שם הכותב: תאריך: 16 אפריל 2015

הבורסה לניירות ערך בת"א

 

הבורסה מחולקת לשניים – השוק הראשוני והשוק המשני.

השוק הראשוני – שוק ההנפקות. חברה שמחליטה להנפיק את עצמה, כלומר להפוך מחברה פרטית לחברה ציבורית (IPO) משתייכת לשוק הראשוני.

תשקיף – חברה פרטית שמחליטה להפוך לחברה ציבורית עוברת תהליך במהלכו היא מפרסמת תשקיף. תשקיף הוא מסמך המשקף את מצבו העסקי והחשבונאי של התאגיד. במסמך זה מפורטים כל ההיסטוריה של החברה, הדוחות הכספיים שלה, הבעלים שלה, היתרונות והחסרונות שלה, מצפ"ע (מידע צופן פני עתיד – מה לדעתה הולך לקרות בשנים הקרובות). המחוקק אומר כי בתשקיף צריך להיות רשום כל מידע שעשוי להיות חשוב בעיני המשקיע הסביר. במידה והמשקיע גילה כי לא סיפרו לו בתשקיף מידע שהיה ידוע לחברה, הוא יכול לתבוע את החברה במשך 7 שנים על הסתרת מידע. בהתחלה מפרסמים את טיוטת התשקיף, עם הטיוטה עושים ROAD SHOE עם החתם – גוף פיננסי שהוא בד"כ חברה שמסייע לחברה עם ההנפקה עם הערכת שווי של החברה, עם מבנה ההנפקה (הנפקת רק מניות, או מניות ואג"ח או משהו אחר) ובנוסף הוא מסייע בפן השיווקי של ההנפקה – ROAD SHOE, בהם הוא הולך לגופים המוסדיים (חברות ביטוח, קרנות פנסיה, קרנות השתלמות – גופים שיש להם הרבה כסף), החתם מוביל את החברה לפגישה עם המוסדיים שמטרתה היא שהמוסדיים יקנו מניות של החברה המנפיקה, במכרז המוסדי ניתן למכור למוסדיים עד 80%, כאשר יש גם מכרז ציבורי – להם חייב למכור לפחות 20%. אם המכרז המוסדי מצליח והציבורי לא הצליח, אם החתם חתם עם התחייבות חיתומית, החתם חייב לרכוש את כל מה שהציבור לא קנה, כלומר החברה תקבל בכל מקרה את הכסף, אם מהציבור ואם מהחתם. אם המכרז המוסדי לא הצליח, בד"כ לא מנסים ללכת למכרז הציבורי בכלל וככל הנראה שצריך להוריד את מחיר המנייה. חתם לוקח בין 5%-10% מכספי ההנפקה. אחר מכן טיוטת התשקיף הופכת להיות תשקיף לאחר שאושרה ע"י הרשות לניירות ערך.

חיתום יתר – החתם מסייע גם בבניית הערכת השווי של החברה, כלומר אומר כמה החברה שווה. חיתום יתר הוא מצב בו החתם מבקש מהציבור למשל 1,000,000 מניות, והביקוש בציבור היה 4,000,000 מניות, כלומר הביקוש יותר גבוה מההיצע, ולכן כל מי שביקש מניות יקבל רק רבע ממה שהוא ביקש (1,000,000/,4,000,000) . חיתום יתר אומר שהחברה טובה, אנשים מתעניינים בה ורוצים אותה, בנוסף כל הכסף שהתבקש יתקבל. מה שלא טוב בחיתום יתר זה שהחתם עשה עבודה לא טובה, הוא יכול היה לבקש יותר מניות, החברה הפסידה הרבה כסף, היא יכלה למכור הרבה יותר מניות.

חיתום חסר – מצב בו רוצים להנפיק מיליון מניות, והציבור קונה רק 400,000 מניות, אם ישנה התחייבות חיתומית עם החתם – הוא קונה את המניות שלא נקנו.

 

הון רשום – הון המניות שרשום בתזכיר החברה, מה שהוגש לרשם החברות. ההון הרשום הוא חסם עליון למניות שניתן להנפיק, כלומר לא ניתן להנפיק מניות מעבר להון הרשום. מכיוון ואין לו שום משמעות מעבר לחסם, מראש החברות רושמות מספר מאוד גבוהה.

