שם הכותב: תאריך: 08 מאי 2013

דיני חיובים שיעור 8 2.5.2013, מרצה: עו"ד עדי הדר

 

פרק ז' תרופות בגין הפרת חוזה

עד כה דנו בהוראות של חוק החוזים חלק כללי 1973, כעת נדון בחוק החוזים "תרופות בגין הפרת חוזים" 1970. חוק החוזים חלק כללי עסק בתרופות כאשר הוא מעניק את הסעד העצמי בפגמים שנפלו בכריתת חוזה, אולם זוהי התרופה היחידה בחלק זה.

ס'1א'

הפרה ="מעשה או מחדל בניגוד לחוזה" – כאן ההנחה היא שכבר נכרת חוזה בין הצדדים. לעומת זאת שנחקק חוק החוזים חלק כללי הוא מתייחס למצבים במהלך המשא ומתן ולא רק לאחר החוזה

נפגע = "מי שזכאי לקיום החוזה שהופר" – גם כאן ההנחה היא שנכרת חוזה.

אכיפה = "בין בצו לסילוק חיוב כספי או בצו עשה אחר ובין בצו לא תעשה, לרבות צו לתיקון תוצאות ההפרה או לסילוקן" – כשכרתי הסכם עם הצד השני והפרתי אותו, הצד השני רשאי לדרוש את אכיפתו.

נזק = "לרבות מניעת רווח" – בפיצוי בגין נזקים יש לנו פיצויים שלילים וחיוביים

ס'1ב' – חוזה מורכב מחיובים שונים ולכן לא מדובר רק על הפרה כללית של החוזה אלא התרופות הן בגין הפרה של כל חיוב.

ס'2 – "הופר חוזה זכאי הנפגע לתבוע את אכיפתו או לבטל את החוזה, וזכאי הוא לפיצויים, בנוסף אחת התרופות האמרות או במקומן, והכל לפי הוראות חוק זה" – אם הופר החוזה הנפגע רשאי לפנות לביהמ"ש ולבקש צו שאומר אחת משלוש: בעדיפות ראשונה צו אכיפה, בעדיפות שניה ביטול, עדיפות שלישית פיצוי – ניתן גם לשלב את סעד הפיצוי עם כל אחת מהחלופות הראשונות (זהו סעיף הדגל לפי הפסיקה).

ס'3 – "הנפגע זכאי לאכיפת החוזה, זולתו אם נתקיימה אחת מאלה" – אם נפגע מבקש מביהמ"ש לאכוף חוזה ביהמ"ש צריך להיענות לבקשתו אלא אם כן קיים אחד מהסייגים הבאים:

  1. "החוזה אינו בר ביצוע" – התחייבתי למכור מכונית והיא נשרפה.
  2. "אכיפת החוזה היא כפיה לעשות, או לקבל עבודה אישית או שירות אישי" – ישנם דברים שלא ניתן לאכוף על אדם שמדובר בשירות אישי שהוא נותן לך. לדוגמא: זמר התחייב להופעה ואינו מגיע מסיבות כלשהן, גם אם היה חוזה ביהמ"ש לא יכול להורות על הזמר להגיע, אולם ביהמ"ש רשאי לדרוש פיצויים מהצד שהפר את ההתחייבות.
  3. "ביצוע צו האכיפה דורש מידה בלתי סבירה של פיקוח מטעם בית משפט או לשכת הוצאה לפועל" – זהו חריג שכמעט לא קיים היום.
  4. "אכיפת החוזה היא בלתי צודקת בנסיבות העניין".

ס'4 –לכאורה יכול להיות מצב שהנפגע יודיע לפוגע שהפר את החוזה אולם גם הצד השני יאמר לו כי גם הוא לא עמד בחוזה. לביהמ"ש יש את הסמכות לומר לנפגע כי רשאית עליו לבצע את כל חיוביי לפני שבא לדרוש את המגיע לו.

ס'5 – לביהמ"ש יש סמכות להורות למוכר לחתום על השטר להעברת הנכס אולם הוא אינו חותם. ביהמ"ש יכול לקבל את האכיפה גם ללא חתימתו של בעל הנכס.

