שם הכותב: תאריך: 28 נובמבר 2013

אחריות רואה החשבון המבקר:

  1. אחריות חוזית- הקשר בין רו"ח המבקר לבין החברה הסוחרת את שירותיו, הוא קשר חוזי אשר בהתאם לכך חלים עליו דיני החוזים. ההתקשרות האמורה מוסדרת במכתב ההתקשרות שנחתם בכתב בין החברה לרואה החשבון המבקר שלה, לפני ביצוע הביקורת, וזאת בהתאם לתקן ביקורת 91. על פי ההתקשרות החוזית, מתחייב רואה החשבון המבקר לספק לחברה חוות דעת המהווה את התוצר הסופי של עבודת הביקורת. האחריות החוזית מוגבלת כלפי מקבל השירות, הכוונה כי רק החברה המבוקרת יכולה לתבוע את רו"ח המבקר שלה.
  2. אחריות נזיקית- סעיף 35 לפקודת נזיקין דן בעוולת הרשלנות וקובע שלושה תנאים שצריכים להתקיים על מנת שיהיה לתבוע אדם, לרבות רו"ח בגין עוולת הרשלנות. התנאים הם:
    1. קיום חובת הזהירות, קיימת לפי תקן ביקורת 7.
    2. ישנה הפרה של חובת הזהירות.
    3. נגרם נזק לתובע, עם קשר סיבתי. ניתן להוכיח כי נגרם נזק לתובע והסיבה לנזק נובעת מהפרת חובת הזהירות.

    סעיף 36 לפקודת נזיקין דנה בחובת הזהירות של כל אדם כלפי כל גוף וקובע כי החובה קיימת כאשר אדם סביר היה צריך, באותן הנסיבות לצפות מראש שהם עלולים לפגוע ולהיפגע במהלך העסקים הרגיל (מבחן האדם הסביר). מי יכול לתבוע את רואה החשבון בגין נזק? האחריות הנזיקית היא כלפי כל מי שנגרם לו נזק (הצרכנים של הדוחות הכספיים).

  3. אחריות פלילית- במסגרת אחריות זו נדבר על שלושה חוקים שבגינם ניתן לתבוע את רו"ח בגין הפרה של החוק.
    1. חוק העונשין:
  • סעיף 281 קובע כי מתן תעודה (חו"ד או דוח על הדוחות הכספיים, דוח סקירה על הדוחות הרבעוניים, דוחות או אישורים מיוחדים וכיוצא בדבר) העשויה להשפיע על זכויות אדם, תוך ידיעה שיש בה פרט מהותי כוזב הינה עבירה שדינה מאסר או תנאי כספי.
  • סעיף 419 קובע כי המזייף מסמך שיש בו ידיעה על אדם או על תאגיד בכוונה לרמות דינו מאסר.
  • סעיף 494 מגדיר זיוף כעשיית מסמך הנחזה להיות את אשר הוא איננו והוא עשוי להטעות.
  1. חוק ני"ע: סעיף 53 קובע כי מי שנתן חו"ד או אישור שנכללו בתשקיף בהסכמתו המוקדמת, ביודעו שיש בהם פרט מטעה דינו מאסר של שלוש שנים או קנס כספי.
  2. פקודת מס הכנסה: סעיף 220 לפקודה קובע כי מי שהתחמק ממס, או עזר לאחר להתחמק ממס בזדון ובמרמה דינו 7 שנות מאסר או קנס כספי.

האחריות הפלילית הינה כלפי רשויות המדינה, כגון מס הכנסה, הבורסה וכולה.

  1. אחריות משמעתית-
    1. סעיף 11(ג') לחוק רואי החשבון קובע כי רו"ח בפעל בניגוד לתקנות רו"ח אשם בהתנהגות שאינה הולמת את כבוד המקצוע, אשר תהיה נידונה בפני מועצת רו"ח. התנהגות שאינה הולמת את כבוד המקצוע לפי סעיף 1 לתקנות רו"ח ("התנהגות שאינה הולמת את כבוד המקצוע"), משנת 1965 קובע כי מתן שירות מקצועי שלא בהקפדה על הגינות או מתוך משוא פנים, או שלא לפי הכללים, התקנים והנהלים המקובלים במקצוע או שלא לפי מיטב שיקול דעתו.
    2. תקנה 24 לתקנות רו"ח ("דרך פעולתו של רו"ח") משנת 1973 קובעת כי מי שפעל בהתאם לתקן, הוראה או הנחיה של לשכת רו"ח רואים אותו כאילו הוא פעל בהתאם לכללים המקובלים במקצוע.

    האחריות המשמעתית הינה כלפי מועצת רואי החשבון ולשכת רואי החשבון (כאשר ישנה חלוקת תפקידים, הלשכה תדון בענייני אתיקה והמועצה בשאר העניינים).