הון מונפק – ההון שמונפק לבעלי המניות, תמורתן משלמים וזה מה שמהווה את ההון העצמי של החברה.

 

יתרונות וחסרונות ההנפקה

יתרונות

1. כסף שנכנס לקופת החברה ולא צריך להחזיר אותו.

2. הנפקה משפרת את התדמית של החברה בשוק – בעצם היותה של הנפקה מחויבת בתשקיף, וברגע שחברה סיפרה לציבור את כל מה שצריך לדעת עליה וכל שעשוי להיות חשוב לפרט, כל מי שמשקיע יודע שאין לחברה מה להסתיר ולכן זה משפר את תדמיתה של החברה.

3. המניות של החברה הופכות להיות סחירות – כל מי שמחזיק מניה יכול לקנות או למכור.

4. ברגע שביצענו הנפקה אחת יש תשתית לצאת להנפקות נוספות.

5. תגמול עובדים – ברגע שהחברה היא ציבורית וסחירה בבורסה, ניתן לתת לעובדים תגמול לא בצורה כספית אלא בצורה של מניות ואופציות – זה חוסך הוצאה כספית על תגמול ובנוסף זה גורם לעובדים לעשות כל שביכולתם לגרום למחיר המנייה לעלות.

חסרונות

1. עלות – ישנה עלות מאוד גדולה להנפקה (נע בין 5%-10% מההנפקה).

2. דילול – ברגע שהחברה מונפקת, אם לפני זה היה 100% למשל, כרגע משתתפים עם אנשים אחרים בבעלות.

3. אובדן הסודיות שנגרם כתוצאה מהשקיפות המתבקשת. השקיפות לא באה לידי ביטוי רק בתשקיף שהוא הצעד הראשון, גם לאחר מכן, כל מה שקורה בחברה חייב להודיע באופן מידי, ואם קורה משהו קריטי חייב להודיע בהודעה מתפרצת לבורסה כי ישנם עוד שותפים לחברה. בנוסף חייבים בדוחות כספיים אחד לרבעון, דוח כספי גדול פעם בשנה. ישנם מחלקות שלמות שעוסקות רק בדיווח לבורסה בגלל החובות האלה.

4. הצלחת ההנפקה מעבר להיותה פונקציה של החברה המנפיקה האם החברה טובה או לא, היא תלויה בגורם שלא קשור לחברה, אלא היא תלויה בעיתוי. לדוגמא – חברה מכינה את עצמה 4 חודשים לקראת יום ההנפקה וביום ההנפקה קורה משהו במדינה.

השוק המשני

השחקנים הראשיים בבורסה – ישנם 3 קבוצות – הציבור, הגופים המוסדיים (קרנות ביטוח, קופות גמל, חברות פנסיה), הזרים (מוסדיים שמגיעים מארצות הברית ואירופה). ההבדל בין המוסדיים לזרים – המטבע, לא ניתן לקנות בבורסה בישראל בדולרים, לכן הזרים ממירים את הדולר לשקל, כלומר מוכרים את הדולר בתמורה לשקל, כן יוצא שהדולר יורד והשקל מתחזק, דבר שאנחנו לא רוצים, אנחנו רוצים שקל חלש ודולר חזק, כי אנחנו מדינה מוטת יצוא ואנחנו מקבלים דולרים בעקבות היצור ולכן נרצה שהדולר יהיה חזק יותר מהשקל ( נרצה שעבור דולר אחד נשלם 5 שקלים, כלומר השקל חלש יחסית לדולר, ולא שעבור דולר אחד נקבל 2 שקלים, כלומר נוכל לקנות דולר אחד בשני שקלים, זה שקל חזק וזה לא טוב כי נקבל עבור כל דולר פחות שקלים בעבור היצוא שלנו)

חברי הבורסה – הציבור לא יכול לקנות מניות ישירות מהבורסה, הציבור חייב לעבור דרך המטווחים הפיננסים שנקראים חברי בורסה, שמחולקים לשניים – בנקים וחש"בים (חבר שאינו בנק). סה"כ יש 26 חברי בורסה כאשר מספר זה יכול לגדול ללא הפרעה. הציבור משלם עמלות לחברי הבורסה, חברי הבורסה משלמים עמלות לבורסה עצמה. הגשת פקודה קנייה או מכירה, לא ניתנת להגשה ישירות לבורסה, אלא היא עוברת דרך חברי הבורסה.

