שם הכותב: תאריך: 02 נובמבר 2014

שעור 2 – תמחיר הזמנה

בטווח המידי, הקצר, תמיד נשאף שהפדיון השולי מהיחידה האחרונה תהיה גדולה או שווה לעלות השולית שלה.

MC<=MR

מערכות תמחיר בארגון –

מערכות התמחיר בארגון נועדו לסייע לארגון לקבוע כמה עולה לו לייצר מוצר, או לספק שירות.

מערכות התמחיר מטרתן היא לשייך את העלויות בארגון לאובייקטים של עלויות. כאשר ההגדרה של אובייקט של עלות היא – כל דבר שלארגון יש צורך למדוד בעבורו את העלויות.

שיוך העלויות לאובייקט העלות מתבסס בעיקרו על ההפרדה בין עלויות ישירות ועלויות עקיפות. את העלויות הישירות ניתן לשייך באופן ישיר לאובייקט העלות. לעומת זאת, את העלויות העקיפות לא ניתן לזהות באופן מובהק עם אובייקט העלות ולכן שיוך עלויות אלה לאובייקט העלות נעשה באמצעות העמסתן על בסיס מחוללי עלות – COST DRIVERS .

עלויות עקיפות לאו דווקא משרתות את אובייקט העלות (למשל לא ניתן לשייך את כל החשמל שהופעל בכל המכללה לשיעור ספציפי במכללה), השאלה היא איך לוקחים את העלות הכוללת ועומדים את החלק היחסי למוצר אחד.

מחוללי עלות – אלה הם גורמים אותם יוצר אובייקט העלות ואשר על בסיסן נשייך את העלויות העקיפות לאובייקט העלות.

מערכות התמחיר נועדו לשרת את הארגון ולכן הארגון צריך להתאים את מערכת התמחיר לצרכיו.

מדי תקופה על הארגון לבחון האם מערכת התמחיר מספקת את הצרכים להם היא נועדה, ובמידה ולא, יש לשנות את המערכת.

ישנן שתי מערכות תמחיר בסיסיות – תמחיר הזמנה
ותמחיר תהליך.

מערכת חשבונאית בפירמה יצרנית –

בפירמות יצרניות תהליך היצור מתנהל בשלושה חשבונות מאזניים וחשבון אחד תוצאתי

חשבונות מאזניים – מלאי חומרי גלם, מלאי מוצרים בתהליך, מלאי תוצרת גמורה.

מלאי חומרי גלם – חשבון זה מודד את עלות חומרי הגלם שבידי הפירמה טרם הכנסתם לתהליך היצור. כרטיסיית T של חשבון זה ניראת כך בד"כ –

מלאי חומרי גלם

מ.פ
קניות חומרי גלם שהוכנסו התהליך היצור
מ.ס

 

את חשבון זה ניתן למדוד תמיד בערכים אמתיים, אנחנו יודעים כמה קנינו, כמה מכרנו, לא צריך מערכת שתמדוד זאת.

מלאי מוצרים בתהליך – חשבון זה מהווה למעשה את החשבון העיקרי בדיווח על עלות היצור. למעשה כל עלויות תהליך היצור מתנקזות לחשבון זה ומתוך החשבון נקבעת עלות המוצרים הגמורים ועלות המוצרים שנמכרו.

מלאי מוצרים בתהליך

מ.פ – מוצרים שהתחלנו ליצר בעבד וליום המדידה לא סיימנו אותם מוצרים שיצורם הסתיים
עלויות חומרי גלם שנכנסו ליצור
עלויות חרושת – שכ"ע + עקיפות שנכללות בתהליך היצור
מ.ס – יחידות שנמצאות על פס היצור וטרם סיימנו ליצרן.

 

מלאי תוצרת גמורה – החשבון שבו נכללים נתונים על עלות המוצרים שיצורם הסתיים ושטרם נמכרו במועד הדיווח.

מלאי תוצרת גמורה

מ.פ – מוצרים שנמצאים במחסן וטרם מכרנו עלות המוצרים שנמכרו -> עוברת לדוח רווח והפסד -> עלות המכר
מוצרים שיצורם הסתיים
מ.ס

 

עלות המוצרים שנמכרו עוברים לדוח התוצאתי היחיד – דוח רווח והפסד – והיא נמצאת בעלות המכר.

למעשה עלות היצור היא גוזרת את עלות המוצרים שיצורם הסתיים ואת עלות המכר. עלות המכר בודקת כמה עלה ליצר את כל היחידות מתוך זה נדע כמה עולה ליצר יחידה וכך נדע שאם מכרנו 80 יחידות ועלות המכר ליחידה היא 100 אז עלות המכר תהיה 8000.

המנהלים בארגון רוצים לקבל מידע על עלות היצור מתוך מטרה לקבוע את עלות כל יחידה ויחידה ומכאן לקבוע את עלות המכר ואת עלות המוצרים שהסתיימו. הבעיה הגדולה היא שלא תמיד ניתן לקבל את המידע בזמן אמת ולכן מערכות התמחיר מספקות למנהלים כלים לעמוד את העלויות במטרה לקבל מידע מהימן.

