שם הכותב: תאריך: 26 נובמבר 2014

שיעור 5 – ייחוס מיסים

הוצאות/הכנסות מיסים כוללים את המספרים –

1. מיסים שוטפים.

2. מיסים בגין שנים קודמות.

3. מיסים נדחים.

הרעיון הוא להגביל את הוצאות המס לרווח לפני מס – הקבלת הכנסות להוצאות.

כל אחד מהספרים מחושב באופן עצמאי. בדוח רווח והפסד עצמו רושמים רק את התוצאה של כל המספרים ביחד ובביאורים רושמים את החלוקה.

מיסים שוטפים – ההכנסה החייבת לצורכי מס X שיעור המס שחל על החברה באותה שנה.

כדי לחשב את המיסים השוטפים צריך לחשב את ההכנסה לצורכי מס.

מיסים שוטפים –

דוגמא –

חישוב הוצאות על המיסים השוטפים –

רווח חשבונאי לפני מס

100,000

הוצאות לא מוכרות

5000

הוצאות שנרשמו בדוח רווח והפסד והקטינו את הרווח, אך מס הכנסה לא מכיר בהן לכן יש להוסיף את ההוצאה לרווח.

חובות מסופקים

4000

היו הוצאות לחובת מסופקים 7000 וישנן חובות אבודים של 3000 ₪, מס הכנסה מכיר רק בחובות אובדים ולא בחובות מסופקים – לכן רק 3000 יוכר ו- 4000 הוצאה לא מוכרת -> אותה יש להוסיף לרווח.

הכנסות שכ"ד

25,000

חשבונאית היו הכנסות משכ"ד השנה – 25,000 והכנסות מראש – 25,000. כאשר ברווח והפסד נרשמה הכנסה רק 25,000 וה -25,000 הנוספים כהתחייבות. מס הכנסה מבחינתו אומר שאם קיבלנו את שכ"ד השנה במלואו, לא משנה אם זה הכנסות מראש, הכול יחויב במס השנה, כלומר על בסיס מזומן (לפי סעיף 8ב') לכן צריך להוסיף הכנסה לרווח של 25,000.

רווח הון

(10,000)

רווח הון הוא כן הכנסה לצורכי מס אבל היא הכנסה שמחושבת בשיעורי מס שונים מאשר ההכנסה הרגילה לכן יש להוריד את זה מהרווח שמחושב בשיעור מס רגילים ולחשב אותה בנפרד.

הכנסה חייבת בשיעורי מס רגילים

124,000

מס בשיעור רגיל

124,000*0.3 = 37,200

את ההכנסה החייבת בשיעור המס הרגיל כופלים ב-30%

מס על רווח הון

2500

מס על הרווח הון לפי 25%

סה"כ מיסים שוטפים

39,700

הפקודה על המיסים השוטפים –

ח. הוצאות מיסים שוטפים – 39,700, ז. פקיד שומה – 39,700.

מיסים בגין שנים קודמות –

לפי חוק, כל שנה חברה חייבת להגיש את הדוח למס. פקיד השומה קולט את הדוח ומוציא שומה עצמית. אחרי 3 שנים ישנה התיישנות – אם פקיד השומה לא בדק את הדוח ופנה אליך הדוח הופך להיות סגור והוא לא יכול לפנות לנישום לגבי הדוח. אופציה נוספת שמס הכנסה בודק את הדוח – דיון מס הכנסה, בו הוא קורא למייצג ועושה דיון על התיק. תוצאות הבדיקה הם –

1. החברה טעתה לרעתה.

2. החברה לא טעתה ופקיד השומה הסכים להצהרה של החברה – כלומר המיסים השוטפים שנרשמו ע"י החברה היו נכונים.