המסחר הוא ממוחשב, במחשב הבורסה מתבצעות כל העסקאות של כל הציבור, הציבור מזרים פקודה לחבר הבורסה שמזרים את הפקודה למחשב הבורסה. הפקודה שמגיעה לחבר הבורסה נבדקת, למשל פקודת קנייה בודקת האם לפרט יש את הסכום אתו ביקש לקנות, האם תעודת הזהות של הנייר נכונה, האם הוקלד הכול נכון, האם הפרמטרים נכונים, האם יש לפרט כסף בחשבון. בפקודת מכירה בודקים האם לפרט יש בכלל את המניות אותם הוא מבקש למכור. אם הפקודה תקינה היא עוברת למחשב הבורסה.

הבורסה במדינת ישראל היא אחת, לבורסה אסור לחלק את רווחיה והיא מוקפת ברגולטורים שהעיקרי בהם הוא הרשות לניירות ערך, כך שאי אפשר לעשות מה שהיא רוצה והיא לא יכולה להתנהל כמונופול למרות שהיא היחידה.

הפיקוח על הבורסה – חוק ני"ע התשכ"ח, הרשות לניירות ערך, בנק ישראל, משרד האוצר, ועדת הכספים של הכנסת.

עבירות בבורסה –

הרצת מניות – תנועה סיבובית של נייר ערך שהמטרה של התנועה היא לעלות את מכירו ע"י מצג שווא. עושים זאת ע"י הזרמת ביקושים לבורסה. למשל יש מניה שמכירה 200 אג', נמכור אותה לאדם אחר ב10% מעל, היא לא שווה את זה, אך אותו אדם שמשתתף בהרצת המניות יקנה וימכור שוב במחיר גבוהה יותר, ככה ימשיכו הסיבובים על ידי מי שמריץ את המניות מה שגורם למניה לעלות במחירה, זה ייסחוף אנשים אחרים שלא מודעים להרצת המניות ויקנו מניות כי הם רואים שמחיר המניה עולה וניתן להרוויח ממנה, ברגע שיהיה הרבה אנשים שיכנסו מי שעשה את ההרצה ימכור להם את כל המניות במחיר הגבוה שהוא מצג שווא ויצא החוצה מהחברה ואז כל מי שקנה הפסיד את הכסף.

שימוש במידע פנים – מידע שקשור בחברה וידוע רק לאדם ועדיין לא ידוע לציבור, ועל סמך המידע הזה הוא הולך ועושה פעולה בניירות ערך. למשל מנכ"ל שיודע שחברה סינית הולכת לקנות את החברה שלו והוא קונה את המניות שלו כי הוא יודע שהמנייה הולכת לעלות, הוא קנה במחיר נמוך שלאחר מכן עולה בעקבות הקנייה של החברה הסינית.

סך כל ניירות הערך שיש בבורסה- 900-1000, נניח שיש 1000 – הם מתחלקים לשני סוגים עקריים –

מדד ת"א 100 – קבוצה שמכילה את 100 המניות בעלות שווי השוק הגבוה ביותר. שווי שוק – מחיר מנייה כעת בבורסה * מספר המניות בחברה (הון מונפק). שווי שוק יכול להשתנות בכל רגע כי מחיר המנייה יכול להשתנות בכל רגע. זהו מספר קשיח, כלומר תמיד בקבוצה הזאת יש 100 מניות, ההרכב יכול להשתנות, יכול להיות מניות אחרות כל פעם, אך תמיד זה יהיה 100. בתוך הקבוצה הזאת ישנן שתי קבוצות –

מדד ת"א 25 – 25 המניות בעלות שווי השוק הגבוה ביותר. זוהי ליבת העסקים של מדינת ישראל, פה נמצא רוב הכסף. למדד ת"א 25 יש שם נוסף – מדד מעו"ף (מכשירים עתידיים ופיננסים). שאומרים שמדד ת"א 25 עלה או ירד, מתכוונים לממוצע המשוקלל של כל 25 המניות שנמצאות במדד.

מדד ת"א 75 – מה שנשאר לאחר מכן.

