שם הכותב: תאריך: 17 ינואר 2014

שעור 13:

אפליה-

אפליה זה חוסר שוויון, יחס שונה לשווים.יחס שונה לכאלה שאין ביניהם שוני רלוונטי.לרשות אסור להפלות.

פס"ד חוקה למדינת ישראל: ההלכה של פס"ד נקבעה על ידי השופט ברק והוא אומר שישנם 3 מצבים של אפליה במשפט המנהלי :

  1. חוק שאומר לתת הטבת מס- במידה ולא ניתנה , הסעד הוא לתת את ההטבת מס.
  2. חווק שאומר אף אחד לא יקבל הטבת מס.ויש עמותה ששומעת שעמותה אחת בניגוד לחוק כן קיבלה הטבת מס ופונים לבג"ץ והוא יגיד שזו אפליה והסעד הוא שייקחו לעמותה האחרת את ההטבה.
  3. יש לרשות שיקול דעת אם לתת הטבה או לא לתת. אז איך נדע שהרשות לא מפלה? במקרים שיש שיקול דעת היא חייבת לקבוע קריטריונים. ולכן אם עומדים בקריטריונים ולא קיבלנו הטבה אז כנראה שיש כאן אפליה.הקריטריונים עצמם צריכים להיות שוויונים ואם עומדים בקריטריון ולא קיבלנו הטבה כנראה שיש אפליה. מאחר והמדינה היא גוף הפועל תחת תקציב ויכול להיות שכן נעמוד בקריטריונים אבל התקציב נגמר.ולכן גם שעומדים בקריטריונים יכול להיות שלא נקבל כי יש שיקולים תקציביים ואם המדינה אומרת בגלל תקציב לא נקבל זו לא אפליה מותר לא לתת בגלל שיקולי תקציב אבל בתנאי שהיא לא תביא לאף אחד אחר.

העדפה מתקנת-

יש לפעמים מצב שמישהו מקבל יחס שאנחנו לא מקבלים אבל הוא יחס יותר טוב ,יחס עדיף -לפעמים נותנים למישהו יחס עדיף אבל זו לא אפליה אלה חלק מהשוויון המהותי-מותר לתת יחס שונה לשונים זה מה שנקרא העדפה מתקנת.

יחס עודף לנשים-באמצעות "חוק החברות הממשלתיות"

הסעיף מנוסח בצורה נטרלית:

א. צריך שיהיה ייצוג הולם לשני המינים-אם יש בדירקטוריון רק נשים ורוצים למנות דירקטור נוסף נצטרך לתת העדפה לגבר. כשהחוק נחקק היו בדירקטוריון רק גברים ולכן חוקקו את הסעיף הזה שאומר שיהיה ייצוג הולם לשני המינים ומה שבתכלס התכוונו זה למנות יותר נשים.

ב.
עד שיהיו מספיק משני המינים– סעיף ב' נסביר אותו באמצעות "פס"ד שדולת הנשים"- שדולת הנשים עמותה פנתה לבג"ץ וטענה שאין מספיק נשים בדירקטוריונים של חברות ממשלתיות ובג"ץ דן בסעיף הזה. "עד להשגת ביטויי הולם"-מה זה ביטוי הולם?מתי יש ביטוי הולם לנשים ומתי אין-מה שעשו אז כשחוקו את החוק הזה הם מינו אישה אחת לדירקטוריון.השאלה אם אישה אחת זה ביטוי הולם? לא. בימ"ש קבע ביטוי הולם זה יותר מאישה אחת.כמה יותר? בג"ץ לא אמר כי זה מאוד תלוי בגודל הדירקטוריון. אם יש 20 אנשים אישה אחת לא מספיקה אם יש 3 אנשים אישה אחת מספיק.