3. השומה לא נכונה והנישום מסכים שהיא אינה נכונה – אז יש לחזור אחורה לשנים שבהם יש טעות ולבדוק מה היו שיעורי המס באותה שנה ואז תוספת המס שצריך לשלם ללא ריבית והצמדה לשנים הקודמות הם לפי ההכנסה הנוספת שחייבת שלא דווחה כפול שיעורי המס של אותה שנה. בנוסף ישנם את הריבית וההצמדה בגין האיחור בתשלום. במקרה כזה ישנה טעות חשבונאית, הרווח למס לא נכון , לכן יש לעשות RESTATMENT ולתקן את המיסים השוטפים, אך החשבונאות לא בחרה לעשות זאת במקרה כי זה מסובך, הפתרון הוא בשנה שבה סגרנו את הדוחות לפתוח שורה בדוח רווח והפסד – מיסים נדחים. כלומר לא מתקנים אחורה את הדוחות. כלומר בשנה שבה חתמנו על הסכם שומות עם פקיד השומה (כלומר מתי שנבדקה השומה של הנישום) בגין שנים שקדמו באותה שנה רושמים ברווח והפסד את המיסים בגין השנים הקודמות ולא מתקנים אחורה. ישנה הקרן של המיסים שלא שולמו וגם את הריבית וההצמדה – את הקרן רושמים בהוצאות המיסים, ואת הריבית וההצמדה רושמים בהוצאות מימון (הוצאות שלא מוכרות למס הכנסה).

פקודת היומן –

ח. הוצאות מיסים בגין שנים קדמות(בגין קרן המיסים שלא שולמה) , ח. הוצאות מימון (בגין הריבית וההצמדה), ז. מזומן.

הערה – אם נעשה דיון עם פקיד שומה שלא הסתיים באותה שנה בה הוא התחיל – בשנה של הדיון צריך לפרסם דוחות אך לא יודעים את המספר של המיסים הנדחים שצריך להוסיף לדוח – מדובר בהתחייבויות תלויות – התחייבות שלא ידוע אם נצטרך לשלם אותה בסוף. בהתחייבויות תלויות ישנן 3 דרגות של סבירות שההתחייבויות תתקיים –

1. התחייבות קלושה – ההסתברות שיהיה תשלום הוא נמוך מאוד. כלומר אפס אחוז סיכוי לתשלום ההתחייבות.

2. התחייבות קרובה לוודאי – הסבירות לתשלום היא 80% ומעלה.

3. המצב האמצעי – התחייבות שלא ידוע אם נצטרך לשלם או לא וגם בד"כ לא יודעים את הסכום.

במצב שלא נסגר הדיון – אם אנחנו חושבים שתוצאות דיון המס תהיה התחייבות קלושה – לא רושמים כלום בביאורים. אם נמצאים במצב האמצע – לא יודעים להעריך את הסכום, אז החשבונאות אומרת לרשום ביאור בלבד, לא להפריש ולא לרשום הוצאה, הביאור נראה כך – בשנת 2014 התחיל דיון שומתי בין מס הכנסה לבין החברה, לתאריך פרסום הדוחות דיון המס טרם הסתיים, בשלב זה החברה לא יודעת להעריך את תוצאות דיון המס. במצב בו ישנה התחייבות קרובה לוודאי – יודעים שנשלם וכמה נשלם, אז רושמים הפרשה מלאה למיסים בגין שנים קודמות וביאור מלא, כאילו חתמנו עם פקיד השומה והדיון הסתיים.

מיסים נדחים –

מאחר ועל דוח רווח והפסד חל עקרון הקבלת ההוצאות להכנסות, ומאחר וצריך להקביל את הוצאות המס לרווח לפני מס – נולד המושג מיסים נדחים (=ייחוס מיסים).

הפרש זמני – ההפרש בין הערך בספרים של נכס או התחייבות מסוימים לבין בסיס המס שלהם. בסיס המס של נכס או התחייבות הוא הסכום שמס הכנסה מייחס לאותו נכס או התחייבות. כלומר יש נכס מסוים או התחייבות מסוימת שהחשבונאות רואה מספר אחד ולפי מס הכנסה מדובר במספר אחר ולכן נוצר הפרש. המושג מיסים נדחים מוליד את המושג הפרש זמני, אם אין מיסים נדחים, אין הפרשים זמניים.

דוגמא – פחת מואץ – קנינו נכס ב-100 אלף, חשבונאות מפחיתה לפי 10% לשנה, מס הכנסה מפחית לפי 50% לשנה. בחשבונאות לאחר שנה הנכס עומד על 90 אלף ולפי מס הכנסה הנכס עומד על 50 אלף – זהו פער בין ערכו של אותו נכס בחשבונאות לבין ערכו לצורכי מס – זהו הפרש זמני. אם אין פער בין החשבונאות לבין מס הכנסה אין הפרש זמני ולא יהיה ייחוס מיסים/מיסים נדחים.