מדד היתר – יתר המניות – 900 ניירות ערך, זהו מספר שיכול להשתנות כיוון שיכולות להיכנס מניות ולצאת מניות מהבורסה.

דואלי – מניות שנסחרות גם בת"א וגם בחו"ל.

ספר הפקודות – ישנה טבלה של פקודות קנייה – ביקוש, וטבלה של פקודות מכירה – היצע. אם יש מפגש בין פקודה של קנייה לפקודה של מכירה – ישנה עסקה. הקונים הטובים ביותר – מי שנותן את המחיר הגבוה ביותר, המוכר הטוב ביותר – מי שנותן את המחיר הכי נמוך. כאשר ישנה עסקה הפקודות לא מופיעות בספר יותר.

שער הבסיס – נקבע בבוקר, הוא פותח את המסחר.

שיטת המסחר הממוחשבת בבורסה – שיטת הרצף

שער הבסיס – השער שבו המנייה החלה את יום המסחר בשעה 9:00, שהוא למעשה השער בו המנייה נסגרה אתמול.

גבוה יומי – העסקה הגבוהה ביותר שנעשתה היום

נמוך יומי – העסקה הנמוכה ביותר שנעשתה היום

מחזור – מספר המניות שעברו מיד ליד באותו יום.

ספר הפקודות – מציג את חמשת השכבות של הקונים הטובים ביותר ושל המוכרים הטובים ביותר. הקונה הטוב ביותר הוא זה שמציע את המחיר הגבוה ביותר. זה לא חייב להיות אדם אחד, אלא זה יכול להיות גם מספר אנשים שמציעים את אותו מחיר ואז מוצגים סה"כ המניות שהם רוצים לקנות במחיר הזה. המוכר הטוב ביותר הוא זה שמוכן למכור במחיר הנמוך ביותר.

במצב בו יש קונים ומוכרים שרוצים לקנות ולמכור באותו מחיר, מי שיקנה ראשון הוא מי הראשון בזמן.

עדיפות הסידור של הפקודות הוא קודם כל לפי המחיר (עדיפות ראשונה), ולאחר מכן לפי זמן (עדיפות שנייה). כלומר אם היו שני אנשים שנתנו באותו מחיר, מי שהגיע ראשון הוא יהיה הראשון שיקנה. אך אם הגיע מישהו אחריהם והציע מחיר גבוה יותר, הוא יהיה הראשון. כלומר קודם כל לפי המחיר, ואם המחיר זהה מסתכלים מי הגיע ראשון.

 

המסחר מחולק ל-5 שלבים – טרום פתיחה, פתיחה, רציף, טרום נעילה ונעילה.

מסחר הפתיחה וגם מסחר הנעילה הוא מסחר רב צדדי, והשלב הרציף נסחר בגישה הדו צדדית. לא ניתן להגיש פקודות לפני 9:00, שולחים הוראות קניה ומכירה עד השעה 9:45-9:46 -> שלב מסחר הפתיחה, ברגע שהוא מסתיים מתחילים את המסחר הרציף, שאורכו הוא הארוך ביותר ביום המסחר

ישנם 4 פרמטרים שמבדילים בין שלב לשלב

1. הזמן בו מתקיים כל שלב ושלב

2. גודל הפקודה המינימאלית המותרת להגשה בכל שלב ושלב – לדוגמא בשלב הטרום פתיחה מותר להגיש לפחות מניה אחת ואין מקסימום, כלומר אי אפשר להגיש חצי מניה. בשלב הרציף יש כבר הגבלות יותר.

3. גודל תנודות השער המותרת בכל שלב ושלב– בשלב הטרום פתיחה גבול תנודת השער המותרת היא פלוס/מינוס 35% משער הבסיס.

4. סוג הפקודות שניתן להגיש לכל שלב –

בשלב הטרום פתיחה ניתן להגיש שתי סוגי פקודות –

LMT – פקודה של הגבלת שער, כלומר אומרים בדיוק בכמה רוצים לקנות ובכמה רוצים למכור. אם מישהו אומר שהוא רוצה לקנות ב-500 זה הגבול שלו, לא יסכים לקנות מעל, אך יסכים לקנות במתחת, כלומר יקנה עד מחיר של 500. מאפיין נוסף של פקודה זה הוא שאם מסיבה כלשהי הפקודה לא התבצעה בשלב הטרום פתיחה היא עוברת לשלב הרציף באופן אוטומטי, לא שואלים את המבקש אם הוא רוצה להעביר אותה.

