שם הכותב: תאריך: 09 אפריל 2013

המשך- צורת החוזה ותוכנו:

ס' 25 א', אשר היה אמור לסייע לנו לפרש חוזים, נזקק לפרשנות- כיום הפרשנות הינה שמדובר בתהליך המתנהל בעת ובעונה אחת ("השיטה המשולבת").

ס' 25 ב'- כאשר חוזה ניתן לפירושים שונים, יש להעדיף את הפירוש המקיים אותו, על פני פירוש שלפיו הוא בטל.

ס' 25 ב'– כאשר חוזה ניתן לפירושים שונים, יש להעדיף את הפירוש המקיים אותו, על פני פירוש שלפיו הוא בטל : "חוזה הניתן לפירושים שונים, פירוש המקיים אותו עדיף על פירוש שלפיו הוא בטל". הכלל הפרשני בס' 25 (ב)1 – "כלל הנסך" – "חוזה הניתן לפירושים שונים והיה לאחד הצדדים לחוזה עדיפות בעיצוב תנאיו, פירוש נגדו עדיף על פירוש לטובתו".

לדוג' אם אני שוכר דירה מבעל בית, והוא רוצה שאקבל מעו"ד שלו טיוטה ואחתום עליה, וכך אני עושה. כאן נוצרת מחלוקת פרשנית:

1) לטובת בעל הדירה- ס' 25 ב'

2)לטובתי (מי שאין לו עדיפות בעיצוב התנאים)- ס' 25 ב'1. כאן, לבעל הדירה היה אינטרס לעיצוב התנאים, אשר היו יכולים ליצור לו עדיפות, ולכן הפרשנות תהיה נגדו.

ס' 25 ג'– "ביטויים ותניות בחוזה שנוהגים להשתמש בהם .בחוזים מאותו סוג יפורשו לפי המשמעות הנודעת להם באותם חוזים"- בהמשך לדוג' למעלה, אם היה מדד מסוים שנכתב בחוזה, לדוג' "ישולם לפי מדד מסוים", על המדד הזה להיות מקובל באותם חוזים מסוג זה (חוזי שכירות), כך שבעל הבית לא יכול לבחור מדד כאוות נפשו.

ס' 26– כאשר מתייחסים לנושא באופן מסוים בחוזה, אין כל בעיה. אולם מה קורה במקרים כאשר לנושא מסוים לא הייתה התייחסות בחוזה?

"פרטים שלא נקבעו בחוזה או על פיו יהיו לפי הנוהג הקיים בין הצדדים, ובאין נוהג כזה- לפי הנוהג המקובל בחוזים מאותו סוג, ויראו גם פרטים אלא כמוסכמים"

על מנת לדעת מה מקובל בחוזים מסוג מסוים ביהמ"ש קבע את מבחן "הטרדן המתערב". כלומר, לשאול שאלות ולבדוק האם התשובה אליהן מובנת מאליו או לא. לדוג' במקרה של שכירת דירה:

האם אפשר לארח בדירה? ברור שכן.

האם אפשר לאחר בדירה מישהו באופן קבוע? לא בטוח.. כלומר כאן התשובה לא מובנת מאליה.

 לכן, על ביהמ"ש להכריע מתי מדובר בדברים מובנים מאליהם או שאלה סוגיות שאינן ברורות ולכן יש להתייחס אליהן בחוזה

#כאשר מתנהל מו"מ וצד אחד טוען שנכרת חוזה וצד שני שלא נכרת חוזה. הצג שטוען שאכן נכרת חוזה – צריך להוכיח שהתקיימו כל השלבים – הצעה וקיבול.  מה יעשה הצד שירצה להתנער מההסכם?