הפרשים זמניים יכולים להיות בשני כיוונים

א. הפרשים זמניים חייבים במס – הפרשים אשר התוצאה שלהם תהיה סכומים שחייבים במס בעתיד, כאשר הערך בספרים של הנכס או ההתחייבות ייושב או יסולק. במצב כזה ההפרש יגרום לנו לשלם מס בעתיד

דוגמא – פחת מואץ – לפי הדוגמא הקודמת – מבחינת מס הכנסה, כרגע אנחנו מקבלים פחת מואץ, הוצאה מוכרת ולכן המס יהיה קטן יותר, אך בעתיד, החשבונאות תמשיך להכיר בהוצאות פחת לפי 10% ומס הכנסה כבר לא יכיר, כי הוא הכיר ב-50% במהלך שנתיים, לכן בעתיד לאחר שנתיים נצטרך לשלם יותר מס ולא יכירו לנו בהוצאות הפחת.

ב. הפרש זמני שניתן לניכוי בעתיד – במצב זה ההפרש יחסוך מס בעתיד. מדובר בהפרשים זמנים אשר ההוצאה שלהם תהיה ניכוי של איזושהי הוצאה בעתיד אשר תגרום לי לחסכון מס עתידי.

דוגמא – חובות מסופקים – חוב מסופק הוא למוכר עד שהוא הופך להיות חוב אבוד, החשבונאות מכירה בחוב המסופק, איך ההוצאה לא מוכרת ולכן ההכנסה החייבת גדלה והמס גדלה. אך הוצאה זאת תהפוך לחוב אבוד בעתיד שכן יוכר במס ולכן ברגע שהוא יוכר יהיה חסכון במס בעתיד.

דוגמא למיסים נדחים –

דוח רווח והפסד –

מכירות

160,000

עלות המכר

(45,000)

רווח גולמי

115,000

הוצאות הנהלה וכלליות/הוצאות פחת

(25,000)

רווח תפעולי לפני מימון

90,000

הוצאות מימון

(20,000)

הוצאות אחרות

(10,000)

רווח לפני מס

60,000

הנחה – הרווח וההפסד זהה לאורך כל השנים מ-2006 ל-2009.

נתון – ב1.1.06 החברה קנתה מכונה שעלתה 100,000, החברה מפחיתה את המכונה על 4 שנים, דהיינו 25,000 ₪ בשנה (נמצא בהוצאות הנהלה וכללית). ואילו מס הכנסה נותר 50% פחת בשנה – דהיינו בשנת 2006 ו-2007 נתון 50,000 ₪ הוצאות פחת כל שנה, ובשנים שלאחר מכן לא מכיר בהוצאות פחת כלל.

פתרון

הוצאות מיסים – אין מיסים בגין שנים קודמות, ישנם מיסים שוטפים ונדחים.

מיסים שוטפים – לוקחים על אחת מהשנים ועושים דוח התאמה למס ולכפול בשיעור המס (36%) –

נעשה דוח התאמה למס לכל אחת מהשנים –

2006

2007

2008

2009

רווח לפני מס 60,000 60,000 60,000 60,000
התאמות (25,000) – מס הכנסה מכיר ב-50,000 הוצאות פחת לכן יש להוריד מהרווח עוד 25 אלף מעבר למה שכבר הורדנו לפי הפחת החשבונאי. (25,000) – מס הכנסה מכיר ב-50,000 לכן יש להוריד עוד 25 אלף מעבר למה שכבר הורדנו לפי הפחת החשבונאי 25,000 – מס הכנסה לא מכיר כלל בהוצ' פחת לכן יש להוסיף לרווח את הוצ' הפחת שהפחתנו לפי החשבונאות כי פחת זה לא מוכר. 25,000 – מס הכנסה לא מכיר כלל בהוצ' פחת לכן יש להוסיף לרווח את הוצ' הפחת שהפחתנו לפי החשבונאות כי פחת זה לא מוכר.
רווח אחרי התאמות 35,000 35,000 85,000 85,000
מיסים שוטפים 35,000*0.36 = 12,600 12,600 85,000*0.36 = 30,600 30,600
רווח נקי 22,400 22,400 54,400 54,400

את המיסים השטפים שמים בדוח רווח והפסד – למשל בשנת 2006 – הבעיה ברווח והפסד כזה הוא שאין הקבלת הוצאות להכנסות – לא הגיוני מבחינה חשבונאית שהרווח בכל השנים הוא אותו דבר ולעומת זאת ההוצאות שונות רק בגלל בעיה בעיתוי ההכרה בהוצאות פחת – כדי לפתור בעיה זו יש את המיסים הנדחים.

