שם הכותב: תאריך: 08 מאי 2013

חוזה לטובת צד שלישי: חוק החוזים סעיפים 34-38

חוזה האופייני ביותר לצד שלישי, הינו החוזה השכיח ביותר. (החוזה המובהק ביותר לחוזה מסוג זה, הינו חוזה ביטוח –מבנה, רכב וביטוחים כאלה או אחרים הנוגעים לצד שלישי).

צד שלישי – מי שאינו צד לחוזה, אך מהווה מוטב שנוצר מההתקשרות בחוזה.

ס' 34 "חיוב שהתחייב אדם בחוזה לטובת מי שאינו צד לחוזה (להלן- המוטב) מקנה למוטב את הזכות לדרוש את קיום החיוב, אם משתמעת מן החוזה גוונה להקנות לו זכות זו". סעיף זה מתעסק בשאלה מה מעמד הצד השלישי ביחס לצדדים אשר התקשרו בחוזה? האם מגיעה לו הזכות לתבוע מהם את זכויותיו בהקשר לחוזה? התשובה הינה- אין למוטב זכות לתבוע את זכויותיו, אלא אם כן בחוזה כתוב במפורש או משתמע מן החוזה.

ס' 35 "זכותו של המוטב לדרוש את קיום החיוב מתבטלת למפרע, אם הודיע לאחד הצדדים לחוזה על דחיית הזכות תוך זמן סביר לאחר שאחד מהם הודיע עליה". כלומר, כאשר לצד ג' נודע על ההטבה והוא אינו רוצה בה, ביטול ההטבה לא יהיה מהזמן בו הודיע על כך, אלא מיום כריתת החוזה (רטרואקטיבית).

ס' 36 (א) "כל עוד לא הודיע אחד הצדדים למוטב על זכותו לי החוזה, רשאים הם לשנותה או לבטלה על ידי שינוי החוזה".

36 (ב) "בחיוב שיש לקיימו עקב מותו שלא דם – על פי חוזה ביטוח, על פי חברות בקופת קצבה או בקופת תגמולים או על פי עילה דומה – רשאי הנושה, בהודעה לחייב או בצוואה שהודעה עליה ניתנת לחייב, לבטל את זכותו של המוטב או להעמיד במקומו מוטב אחר, אף אחרי שנודע למוטב על זכותו".  פגיעה באינטרס ההסתמכות למוטב/ליורש. הנושה = צד לחוזה.

ס' 37 "כל טענה שיש לחייב כלפי הנושה בקשר לחיוב תעמוד לו גם כלפי המוטב". דהיינו, במידה והנושה אינו עומד בצדו בחוזה, ניתן להגיד כי גם זכויות המוטב ייפגעו.

ס' 38 "זכותו של המוטב אינה גורעת מזכותו של הנושה לדרוש מן החייב את קיום החיוב לטובת המוטב".

פס"ד חושי נ' הטכניון (1984) טענה ע"י הבן של ד"ר דן "אבא" חושי, כי נכרת הסכם בין עמותה מסוימת לבין הטכניון בחיפה, כי ביה"ס לרפואה בטכניון ייקרא על שם "אבא" חושי, ותהיינה הטבה לזכרו של אביו. המוטב = עזבונו של המונח, אבא חושי.

דהיינו, יישום של ס' 34 – איך נכריע כי יש לבנו של דן חושי לתבוע את הטכניון באשר למקרה זה? נעיין בחוזה שנכרת!

ההכרעה: אין לראות בו חוזה שבא להעניק זכות לעיזבון, על כן אין כל אפשרות לפרש את החוזה ככולל בחובו התחייבות של הטכניון כלפי המערערים. משמע – אין לתובע, לצד ג', לתבוע את הטכניון.

פס"ד מילשטיין נ' אקוה (1993) המנוחה ד"ר טיילור ז"ל הורתה לקופת התגמולים לשלם למוטבים מסוימים, ביניהם ד"ר אקוה, כספים. מכיוון שלפי ס' 147 לחוק הירושה, ניתן להורות על תשלום לאחר המוות ע"י מבטח שלא באמצעות צוואה. נשאלה השאלה – האם אפשר לראות בצוואה של המנוחה הוראה למבטח על שינוי זהות המוטבים?

כלומר, כאשר כותבים צוואה, האם די בכך שכתבתי צוואה – או שעליי למסור את הצוואה ו/או הודעה מתאימה למבטחת? וזאת לפי סעיף 36 (ב) – ביהמ"ש העליון קובע כי אין די בכך, ואין זה נכנס כגדר הודעה עליה ניתנה לחייב.

תוצאות: ביהמ"ש פסק כי ד"ר אקוה לא יקבל דבר מצוואתה של המנוחה, אך מקופת התגמולים – אכן יקבל.

ריבוי חייבים ונושים – ס' 54-59

ס' 54 "שניים שחייבים חיוב אחד, חזקה שהם חייבים יחד ולחוד".

ס' 55 (א) "שניים שחייבים יחד ולחוד, רשאי הנושה לדרוש את קיום החיוב, כולו או מקצתו, משניהם כאחד, או מכל אחד מהם בנפרד, ובלבד שלא ייפרע יותר מן המגיע לו"כלומר, במידה ושניים חייבים חיוב אחד, אזי,  הנושה יכול להתבצע ככל הנראה לו ע"מ להחזיר כספו – לתבוע את אחד הצדדים על כל הסכום, או לתבוע את שני הצדדים בנפרד. הענקת יתרון לנושה!

