה ולא פיצוי (דוגמא: מלחמה, אינפלציה וכד').

ס'19 – מעניק לנפגע זכות עיכבון – הייתי צריך להעביר רכוש מסוים למשהו ולא העברתי, עצם אי העברה לא מעיד על אי עמידה בחוזה אלא אך ורק על עיכובו.

ס'20 קיזוז – כאשר הקיזוז הוא בגים אותה עסקה אזי ניתן לקזז, כאשר הוא בגים עסקה אחרת אז הסכום שאני מקבל לקזז חייב להיות קצוב (סכום שניתן לאמוד אותו). אם בחוזה אין סעיף שאוסר על קיזוז מותר לקזז אולם ביהמ"ש עשוי להגיע למסקנה שהקיזוז לא היה כדין. מנגד אם יש לי שני חוזים ואני רוצה לקזז אחד בגין הפרת השני נאסר עלי לפעול באופן זה.

פס"ד צרי נ' ביה"ד הארצי לעבודה – קבע את ההלכה עוד לפני שנחקקו סעיפים 2ו-3 – אין לאכוף על מעסיק להעסיק עובד בניגוד לרצנו.

פס"ד פומרנס – המערער מר פומרנס קנה מחברת קדש דירה, היא מכרה את הזכויות לחברה אונות. המערער קנה דירה בבניה וכאשר סיימה חברת אונות את הדירה היא ביקשה תשלום גבוה יותר (הדירה הייתה טובה יותר מזו שחתמו עליה בחוזה המקורי). ביהמ"ש טוען כי חלה פה הדוקטרינה של ביצוע בקרוב ולכן יש לשלם את ההפרש לחברת אונות – מחיר השוק של הדירה גבוה מהמחיר ששילם פומרנס בעת חתימת החוזה ולכן ביהמ"ש טוען כי לא פעל בתום לב ורוצה למנוע את התעשרותו ("עשיית עושר ולא במשפט").

פס"ד ורטהיימר נ' הררי 1981 – הערת האזהרה – כאשר קונים נכס מקרקעין. הרגע שבו הנכס עובר לקונה הוא הרגע שבו נרשמות זכויות הקונה בלשכת המקרקעין. כאשר אנו חותמים על חוזה לקניין דירה זוהי לא ההעברה בפועל אלא התחייבות למועד בו הבעלות תעבור על שמנו. ההתחייבות והעברת הבעלות לא נעשות יחדיו כי כאשר מועברות זכויות ברשות המקרקעין, זוהי ההזדמנות של המדינה לגבות חובות מיסוי שלאחר הבניה (חובות לרשות המקומית ומיסי מקרקעין). בפרשת ורטהיימר היה מוכר של דירה, המוכר כרת חוזה עם קונה ראשון בזמן, כעבור זמן מה מכר את הדירה לשני בזמן. הראשון בזמן שילם סכום קטן אולם השני בזמן שילם את מלוא הסכום וחזקת הדירה עברה אליו. בשלב זה מגלה על קיומו של הראשון בזמן – לפי ס'9 הראשון בזמן הוא הגובר. חוק המקרקעין יצר בס'26 את מכשיר הערת האזהרה שמאפשר לנו כקונים מיד לאחר הסכם הרכישה להגיע ללשכת המקרקעין ולרשותם הערת אזהרה לטובתנו – דבר החוסם את המוכר מרישום הנכס על השני בזמן. הראשון בזמן טען כי לפי ס'9 הוא גובר, אולם השני בזמן טען כי לא הייתה הערת אזהרה (גרם לו לנזק רב). השני בזמן טעה כי אין לאכוף את טענת הראשון בזמן כי האכיפה אינה צודקת (סעיף 3 סייג 4). ביהמ"ש העליון בדיון נוסף מעדיף את טענתו של הראשון בזמן, כי חוק מסוים גובר על חוק כללי ולכן יש לפעול על פיו. אותן עובדות חוזרות בפס"ד גנז נ' בריטיש וקולוניאל, אולם בפס"ד זה ברק היה נשיא ביהמ"ש העליון וטוען כי עצם העובדה שפרק זמן ממושך לא נכתבה הערת אזרה הינה מחדל ולכן מעדיף את השני בזמן, גם אם הוא לא רשם את הנכס על שמו. בפס"ד זה נעשה ביטול של הלכת ורטהיימר תוך העדפת חובת תום הלב על פני ההסדר בסעיף 9 לחוק המקרקעין.



ארבע + = 5

תואר ראשון
תואר שני
מרצים