שם הכותב: תאריך: 08 מרץ 2013

לאחר שלב ההצעה, השופט צריך לזהות האם ישנו "קיבול".

קיבול-

ס' 5-"הקיבול יהיה בהודעת הניצע שנמסרה למציע ומעידה על גמירת דעתו של הניצע להתקשר עם המציע בחוזה לפי ההצעה."

על מנת שיתבצע קיבול צריכים להתקיים 3 תנאים (בדומה להצעה):

א)    קיבול תואם להצעה (כלל הראי)- הודעת הקיבול צריכה לחפוף במלואה, להיות תמונת ראי להצעה. כלומר, התשובה היחידה שאני אמור לענות לאותה הצעה הינה כן / לא . כל תשובה אחרת- לדוג' "כן אבל.." לא מהווה קיבול.

ב)    הודאה (ס' 5)- על הניצע למסור הודעת קיבול בכתב או בכל דרך אחרת לפי אחד החושים, במידה וקבע את דרך הקיבול בה הוא מעוניין, על הניצע להיצמד לדרך קיבול זו.

ג)      המסר שמועבר ע"י הניצע צריך להעיד על גמירות דעתו. כלומר, אם מדובר בצחקוק או בסרקזם, או כל הקשר בו ברור שלא מדובר באמת- אי אפשר להכיר בקיבול, משום שלא הייתה גמירות דעת. זוהי בעצם מידת הרצינות וההחלטיות של הניצע לקבל את ההחלטה.

ס' 6א'- קיבול בהתנהגות:

"הקיבול יכול שיהיה במעשה לביצוע החוזה או בהתנהגות אחרת, אם דרכים אלה של קיבול משתמעות מן ההצעה; ולענין סעיפים 3(א) ו-4(2), התנהגות כאמור דינה כדין מתן הודעת קיבול."

כלומר, חוק החוזים קובע שחוזה יכול להיכרת ע"י קיבול במעשה או בהתנהגות אחרת. לכן, קיבול בהתנהגות יתאפשר רק אם נקבע כך ע"י המציע או שזו דרך המשתמעת מההצעה, אולם אין לקבוע בהצעה שהתנהגות מסוימת מצד הניצע תהווה קיבול אם זו התנהגות שגרתית שעושה הניצע ללא שום קשר להצעה.

בהקשר לסעיף זה,

פס"ד ש.ג.מ חניונים 290/80 (1983):

בזמן המלחמה השתמשה מדינת ישראל בחניון ללא תשלום. בעל החניון דרש שישלמו לו כסף בגין שימוש שנעשה בחניון אך המדינה טענה, לא נכרת בינינו חוזה. נשאלת השאלה: האם הכניסה לחניון מהווה "קיבול בהתנהגות"?

הפסיקה: עצם השימוש בחנייה מהווה קיבול בהתנהגות לכבי הצעת בעל המגרש ולכן יש לשלם בגין השימוש. (למעשה, נוצרה גמירת דעת מצד בעלי החניון והצבא להשלמת חוזה בניהם בדרך של התנהגות. ולכן- הצבא חייב לשלם על השימוש בחניון!)

ס' 6 ב-

"קביעת המציע שהעדר תגובה מצד הניצע ייחשב לקיבול, אין לה תוקף."

אנו נמצאים בעידן של שיווק מאוד אגרסיבי (אינסוף פרסומים, כרוזים וכו'..)

בהעדר ס' 6 ב, כל הצעה הייתה יכולה להיחשב תקפה. לכן סעיף זה הוא חשוב ביותר.

2 שאלות העולות בהקשר לסעיף זה:

–          למה כאשר מקבלים דיווח מהבנק, למשל, וכתוב שאם לא נענה תוך זמן מסוים, זה ייחשב שאנחנו מסכימים למסמך זה?

התשובה: זאת כתוצאה מאותו חוזה ראשוני, שבו ניתנה למספק השירות הזכות לקבוע שהיעדר התנגדות מעיד על הסכמה.

–          לא פעם חלק מהחברות, מחדשות את ההתקשרות שלהם עמנו. מה המשמעות של חידוש זה?

