שם הכותב: תאריך: 13 נובמבר 2012

נשאלת השאלה, מהו התוקף המשפטי של מגילת העצמאות?

 בתקופת 1953 נחקקים חוקי יסוד שונים אשר עוסקים במוסדות המערכתיים של המדינה, וב1958 נחקק חוק יסוד הכנסת אשר קובע את עקרון "ריבונות הכנסת". כאן נשאלת השאלה, מאחר ואין שום חוק יסוד אשר עוסק בזכויות אדם, מי מגן על זכויות האדם בעקבות ההצהרה של מגילת העצמאות? פה נכנס בג"ץ, בתור הכלי המגן על זכויות האדם.

הבג"ץ הראשון שבא לידי ביטוי בנושא זה הוא

בג"ץ קול העם נ' שר הפנים:

הפ"ד הראשון במדינת ישראל אשר מדבר על זכויות אדם. ב-53' היה עיתון בשם "קול העם", (עיתון של המפלגה הקומוניסטית), אשר רצה לפרסם כתבה נגד הממשלה שרצתה לשלוח חיילי צה"ל להוות כוח עזר בארה"ב, בטענה שהם מספסרים בדם חיילינו. שר הפנים, שלו יש סמכות עוד מימי הממשל הבריטי, לסגור עיתון במידה והוא מוצא לנכון שהעיתון פוגע בביטחון המדינה, השתמש בסמכותו. "קול העם", עותר לבג"ץ בטענת הזכות לחופש הביטוי. טענת ההגנה של המדינה טוענת – שבמידה ויפרסמו כתבה זו זה יפגע בביטחון המדינה. בג"ץ יוצא באמירה שמגילת העצמאות אינה חוקה אלא מעין "אני מאמין" של מדינה ישראל. אם כך, כיצד ניתן לקבוע מה גובר על מה? בג"ץ קובע מבחן שקיים עד היום, "מבחן הוודאות הקרובה", אשר אומר שבמידה והפרסום המסוים יוצר סכנה בוודאות כמעט מוחלטת (99.9%!) שיתממש האיום, אז זכות ביטחון המדינה גוברת על זכות חופש הביטוי.  במקרה זה, מגיעים למסקנה שהעיתון לא פוגע בביטחון המדינה, ופותחים חזרה את העיתון. בג"ץ חשב שהוא אינו יכול לבטל חוקים של הכנסת, מאחר ולא רצה לפגוע ב"עקרון ריבונות הכנסת" ואז הוא כותב בפ"ד שאמנם סעיף זה הוא אינו חוקתי, אך הוא לא רוצה לפגוע בעקרון הפרדת הרשויות, ואומר שהכנסת ריבונית לעשות מה שהיא רוצה. (במקרה זה השופט לא ביטל את החוק אלא פשוט ערער על סמכות שר הפנים).

 פ"ד , 1970, רוגוזינסקי נ' שר הפנים – בני זוג נישאו נישואים אזרחיים, לא רצו להתחתן ע"פ דת משה וישראל. השניים פונים לבג"ץ בטענה : בשם חופש המצפון לאור מגילת העצמאות, לא רוצים להתחתן כדת משה וישראל.

פ"ד זה מתקדם צעד נוסף ואומר, ישנו חוק במדינה, הנקרא "חוק שיפוט בתי דין רבניים" 1953, החוק קובע שנישואים וגירושים במדינת ישראל יתבצעו על פי ההלכה, כלומר ע"י רב. ביה"מ קובע 2 דברים:

  1. מגילת העצמאות אינה מסמך מחייב אלא יותר כלי פרשני. כלומר, אם אין חוק אז נפרש את המקרה לפי מגילת העצמאות, אולם אם ישנו חוק, נפרש את המקרה לפי הכתוב בחוק. כלומר בפ"ד זה טוענים שחוק גובר על מגילת העצמאות. ולכן במקרה זה יש לקיים נישואים ע"פ ההלכה.
  2. חוזר על ההלכה שנקבע ב"קול העם", שביה"מ לא יכול לבטל חוקים בגלל ריבונות הכנסת.

 באותה תק', שנות ה-70, ישנו פ"ד נוסף:

פ"ד ברגמן נ' שר האוצר-  אשר מתייחס ל"חוק יסוד הכנסת" .במסגרת החוק סעיף 4 אומר שהכנסת תבחר בבחירות כלליות, ארציות, ישירות, שוות, חשאיות ויחסיות, לפי חוק הבחירות לכנסת, אין לשנות סעיף זה אלא ברוב של חברי הכנסת.