LMO – פקודה של הגבלת שער, אבל היא אומרת שהיא רוצה להיות בשלב הטרום פתיחה ואם לא קרה כלום בשלב הטרום פתיחה היא לא עוברת לשלב הרציף.

שלב הטרום פתיחה – בשלב זה מזרימים את הפקודות. אז נקבע שער הפתיחה. אין מסחר בשלב זה, אין מפגש בין קונה ומוכר גם אם יכול להיות מצב כזה, כלומר אין עסקאות. המערכת רק מסדרת את הפקודות במערכת לפי עדיפות של מחיר.

היצע הגבלת השער ביקוש
60 520 30
20 510 50
20 500 20

 

בשעה 9:45 יהיה מסחר הפתיחה, במסחר הפתיחה נקבע שער הפתיחה ויש בו מסחר. כדי להכין את הבורסה לשלב הפתיחה המערכת בונה עקומות היצע וביקוש מצרפיות. יוצרים ביקוש והיצע מצרפי –

היצע מצטבר הגבלת השער ביקוש מצטבר
100 520 30
40 510 80
20 500 120

 

מי שהסכים לקנות ב-520 (30 אנשים), יסכים לקנות גם ב510 (30 אנשים + 50 אנשים ) וכך הלאה.

כעת הבורסה רוצה לקבוע את שער הפתיחה – השער שבו מושג המחזור הגבוה ביותר. כלומר איפה יותר מניות יחליפו ידיים.

במקרה זה – אם השער יקבע ל-520 רק 30 מניות יחליפו ידיים, כי בשער זה רק 30 רוצים לקנות, אומנם 100 רוצים למכור אבל יש רק 30 שרוצים לקנות ולכן רק 30 מניות יחליפו ידיים. לכן במקרה זה השער של 510 הוא יהיה שער הפתיחה מכיוון שבו הכי הרבה מניות יחליפו ידיים – 40 מניות.

לכן בשעה 9:45 תקבע הבורסה שער פתיחה – שער הפתיחה יהיה 510, והמחזור הוא 40 מניות.

כל הפקודות שנתנו עד לשעה 9:45 יסחר לפי שער הפתיחה של 510 –

כלומר מי שיקנה ראשון הוא ה-520 שהציע הכי גבוה, הוא יקנה 30 מניות מתוך ה-40 שיש במחזור, כלומר אחריו נשארו 10 מניות לקנות בשער של 510, אחריו יהיה מי שהציע את השער של ה-510, הוא רוצה 50 מניות, אבל הוא יקנה רק 10 כי שזה מה שנותר מהמחזור שנקבע, לכן מתוך 50, 10 הוא יקנה, ו-40 -> אם הוא LMT הוא ימשיך לשלב הרציף ואם הוא LMO הוא לא ימשיך.

לגבי המוכרים – המוכר הראשון שימכור הוא מי שהציע בשער של 500 כי הוא הציע בשער הנמוך ביותר, אך הוא ימכור עכשיו בשער הפתיחה של 510, הוא ימכור 20 מניות כפי שביקש ולאחר מכן נותרו עוד 20 מניות מתוך 40 המניות שנקבעו במחזור הפתיחה, אותם יקנה הבא בתור, מי שהציע מחיר של 510, הוא רוצה למכור 40 מניות אך הוא ימכור רק 20 שנותרו מהמחזור והשאר יעברו לשלב הרציף אם מדובר בLMT.

אם ישנם שני מחזורים זהים, לשני שערים שונים, הכלל אומר שהשער יקבע כשאר הקרוב ביותר לשער הבסיס.

הפקודות שיכולות להתבצע בשער הפתיחה מתבצעות באותה שנייה של שלב הפתיחה – מסחר הפתיחה. לאחר מסחר הפתיחה נכנסים לשלב הרציף.