התשובה: זה נגרם בהתאם לכללים שנקבעו בחוזה הראשוני (לדוג' מבצעים- בחודש הראשון מוענקים חינם אך מצוין שללא הודעה אחרת, השירות ממשיך בתשלום לאחר סיום החודש הראשון)

ס' 7- חזקת קיבול= הודעה מזכה

"הצעה שאין בה אלא כדי לזכות את הניצע, חזקה עליו שקיבל אותה, זולת אם הודיע למציע על התנגדותו תוך זמן סביר לאחר שנודע לו עליה."

כלומר, אם מדובר בהצעה מסוג זה (שאין היא מטילה חובות כלשהן על הניצע) אזי יש סטייה מהעיקרון 6 ב', ושתיקת הניצע מהווה קיבול. במקרה זה יש לניצע את החובה להגיד לא להצעה, אם אינו רוצה בה.

ס' 8- מועד הקיבול:

א)     "אין לקבל הצעה אלא תוך התקופה שנקבעה לכך בהצעה, ובאין תקופה כזאת – תוך זמן סביר."

כדאי ורצוי להגביל את מועד הקיבול של ההצעה במונחי זמן (לדוג' "בתוקף עד יום חמישי הבא") ס' זה בא לקראת הניצע ומטיל נטל על המציע. אם הניצע מודיע על קיבולו באיחור, כלומר מחוץ למסגרת הזמנים שקבע המציע, זו תחשב להצעה חדשה!

ב)      "נתן הניצע הודעת קיבול בעוד מועד, אך הודעתו נמסרה למציע באיחור מחמת סיבה שאינה תלויה בניצע ולא הייתה ידועה לו, נכרת החוזה, זולת אם הודיע המציע לניצע על דחיית הקיבול מיד לאחר שנמסרה לו הודעת הקיבול."

אם האיחור במסירת הקיבול למציע התרחש באשמת הניצע, הודעת הקיבול שלו

תהווה הצעה חדשה, אך אם נתן הניצע את הודעת הקיבול מוקדם מהתאריך ומסיבות

שאינן תלויות בו היא לא הגיעה במועד המסירה, ניתן לומר כי נכרת חוזה. אולם, למציע יש אפשרות לדחות את הודעת הקיבול שנמסרה באיחור רק אם יודע לניצע על

הדחייה מיד לאחר שנמסרה לו הודעת הקיבול.

ס' 9 – קיבול לאחר פקיעה:

"קיבול של הצעה לאחר שפקעה, כמוהו כהצעה חדשה"

הודעת קיבול, לאחר מועד פקיעת ההצעה תחשב כהצעה חדשה.

ס' 10- חזרה מהקיבול (חרטה):

"הניצע רשאי לחזור בו מן הקיבול בהודעה למציע, ובלבד שהודעת החזרה נמסרה למציע לא לאחר שנמסרה לו הודעת הקיבול או שנודע לו על קיבול בדרך האמורה בסעיף 6(א)."

כלומר, המחוקק קובע שהמציע רשאי להתחרט לפני שהניצע קיבל את ההצעה. הרעיון הוא הגנה על הסתמכות הניצע. משום שאם ההצעה כבר הגיעה לידיעת הניצע אינינו יכולים לשלול את האפשרות שהניצע הסתמך עליה כבר. אך, אם הוא קיבל את ההודעה לביטול ההצעה לפני שהודיע על קיבולו, הוא לא יכול להסתמך עליה.

ס' 11- קיבול תוך שינוי:

"קיבול שיש בו תוספת, הגבלה או שינוי אחר לעומת ההצעה כמוהו כהצעה חדשה."

כלומר,  הודעת קיבול שאינה תואמת את ההצעה נחשבת להצעה חדשה (אם השינוי הוא מינורי, זה לא יחשב כהצעה חדשה אלא כקיבול)

זיכרון דברים:

זיכרון דברים הינו מסמך שמגבש את ההבנות בין הצדדים, לפעמים יכול להיות חוזה מחייב ולפעמים יכול להיות שלב במשא ומתן.  ייתכן והמו"מ הגיע לבשלות וההסכמה בין הצדדים שתועדה בכתב במסמך שנקרא זיכרון דברים.