(שריון דיוני/פורמאלי – מדבר על איך אפשר לשנות מבחינה טכנית חוק יסוד. אם נביט בסעיף 4 לחוק יסוד הכנסת, נגלה שנדרש רוב מיוחד ע"מ לשנות את החוק, 61 ח"כים. שריון מהותי – קובע תנאים מהותיים בחוק שבודקים את תוכן החוק. דוג' סעיף 8 בחוק יסוד כבוד האדם וחירותו ).

נחקק חוק שנקרא "חוק מימון בחירות" (מתן כסף נוסף למפלגות לשם תעמולת בחירות), העתירה במקרה זה הופנתה נגד שר האוצר בטענה שאם רוצים בחירות שווה, ישנה זכות שווה לבחור ולהיבחר, ומתן הכסף למפלגות הקיימות נותן להן יתרון ופוגע בחדשות. העתירה הגיע לדיון בביה"מ כאשר הזכות לבחור ולהיבחר נובעת ממגילת העצמאות. במקרה זה, בניגוד ל"קול העם", ביה"מ לראשונה ממליץ לכנסת לבטל את החוק ואומר לכנסת שיש להם 2 אפשרויות:

  1. לבטל את החוק.
  2. לתקן את "חוק מימון בחירות" ולהעבירו ברוב של 61 חברי כנסת.

 ההבדל בין רוגוזינסטי לבין ברגמן הוא שבברגמן ישנו חוק יסוד משוריין, וזה פ"ד ראשון שבו ביה"מ ממליץ לבטל חוק אבל הוא עדיין אינו מתייחס למעמד של חוקי יסוד. מכך ניתן להסיק שאולי בעתיד ניתן יהיה לבטל חוקים רק אם הם פוגעים בחוק יסוד משוריין. (חוק מימון המפלגות פגע בחוק יסוד הכנסת).

 בשנת 1992, נחקקים שני חוקי יסוד אשר עוסקים בזכויות אדם-

"חוק יסוד כבוד האדם וחירותו" שקובע בסעיף 1 שזכויות היסוד של האדם בישראל מושתתות על ערך האדם לאור העקרונות שבהכרזת העצמאות. חוק זה מדבר באופן מפורש על מס' זכויות אזרח. למשל, הזכות לשמור על החיים ועל הגוף (סעיף 2 ), זכות הקניין (סעיף 3 ) ועוד מס' זכויות..

"חוק יסוד חופש העיסוק" שקובע בסעיף 3 שכל אזרח/תושב יכול לעסוק בכל עיסוק או מקצוע.

 ב1992 החוקים הנ"ל נחקקו. לא כל זכויות האדם כתובות בחוקים האלה.

נשאלת השאלה מה לגבי שאר הזכויות (מצפון, הפגנה, שיווין.. ) איפה הן?

הנשיא ברק טען שיש להסיק את הזכויות האלה מהביטוי 'כבוד האדם'. אם הזכויות האחרות לא רשומות במפורש בחוק היסוד, נפרש אותן כנגזרות של כבוד האדם, כך אנו נותנים לכל זכויות האדם מעמד חוקתי. לכן ע"פ ברק, לכל זכויות האדם יש מ-92' מעמד חוקתי . כלומר, איננו צריכים את בג"ץ שיגן על חוק האדם כי יש להם מעמד חוקתי במסגרת חוקי היסוד – זוהי "המהפכה החוקתית".

 הכנסת קבעה "פסקת הגבלה" – (אשר קיימת רק בחוק יסוד כבוד האדם וחירותו בסעיף 8, ובחוק יסוד חופש העיסוק בסעיף 4- "אין פוגעים….")

לאור מה שברק קבע, הכנסת מחוקקת את הסעיף הזה בחוק. הכנסת בעיקרון צריכה לבטל את כל החוקים עד 92' שפוגעים בחוק כבוד האדם. פסקת ההגבלה טוענת שאם חוק כלשהו שנחקק עד 92, פוגע בזכויות אדם, צריך לבטלו. במידה והוא עומד בתנאים של פסקת ההגבלה, ביה"מ מכשיר אותו להמשיך להתקיים כחוק חוקתי.

לדוג' "חוק פיצויי פיטורים"- 53' , חוק זה אינו שוויוני (רק מי שמפוטר זכאי לפיצויים ולא מי שמתפטר) ולכן ניתן לטעון שחוק זה פוגע בחוק יסוד כבוד האדם וחירותו ולכן יש לבטלו. מה ביה"מ יעשה כשלפניו עתירה כזו? ראשית, יש לבדוק האם החוק עובר את פסקת ההגבלה.

 ע"מ להבין מהם התנאים של פסקת ההגבלה ישנו פ"ד.