קו הגנה ראשוני יהיה לטעון כי לא התקיים כלל חוזה, במידה וביהמ"ש קובע כי אכן התקיים הסכם, יפנה הצד לקו ההגנה השני. בשלב זה, ינסה לפרש את החוזה באופן המטיב עימו . כאן עולה הסוגיה של ס' 26, האם ישנן סוגיות שאינן כתובות או נזכרו בהסכם – הצד שאינו מעונין בעמידה באותן סוגיות יטען כי אינן רשומות, ואילו הצד השני יטען כי על אף שהדבר אינו כתוב – הוא מקובל בחוזים מסוג זה, ועל כן יש לקיימו.

ע"א 4268/93 מדינת ישראל נ' אפרופים שיכון ויזום בע"מ

העובדות:  בתקופת גל העלייה הגדול מבריה"מ ביקשה הממשלה לעודד בניה מזורזת של דירות.  ב"פרוגרמה" (תכניתו של שרון, אז שר השיכון) התחייבה המדינה לרכוש דירות מקבלנים שלא יצליחו למכרן בשוק החופשי.  באזורים מבוקשים – 50% מהדירות ובאזורי פיתוח – 100% מהדירות.  המחלוקת נסובה על זכאותה של אפרופים לקבל את מלוא המחיר תמורת הדירות שבנייתן הושלמה באיחור של כחודש.  טענת אפרופים הייתה שלפי ס 6(ח)(3) בחוזה אתה, לגבי אזורי פיתוח – האיחור שבגינו מופחת המחיר הוא במועד הגשת הבקשה של אפרופים מהמדינה לרכוש את הדירה, ואילו טענת המדינה היא שהכוונה היא לאיחור בסיום ביצוע הבניה על-ידי אפרופים.

השאלה המשפטית: מהי הפרשנות של ס' 25(א) שלאורה יש לבחון את סעיף 6(ח)(3) בחוזה המדבר על מחיר מופחת.

ההלכה המשפטית:  ברק- תורת פרשנות החוזה של ברק משתלבת בתורה המשפטית שלו.  לשיטתו, כל הטקסטים המשפטיים – חוקי יסוד, חוקים, צווים ותקנות, חוזים, צוואות – כולם צריכים להתפרש על-פי שיטת הפרשנות התכליתית.  הוא חולק על התיאוריה הדו-שלבית ומציע פרשנות אחרת לס' 25, שהפכה להלכה:

1.       אומד דעת הצדדים הוא אמת המידה המרכזית לפירוש חוזה, והוא כולל את כל התכליות, המטרות, היעדים, האינטרסים של הצדדים.  אומד הדעת הזה יכול להילמד מתוך החוזה, אבל הוא גם יכול להילמד מהנסיבות החיצוניות.

2.       אם לאחר שבחנו את לשון החוזה עם הנסיבות, קיימת התנגשות בין הלשון לבין אומד דעת הצדדים אומד הדעת הוא שגובר.

על-פי ברק ההפרדה היא מלאכותית.  יש לבחון את לשון החוזה, ומשם ללכת אל הנסיבות וחוזר חלילה כדי להתחקות אחר התכלית.  זהו תהליך של הלוך וחזור הכורך יחד את לשון הטקסט והנסיבות.  במקרה זה התכלית של החוזה הייתה לזרז בנייתן של דירות.  ברק אומר שיש באמת שתיקה של החוזה בנקודה הרלוונטית של סעיף 6(ח)(3). אך זה לא הסדר שלילי אלא חסר. את החסר הזה צריך בית המשפט להשלים. אי אפשר להשלים באמצעות סעיף 26 כי אין נוהג קודם אין מערכת חוקים ולכן נשאר להשלים רק לפי  עיקרון תום הלב.

מפסק-הדין עולים 3 חידושים מרכזים:

1.       ביקורת על תורת שני השלבים המסורתית שהייתה נהוגה לפני פס"ד.

2.       (המרכזי) האפשרות לתקן את הטקסט של החוזה על ידי פרשנות תכליתית.

3.       השלמת חסר בחוזה על ידי עיקרון תום הלב.

תוצאות: הערעור נדחה.