ס'17 הפרה צפויה – גילה צד לחוזה את דעתו שלא יקיים את החוזה, או שנסתבר מנסיבות העניין שלא יוכל או לא ירצה לקיימו, זכאי הצד השני לתרופות לפי חוק זה גם לפני המועד שנקבע לקיום החוזה, ובלבד שביהמ"ש , בנתנו צו אכיפה, לא יורה שיש לבצע חיוב לפני המועד שנקבע לקיומו" – כלומר ניתן לנקוט באמצעים משפטיים לפני מועד החיוב, וניתן לדרוש פיצויים נוספים לפני מועד החיוב.

ס'18 סיכול חוזה – מדובר בסעיף שלעיתים רחוקות ביהמ"ש מכיר בו- ישנם כ-4 פסקי דין שביהמ"ש מכיר בסיכול. בסעיף זה המחוקק יוצא מנקודת הנחה שיש מצבים שבהם המפר לא יכול היה להביא בחשבון בעת כריתת החוזה את היווצרותם ולכן אין לדרוש ממנו לא אכיפה ולא פיצוי (דוגמא: מלחמה, אינפלציה וכד').

ס'19 – מעניק לנפגע זכות עיכבון – הייתי צריך להעביר רכוש מסוים למשהו ולא העברתי, עצם אי העברה לא מעיד על אי עמידה בחוזה אלא אך ורק על עיכובו.

ס'20 קיזוז – כאשר הקיזוז הוא בגים אותה עסקה אזי ניתן לקזז, כאשר הוא בגים עסקה אחרת אז הסכום שאני מקבל לקזז חייב להיות קצוב (סכום שניתן לאמוד אותו). אם בחוזה אין סעיף שאוסר על קיזוז מותר לקזז אולם ביהמ"ש עשוי להגיע למסקנה שהקיזוז לא היה כדין. מנגד אם יש לי שני חוזים ואני רוצה לקזז אחד בגין הפרת השני נאסר עלי לפעול באופן זה.

פס"ד צרי נ' ביה"ד הארצי לעבודה – קבע את ההלכה עוד לפני שנחקקו סעיפים 2ו-3 – אין לאכוף על מעסיק להעסיק עובד בניגוד לרצנו.

פס"ד פומרנס – המערער מר פומרנס קנה מחברת קדש דירה, היא מכרה את הזכויות לחברה אונות. המערער קנה דירה בבניה וכאשר סיימה חברת אונות את הדירה היא ביקשה תשלום גבוה יותר (הדירה הייתה טובה יותר מזו שחתמו עליה בחוזה המקורי). ביהמ"ש טוען כי חלה פה הדוקטרינה של ביצוע בקרוב ולכן יש לשלם את ההפרש לחברת אונות – מחיר השוק של הדירה גבוה מהמחיר ששילם פומרנס בעת חתימת החוזה ולכן ביהמ"ש טוען כי לא פעל בתום לב ורוצה למנוע את התעשרותו ("עשיית עושר ולא במשפט").

פס"ד ורטהיימר נ' הררי 1981 – הערת האזהרה – כאשר קונים נכס מקרקעין. הרגע שבו הנכס עובר לקונה הוא הרגע שבו נרשמות זכויות הקונה בלשכת המקרקעין. כאשר אנו חותמים על חוזה לקניין דירה זוהי לא ההעברה בפועל אלא התחייבות למועד בו הבעלות תעבור על שמנו. ההתחייבות והעברת הבעלות לא נעשות יחדיו כי כאשר מועברות זכויות ברשות המקרקעין, זוהי ההזדמנות של המדינה לגבות חובות מיסוי שלאחר הבניה (חובות לרשות המקומית ומיסי מקרקעין). בפרשת ורטהיימר היה מוכר של דירה, המוכר כרת חוזה עם קונה ראשון בזמן, כעבור זמן מה מכר את הדירה לשני בזמן. הראשון בזמן שילם סכום קטן אולם השני בזמן שילם את מלוא הסכום וחזקת הדירה עברה אליו. בשלב זה מגלה על קיומו של הראשון בזמן – לפי ס'9 הראשון בזמן הוא הגובר. חוק המקרקעין יצר בס'26 את מכשיר הערת האזהרה שמאפשר לנו כקונים מיד לאחר הסכם הרכישה להגיע ללשכת המקרקעין ולרשותם הערת אזהרה לטובתנו – דבר החוסם את המוכר מרישום הנכס על השני בזמן. הראשון בזמן טען כי לפי ס'9 הוא גובר, אולם השני בזמן טען כי לא הייתה הערת אזהרה (גרם לו לנזק רב). השני בזמן טעה כי אין לאכוף את טענת הראשון בזמן כי האכיפה אינה צודקת (סעיף 3 סייג 4). ביהמ"ש העליון בדיון נוסף מעדיף את טענתו של הראשון בזמן, כי חוק מסוים גובר על חוק כללי ולכן יש לפעול על פיו. אותן עובדות חוזרות בפס"ד גנז נ' בריטיש וקולוניאל, אולם בפס"ד זה ברק היה נשיא ביהמ"ש העליון וטוען כי עצם העובדה שפרק זמן ממושך לא נכתבה הערת אזרה הינה מחדל ולכן מעדיף את השני בזמן, גם אם הוא לא רשם את הנכס על שמו. בפס"ד זה נעשה ביטול של הלכת ורטהיימר תוך העדפת חובת תום הלב על פני ההסדר בסעיף 9 לחוק המקרקעין.

