שם הכותב: תאריך: 16 נובמבר 2014

שיעור 3

ללא תנאי – על השטר אסור שיופיע תנאי בין המושך לנמשך. כלומר, אי אפשר לרשום על השטר "לשלם רק אם.."

  • תנאי יכול להופיע בהסכם היסוד, כלומר, ניתן לרשום בחוזה שרק בהינתן תנאי ניתן להשתמש בשטר. יש להבחין בין תנאי לתניה: תנאי – פוסל שטר ופוגע בוודאות שלו. תניה – אינה פוגעת בוודאות של השטר, למשל, אם כותבים "בהתאם לחוזה שנכתב …" זה תניה, ואם כותבים "בכפוף לחוזה שנכתב.." זה תנאי!
  • שטר ביטחון – רשום על השטר "לבטחון" או "לפיקדון" מה שמרמז על תנאי, אך ביהמ"ש בזה כשטר תקף שכן התנאי מיוחס למסירת השטר ולא לפרעונו (ניתן להפקיד אותו). לשטר ביטחון אין אוחז כשורה, כלומר, לא ניתן לטהר אותו.
  • דרישה לחתימת הנפרע על המסמך
  • פקודה או התחייבות מוגבלת בזמן

סעיף 3(ג) לפקודת השטרות – מדבר על מצבים בהם הפנייה של תשלום לקרן מיוחדת נחשבים כתנאי:

כשאני נותנת צ'ק אני נוקבת קרן מיוחדת (חשבון הבנק שלי) ממנו יילקח הכסף – לא נחשב לתנאי

אם אני רושמת על מסמך "נא לשלם ליוסי 3000 ש"ח מתוך 15,000 המגיעים לו…." זה תנאי, כיוון שיש צורך לבדוק האם יש בקרן הזאת כסף.

בכתב – דרישה מהותית! על מנת שיהיה שטר, צריך לכתוב את כל הפרטים בכל דרך שתעביר את המסר בצורה ברורה.

מאת
אדם
לחברו
– המושך נותן פקודה לנמשך או לבנק, כלומר, המושך לא יכול לתת פקודה לעצמו. בשטר ביטחון – אדם מבטיח לאדם אחר.

סעיף 4(ב) לפקודת השטרותמקום שמושך השטר הוא גם הנמשך, או מקום שהנמשך הוא אדם בדוי או אדם חסר-כושר להתקשר בחוזה, הברירה בידי האוחז לנהוג במסמך דרך שטר-חליפין או דרך שטר-חוב. כלומר, במצב שמושך הוא גם הנמשך ניתן לראות בזה שטר חליפין או צ'ק בנקאי (צ'ק בנקאי – הבנק נותן לעצמו פקודה לשלם למישהו)

חתומה
בידי
נותנה
– חייבת להיות חתימה על השטר ולכך 2 סיבות:

  1. החתימה מעידה על גמירות דעת
  2. החתימה נועדה לזיהוי המתחייב (ביקורת) – מעל סכום מסויים של שטר, הבנק יבדוק האם החתימה על הצ'ק תואמת את החתימה של בעל החשבון.

סעיף 25 – ניתן לחתום בשם מישהו בתנאי שנרשום זאת – "[חתימה שלי] בשם משה". במצב כזה ההנחה היא שמשה הסכים שיחתמו בשמו, לכן, במצב של תביעה יתבעו את משה ולא אותי (אלא אם משה יוכיח שלא נתן הרשאה כזאת)

סעיף 92 – חתימה יכולה להיות גם בצורה של חותמת ועליה חתימה נפרדת – כמו למשל בחברות שיש את חותמת החברה ועליה חותם שותף. השטר מחייב את החברה ולא את השותף עצמו. החותמת הינה מעין אישור שניתנה הרשאה לשותף לחתום בשם החברה.

התחייבות
לפרוע לפלוני, לפקודתו או למוכ"ז (מוסר כתב זה)
– הפקודה מאפשרת 3 אפשרויות לקביעת זהות הנפרע: לאדם פלוני (שלמו למשה), לפקודתו (שלמו לפקודת משה), למוכ"ז (שלמו למוכ"ז – אותו עיקרון כמו צ'ק פתוח). לא כשאי להשאיר את השורה הזאת ריקה, אם אין מישהו ספציפי אז רושמים למוכ"ז.

סעיף 7 – (יפורט בהמשך)

סכום כסף מסויים

סעיף 8 – חייב להיות רשום סכום, בין אם זה בספרות ובין אם במילים (אפשר לרשום את שניהם אך לא חייב). הסכום צריך להיות מדויק או שניתן לרשום סכום ולציין שהוא צמוד מדד. (ההצמדה צריכה להיות ניתנת לבדיקה מיידית ושיש לה שוק). אם כתבנו בספרות "1,000" ורשמנו במילים "מאה" – יתייחסו למילים. הבנק בדר"כ פוסל שטר כזה אך זה עדיין נחשב שטר תקף.

סעיף 8(ג) – אם רשמנו 3 סכומים שונים, מתייחסים לנמוך מבינהם.

מועד פרעון עם דרישה או בזמן עתיד – שטר חייב לכלול מועד פרעון – פרעון מיידי או פרעון עתידי.

סעיף 9(א)(2) – אם לא נכתב תאריך, המסמך עדיין עשוי להיחשב כשטר ומועד הדרישה יהיה מועד הפרעון.