קיימות שתי שיטות תמחיר בסיסיות, שיטות שמטרתן לסייע לארגון לקבוע את עלות הייצור –

שיטת תמחיר הזמנה – פרויקטים –

זאת שיטה שמתאימה לייצור בעל אופי של פרויקטים, יצור שבו אנחנו יכולים לזהות באופן ברור את נקודת ההתחלה של כל פרויקט ופרויקט ואת נקודת הסיום שלו, כאשר הפרויקטים לא חייבים להיות בהכרח דומים. למשל – חברה שבונה בניינים, כל בניין הוא פרויקט. חנות שעושה מסגרות לתמונות – כל לקוח רוצה מסגרת אחרת – כל עבודה ללקוח היא פרויקט.

שיטת תמחיר תהליך – ייצור סדרתי –

כאשר אופי היצור הוא של יצור סדרתי, כלומר מייצרים בבת אחת המון מוצרים דומים וכאשר לא ניתן, או שאין טעם, לזהות את נקודת ההתחלה ונקודת הסיום של יצור כל מוצר, נשתמש בתמחיר תהליך. למשל – ייצור סדרה של בקבוקי משקה. כל המוצרים הם דומים אחד לשני ואין טעם להתחיל לבדוק על כל בקבוק ובקבוק מתי התחלנו ליצר אותו ומתי סיימנו.

 

תמחיר הזמנה –

מטרת תמחיר ההזמנה היא לייחס את עלויות היצור לכל הזמנה והזמנה, מרגע תחילתה ועד לסיומה וזאת במטרה לקבל אומדן של עלויות ההזמנה בכל רגע נתון.

ישנה הזמנה, התחלתי לבצע אותה, מערכת התמחיר תעזור לקבל בכל רגע מידע כמה עלה לי, גם שלא סיימנו אותה, עדיין יהיה איזשהו מושג של העלויות שלה עד עכשיו.

הרעיון מאחורי תמחיר הזמנה הוא שעלות ההזמנה מורכבת מהמרכיבים הבאים –

1. חומרי גלם.

2. עבודה ישירה. עלויות ישירות.

3. קבלני משנה.

4. עלויות עקיפות בייצור (משתנות וקבועות).

העלויות הישירות ניתנות למדידה בזמן אמת. לעומת זאת, את העלויות העקיפות לא ניתן למדוד בזמן אמת וזאת משני טעמים עיקריים –

1. קיים פער בין המועד שבו עלויות אלה נרשמו במערכת הנהלת החשבונות, ובין המועד שבו אנו נדרשים להכיר בהם. למשל – חשבון החשמל מתקבל רק בסוף החודש ולא בזמן אמת.

2. במקרים רבים הארגון מבצע במקביל מספר הזמנות ולא תמיד מתאפשר ליחס את העלויות לכל הזמנה והזמנה.

תמחיר ההזמנה מספק מנגנון שבאמצעותו ניתן לאמוד את העלויות העקיפות שיש ליחס לכל הזמנה והזמנה וזאת באמצעות שימוש בתעריף העמסה.

יש לזכור שמתייחסים אך ורק לעלויות הייצור. כלומר כל המערכות מתייחסות רק לעלויות הייצור (לא מחקר, שיווק, מכירה, הנהלה).

בתמחיר ההזמנה ישנם מספר שלבים

שלב 1 –
קובעים את תעריף העמסה – לפני תחילת תקופת התכנון, הארגון אומד את סך העלויות העקיפות הצפויות בתקופה הבאה. תהליך האומדן משלב הן גורמים חשבונאים והן גורמים תפעוליים והוא מתבסס בין היתר על תחזיות, היקף ייצור מתוכנן, ניסיון שנצבר בתקופות קודמות, תכניות עתידיות. אין הפרדה בין עלויות משתנות לקבועות, אלא נתייחס לכל העליות כאחד.

לאחר מכן הארגון קובע מה הוא מחולל העלות שמשפיע על היווצרות העלויות העקיפות. מחולל העלות הוא הגורם הדומיננטי בתהליך היצור שמביא להיווצרות העלויות העקיפות.

בד"כ מגדירים 5 מחוללי עלות נפוצים

1. שעות עבודה ישירה.

2. שעות מכונה.

3. כמות חומרי גלם בייצור.

4. עלות עבודה ישירה.

5. עלות חומרי גלם.

לאחר שהארגון קבע מהו מחולל העלות ועל בסיס תכניות הייצור הצפויות מתבצע אומדן של צריכת מחולל העלות בתקופת התכנון.

תעריף העמסה נקבע על ידי חלוקת סך העקיפות הצפויות וסך צריכת מחולל העלות הצפויה.

דוגמא

סך הכול עלויות עקיפות צפויות ביצור – 2 מליון ₪

מחולל העלות – שעות המכונה (הוא הגורם המשפיע ביותר, הדומיננטי ביותר בסך כל העליות העקיפות)

תחזית צריכת מחולל העלות – 200,000 שעות מכונה.