השופט מצא:  (במיעוט) דבק בעמדה שהייתה עד אז של התאוריה הדו שלבית של פירוש סעיף 25א', על-פיה קודם בודקים את אומד דעת הצדדים על-פי לשון החוזה, ורק אם לשון החוזה אינה ברורה בודקים את אומד דעת הצדדים מתוך הנסיבות החיצוניות.

השופט לוין:  בעמדת ברק, אך מציג נימוק אחר, והוא עמדה מרוככת יותר של תורת שני השלבים.  הוא מוסיף את "כלל הזהב", על-פיו כאשר לשון החוזה ברורה, אך מביאה לאבסורד (תוצאה לא סבירה מבחינת התכלית) רק אז יש לפנות לנסיבות כדי להתחקות אחרי אומד הדעת של הצדדים.

בפס"ד זה ישנם שני פרקים –

  1. פרק המתייחס לאופן בו יש לנהוג במידה והקבלן אינו מודיע בזמן (בתאריך שנקבע) שברצונו כי המדינה תקנה ממנו דירה. כלומר, עבר את התאריך אשר נקבע, על כן המדינה לא תקנה את הדירה בסכום שנקבע – אלא בסכום פחות. סכום זה יהווה פיצוי למדינה.
  2. פרק המתייחס לאי עמידה בזמן באשר לבניית הדירות. בפרק זה לא צוין האם ישנו פיצוי באשר למקרה כזה. מדובר בפיצוי בשתיקה.

הממשלה כורתת חוזה עם חברת הבנייה הנ"ל, בחוזה ציינה תאריך אשר עד למועדו במידה והקבלן הודיע כי הוא מעונין כי המדינה תקנה את הדירה – אזי הקבלן יקבל על הדירה את המחיר שסוכם. במידה והקבלן הודיע על כך רק לאחר המועד נקבע, המדינה תקנה את הדירה, אך במחיר נמוך מזה שנקבע. וזאת על מנת לשמור על אינטרס המדינה, שאותן דירות יהיו מוכנות במועד המסוים מוכנות לשיווק (סיבת זירוז הבנייה).

בדיעבד, נתגלה כי במידה והשלמת הבנייה של הדירות עלתה על התאריך שנקבע, ירד לה פיצוי בגין אי השלמת בנייה בזמן. הקבלן טען כי הפיצוי כלל לא הושלך על נושא זה, ולכן המדינה לא צריכה להוריד להם סכום כספי מהפיצוי המובטח להם, מהסיבה הלא נכונה!!

ע"מ לפתור סוגיה זו, ישנן 3 אפשרויות:

א)    הסדר פוזיטיוי – כתוב מלא בתוכן החוזה (בלי החסרת פרטים)

ב)    הסדר שלילי- הייתה התייחסות לנושא מסוים בפרק אחר בחוזה, אך בפרק הזה לא התייחסו אליו. סימן שזהו לא חלל שיש למלא, מכיוון שכבר התייחסו לנושא זה בחוזה, ואי ההתייחסות אליו בפרק הזה מעידה על כך שהוא לא מתקיים פה.

ג)      שתיקה –  האם הסדר שלילי, או חלל שיש למלא? במקרה שלנו – המדינה תרצה לטעון כי מדובר בחלל שיש למלא, כלומר, אמנם לא ציינו את נושא הפיצוי בפרק הנ"ל, אך יש לבוא לבחון את הסוגיה לפי ס' 26 ולטעון כי זה הוא הסדר מקובל בחוזים מסוג זה. ואילו, הקבלן ירצה לטעון להסדר שלילי – דבר הפיצוי הוסכם לגבי סוגיה אחרת, על כן, אין באפשרות המדינה לבוא וליישמה בפרק אחר, וליישמה על עיקוב בניית דירות.

  • על פי הסדר שלילי – השתיקה היא לא מקרית, היא מכוונת.
  • לפי חלל ריק שיש למלא – השתיקה הייתה מקרית, הכוונה הייתה שיש לבצע השלמה באמצעות הכלי של ס' 26.