חישוב מיסים נדחים –

בסוף 2006 בודקים האם יש הפרשים זמנים – כלומר פער בין הנכס בחשבונאות לנכס לצורכי מס –

הנכס בחשבונאות עומד על – 75,000 ₪.

הנכס לפי מס עומד על – 50,000 ₪.

ההפרש הזמני הוא – 75,000 – 50,000 = 25,000

הפרש זמני זה ייצור בעתיד חבות במס של 25,000 מהסיבה שכיום אנחנו מכירים בהוצ' גבוהות יותר בגלל שמס הכנסה הכיר בהוצאה גדולה יותר, אך בעתיד הוא לא ייתן הוצ' כלל ולכן נצטרך להחזיר לו בחזרה. הפרש שבעתיד יש להחזיר היא התחייבות שנוצרה למס הכנסה. במצב בו ההפרש הוא הפוך, כלומר מדובר בהפרש שבגינו נחסוך בעתיד מס – נוצר נכס.

לוקחים את ההפרש הזמני – 25,000 כופלים באחוז המס ומוצאים את ההתחייבות למס הכנסה – 25,000*0.36=9000 => להתחייבות קוראים התחייבות למיסים נדחים.

פקודת היומן שנרשמת רק על המיסים הנדחים –

ח. הוצאות מיסים נדחים – 9000, ז. התחייבות למיסים נדחים – 9000.

הוצאות המיסים בדוח רווח והפסד יכללו את המיסים הנדחים ואת המיסים השוטפים – לכן הפקודה של כל הוצאות המיסים ביחד תהיה –

ח. הוצאות מיסים – 21,600, ז. פקיד שומה – 12,600, ז. התחייבות למיסים נדחים – 9000.

במצב כזה, לא נשתמש בפקודה של המיסים הנדחים כי היא נמצאת בתוך הפקודה של כל הוצאות המיסים.

דוח רווח והפסד של שנת 2006 יהיה –

מכירות

160,000

עלות המכר

(45,000)

רווח גולמי

115,000

הוצאות הנהלה וכלליות/הוצאות פחת

(25,000)

רווח תפעולי לפני מימון

90,000

הוצאות מימון

(20,000)

הוצאות אחרות

(10,000)

רווח לפני מס

60,000

הוצאות מיסים

21,600

רווח נקי

38,400

בסוף שנת 2007 –

הנכס מבחינה חשבונאית עומד על – 50,000

הנכס מבחינת מס – 0

ההפרש הזמני – 50,000 = 50,000-0

ההפרש הוא תמיד הפרש מצטבר – כלומר ההפרש של שנת 2007 כולל גם את ההפרש של 2006.

יתרת המיסים הנדחים תהיה – 50,000*0.36 = 18,000 -> יתרה זו כוללת את המיסים הנדחים של שנת 2006 ו-2007 בגלל שאנחנו מחשבים את ההפרש על היתרות.

ההתחייבות של המיסים הנדחים לסוף 2006 הייתה – 9000 בזכות, היתרה המאזנית לסוף 2007 היא 18,000 – כלומר היתרה המאזנית גדלה מ-9000 ל-18,000 ולכן התנועה בשנת 2007 היא 9000 ולכן פקודת היומן תהיה –

ח. הוצאות מיסים נדחים – 9000, ז. התחייבות למיסים נדחים – 9000.

