שם הכותב: תאריך: 10 דצמבר 2014

שיעור 6 – ייחוס מיסים –

דוגמא –

בשנים 2007 עד 2009 טיפלה החברה בהתחייבות לתשלום פיצויים לעובדיה, לפיכך היא זקפה כל שנה בדוחותיה הכספיים הוצאות פיצויים של 50,000 ₪. לעומת זאת החברה הפקידה בפועל בשנת 2007 במזומן לקופות הפיצויים שלה – 30,000 ובשנת 2008 – 40,000 וב2009 – 70,000.

בספרים רושמים התחייבות לפי עקרון הצבירה- כלומר 50,000 ₪ כל שנה, אך מס הכנסה מכיר בפיצויים רק אם הם משתלמים במזומן – כלומר ב-2007 – 30,000 , 2008 – 40,000, 2009 – 70,000.

שיעור המס החל על החברה – 36% והרווח החשבונאי לפני מס בכל אחת מהשנים הוא – 40,000.

שנת 2007 –

חישוב מיסים שוטפים – דוח התאמה –

רווח לפני מס 40,000
התאמות 20,000 הוספת הוצ' לא מוכרות
רווח לצורכי מס 60,000
שיעור מס 36%
הוצאות מיסים שוטפים 21,600

 

שנת 2008 –

חישוב מיסים שוטפים – דוח התאמה –

רווח לפני מס 40,000
התאמות 10,000 הוספת הוצ' לא מוכרות
רווח לצורכי מס 50,000
שיעור מס 36%
הוצאות מיסים שוטפים 18,000

 

שנת 2009 –

חישוב מיסים שוטפים – דוח התאמה –

רווח לפני מס 40,000
התאמות (20,000) הורדת הוצ' מוכרת
רווח לצורכי מס 20,000
שיעור מס 36%
הוצאות מיסים שוטפים 7,200

 

שנת 2007 –

חישוב יתרת מיסים נדחים –

נכס בספרים 50,000
לצורכי מס 30,000 מס הכנסה מכיר רק במה ששולם בפועל
הפרש זמני 20,000
שיעור מס 36%
נכס מיסים נדחים 7,200 מדובר בנכס כי מס הכנסה יכיר בעתיד בפיצויים (כאשר ישולמו בפועל) ואז יהיה חסכון במס

 

פקודת יומן –

ח. הוצאות מס – P.N – 14,400 (הוצאות מיסים שוטפים – תנועה מיסים נדחים )

ח. מיסים נדחים – 7,200->תנועה במיסים הנדחים (במקרה זה אין י.פ לכן כל היתרה שיצאה היא התנועה)

ז. פקיד שומה – 21,600 -> מה שמשולם בפועל (הוצאות המיסים השוטפים)

שנת 2008 –

חישוב יתרת מיסים נדחים –

נכס בספרים 100,000 מצטבר 50,000+50,000
לצורכי מס 70,000 מס הכנסה מכיר רק במה ששולם בפועל – 40,000+30,000
הפרש זמני 30,000
שיעור מס 36%
נכס מיסים נדחים 10,800 מדובר בנכס כי מס הכנסה יכיר בעתיד בפיצויים (כאשר ישולמו בפועל) ואז יהיה חסכון במס. מס הכנסה נותן כיום פחות הוצאות ממה שנרשם בספרים אך זה יתהפך עתיד ונקבל חסכון במס.

 

פקודת יומן –

ח. הוצאות מס – P.N – 14,400 (הוצאות מיסים שוטפים – תנועה במיסים הנדחים)

ח. מיסים נדחים – 3,600-> תנועה במיסים הנדחים (10,800-7,200)

ז. פקיד שומה – 18,000 -> מה שמשולם בפועל (הוצאות המיסים השוטפים)

 

שנת 2008 –

חישוב יתרת מיסים נדחים –

נכס בספרים 150,000 מצטבר 50,000+50,000+50,000
לצורכי מס 140,000 מס הכנסה מכיר רק במה ששולם בפועל – +70,000+40,000+30,000
הפרש זמני 10,000
שיעור מס 36%
נכס מיסים נדחים 3,600 מ.ס = 3,600 – היתרה שנוצרה ב-2009 קטנה יותר מ-מ.פ= 10,800 שנוצר ב-2008 – ז"א שהנכס קטן -> כלומר מדובר בתקופת ההיפוך כי מס הכנסה מתחיל להכיר ביותר הוצאות מאשר מה שמכירים בחשבונאות ולכן יש קיטון בנכס מס נדחה ולכן התנועה במיסים הנדחים תהיה בזכות.