כיצד ביהמ"ש יפרש את טענות שני הצדדים?

לכל צד יש את הטענות שלו, כלומר, כשהשופט ברק בא ומציג את המבחן האובייקטיבי והסובייקטיבי הוא מנסה להגיע לפתרון הצודק ביותר, לצדק. יש לבחון את הטענות מהעיניים של כוונות הצדדים. מבקריו טוענים, כי כאשר מנסחים חוזה, הכוונה היא לייצר וודאות לצדדים. ביהמ"ש לא יכול תמיד להגיע לחקר האמת, ועליו להישען על הכתוב בחוזה, ולא לבחון את הנסיבות מסביב, שכן יכולה להיות הטעיה או הפעלת מניפולציה.

פס"ד ארגון מגדלי הירקות נ' מדינת ישראל (2006)-

בחינה מחודשת על הלכת אפרופים. עלתה הטענה שיש לחזור לעניין הפרשנות של שתי הפעימות. להבין את כוונת הצדדים מתוכנו המילולי של החוזה, ורק במידה ואין הבנה ברורה באשר לתוכן – אזי לעבור לנסיבות. לעצור בתוכן החוזה ומה שסוכם בין הצדדים מלכתחילה! אין בחזקת השופט לבוא ולשפוט את הנסיבות ולהגיע באמת למצב הצודק ביותר, מה שכתוב- כתוב!

פיצוי חקלאים על ביטול מכסות ייצור תפו"א עקב כריתת הסכם עם הרשות הפלסטינית (1994)

הוסכם: הלכת אפרופים תקיפה.

ריבלין (דעת הרוב):  "….. הלכת אפרופים מאפשרת לבתי המשפט לחשוף בזהירות אם כוונתם האמתית של הצדדים ולהגיע לתוצאות אותנטיות וצודקות. סקירת הפסיקה והספרות שנכתבו מאז פסה"ד מגלה כי הלכת אפרופים עומדת על רגליים איתנות. היום אין כמעט חולק על-כך".

פגמים בכריתת חוזה (כשרות משפטית*, טעות, הטעייה, כפייה ועושק)

  • כשרות משפטית– חוזה הוא מפגש רצונות בין מי שכשיר בדין לבצע פעולות משפטיות. ("מבחן הצלילות" זהו מבחן לפיו נוכל להבחין מי כשיר ומי לא)

מה ההבדל בין בטלות חוזה לביטול חוזה?

בטלות – ביהמ"ש יבטל את החוזה רטרואקטיבי, כאילו מעולם לא נכנס לתוקף – החוזה לא מוכר כלל, לא היה ולא קיים = ביטול מוחלט.

ביטול חוזה – חוזה נכרת במחשבה מסוימת, והתברר כי בדיעבד כי נפל פגם בחוזה – אך החוזה נכרת רק בגלל ההטעיה המסוימת (או ביטול מכל סיבה כזו או אחרת). ביטול החוזה יהיה תקף רק מיום הודעת ביטולו.

לבטלות ולביטול סעדים שונים, שיש לעשות ביניהם הבחנה. חלק מהפגמים מובילים לתוצאה של בטלות, וחלקם מובילים להוראת ביטול החוזה (או כסעד עצמי, על אחד מצדדי החוזה לבטל את החוזה, בעצמו).

החוק קבע 4 מקרים שבהם יכול צד שחתם על ההסכם, לבטל אותו בגלל משהו שקרה בזמן חתימת ההסכם.