"ימנו השרים ככל שניתן בנסיבות העניין"-כלומר, נניח שאין מספיק נשים זוהי נקודת המוצא אין מספיק בדירקטוריון ואנחנו רוצים למנות מישהו לדירקטוריון, 3 מצבים:

  • שני מועמדים לדירקטוריון אישה וגבר. הגבר מתאים לתפקיד ואישה סיימה רק כיתה ד' ולכן צריך למנות את הגבר לא ממנים אישה בכל מחיר אלה ממנים מי שמתאים לתפקיד וגם אם כל הדירקטוריון יהיה רק גברים זה בסדר כי צריך למנות מי שמתאים לתפקיד.
  • שני מועמדים גבר מתאים ואישה מתאימה. צריך למנות את האישה. זאת העדפה המתקנת.
  • שניהם מתאימים אבל הגבר מתאים קצת יותר.נניח ויש לו יותר ניסיון,תואר נוסף. הוא יותר מתאים לתפקיד אז את מי ממנים?אם לגבר יש יתרון הנחוץ לאותו תפקיד וזה יתרון חשוב נמנה את הגבר.נניח ניסיון וזה חשוב מאוד כי זו תכונה חשובה. אם לעומת זאת היתרון שלו הוא לא באמת חשוב כי הדירקטוריון מלא גברים מנוסים אז נמנה את האישה למרות שלה אין ניסיון. כלומר במצב זה שיש שני מועמדים מתאימים אבל לגבר יש יתרון יחסי נעדיף את האישה עדיין אם אין חשיבות ליתרון היחסי אבל אם יש חשיבות ליתרון היחסי נעדיף את הגבר.

פס"ד יעל ארן-גבר ואישה היו מתאימים מאוד לתפקיד אבל מי שהיה צריך למנות לתפקיד העדיך את הגבר כי הוא אמר יש לו תכונות וכישורים שיותר מתאימים לתפקיד ופה בג"ץ לא יכול להתערב כי זה מצב של שיקול הדעת הגבר מתאים קצת יותר.

ובהקשר הזה יש עוד חוק: חוק שיווי זכויות האישה-

"בגוף ציבורי וועדות המרכזים…יינתן ביטוי הולם ליצוגן של נשים בסוגי המשרות ובדירוגים השונים בקרב העובדים וכו."– לא רק בחברות ממשלתיות אלה בכל גוף ציבורי צריך לתת העדפה לנשים- אם אין מספיק נשים.

"בסוגי המשרות ובדירוגים השונים בקרב העובדים ההנהלה הדירקטוריון והמועצה-" נניח ויש גוף ממשלתי 100 עובדים מתוכם 80 נשים. והאם חושבים שצריך העדפה מתקנת? אי אפשר לדעת צריך לבדוק כמה עובדים יש בכל סוגים של תפקיד כלומר הבדיקה היא לא כמותית כמה נשים יש אלה בדיקה כמותית של כמה נשים יש בכל תפקיד. כמה נשים יש בהנהלה זוטרה כמה נשים יש בהנהלה בכירה.כלומר הבדיקה היא לפי תפקיד ולא לפי כמות הנשים בסך הכל.

כשמדובר בגופים ציבוריים-נבדוק כמה נשים יש בראש הרשויות האלו נניח ויש רק גברים זה אומר שהגיע הזמן למנות אישה לפעמים הבדיקה יוצאת מגדר הרשות עצמה ובודקת כמה נשים יש בתפקידי מפתח בשירות הציבורי.וזה רלוונטי רק בגופים הציבוריים. בגופים פרטיים עושים מה שרוצים.