 

פקודת יומן –

ח. הוצאות מס – P.N – 14,400 (הוצאות מיסים שוטפים – תנועה במיסים הנדחים)

ז. מיסים נדחים – 7,200-> תנועה במיסים הנדחים (3,600-10,800 -> יוצא 7,200 במינוס, כלומר בזכות, הנכס קטן, זוהי נקודת ההיפוך)

ז. פקיד שומה – 7,200 -> מה שמשולם בפועל (הוצאות המיסים השוטפים)

 

לסיכום – בכל אחת מהשנים היה רווח לפני מס חשבונאי של 40,000, ובכל אחת מהשנים היו הוצאות מס כוללות(מיסים שוטפים ומיסים נדחים) של 14,400 -> כך שנוצרה הקבלה מלאה בין ההכנסות להוצאות בכל אחת מהשנים -> נוצר רווח של 25,600 בכל אחת מהשנים. לא תמיד הרווח חייב להיות שווה, אבל הוא חייב להיות זהה אם כל המשתנים זהים (הרווח לפני מס זהה – 40,000 וההוצאות פיצויים שווים -50,000).

הפרשים שאינם זמניים –

ישנם הרבה פערים בין מה שהחשבונאות מכירה לבין מה שמס הכנסה מכיר – כל אחד מהפערים הוא או הפרש זמני או כהפרש שאינו זמני. על הפרש זמני ישנם מיסים נדחים, הפרשים שאינם זמניים אין בגינם מיסים נדחים. כלומר על כל אותן הכנסות והוצאות שאינם הפרשים זמניים – אין עליהם הקבלה של הוצאות להכנסות, ולכן הם משפיעים רק על המיסים השוטפים, דרך דוח התאמה למס. לדוגמא – הוצאות קנסות – מס הכנסה לא מכיר כלל בהוצאות האלה, לא עכשיו ולא בעתיד ולכן יש להוסיף את הוצאות הקנסות לרווח לפני מס בדוח ההתאמה כי הוא לא נחשב להוצאה מבחינת מס הכנסה ולכן הוא יתווסף לרווח. דוגמאות נוספות – אירוח, מתנות (מעל 90 ₪), טרום עסקיות, הוצאות רכב(חלקן). בנוסף גם כל הכנסה שאינה חייבת במס היום ולא תהיה חייבת במס בעתיד – אין בגינה מיסים נדחים, למשל – הכנסות פטורות לפי פקודת מס הכנסה.

דוח התאמה –

רווח לפני מס – 100,000

התאמות – 30,000 (קנס)

הכנסה חייבת במס – 130,000

הקבוצות העיקריות שמהוות הפרשים זמניים –

1. יחסי עובד מעביד – הבראה, חופשות, פיצויים, מחלה – בחשבונאות יוצרים הפרשה להוצאות אלה, אך מס הכנסה לא מכיר בהן עד שלא מתבצע תשלום בפועל -> ולכן נוצר הפרש זמני שהיינו נכס מס נדחה -> יהיה חסכון במס מתי שיהיה תשלום בפועל.

2. הפרשה לחומ"ס – בחשבונאות ישנה הפרשה להוצאות חומ"ס, אך מס הכנסה מכיר בהוצאה רק כאשר החוב הוא חוב אבוד -> ולכן נוצר הפרש זמני שהיינו נכס מס נדחה -> יהיה חסכון במס מתי שהחוב יהפוך לאבוד.

3. הוצאות שכ"ד – בחשבונאות מכירים בהכנסות לפי בסיס צבירה, כלומר לאורך השנים נרשמות הוצאות – גם אם כל ההכנסה התקבלה מראש, ואילו מס הכנסה מתיר את ההוצאות בזמן שבו התקבלו -> לכן נוצר הפרש -> התחייבות מס נדחה לתשלום מס בעתיד כי מס הכנסה לא יכיר בהוצאות בשנים הבאות אלא רק בשנה שבה יצאה ההוצאה מראש.

4. מלאי – מס הכנסה מודד בצורה שונה את המלאי מאשר החשבונאות (שיטות מדידת מלאי שונות – ממוצע משוקלל, פיפ"ו וכו') -> ולכן נוצר הפרש זמני.

5. פחת מואץ – מס הכנסה מכיר בפחת גדול יותר בשנים הראשונות לעומת החשבונאות -> לכן נוצר התחייבות מס נדחה לתשלום מס בעתיד כי מס הכנסה לא יכיר בהוצאות בעתיד כי יסיים אותן בשנים הראשונות.

