שם הכותב: תאריך: 02 דצמבר 2012

בשיעור הקודם במסגרת הזכויות שנגזרות מחו"י כבוה"א דיברנו על זכות השוויון, ובמסגרתה על אפליה על בסיס נטייה מינית (פ"ד דנילוביץ').

כעת מובאת דוג' לאפליה על בסיס מין:

 

פ"ד אליס מילר נ' שר הביטחון  1994:

העובדות: אליס מילר הוציאה רישיון טיסה בארה"ב ובגיל 18 שבה לישראל כדי להתגייס. היא הצטרפה למסלול העתודה האקדמית וסיימה בהצטיינות לימודי הנדסת אווירונאוטיקה. לקראת תחילת שירותה ביקשה להיבחן לקורס טייס. מאחר ובקשתה נדחתה פנתה מילר למפקד חיל האוויר. הוא לא היה מוכן לשתפה במבדקים בשל היותה אישה, ולכן עתידה להתחתן, להביא ילדים ובסופו של דבר לא ישתלם לצבא מבחינה כספית להשקיע בנשים. מילר לא ויתרה ופנתה לבג"צ בתביעה נגד שר הביטחון לזכות משפטית לקבל זימון לקורס טייס.

התוצאות: בג"ץ דוחה את טענת הצבא ומקבל את העתירה.

הנימוקים: מאחר ועיקרון השוויון מעוגן בחוקה, חובה לאפשר שוויון הזדמנויות לנשים בקורס טייס.

מאז כתוצאה מפ"ד זה, קורס טייס וגם הרבה מקצועות "גבריים" בעבר, נפתחו בפני נשים.

דוג' לאפליה על בסיס גיל-

פ"ד רקנט אפרים נ' אל-על 1997:

דיון על תוקפו של הסכם עבודה קיבוצי שקבעה חברת התעופה אל על, לפיו דיילי אויר יפרשו לפנסיה בגיל 60 (בשונה מדיילי קרקע שיכלו לעבוד עד גיל 65). נטען כי ההסדר מהווה אפליה לפי גיל של דיילי האוויר. חברת אל על טענה מנגד כי דרישות התפקיד של דיילי האוויר, הכוללות הופעה נאה וכוח פיסי, הן הסיבה להבדל בגיל היציאה לפנסיה ולכן אין ההסדר מהווה אפליה אסורה.

 בית המשפט קבע מספר קביעות כלליות לגבי המושגים שוויון ואפליה:

שוויון קיים רק בין אנשים שווים. אם ישנן שתי קבוצות אנשים, השונות אחת מהשנייה בתפקיד שהן מבצעות, הרי שלא קיימת לשתי הקבוצות זכות לשוויון.

המבחן לבדיקת קיומו של שוני מתבצע לאור ההבחנה שנעשתה בין הקבוצות: אם היחס השונה שקיבלו הקבוצות נובע מהבדל אמיתי בין התפקידים שהן מבצעות, הרי שהיחס השונה מהווה אבחנה עניינית והוא מותר.

אם היחס השונה שקיבלו הקבוצות לא נובע משוני בין התפקידים שהן מבצעות, או שקיים שוני בין התפקידים, אבל היחס השונה לא נבע מהשוני הזה אלא מגורם אחר, אז היחס השונה מהווה אפליה אסורה.

 כמו כן קבע בית המשפט כי יחס שונה בין קבוצות עובדים יהיה מותר רק אם יש בין הקבוצות שוני הנובע מדרישות התפקיד שהן מבצעות.

לגבי דיילי האוויר נקבע שאין בדרישות התפקיד כדי להצדיק קביעת גיל פרישה שונה לדיילי האוויר, ולכן בג"ץ קובע להשוות את גיל הפרישה.

במסגרת השוויון, אחד הכלים השימושיים כדי לקדם קבוצות אוכ' בחברה, שמצבן

אינו שוויוני, הוא העדפה מתקנת/אפליה מתקנת.

דוגמאות:

–          המדינה חוקקה חוק המחייב שבכל חברה ממשלתית, ינתן ביטוי הולם לייצוג של נשים. ס' 18 א' לחוק החברות ממשלתיות.

–          ישנה העדפה מתקנת בשירות הציבורי במשרות לטובת- ערבים/אתיופים וקב' אוכ' חלשות נוספות.

הרעיון של העדפה מתקנת הינו "להרים" קבוצות חלשות ולהביאן למצב של שוויון עם כלל האוכ'.

פ"ד אשר שינה את כל ההתייחסות לנושא של ערבים ויהודים בנוגע לקרקעות המדינה:

פ"ד קעדאן נ' מנהל מקרקעי ישראל 1995:

פסק הדין עוסק במדיניותה של מדינת ישראל, הסוכנות היהודית ושל הישוב הקהילתי "קציר" בכל האמור למתן אפשרות למשפחה ערבית לקנות בית ולהתגורר בישוב. הישוב "קציר" נבנה על אדמת מדינה, שניתנה לסוכנות על ידי מדינת ישראל כדי להקים עליה ישובים. על פי מדיניותה של הסוכנות, לישוב יכולים להתקבל יהודים בלבד.