תרגול 4– עו"ד יפעת יחיא

עילת הכפייה (ס' 17)

יסודות עילת הכפייה:

  1. חוזה – עלי להוכיח שנכרת חוזה (אם נתון יסוד זה מתקיים).
  2. כפייההגדרה: שימוש בלחץ בלתי לגיטימי שגורע מהרצון החופשי. דוגמא: אם לא תחתום עימי על חוזה אשרוף לך את האוטו (לחץ בלתי לגיטימי).
  3. קשר סיבתי בין הכפייה לבין ההתקשרות. דוגמא: כרתי את ההסכם כי חשבתי שאחרת ישרפו לי את האוטו.
  4. הכפייה נעשתה ע"י הצד השני או אחר מטעמו. דוגמא:אני מבקשת מהבנק הלוואה והבנק מאשר לי אותה בתנאי שיהיה ערב לעסקה. אני מכריח אדם שמצאתי בסביבה תוך איומים לחתום על ההסכם עם הבנק – אני איימתי על אותו אדם אולם הערב לא יכול לטעון לעילת הכפייה כי החוזה נעשה מול הבנק ולא מולי (החוזה נחתם מול הבנק אולם מי שאיים על הערב הייתי אני).

סוגים של כפייה

  1. איום בביצוע עבירה . דוגמא: אם לא תחתום על ההסכם אני אהרוג אותך.
  2. איום בביצוע עוולה. דוגמא: אם את לא חותמת איתי על הסכם אני אומר לבעלך שאת בוגדת בו.
  3. איום בהפרת חוזה. דוגמא: נניח שהחלטתי לעבור דירה וחתמתי על הסכם מול המובילים שיעבירו את התכולה. המובילים פינו את הדירה לרחוב ואז דרשו תשלום נוסף, אחרת לא יבצעו את ההעברה.
  4. איום בשימוש לרעה בזכות. דוגמא: נניח שאני שכירה בחברה והבאתי את בני לחברה והוא התחשמל. המעסיק שלי אומר לי שאם אגיש תביעה בשם בני הוא יפטר אותי.
  5. איום בפתיחתם של הליכים פליליים. דוגמא: כאשר אני אומרת לאדם כי אגיש נגדו תלונה במשטרה אם לא יעשה את מה שאגיד לו (בחוסר תום לב).

*סעיף 17ב' – סעיף זה מדבר על מצב של אזהרה בתום לב. כאשר משהו מזהיר אותנו בתום לב הוא שומר לעצמו את הזכות לנקוט בכל ההליכים האפשריים, זהו מצב שלא ייחשב ככפייה (למשל אם רוצה להגיש נגדי תביעה ומזהיר אותי קודם בתום לב שמעשי לא חוקיים).