בנק המזרחי המאוחד נ' מגדל כפר שיתופי – בשנות ה-80' היה משבר בחקלאות אשר הביא את החקלאים לחובות. לאותם חקלאים היה נציג בכנסת בשם גדליה גל, אשר יזם חוק שנקרא "תיקון לחוק ההסדרים במגזר החקלאי המשפחתי תשנ"ב 1992" (חוק גל מס' 1). חוק זה אומר שחקלאים שצברו חובות בין השנים 83'-87', ימחק להם חלק מהחובות, ולגבי שאר החוב, הם יבואו לגוף שיקרא "המשקם" שאיתו יגיעו למשא ומתן להסדר בנוגע לפריסת החוב. לאחר זמן מה, נחקקו חוקי היסוד ב-92' ואז פונים החקלאים לגל בשנית והוא מצליח להעביר תיקון נוסף לחוק (חוק גל מס' 2) אשר מאריך את היקף החקלאים שנכנסים לחוק מ83'-91'. כאן נשאלת השאלה, האם חוק גל 2 הינו חוק שלא פוגע בזכויות אדם? בנק מזרחי טוען, שהחוק פוגע לו בזכות הקניין (ביטול חובות, פריסת חובות..)

 תנאי פסקת ההגבלה- תנאים מצטברים: (כל התנאים צריכים להתקיים, ברגע שאחד מהם לא מתקיים, הכל נופל). כאשר מנתחים חוק, מנתחים את כל הסעיפים ולא מפילים את הסעיף! ממשיכים לנתח הכל!

  1. "בחוק"- חוק או תקנה.
  2. "ההולם את ערכיה של מדינת ישראל"- כמדינה יהודית ודמוקרטית. – כמעט ולא יקרה מצב שנפיל את החוק בפסקת ההגבלה כאן.
  3. "שנועד לתכלית ראויה"- כגון מטרה חברתית חשובה – סעיף זה גם כמעט אינו נופל. רוב החוקים נחקקים למטרה טובה יותר.
  • כאשר יש פגיעה בכמה זכויות אנו נדרשים לעשות את הניתוח של 1+2+3 יחד ואת 4 – מבחן המידתיות, עושים לכל זכות בנפרד.
  1. "ובמידה שאינה עולה על הנדרש"- בכפוף ל3 מבחני המשנה (מצטברים):

א-     מבחן ההתאמה/הקשר הרציונאלי– האם האמצעי מתאים להשגת המטרה ומוביל באופן רציונאלי להגשמתה.

ב-      מבחן האמצעי שפגיעתו פחותה- האם ניתן להשיג את המטרה ע"י אמצעי שפגיעתו בזכות המוגנת פחותה. (מנהלי השקעות- האם אפשר פחות מ7 שנים?)

ג-       התועלת לציבור- שבהשגת התכלית מצדיקה את הנזק לפרט בהפעלת האמצעי שנבחר. – (או שהנזק לפרט הוא כ"כ גדול שבכלל אין תועלת לציבור?)

 פ"ד, 1997, לשכת מנהלי ההשקעות בישראל נ' שר האוצר-  זהו פסק הדין הראשון שבו נפסל חוק עקב פגיעתו בחופש העיסוק. העתירה עוסקת בשאלת חוקתיותו של חוק הסדרת העיסוק בייעוץ השקעות ובניהול תיקי השקעות, תשנ"ה 1995- (להלן – החוק). העותרים עסקו בניהול תיקי השקעות קודם שנחקק החוק. עם כניסתו של החוק לתוקף הם נדרשו לקבל רישיון לניהול תיקי השקעות ולקיים את דרישות החוק. טענות העותרים מופנות כנגד חובת ההתאגדות כחברה, המוטלת על מנהלי תיקי השקעות, כנגד הדרישה להון עצמי מינימאלי של החברה, כנגד האיסורים המוטלים על מנהלי תיקי השקעות לרכוש ניירות ערך בעבור עצמם ולנהל תיקי השקעות בעבור בני משפחותיהם, וכנגד תוכנן של בחינות הרישוי. עוד יצאו העותרים נגד הוראות המעבר שבחוק, שלפיהן חובת העמידה בבחינות חלה גם על מי שעסקו בניהול תיקי השקעות פחות משבע שנים קודם לתחילתו של החוק. בית המשפט קבע שתכלית החוק הינה ראויה ולאחר יישום מבחן המידתיות (חוק הפוגע בחופש העיסוק הוא חוקתי רק אם פגיעתו בחופש העיסוק היא במידה שאינה עולה על הנדרש) קבע שהוראות החוק בקשר לחובת ההתאגדות, ההון העצמי, איסור הפעולה העצמית,והבחינות עומדות בדרישת המידתיות. אולם הוא קבע כי הוראות המעבר אינן עומדות בדרישה זו לגבי חיובו בבחינות של מי שעסק בתחום



ארבע − 2 =

תואר ראשון
תואר שני
מרצים