אלו 4 עילות שבהם המחוקק מאפשר לצד הנפגע לבטל באופן חד צדדי או באישור ביהמ"ש:

  1. טעות- סעיף 14
  2. הטעייה- סעיף 15
  3. כפייה- סעיף 17
  4. עושק- סעיף 18

במסגרת הטעויות ישנן 3 טעויות:

1)טעות סופר- ס' 16: "נפלה בחוזה טעות סופר או טעות כיוצא בה, יתוקן החוזה לפי אומד דעת הצדדים ואין הטעות עילה לביטול החוזה". לדוג' טעות הקלדה. יש להוכיח את הנסיבות כי אכן נעשתה טעות סופר. (לאחד הצדדים יש יתרון בכך שהטעות סופר תישאר כפי שהיא ותטען כי לא נעשתה טעות, וכי מה שכתוב בחוזה זה מה שסוכם).

2) טעות- פה הנסיבות לא ברורות כמו בטעות סופר. קשה יותר להוכיח שזוהי טעות.

3) הטעייה

ס' 14-  טעות זה מצב שבו אצל אחד המתקשרים בחוזה יש פער בתפיסה המציאות, כלומר אצל אחד הצדדים יש הבדל בין מה שהוא מאמין לבין המציאות כפי שהיא.

(א)- טעותידועה– צד אחד טועה ואילו הצד השני ידע על הטעות או היה עליו לדעת עליה,

צריכים להתקיים מס' תנאים מצטברים:

.1 חוזה תקף בין הצדדים.

.2 קשר סיבתי בין הטעות וההתקשרות (ההתקשרות בחוזה נבעה מטעות של

המתקשר) -זהו מבחן סובייקטיבי, רק הטוענים לטעות יכולים להגיד שהבסיס להתקשרות הינו טעות.

.3 יסודיות הטעות-  זהו מבחן אובייקטיבי ביחס לאדם הסביר, האם לולא הטעות היה מתקשר אדם סביר בחוזה? אם התשובה היא לא אז מדובר בטעות יסודית לחוזה.

.4 ידיעת הצד השני – הצד השני ידע או היה צריך לדעת, קיימים שני מבחנים :עבור הידיעה בפועל- זהו מבחן סובייקטיבי וקשה יחסית להוכחה, ואילו אם היה צריך לדעת- זהו מבחן אובייקטיבי ביחס לאדם הסביר בהתאם לנסיבות העניין.

סעדים עבור טעות ידועה:

  1. 1.     ביטול חד צדדי של החוזה והשבה- ההודעה על ביטול החוזה תעשה תוך זמן סביר (ס' 20). השבה לאחר הביטול: קבלת החלק שבחוזה שכבר נתתי וכן יש לבצע השבה של אותו החלק שכבר ניתן (ס' 21). במידה והחוזה היה על משהו שמתכלה ולא ניתן להחזיר את המוצר פיזית, ינתן כסף.
  2. 2.     קיום החוזה למרות הטעות אם מתקיימים התנאים הבאים:
  • ניתן לקיים את החוזה ע"י תיקון הטעות.
  • הצד השני הודיע, לפני שהחוזה בוטל, כי הוא מוכן (למרות הטעות), לקיים את החוזה (ס' ג')

(ב)- טעות לא ידועה- צריכים להתקיים התנאים המצטברים:

1. חוזה תקף בין שני הצדדים

2. קשר סיבתי בין הטעות וההתקשרות.

3. יסודיות הטעות.

4. אי ידיעת הצד השני- הצד השני לא ידע על הטעות ולא היה עליו לדעת עליה.

סעדים עבור טעות לא ידועה:

.1 ביהמ"ש צריך להפעיל שיקול דעת ולערוך איזוןאינטרסיםבין שני הצדדים ביחס לגודלהנזקשיתרחש לכל אחד מהצדדים מקיום החוזה או ביטולו (הצד הטועה יינזק אם החוזה יתקיים ואילו הצד השני יינזק אילו החוזה יבוטל(.

.2 ביהמ"ש יפעיל את שיקולדעתוגם בנוגע לפיצוייםעבור הצד שלא טעה בהנחה שיבוטל החוזה )פיצויים= החוזה מבוטל(

לצילום השיעור

 

לסיכום נוסף

 



6 + תשע =

תואר ראשון
תואר שני
מרצים