בשעה 9:10 – ישנו תחילת חישוב שער תיאורטי, כלומר מחשב הבורסה מחשב את כל הפקודות שיש לו עד עכשיו ומחשב את שער הפתיחה ומחזור פתיחה תיאורטי. שער זה נותן תמונה לציבור, האם הנייר הוא במגמת עליה או במגמת ירידה, אך כל פקודה שתכנס לאחר 9:10, יכולה לשנות את שער תיאורטי זה.

השלב הרציף – 9:45-17:15 – שלב המסחר הדו צדדי – תמיד יש קונה מול מוכר ומי שקובע את השער זה לא המחשב אלא הקונה מול המוכר. לשלב הרציף יכנסו פקודות שמלכתחילה יועדו לשלב וזה וגם יהיו פקודות LMT שעברו משלב הטרום פתיחה-פתיחה. המסחר הוא רציף וסימולטני – ניתן לסחור בכל מניה במשך כל הזמן הרציף וניתן לסחור בכל המניות בו זמנית. עדיפות ביצוע הפקודות היא לפי שער ולאחר מכן לפי זמן. תנודת השערים היא בלתי מוגבלת (בכפוף למנגנון "ממתן תנודות"), שער המניה יכול לעלות או לרדת לכל כיוון כמה שהוא רוצה בניגוד לשלב הפתיחה שמוגבל ל-35% למעלה ולמטה. פקודות שלא מבוצעת מיד עם הגשתן נרשמות בספר הפקודות. פקודות שלא מבוצעת במהלך שלב המסחר מועברות אוטומטית לשלב טרום מסחר נעילה.

 

סוגי פקודות בשלב הצריף –

פקודת "שער" – LMT – הפקודה הטובה ביותר מכיוון שיש גבול למחיר בו מעוניינים לקנות/למכור.

פקודת "שוק" – MKT

פקודות "מייד והכל" – FOK – פקודה אשר מחייבת ביצוע מידי ומלא של הפקודה. אחרת, הדבר גורר את ביטולה המוחלט של הפקודה כולה, פקודה זו אינה מאפשרת ביצוע חלקי.

למשל אם הביקוש הוא 100, וההיצע הוא רק 80, הפקודה של הקנייה לא תתבצע כלל כי אין כמות של 100 למכור והיא תתבטל.

פקודת "מיד או בטל" – IOC – פקודה אשר מחייבת ביצוע מידי של הפקודה (כולה או חלקה) אחרת הדבר גורר את ביטולה המוחלט של הפקודה כולה או של חלקה היחסי שלא בוצע, פקודה זו מאפשרת ביצוע חלקי.

למשל אם יש ביקוש של 100, והיצע של 80, ירכשו 80 מניות וה-20 הנותרים יבוטלו.

ספר הפקודות בשלב הרציף – רשימה של כל פקודות הקניה והמכירה, מסודרות לפי עדיפותן לביצוע. הצגת 5 השכבות העליונות.

שלא כמו בשלב טרום הפתיחה ששם הכמות המינימלית שרשאים להגיש היא מנייה אחת, בשלב הרציף הכמות המינימלית מוגבלת כך (הגבלה זו לא קיימת לפקודות שעוברות מהטרום פתיחה, כלומר הן יכולות לעבור מהטרום פתיחה בסכום נמוך יותר מהמינימום ) –

מניות ת"א 25 – 5,000 ₪ שווי עסקה מינימלית שניתן להגיש

יתר מניות והמירים – 2,000 ₪

אגרות חוב ממשלתיות – 30,000 ₪

אגרות חוב קונצרניות – 10,000 ₪

מלווה קצר מועד – 30,000 ע.נ

נגזרים – אופציה או חוזה עתידי אחד.

כל פקודה שנמצאת בספר הפקודות בהכרח היא פקודה שעדיין לא התבצעה, כי אם היא הייתה מתבצעת כבר לא היינו רואים אותה.

במקרה בו יש מוכר נמוך – רוצה למכור ב-980, מול קונה גבוה – רוצה לקנות ב-1000 -> במצב כזה יש עסקה, כאשר השער יהיה השער של הראשון שנכנס, אם המוכר היה ראשון – העסקה הייתה מתבצעת ב-980, אם הקונה היה נכנס ראשון – המוכר היה מוכר את המניות בשער של 1000. ברגע שיש עסקה הקונה והמוכר לא ידעו בכמה הם השני ביקש לקנות/למכור.