(ב) "בטל או בוטל חיובו של אחד החייבים, בטל גם חיובי של השני, זולת אם הביטול נובע מפגם בכשרותו או בייצוגו של החייב האחד". המטרה – להגן על הסתכמותו של מי מהחייבים. כאשר הנושה מוותר על חוב מסוים לאחד מהחייבים, עליו לוותר לשני החייבים! ייתכן ויהיה מקרה חיצוני שגרם לביטול.

(ג) "הפטיר הנושה אחד החייבים מן החיוב, כולו או מקצתו – בוויתור, במחילה, בפשרה או בדרך אחרת – הופטר גם השני באותה מידה, זולת אם משתמעת מן ההפטר כוונה אחרת". ביטול על ידי הנושה.

ס' 56 (א) "שניים שחייבים חיוב אחד, חזקה שהם נושאים בנטל החיוב בינם לבין עצמם בחלקים שווים"

(ב) "חייב שני לנושה לקיום החיוב יותר מכפי חלקו בנטל החיוב, זכאי לחזור על החייב השני ולהיפרע ממנו לפי חלקיהם".

(ג) היו יותר משני חייבים ואין אפשרות סבירה לחזור ולהיפרע מאחד מהם, יישאו בחלקו הנותרים, לפי חלקיהם"

(ד) בוטל חיובו של חייב אחד כאמור בסעיף 55(ב) והביטול נובע מפגם בכשרותו או בייצוגו, אין לשני זכות לחזור עליו; הופטר חייב אחד כאמור בסעיף 55(ג) ואין בהפטר כדי לפטור את הנשי, אין בהפטר גם כדי לפגוע בזכות עליו לפי סעיף זה"

ס' 57 "חייב שקיים את החיוב יותר מכפי חלקו, אינו זכאי לחזור על חייב אחר, במידה והיה עשוי להיות מופטר כלפי הנושה מכוח טענה שהייתה ידועה לו ולא התגונן בה". תביעת ההשבה האפשרית תהיינה כלפי הנושה, ולא כלפי החייב השני.

ס' 58 (א) "שעבוד או זכות אחרת שניתנו לנושה להבטחת החיוב יעברו לחייב שקיים את החיוב יותר מכפי חלקו, כדי להבטיח זכותו לחזור על חייב אחר; והוא, במידה שהדבר לא יפגע בנושה".

(ב)  עברו שעבוד או זכות כאמור בסעיף קטן (א), על הצדדים לעשות, לפי דרישת החייב שקיים את החיוב, או העולות הדרושות כדי שכוחה של ההעברה יהיה יפה לכל דבר". יצירת שיתוף פעולה של הנושה ושל החייב אשר עמד בהתחייבותו, כנגד החייב השני.

ס' 59 (א) "שניים שמגיע להם חיוב אחד, חזקה שכל אחד מהם רשאי לדרוש את קיומו, ובלבד שלא ייפרעו מהחייב יותר מן המגיע ממנו; החייב רשאי לקיים את החיוב כלפי אחד הנושים, לפי בחירתו, כל עוד לא ניתן פסק דין לטובת הנושה האחר". כוח לחייב, למי לשלם מהנושים, אלא אם קבוע דבר אחר בחוק ו/או בחוזה מסודר.

(ב) "חזקה על הנושים שהם שותפים בחיוב בחלקים שווים; קוים החיוב עלפי אחד מהם, רשאי השני לדרוש ממנו את חלקו". חייב שילם לאחד מהנושים, הנושה השני יכול לתבוע ממנו את החלק העודף ששולם לו ע"י החייב.

פס"ד יעקב פרנקו נ' דן מלניק (1999) השניים עשו הסכם שותפות במשרד פרסום. ולפי ההסכם פרנקו נהיה אחראי על הנושא המקצועי והניהול השוטף של החברה, ומלניק היה אחראי לענייני מנהל וכל הקשור בהשגת המימון של החברה. במסגרת זו, הוא לקח הלוואות. מי שהיה חתום על ההלוואות הם שני השותפים, וגם אימא של מלניק ואשתו של מלניק (הן ערבות לחוב). בין השותפים עבר חתול שחור, והם היו חייבים להחזיר את החוב. פרנקו אמר שהוא צריך להחזיר רק רבע. מי ששילם בסוף את כל הכסף זו אימא של מלניק- ואז היא באה לדרוש את הכסף מפרנקו, כאשר לטענתה הוא חייב לה חצי מהסכום.
ביהמ"ש טען שהמינוח של חייבים ביחד ולחוד והקביעה את מי לחייב צריכה להתייחס לאינטרס של הצדדים בחיוב- והאינטרס היה רק של מלניק ופרנקו, כי האימא והאישה הן רק ערבות. ולכן החלוקה תהיה בין פרנקו ומלניק ולא בין ארבעתם, ולכן פרנקו היה צריך לשלם פי 2 ממה שהוא חשב שהוא צריך. למעשה, האימא ואשתו של מלניק לא חתמו כערבות, אלא כ-לוות, ולכן פורמלית הן גם כביכול צריכות לשלם אך ביהמ"ש קבע שאין להן אינטרס בהלוואה ולכן הן לא משלמות.



תשע − = 3

תואר ראשון
תואר שני
מרצים