תקן ביקורת 92 – טעויות, הונאות, מעילות ואי סדרים

הקדמה: אחריות המבוקר ואחריות המבקר

האחריות למניעה וגילוי של טעויות והונאות מוטלת באופן בלעדי על הדירקטוריון וההנהלה, על גופים אלו לוודא כי קיימות ומופעלות מערכות נאותות של בקרה פנימית שמטרתן לצמצם, ככל שניתן, את האפשרויות לקיומן של טעויות והונאות ולגלותן בהקדם האפשרי. הדירקטוריון וההנהלה אמורים להפעיל מנגנוני פיקוח ובקרה לבדיקת נאותות הבקרה הפנימית, בין היתר, באמצעות המבקר הפנימי.

אחריות רואה החשבון המבקר היא לתכנן את הביקורת באופן שתאפשר לו גילוי של הונאות או טעויות מהותיות, על המבקר להביא בחשבון סיכונים אפשריים לקיומן של טעויות והונאות לרבות השפעתן האפשרית על הדוחות הכספיים.

גילוי/ חשיפה: הסבירות לגילוי או חשיפה של הטעויות הינה בד"כ גבוהה יותר מאשר גילוי או חשיפה של מעילות. זאת מכיוון שמעילות מלוות בדרך כלל בפעולות שתוכננו במיוחד כדי להסתיר את גילוין.

נהלים שעל המבקר לנקוט כאשר יש חשש לטעויות או הונאות: כאשר יישום נהלי הביקורת שתוכננו על בסיס הערכת הסיכונים (על סמך הביקורת הפנימית), מצביע על האפשרות על קיומן של מעילות או טעויות, על רו"ח המבקר לבחון את ההשפעה האפשרית על הדוחות הכספיים. אם המבקר סבור כי שלמעילה או לטעות עלולה להיות השפעה מהותית על הדוחות הכספיים, הרי שעליו לבצע שינויים בנהלים, כגון:

  1. הרחבת נהלי הביקורת והבדיקות המבססות .
  2. הקצאת כ"א מנוסה יותר, תוך קיום פיקוח הדוק יותר על העובדים.

דוגמה לנהלי ביקורת לגילוי עובדים פיקטיביים בארגון:

  1. בדיקת פתע של העובדים במקום עבודתם.
  2. בדיקת הפרשות לתשלומים סוציאליים.
  3. בדיקת כפל חשבונות בנק מוטבים.
  4. בדיקת כפל שמות משפחה. כלומר, החשש מקיום עובדים פיקטיביים של בני משפחה.

7 נקודות לתקן:

  1. ההבדל בין טעות להונאה-

    טעות: הכוונה לרישום מוטעה ללא כוונה, או השמטה לא מכוונת של רישום בספרי החשבונות או בדוחות הכספיים. כגון-

    1. טעויות חישוביות או טעויות אנוש בנתונים החשבונאיים ובבסיס הנתונים.
    2. השמטת עובדות בשוגג או פירוש לא נכון של עובדות.
    3. שימוש לא נכון במדיניות חשבונאית (לדוגמה, פירוש לא נכון של שיעור ההפרשה לחובות מסופקים).

    טעות שזוהתה ולא תוקנה ע"י הלקוח המבוקר הופכת לידי הונאה, כלומר המאפיין העיקרי המבדיל בין טעות להונאה הוא המניע.

    הונאה: הונאה מתייחסת לפעולה במזיד הנעשית על ידי אחד או יותר מחברי ההנהלה או מאלה המופקדים על בקרת העל, העובדים, או צדדים שלישיים וכרוכה:

    1. הצגה כוזבת של מצגים בדוחות הכספיים.
    2. שימוש לא מורשה בנכסים לצורך הפקת תועלת אישית.

עיקר עניינו של המבקר בהונאות הוא בשל החשש מהסוואת ההונאה בדוחות הכספיים. דוגמאות להונאות מהתקן:

  1. מניפולציה, זיוף או תיקון לא נכון של דוחות או מסמכים.
  2. גניבה של נכסים.
  3. הסתרה או השמטה מכוונת של תוצאות עסקאות, דוחות או מסמכים.
  4. רישום של עסקאות שאין להן בסיס (עסקאות פיקטיביות).
  5. שימוש לא נכון במדיניות חשבונאית.

יש לציין כי תוצאה של טעות עלולה להיות חמורה יותר ומהותית יותר מתוצאה של הונאה ולפיכך אין להקל ראש בטעויות. ההשפעה של טעות גבוהה יותר מזו של התרמית כי לרוב תרמית הינה בסכומים קטנים בעוד שטעות יכולה להיות בסכומים גבוהים ובכך תשפיע בצורה מהותית.



3 − שלוש =

תואר ראשון
תואר שני
מרצים