תעריף העמסה – 2,000,000/200,000 = 10 ₪ לשעת מכונה. זאת אומרת שכל פעם שנפעיל את המכונה במשך שעה יוצרו לנו עלויות של 10 ₪.

 

שלב 2 – במהלך תהליך היצור ננהל לכל הזמנה כרטיס מעקב נפרד, את העלויות הישירות נזקוף לכל הזמנה והזמנה על בסיס צריכתן בפועל. לגבי העלויות העקיפות – בכל הזמנה נמדוד מהי צריכת מחולל העלות ונעמיס את העלויות העקיפות על בסיס צריכת מחולל העלות שהוא מוכפל בתעריף העמסה.

דוגמא – בהזמנה מס' 1 נרשמו הנתונים הבאים –

סך הכול חומרי גלם שנצרכו – 20,000 ₪.

סך הכול שכר עבודה ישיר ששולם – 150,000 ₪

סך הכול שעות מכונה – 2000 שעות.

את העלויות הישירות (חומרי הכלם ועבודה ישירה) ניתן לזקוף ישירות ואת העלויות העקיפות נכפול את הצריכה של המחולל העלות בתעריף העמסה.

עלות הזמנה מס' 1 –

חומרי גלם – 20,000

עבודה ישירה – 50,000

עקיפות שהועמסו – 2000X10 = 20,000

סה"כ עלות – 90,000 ₪.

 

שלב 3 – בסיום תקופה וכחלק ממערכת בקרה בארגון, נסכם את כל העלויות העקיפות שהועמסו על כלל ההזמנות ונשווה אותן לעלויות העקיפות בפועל.

דוגמא

סך הכול שעות מכונה (בכל ההזמנות השונות) – 210,000 שעות.

סך הכול עלויות עקיפות שהועמסו – 210,000*10 = 2,100,000 ₪.

סך הכול עלויות עקיפות בפועל – 2,200,000 ₪.

ישנו הפרש בין מה שהעמסנו לבין מה שהיה בפועל שנקרא – סטייה (העמסת חסר) – 100,000 ₪.

 

ההפרש בין סך הכול העלויות העקיפות שהועמסו ובין סך הכול העלויות העקיפות בפועל מהווה סטייה שעל הארגון לטפל בה ולהחליט כיצד להתנהג מכאן והלאה.

אם העלויות העקיפות בפועל גבוהות מהעלויות העקיפות שהועמסו – העמסת חסר.

אם העלויות העקיפות בפועל נמוכות מהעלויות העקיפות שהועמסו – העמסת יתר.

מכיוון שבסוף כל תקופה יש לבצע התאמה בין הדוחות הניהוליים לדוחות הכספיים יש לתת ביטוי לסטייה – העמסת חסר/יתר.

ישנן שתי גישות לטיפול בסטייה

1. כאשר הארגון מחליט שמדובר בסטייה לא מהותית – המשמעות היא שמדובר בהוצאה תקופתית ולכן כל הסטייה תיזקף לעלות המכר. כאשר –

א. העמסת חסר – הסטייה תתווסף לעלות המכר (צריך להגדיל את ההוצאות כי העמסנו פחות מדי). ב. העמסת יתר – הסטייה תנוקה מעלות המכר (העמסנו יותר מדי הוצאות ויש לנקות אותן)

2. במהלך התקופה נצברות עלויות על כל הזמנה והזמנה. בסיום תקופה הזמנות שטרם הסתיימו נכללות בעלות המלאי בתהליך, הזמנות שהסתיימו וטרם נמכרו נכללות בעלות המלאי תוצרת גמורה, והזמנות שנמכרו מהוות את עלות המכר. כאשר מדובר בסטייה מהותית – המשמעות היא שהעלויות שהועמסו על ההזמנות השונות אינן משקפות בהכרח את עלותן האמתית ולכן יש לחלק את הסטייה בין המלאי בתהליך, מלאי התוצרת הגמורה ועלות המכר, באופן פרופורציונלי.

חלוקת הסטייה תעשה על פי יחס העלויות בכל חשבון טרם זקיפת הסטייה.

 

דוגמא –

בסיום התקופה ישנן היתרות הבאות –

מלאי בתהליך – 400,000 ₪

מלאי תוצרת גמורה – 600,000 ₪

עלות המכר – 1,500,000 ₪

נבדוק את שני המצבים האפשריים –

1. מדובר בסטייה לא מהותית – כל הסטייה תלך לעלות המכר –

עלות המכר – 1,500,000

העמסת חסר של עלויות עקיפות – 100,000

סך עלות המכר – 1,600,000

2. מדובר בסטייה מהותית

החשבון יתרה לפני זקיפת הסטייה חלק בסטייה יתרה מתוקנת
מלאי בתהליך 400,000 (400,000/2,500,000) * 100,0000 = 16,000 416,000
מלאי תוצרת גמורה 600,000 24% * 100,000 = 24,000 624,000
עלות המכר 1,500,000 60% * 100,000 = 60,000 1,560,000
סה"כ 2,500,000 100,000 2,600,000

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 




5 − = שתיים

תואר ראשון
תואר שני
מרצים