סה"כ הוצאות המיסים לשנת 2007 יהיו לפי הפקודה הבאה –

ח. הוצאות מיסים -21,600 , ז. פקיד שומה – 12,600, ז. התחייבות למיסים נדחים – 9000

דוח רווח והפסד לשנת 2007 –

מכירות

160,000

עלות המכר

(45,000)

רווח גולמי

115,000

הוצאות הנהלה וכלליות/הוצאות פחת

(25,000)

רווח תפעולי לפני מימון

90,000

הוצאות מימון

(20,000)

הוצאות אחרות

(10,000)

רווח לפני מס

60,000

הוצאות מיסים

21,600

רווח נקי

38,400

בשנת 2008 – ישנה נקודת היפוך החל מה – 1.1.08 – כי מנקודה זו ואילך יש פחת רק בחשבונאות ואין בכלל פחת לצורכי מס. בסוף 2008 –

הנכס מבחינה חשבונאית – 25,000

הנכס לצורכי מס – 0

הפרש זמני – 25,000

חישוב יתרת ההתחייבות מיסים נדחים – 25,000*0.36 = 9000 -> ההתחייבות קטנה מ-18,000 ביתרת הפתיחה ל-9000 ביתרת הסגירה, מהסיבה שבשנת 2008 מתחילים להחזיר למס הכנסה את המס בפועל. לכן הפקודה תהיה –

ח. התחייבות למיסים נדחים – 9000, ז. הכנסות ממיסים נדחים – 9000. -> פקודה שמבטלת את ההתחייבות (לא צריך לעשות בפועל כי עושים את הפקודה של הוצאות המיסים הכללית)

הפקודה של הוצאות המיסים ב-2008 תהיה –

ח. הוצאות מיסים – 21,600 , ח. התחייבות למיסים נדחים – 9000 , ז. פקיד שומה – 30,600

הוצאות המיסים השוטפים היו – 30,600, בקיזוז של הכנסות ממיסים נדחים (לפי פקודה של הקטנת התחייבות) – 9000, כך שסך הוצאות המיסים בפקודה הם -21,600.

מכירות

160,000

עלות המכר

(45,000)

רווח גולמי

115,000

הוצאות הנהלה וכלליות/הוצאות פחת

(25,000)

רווח תפעולי לפני מימון

90,000

הוצאות מימון

(20,000)

הוצאות אחרות

(10,000)

רווח לפני מס

60,000

הוצאות מיסים

21,600

רווח נקי

38,400

בשנת 2009 –

הנכס מבחינה חשבונאית וגם מבחינת המס – 0 -> לכן אין הפרשים זמנים ולכן היתרה של המיסים החשבונאים צריכה להיות 0. בתחילת השנה הייתה יתרת פתיחה של 9000 בהתחייבות למיסים נדחים ולבסוף היא צריכה להיות 0, לכן פקודת היומן תהיה –

ח. הוצאות מיסים – 21,600 , ח. התחייבות למיסים נדחים – 9000 , ז. פקיד שומה – 30,600

דוח רווח והפסד לשנת 2009 יהיה –

מכירות

160,000

עלות המכר

(45,000)

רווח גולמי

115,000

הוצאות הנהלה וכלליות/הוצאות פחת

(25,000)

רווח תפעולי לפני מימון

90,000

הוצאות מימון

(20,000)

הוצאות אחרות

(10,000)

רווח לפני מס

60,000

הוצאות מיסים

21,600

רווח נקי

38,400

ניתן לראות לסיכום שהוצאות המיסים בכל דוח רווח והפסד של כל שנה בסופו של דבר הוא -21,600 וכך נוצר הקבלת הוצאות להכנסות.

דוגמא –

בשנים 2007 עד 2009 טיפלה החברה בהתחייבות לתשלום פיצויים לעובדיה, לפיכך היא זקפה כל שנה בדוחותיה הכספיים הוצאות פיצויים של 50,000 ₪. לעומת זאת החברה הפקידה בפועל בשנת 2007 במזומן לקופות הפיצויים שלה – 30,000 ובשנת 2008 – 40,000 וב2009 – 70,000.

בספרים רושמים התחייבות לפי עקרון הצבירה- כלומר 50,000 ₪ כל שנה, אך מס הכנסה מכיר בפיצויים רק אם הם משתלמים במזומן – כלומר ב-2007 – 30,000 , 2008 – 40,000, 2009 – 70,000.

שיעור המס החל על החברה – 36% והרווח החשבונאי לפני מס בכל אחת מהשנים הוא – 40,000.

 



− שלוש = 2

תואר ראשון
תואר שני
מרצים