שלב טרום נעילה ונעילה – חוזרים למסחר רב צדדי, מגישים פקודות, אין מסחר, השער נקבע כשאר שבו מושג השער שבו המחזור הגבוהה ביותר (כמו בשלב טרום פתיחה) -> השער שנקבע הוא יהיה שער הסגירה של אותו יום שיהיה שער הבסיס של למחרת בבוקר. השלב בטרום נעילה לא ישמש כשער בסיס אם בטרום נעילה לא היו מספיק עסקאות ואז יש כל מני חוקים שאומרים ללכת אחרונה לשלבים מוקדמים יותר, כדי לאסוף עסקאות שיהיה מספיק נפח ואז עושים ממוצע משוקלל כדי לקבוע את שער הנעילה שיהיה שער הבסיס יום למחרת.

 

נגזרים

נגזרים הם אופציות וחוזים אחידים שנסחרים בבורסה ויש להם פקודות משלהם –

LMT

IOC – קונים את האופציות שניתן ומה שלא ניתן נעלם.

FOK – מתבצעת עסקה של מכירת אופציות רק אם יש את מלוא הכמות המבוקשת.

 

  • מסחר רציף בלבד
  • תנודת שערים בלתי מוגבלת
  • אין גודל מזערי להגשת פקודות

 

 

 

 

ממתן תנודות

מטרתו של מנגנון "ממתן התנודות" הינה למתן תנודות חדות בשערי ניירות ערך, הנגרמות עקב טעויות או פעילות חריגה. המנגנון אינו מונע ביצוע עסקאות, אלא מעכב אותן, זאת במטרה לאפשר לשוק למתן את התנודה הצפויה בשער נייר הערך. ישנם שיעורים של תנודות חריגות שמפעילים את המנגנון.

למשל – מישהו רוצה למכור ב-100, ומישהו אמר שהוא רוצה לקנות ב-100 אך הוא בטעות לחץ 190, ברגע שהמערכת מזהה תנודה חריגה, ברגע שהוא רק הזרים את הפקודה, הבורסה רואה שהפקודה הולכת להיפגש ולכן היא עוצרת את המסחר, היא לא נותנת לפקודת הקנייה להתבצע, היא עוצרת את המסחר בנייר ומעבירה את כל הנייר לשלב מסחר רב צדדי, עוד פעם כאילו טרום פתיחה/פתיחה. היא לא מבטלת את הפקודות, היא עוצרת את המסחר בשלב הרציף בין 5 ל-6 דקות, היא הופכת את המסחר לרב צדדי בו אין עסקאות אלא רק הזרמת פקודות, ואז היא מזמינה את הציבור להיכנס להזרים פקודות, אך יותר מזה היא מזמינה את הקונה לבדוק את הפקודה שהוא הגיש ואז הוא יכול לבטל אותה ולהכניס אחרת במקומה. בינתיים מוכר יכול להכניס פקודה של למכור ב-190 מתוך מחשבה שאולי הקונה לא ישנה את המחיר וכך יצא שהוא קנה באמת ב-190. לאחר 5-6 דקות הבורסה עושה חישוב של שער פתיחה כמו בשלב הטרום פתיחה-פתיחה ואז יכול להיות שהשער יקבע על 190. אם הקונה היה רושם שהוא רוצה לקנות ב-10, היא לא תכנס לממתן התנודות כי לא תהיה עסקה עם מוכר שרוצה למכור ב-100 וקונה שרוצה לקנות ב-10.

ניטור השערים מבוצע ביחס ל-2 פרמטרים –

1. תנודה סטטית – התנודה הצפויה בשער נייר הערך, ביחס לשער שנקבע לו במסחר הרב צדדי האחרון בו. אם לא התקיים בו מסחר רב צדדי – ביחס לשער הבסיס שלו באותו יום.

2. תנודה דינמית – התנודה הצפויה בשער נייר ערך, ביחס לשער שנקבע לו בעסקה הקודמת.

במסחר הפתיחה – רק התנודה הסטטית

בשאר השלבים – ייבדקו העסקאות הצפויות הן ביחס לתנודה סטטית והן ביחס לתנודה הדינמית.

 

 

 

 

 




שתיים + 4 =

תואר ראשון
תואר שני
מרצים