קעדאן, ערבי נוצרי משכיל, מבקש לרכוש קרקע בישוב "קציר" אולם ועדת הקבלה דוחה אותו בטענה שהם מקבלים לישוב רק יהודים ששירתו בצבא.

בני המשפחה עתרו לבית המשפט העליון בטענה שהעברת אדמות מהמדינה לסוכנות לצורך הקמתם של ישובים ליהודים בלבד פוגעת בשוויון, מהווה אפליה לפי לאום ודת ולכן אסורה.

בג"ץ קבע, כי עקרון השוויון מונע מהמדינה להפלות בין יהודים לערבים, בין היתר בכל האמור למכירת קרקעות למגורים. עוד נקבע, כי המדינה אינה רשאית להקצות קרקע עבור ישוב ליהודים בלבד. כמו כן נקבע, שהעובדה שהקרקעות הועברו מהמדינה לסוכנות היהודית, ושהסוכנות היא זו שהקימה את הישוב, אינה פוטרת את המדינה מאחריות להפליה שנוצרה. גם אז מהווה הקצאת קרקעות כזו פגיעה אסורה בשוויון.

לאור עקרונות היסוד שנקבעו בחו"י כבוד האדם, יש לנהוג בערבים באופן שווה, מה עוד שהשפה הרשמית במדינתנו היא גם ערבית. לכן יש לאפשר למשפחת קעדאן להתגורר ביישוב.

חוקים שנותנים לגיטימציה לנושא השוויון:

  1. חוק שוויון הזדמנויות בעבודה תשמ"ח 1988 (חוק מרכזי מאוד!) אשר אוסר להפלות במקום העבודה עובד או אפילו טרום עובד, מטעמים שונים : מין, נטייה מינית, מעמד אישי, הריון, טיפולי פוריות, הורים, גיל, גזע, דת, השקפה, שירות מילואים ועוד. (לדוג' למעסיק בראיון קבלה אסור לשאול על פרופיל רפואי, מצב משפחתי..)
  2. חוק שוויון הזדמנויות לאנשים עם מוגבלויות 1998 (אין להפלות אדם עקב מוגבלותו בקבלה לעבודה, בקידומו ובפיטוריו. החוק מעניק העדפה מתקנת לנכים. יש להנגיש כל מקום הפתוח לציבור ולאפשר גישה נוחה לאנשים עם כל סוגי המוגבלויות ועוד..)
  3. חוק שוויון זכויות האישה – 1951.  ס'1 לחוק "מטרתו לקבוע עקרונות להבטחת שוויון מלא בין האישה לבין האיש, ברוח העקרונות שבהכרזה על הקמת מדינת ישראל" בס'5 לחוק "אין חוק זה בא לפגוע בדיני איסור והיתר לנישואין וגירושים" כלומר- למרות שחוק זה מבטיח שוויון בין האישה לגבר, בענייני הדת (נישואין וגירושים), בית הדין הרבני קובע.

זכות נוספת הנגזרת מחו"י כבוה"א הינה –

  1. 1.     הזכות לחופש ביטוי:

(ראו לדוג' פ"ד "קול העם")

חופש הביטוי אינו רק להשמיע את מה שאנו רוצים אלא גם לשמוע.

כשאנו דנים בחופש ביטוי, אנו כוללים בזכות זו את הזכות להפגין, להתאגד, חופש העיתונות, חופש ההפגנה.

דוגמאות לפסקי דין בנושא חופש הביטוי:

פ"ד בכרי נ' המועצה לביקורת סרטים- 2003:

העובדות: בכרי הינו ערבי שניסה להפיק סרט על הפלסטינאים (להראות את ה"צד" של הפלסטינאים) בשם "ג'נין ג'נין". הסרט צונזר ע"י המועצה לביקורת סרטים בטענה שהוא מביא את הדברים באופן חד צדדי מהצד הפלסטיני בעיתות מלחמה, מציג אמת מסולפת ופוגע ברגשות הציבור שעלול לחשוב בטעות שצה"ל מבצע פשעי מלחמה, ושיש גבול למה שדמוקרטיה יכולה וצריכה לאשר. בנוסף, טענו שהסרט הוא שקרי ולכן מטעה את הציבור ופוגע ברגשותיו.

מוחמד בכרי עתר לבג"צ נגד ההחלטה בטענה שהיא בלתי סבירה באופן קיצוני ושלמועצה אין סמכות לקבל החלטות על סמך שיקולים מדיניים, או לפסול סרטים על סמך שקרים כביכול.

התוצאות:בג"ץ מקבל את העתירה. טענות השופטים היו שהחוכמה היא לתת מקום גם לדברים המרגיזים והפוגעניים. החלטת המועצה פוגעת בחופש הביטוי של העותרים ולכן יש לאפשר את הקרנת הסרט.



9 − חמש =

תואר ראשון
תואר שני
מרצים