במה זיכרון הדברים מחייב את הצדדים?

התשובה לשאלה זו תינתן מתוכן זיכרון הדברים. אם ננסח אותו בצורה מסוימת, המשמעות שלו תהיה מצומצמת ותתאים לכוונה הראשונית של הצדדים.

פס"ד רבינאי נ' חברת "מן שקד" (1985):

העובדות: גב' רבינאי וחברת "מן שקד" ערכו זיכרון דברים (זכ"ד) מפורט, שבו נקבע מועד עריכת החוזה. החוזה נערך אך לא נחתם ע"י רבינאי מאחר והתחרטה ולכן "מן שקד" תובעת את רבינאי לקיום החוזה.

השאלה המשפטית: מהו תוקף זיכרון הדברים?

הפסיקה: רבינאי ביצעה קיבול בהתנהגות ובע"פ ע"י תשלום המקדמה שלאחריה "מן שקד" חתמה על הקיבול ועצם קבלת הכסף ע"י רבינאי מהווה גמירת דעת. יש קשר משפטי מחייב גם לפי כוונת הצדדים וגם לפי פרטים מהותיים של העסקה.

האילוצים והצרכים שגורמים לכתיבת זיכרון הדברים:

  • המוכר נמצא במצב שבו הוא מעוניין לקבל את המחיר הגבוה ביותר עבור הדירה.
  • הקונה מעוניין להבטיח את זכייתו בדירה.

אם כך, מדוע שלא מיד ייכרת חוזה לרכישת הדירה? חוזה למכירת דירה מצריך ידע רב, יש לבדוק לא מעט דברים, וישנם בעלי מקצוע (עו"ד, שמאים וכו'..) אשר משפיעים על המחיר הסופי. לכן, הקונה זקוק לזמן כדי להיעזר באיש מקצוע שיכין מסמך שיעגן את הסכמות הצדדים בצורה המקצועית ביותר, ובעיקר, יבדוק ויוודא תנאים ונסיבות שמשפיעים בצורה משמעותית על התמורה.

כלומר, הרעיון שעומד מאחורי זיכרון הדברים הוא שהצדדים מסכמים בניהם את המחיר, ולקונה ניתנת ארכה של זמן כדי לבצע את ההכנות הנדרשות לחוזה. בעצם, בזכ"ד מסכמים מספיק דברים בסיסיים הקובעים שאם הצהרות המוכר הן נכונות (הוא הבעלים, אין עבירות תכנון ובנייה וכו'..) אזי יערך הסכם.

  • אם כך, מה קורה אם לאחר זיכרון הדברים, אחד הצדדים מתחרט ולא רוצה לחתום על החוזה? (כמו בפס"ד הנ"ל)

אחת האפשרויות היא לנסח את החוזה כך שלקונה יש זכות לחזור בו מההצעה ובמקרה כזה הוא משלם פיצוי בגובה מסוים.

השופט ברק ראה בפס"ד רבינאי, הזדמנות להבהיר את מושג זיכרון הדברים:

ישנם 2 מבחנים שעל בסיסם תינתן התשובה לשאלה האם בין הצדדים נכרת חוזה מכר מחייב או לא:

1-      המבחן הראשון: "בכוונתם של הצדדים"- על סמך מה אפשר לדעת מהי כוונתו של אדם אחר?

הכלים שלפיהם אפשר ללמוד על הכוונה הם על פי אמות המידה של האדם הסביר בהתנהגותם של הצדדים לפני/בשעת/ולאחר ההסכמה על זיכרון הדברים, ומתוכן זיכרון הדברים עצמו. כלומר, המסמך וההתנהגות צריכים להעניק לנו את התשובה למה הייתה כוונת הצדדים.