סעיף 10(א) – שטר שמועד פרוענו מותנה במאורע – למשל, ניתן לרשום שמועד הפרעון יהיה ביום שירד גשם. לא ניתן להסתמך על מאורע שיש סיכוי שלא יקרה (למשל, מועד הפרעון הינו ביום שירד שלג בתל אביב). חייבת להיות וודאות למאורע אחרת זה לא תקף.

פרטים שלא חייבים להופיע בשטר

סעיף 3(ד) – השטר לא יפסל אם:

  1. אין בו תאריך עריכה
  2. שאינו מפרש מה ניתן בעדו (תמורת מה השטר ניתן)
  3. שאינו מפרש את מקום המשיכה או את מקום הפרעון

סעיף 19 – אם חסר פרט מהותי במסמך – מקבל השטר רשאי להשלים פרטים מהותיים בשטר אם הם חסרים. כלומר, אם נותן השטר לא מילא פרטים כמו סכום או למי לשלם וכו', והוא מעביר את השטר לנמען, רואים בזאת כאישור של הנותן לנמען להשלים את הפרטים כרצונו. עד שלא יושלמו כל הפרטים, המשמך לא ייחשב לשטר.

*אין המקבל רשאי להוסיף פרטים שאינם מהותיים (שלא חייבים להופיע על השטר)

*כשעונים על שאלה בשטרות- לדון ראשית האם אכן מדובר בשטר (לעבור על כל 8 התנאים של צורת השטר)

סיחור השטר

משמעות: העברת השטר מאדם לאדם

אופן הסיחור: ישנם 2 צורות:

  1. אם השטר הוא למוכ"ז – ניתן להעבירו מיד ליד
  2. אם השטר הוא לפקודת מישהו – הסיחור הינו באמצעות חתימת היסב + מסירה.

הסבר למצב השני (חתימת היסב + מסירה)

  1. היסב על החלק – יוסי הוא הנפרע והוא קיבל צ'ק לפקודתו. יוסי רוצה להעביר את הצ'ק – עליו לחתום מאחור ואז הוא הופך למסב. אם יוסי רק חותם זה נקרא "היסב על החלק" – כלומר הצ'ק כעת הינו למוכ"ז וניתן להעבירו לכל אחד. ניתן להעביר את הצ'ק מספר פעמים ללא חתימה נוספת מאחור.
  2. היסב מיוחד – אם יוסי מעוניין שהצ'ק יועבר לרבקה בלבד ניתן לעשות "היסב מיוחד" – על יוסי לחתום מאחור ולרשום ליד חתימתו "עבור רבקה". רבקה עכשיו נקראת נסב. אם רבקה רוצה להעביר את הצ'ק היא יכולה לבחור בין שני ההיסבים (מיוחד או על החלק).

*אם במקור השטר היה למוכ"ז – לא ניתן לעשות היסב מיוחד. אך לאחר "היסב על החלק" (כשבמקור השטר היה לפקודת) כן ניתן להעביר ל"היסב מיוחד".

הגבלת הסחרות

סעיף 7(א) – ניתן למנוע העברת השטר ע"י רישום מילים שאוסרות על כך. דרכים להגבלה:

  1. למוטב בלבד

    פס"ד משה ציטיאט – צ'ק שנחתם ע"י ראובן לשלם לפקודת שמעון והיה רשום בכתב יד "למוטב בלבד". כאמור, המילה "לפקודת" מאפשרת לשמעון להעביר את הצ'ק ואילו "למוטב בלבד" מגבילה את הסחרות. ביהמ"ש קבע שכיוון ש"למוטב בלבד" התווסף בכתב יד יש להתייחס אליו – כאשר אנו מוסיפים משהו בכתב יד זה מעיד על כך שזאת הכוונה שלנו.

    פס"ד בנק דיסקונט – על הצ'ק היה מודפס גם "לפקודת" וגם "למוטב בלבד" עם שרטוט (שני פסים מתחת למילה ומעליה). ביהמ"ש קבע שזה לא משנה אם זה בכתב או מודפס – כאשר מופיע "למוטב בלבד" השטר אינו עביר!.

    *סעיף 81 – שטר שרשום עליו "לא סחיר" עם שרטוט – אינו מגביל סחרות, עדיין ניתן להעבירו, אך לא ניתן לטהר אותו! לכן לא כדאי לרשום דבר כזה.

  2. מחיקת המילה "לפקודת"
    והוספת המילה "בלבד"
    – מחיקת המילה "לפקודת" אינה מגבילה סחרות לכן יש להוסיף את המילה בלבד: שלמו ל – לפקודת יוסי בלבד. אם המילה "לפקודת" מודפסת ומחקנו אותה ידנית והוספנו בכתב יד את המילה "בלבד" – הצ'ק אינו סחיר ("בלבד" מנצח!)

    *עד שנות ה-90' המילה "לפקודת" הייתה מנצחת שכן העדיפו אז שהשטר יהיה סחיר!

סעיף 34היסב מגביל – ניתן להגביל את ההיסב של הנפרע. כלומר, לעצור את הסחירות לאחר הסחירות הראשונה.

נניח שיוסי הוא הנפרע וברצונו להסב לרבקה את השטר ואינו מעוניין שרבקה תעביר את השטר למישהו אחר:

הסב מגביל מסוג ראשון – יוסי (המסב) ירשום "לרבקה בלבד"

הסב מגביל מסוג שני – יוסי יסב את הצ'ק לבנק של ריבקה (הנסב).



× שלוש = 15

תואר ראשון
תואר שני
מרצים