6. הכנסות ריבית לקבל – מס הכנסה מכיר בהכנסות רק כאשר הן משולמות ולעומת זאת בחשבונאות מכירים בהכנסות על בסיס השנים – לכן נוצר הפרש זמני שהוא התחייבות מס נדחה לתשלום מיסים בעתיד על הכנסה שתוכר ע"י מס הכנסה מתי שתשולם.

7. היוון עלויות פיתוח – לפי החשבונאות ישנם מקרים שהיא מתירה להוון עלויות פיתוח לנכס, אך מס הכנסה מתירים לרשום את עלויות הפיתוח כהוצאה – מס הכנסה נותן הוצאה בשנים הראשונות, ובחשבונאות נרשמת ההוצאה רק בעתיד כהוצאות פחת -> לכן נוצר התחייבות מס נדחה לתשלום מס בעתיד.

שינויים בשיעורי המס –

שיעורי מס משתנים במהלך השנים יכולים להתרחש או במפתיע או כאשר השינוי ידוע מראש. כאשר ישנה התחייבות/נכס מס נדחה, זה אומר שבעתיד יהיה חבות במס בגינם, או חסכון במס בגינם. אנחנו הוא יודעים בוודאות מתי יהיה החבות או החיסכון במס או שצריך לאמוד מתי נצטרך לשלם/לחסוך במסים. זה אומר שכאשר פותחים מיסים נדחים זה נעשה לפי שיעור המס שיהיה במועד שבו נצטרך לשלם אותם/ נקבל אותם, כלומר בתקופת ההיפוך. לכן כאשר פותחים נכס/התחייבות מיסים נדחים צריך לדעת מה יהיה שיעור המס כאשר נסגור אותם. לפעמים הם נסגרים על פני יותר משנה אחת ולכן יש לפצל את הנכס/התחייבות מס נדחה לשנים בהם הם יסגרו ולחשב בכל שנה לפי שיעור המס הידוע באותה שנה.

כאשר ישנו שינוי פתאומי בשיעור המס יש להבחין בין שני מצבים –

1. השינוי בשיעור המס נודע לאחר תאריך המאזן – במצב כזה שבו השינוי חל לאחר תאריך המאזן ולפני הגשת הדוחות הכספיים– אין לתת ביטוי לשינוי בשיעור המס, כלומר לא צריך לתקן את הדוחות שעומדים לפרסם.

2. חקיקה שהושלמה הלכה למעשה לתאריך המאזן – כלומר החקיקה בוצעה לפני תהליך המאזן, אך החוק יצא לאחר תהליך המאזן, אך לפני פרסום הדוחות הכספיים – אירוע כזה מחייב התאמה/שינוי בדוחות הכספיים – מכיוון שידענו שהיה תהליך חקיקה וציפינו לכך.

דוגמאות להיפוך –

1. חובות מסופקים – מס הכנסה מכיר בחומ"ס רק כאשר הם הופכים להיות חוב אבוד– אופציה אחת היא שנאמר בשאלה מתי החוב המסופק יהפוך לאבוד, ואם לא נאמר בשאלה ההנחה היא – החוב המסופק יהפוך לאבוד בשנה הבאה.

2. הפרשה לחופשה – הפרשה לחופשה מוכרת במס הכנסה מתי שהיא מנוצלת בפועל ולא כמו בחשבונאות מותרת הפרשה כל שנה – אם רשום בשאלה מתי היא תנוצל מועד ההיפוך יהיה לפי הנתון ואם לא ההנחה היא שמועד הניצול יהיה בשנה הבאה.

3. התחייבות לסיום יחסי עובד מעביד= פיצויים – מס הכנסה מכיר בפיצויים רק כאשר הם משולמים בפועל ולא כמו בחשבונאות שהם נרשמים על פני כל שנה כהפרשה – אם רשום בשאלה מתי יסתיימו יחסי עובד מעביד אז יהיה מועד ההיפוך, אם לא ההנחה היא שמועד ההיפוך הוא בתקופה הרחוקה ביותר הידועה, כלומר לוקחים את שיעור המס הרחוק ביותר הידוע בשאלה.

4. פחת מואץ/פחת מועט – יודעים מתי נקודת ההיפוך לפי שנות/אחוזים של ההפחתה.

5. ירידת ערך רכוש קבוע – נרשמת הפרשה לירידת ערך בחשבונאות שחוזרת בקצב הפחת.

6. הכנסות שכ"ד מראש – ההיפוך יהיה מתי שישנן הוצאות שכ"ד לאורך השנים ומס הכנסה לא מכירים בהם.


 




שמונה × 3 =

תואר ראשון
תואר שני
מרצים