התשובה לשאלה כיצד יש להעריך את תוכן המסמך וההתנהגות היא במשקפיים של האדם הסביר. כלומר, המבחן הוא מבחן אובייקטיבי להבדיל ממבחן סובייקטיבי. ממה מתרשמים? הנושא המרכזי הוא תוכן החוזה-

ישנם 2 דברים שאם מוצאים אותם בתוכן זיכרון הדברים הם יסייעו לנו כאדם סביר להגיע למסקנה האם זהו חוזה מחייב או שלב במו"מ:

  • האם נקבעו היסודות/התנאים המרכזיים לעסקה– האם יש מספיק פרטים? (גמירות דעת ומסוימות)
  • נוסחת הקשר- כלומר, כיצד הוגדר בזיכרון הדברים הקשר בין זיכרון הדברים לבין החוזה שאמור להיערך ולהיחתם בשלב מאוחר יותר? ככל שנוסחת הקשר תהיה חזקה יותר כך תוקפו המשפטי העצמאי של זיכרון הדברים חלש יותר (קשר הפוך). או, ככל שנוסחת הקשר חלשה יותר כך זיכרון הדברים עצמאי יותר ויעמוד תקף גם אם אין חוזה מאוחר יותר. נוסחת הקשר מתייחסת לסעיף בזיכרון הדברים שמתייחס לחוזה עתידי.

נוסחת הקשר החזקה ביותר היא כאשר רשום בבירור על הקשר בין תוקפו של זיכרון הדברים להסכם הסופי ("הצדדים יחתמו על חוזה מפורט תוך 30 יום. אם לא נחתם חוזה כאמור, יבוטל זיכרון דברים זה"). נוסחת קשר חזקה קובעת קשר חזק ואמיץ בין זיכרון הדברים לחוזה העתידי. לכן אם החוזה העתידי נופל גם זיכרון הדברים נופל איתו.
נוסחת הקשר החלשה ביותר היא כאשר לא רשום כלום על הקשר בין תוקפו של זיכרון הדברים להסכם הסופי (הצדדים יחתמו על חוזה מפורט תוך 30 יום"). כאשר בזיכרון הדברים לא מצוין אזכור כלשהו על חוזה עתידי, זיכרון הדברים עצמאי ונוסחת הקשר חלשה. מקרה זה מחייב וזיכרון הדברים תקף עד לחתימה על חוזה!

2-      המבחן השני: הפרטים המהותיים והחיוניים של העסקה:

האם מתקיימים בזיכרון הדברים התנאים המינימאליים לקיומו של חוזה משפטי? (גמירת דעת, כוונה, חתימה, מסוימות ועוד).

פס"ד בוטקובסקי נ' גת (1989)-

העובדות:בוטקובסקי היה במו"מ למכירת מגרש ולאחר מספר פגישות הגיעו להסכמה, בוטקובסקי העלה על הכתב את דרישותיו, נתן עותק לקונים, פתחו בקבוק יין וקבעו להיפגש למחרת במשרד עו"ד לחתימת החוזה. בוטקובסקי נעלם ולאחר יומיים מתברר שמחר את המגרש למישהו אחר. הקונים דרשו אכיפת ההסכם. טענת המוכר: אין חתימה.

השאלה המשפטית: האם נדרשת חתימה במסגרת דרישת הכתב?

הפסיקה: ביהמ"ש קבע שחתימה על המסמך לא מהווה תנאי לעמידה המסמך בתנאיו של סעיף 8.

פס"ד לוין נגד שולר(2003)-

מקרה בו נעשה הסכם בעל-פה למכירת דירה שלאחריו שולמו רוב הכספים על חשבון התמורה והועברה חזקה,

ולאחר מכן הועבר מסמך התחייבות שאחד מן הצדדים שינה בו את סכום התמורה.

בית המשפט קבע באותו עניין, שהואיל ורישום התמורה בזכרון הדברים מזוייף, אין המסמך עונה על דרישת המסויימות, בהיותו חסר יסודות מהותיים של העיסקה – התמורה, ומועד המסירה, ולכן אינו ממלא אחר דרישת הכתב, ויש לראות בזכרון הדברים התחייבות פוטנציאלית לעשיית עיסקה במקרקעין, ומכיוון שלא הוכח כי סכום התמורה הוסף לזכרון הדברים בהסכמת המערערים, יש להתעלם מרישום זה. בהיעדר הסכמה בכתב על סכום התמורה, חסר זיכרון הדברים את אחד היסודות העיקריים של העיסקה.

לצילום השיעור

 

לסיכום נוסף

 



7 + שבע =

תואר ראשון
תואר שני
מרצים