  1. כפייה כלכלית –מתקיימת כאשר אדם מתקשר בחוזה כדי להשתחרר מלחץ עסקי מסחרי בלתי חוקי שמופעל עליו. להוכיח כפייה כלכלית קשה יותר מאשר להוכיח כפייה רגילה היות וכפייה במסגרת פעילות כלכלית יכולה להיות כחלק מלחץ לגיטימי שאני מפעילה כחלק מהפעילות העסקית. שאלת המפתח לזיהוי הכפייה הכלכלית היא מהו לחץ עסקי? פס"ד אכספומדיה – בפס"ד זה דובר על חברת אכספומדיה שהיא מנהלת ירידים ולשם כך היא זקוקה לשטח בו תנהל את ירידיה. חברת אכספומדיה שוכרת שטח ששייך לחברה בשם "רחמים". השתיים מסכמות שחברת אכספומדיה תעביר לחברת "רחמים" 25% מהרווחים שתפיק. הצדדים לא קבעו בהסכם את מועדי התשלום אך זהו ההסכם. בפועל היריד מתחיל ובשלושת ימיו הראשונים היריד נכשל וחברת "רחמים" (המשכיר) מתחילה להילחץ לדבר רווחיה. חברת "רחמים" פונה לחברת אכספומדיה ע"י מברק ובו היא אומרת לה שחייבת להעביר לה סכומים מסוימים עד השעה 18:00 ואם לא תעביר אותם אז חברת "רחמים" תסגור את שטח היריד. חברת אכספומדיה עומדת תחת לחץ כי יש לה קשרים עם לקוחות שעליה לנהל. בפס"ד אכספומדיה ביהמ"ש קובע כי לחץ שאינו לגיטימי הוא כאשר מתקיימים בו ארבעת המבחנים הבאים (מצטברים):

א.      האיום מפתיע – מגיע בהפתעה.

ב.       הנזק הצפוי לצד המאוים הינו נזק חמור ובלתי הפיך.

ג.        הצד המאוים חשוף ופגיע (אכספומדיה תלויה בחברת רחמים שרוצה לסגור לה את השטח ולכן חשופה ופגיעה).

ד.       לצד המאוים אין אלטרנטיבה אחרת (כגון זמן מספיק למצוא חלופה אחרת).

בפס"ד זה נקבע כי אכן מדובר בלחץ כלכלי כי עומד בארבעת המבחנים המצטברים שהוזכרו לעיל.

פס"ד מאיה נגד פנפורד – מאיה הינו נציג של חברת יהלומים ופנפורד היא חברה שקונה יהלומים, והשניים רגילים לבצע סחר. יום אחד מאיה ניגש לפנפורד ומבקש לקנות כמות גדולה של יהלומים. מאיה מעביר לפנפורד צ'קים דחויים ויום לפני מועד הפירעון של הצ'ק הראשון מאיה עולה על מטוס עם היהלומים ונעלם. מאיה מתחיל לחשוש ושולח נציג לחברת פנפורד ואומר להם שמאיה מוכן להחזיר להם חלק מהיהלומים בתנאי שיחתמו על כתב ויתור לפיו לא יגישו תביעה כנגד מאיה כאשר יחזור לארץ. חברת פנפורד חותמת על כתב הויתור ומקבלת חלק מיהלומיה. כאשר מאיה חוזר ארצה, פנפורד מגישה תביעה לביהמ"ש נגדו. מאיה טוען כי חתמו מולו כתב ויתור ואילו פנפורד טוענת שמדובר בכפייה כלכלית. ביהמ"ש בוחן האם מדובר בסיטואציה זו בכפייה כלכלית ומוסיף שני מבחנים נוספים לאלה שנחתמו בפס"ד אכספומדיה. להלן המבחנים:

א.      מבחן איכות הפגיעה – לפיו נשאל את השאלה: האם הכפייה היא בלתי חוקית? האם יש בה פגם מוסרי שחורג מכללי מסחר תקינים?

ב.       מבחן עוצמת הפגיעה – לפיו יש לבחון האם לצד הנכפה הייתה חלופה מעשית וסבירה שלא להיכנע לאותו הלחץ (למשל האם יכול היה לפנות לביהמ"ש וכד').

בפס"ד דעות חלוקות של שלושה שופטים:

השופט חשין אומר שמתקיימת כפייה שכן מדובר כאן בסחיטה באיומים. לפנפורד לא הייתה אלטרנטיבה אחרת כי מאיה היה בחו"ל ואם לא היו חותמים על אותו הסכם ומאיה לא היה חוזר אז הם היו מפסידים את כל היהלומים – "עוצמה שמקדיחה את התבשיל" – ולכן חשין מורה לבטל את ההסכם.

השופט שמגר טוען כי לא מדובר כאן בכפייה היות ופנפורד היא חברה חזקה, נכון שנגרם לה נזק כלכלי אולם היא עדיין עומדת על שתי רגליה. לטענתו לפנפורד היו דרכים נוספות לפתור את הסוגיה. בהמשך טוען שמדובר בחוזה שהנו בלתי חוקי, וישנה כאן התנהגות עבריינית תוך סחיטה באיומים. שמגר מורה על ביטול החוזה מעצם כך שאינו חוקי.

השופט השלישי טוען שלא מדובר בכפייה כלכלית ולא בחוזה בלתי חוקי ולכן אין לבטלו.

בסופו של דבר ביטלו את ההסכם היות והיה רוב דעות לבטל (אי חוקיות ולחץ כלכלי).

***בקייס ננסה לזהות האם מדובר בכפייה רגילה או כלכלית: נבדוק אם אחת מחמש הדוגמאות הרגילות מתקיימות אז זוהי כפייה וננתח אותה עפ"י ארבעת היסודות של ס' 17. אם מדובר בכפייה כלכלית ננתח אותה עפ"י ארבעת היסודות המצטברים של ס' 17 ובנוסף את המבחנים שנקבעו בפס"ד אכספומדיה ואת אלה שנקבעו בפס"ד פנפורד.

 

הסעדים בגין כפייה הם ביטול והשבה (ס' 20 וס' 21).

עילת העושק (ס' 18)

תנאים מצטברים לעילת העושק:

  1. 1.        חוזה.
  2. עושק. הגדרה: מצב של מצוקה שיכולה להיות שכלית, גופנית או חוסר ניסיון. הנפגע נמצא במצב של מצוקה – זהו צד חלש במיוחד.

*מצב של מצוקה יכול להיות מצב חולף, מה שחשוב הוא שבזמן המצוקה עשקו אותי ואם אח"כ יצאתי מהמצוקה זהו עדיין עושק (עושק בזמן המצוקה).

3. קשר סיבתי בין העושק (הניצול) לבין ההתקשרות בחוזה – אם לא הייתה לי החולשה אז לא הייתי מתקשרת בחוזה.

4. ניצול.

5. תנאי חוזה גרועים במיוחד במידה בלתי סבירה מהמקובל.

דוגמא: פס"ד סאסי נגד קיקאון – קיקאון הינה בחורה שמעט מוגבלת שיכלית, שנזרקה מהבית בגיל צעיר, חסרת השכלה ועובדת לפרנסתה כמנקה בבתים. באמצעות חסכנותיה קנתה דירת חברה בנתניה. יום אחד משפחת סאסי דופקת בדלתה של קיקאון ומציעה לה להתחלף עימה בדירה – הם הלכו לעו"ד וחתמו על הסכם. לאחר שעברה דירה גילתה כי מדובר בדירת חדר שוכנת בבניין מסחרי עם הרבה עשן וריח ואינה מאווררת ולכן הולכת לעו"ד (בפועל נתנה דירת שלושה חדרים). מדובר בעסקה בלתי סבירה וביהמ"ש קבע כי מדובר בעושק והסעד היה ביטול והשבה.

פס"ד גנץ נגד כץ – גנץ הוא יהודי חרדי אמיד בן 50 שמעולם לא התחתן שזו בעיה גדולה בעיקר בעולם החרדי. גנץ פנה לשדכן לסיוע, השדכן אומר שינסה להכיר לו משהי ומדגיש לו שאם יתחתן עם משהי ששידך לו יחויב בתשלום של 100,000 דולר דמי תיווך. בפועל הכיר לו השדכן בחורה והשניים התחתנו. לאחר שנה הגיע השדכן לביתו ודרש את התשלום שמגיע לו, אולם גנץ משלם לו 20,000 דולר בלבד ולכן כץ תובע את יתרת הסכום.  ביהמ"ש דן בשאלת העושק במקרה זה, וקובע כי לא מדובר כאן בעושק כי מדובר כאן באדם אמיד ובעל השכלה – מדובר כאן באדם שיכול היה לשקול את כלל השיקולים לפני שנכנס להתקשרות. ביהמ"ש לא מבטל את החוזה, והורה לכץ לשלם את הסכום אולם סכום נמוך יותר כי קיים כאן ניגוד לסעיף תום הלב.

דוגמא נוספת לעושק: נניח אני הולכת במדבר ואני צמאה אולם לא מוצאת מים – אני נואשת. מגיע אלי אדם ומציע לי מים תמורת סכום מופרז ולכן זהו עושק.

במקרה של עושק הסעד הוא ביטול והשבה,

  • אולם קיים סעד נוסף בסעיף 19 – אם החוזה ניתן להפרדה אז אבטל את החלק שפוגע אולם אם הוא אינו ניתן להפרדה אבטל את הכל (ביטול מלא).

לצילום השיעור



תשע + 2 =

תואר ראשון
תואר שני
מרצים