העדר סבירות-

החלטה של הרשות צריכה להיות סבירה-כלומר הרשות צריכה לשקול את כל השיקולים הרלונטים ולתת לכל שיקול משקל נכון אז ההחלטה שלה תהיה סבירה

לדוגמא: פס"ד גנור– שנת 1983- היה פרשה שכונתה בשם "ויסות המניות של הבנקים" באותה תקופה הבנקים בדרכים לא חוקיות גרמו לביקושים מלאכותיים למניות של עצמן.-המניות על ונוצרה בועה. המניות לא באמת היו שוות את זה.כל המדינה באותה תקופה השקיעה בבורסה במניות של הבנקים והם עלו כל יום בצורה מפתיעה ואנשים הרגישו טיפשים אם לא ישקיעו בכך. ולכן השקיעו סתם. יום אחד כולם הבינו שזה פיקטיבי ולא אמיתי ונתנו הוראות מכירה וכל המניות קורסות אנשים איבדו חסכונות ובתים למדינה נגרם נזק של מליארדים וכמעט כל הבנקים קרסו והמדינה כמעט התמוטטה.הקימו וועדת חקירה ומצאו שבעלי הבנקים עשו עבירות פליליות והעבירו את החומר ליועץ המשפטי לממשלה להחליט אם להעמיד את בעלי הבנקים לדין או לא.ובסוף החליט למרות שעשו עבירות פליליות לא להעמיד אותן לדין הוא אמר חלף הרבה זמן-הייתה ועדת חקירה ועד שהחליטו אז חלף הרבה זמן וזה כבר לא מעניין.בנוסף הוא אומר מסכנים גם הם הפסידו הם הפסידו את הבנקים הם כבר נענשו ולכן הוא קיבל החלטה לא להעמיד אותם לדין פלילי. וזו לא החלטה סבירה לא להעמידם לדין נכון שחלף הרבה זמן וחייב לא העמידם לדין הם עשו עבירות פליליות שגרמו נזק מטורף לאנשים ולכלכלת ישראל ועשו זאת הרבה שנים ולכן זו החלטה לא סבירה אלה חייב להעמידם לדין. בסוף הם הועמדו לדין וכל ראשי הבנקים היו אנשים מבוגרים ועד שהעמידו אותם לדין קיבלו מאסר על תנאי והם היו מבוגרים.זו החלטה לא סבירה.

העדר מדתיות-

החלטה צריכה להיות לא רק סבירה אלה גם מידתית-במובן של החלטה הכי פחות פוגעת. כלומר ההחלטה צריכה להיות סבירה וגם מידתית מבין כל ההחלטות הסבירות נבחר את ההחלטה שהיא הכי מידתית.

בעבר לא היה מידתיות במשפט המנהלי .והפס"ד הראשון שדיבר על מידתיות במשפט המנהלי הוא פס"ד ישראל בן עטיה נ' שר החינוך-בשנים 95-96 שר החינוך היה יוסי שריד. והיה לו רעיון שאמר יש יותר מדיי בחינות בגרות וצריך להוריד חלק ולכן בסוף השנה לפני שמתחילות הבגרויות הוא לקח את כל המקצועות המרכזיים של הבגרויות וערך ביניהם הגרלה ואמר במקצועות האלו לא יהיו בגרויות. ויצא :מת' ספרות ואזרחות ובהם הציון יהיה המתכונת. התלמידים היו מאושרים, אלה שיום לאחר מכן הוא שלח מכתב ל 15 בתי ספר תיכונים מתוך 100 שאומר אתם עושים בגרות בהכל כי שנה שעברה היה לכם העתקות אתם לא נהנים מההחלטות שלי- וזו החלטה מפלה מאוד לא סבירה וזה החלטה לא מידתית-כי מי שהעתיק זה תלמידים אחרים מה זה "אבות אכלו בוסר ושיני בנים תקהינה" כל השופטים פסלו את ההחלטה כי היא לא הייתה סבירה.ץ ברק אמר זה גם לא סביר וגם לא מדתי-הוא לא היה צריך מדתיות כדי לפסול אלה מספיק לפסול על לא סבירה וברק צופה קדימה והוסיף את המידתית כי הוא יודע שיכולים להיות מצבים שההחלטה תהיה סבירה ולא מדתית וכבר עכשיו יוצר את המקרים העתידיים שיהיו סבירות ולא מדתיות. וזה עונש מאוד קשה לאותם תלמידים לכן לא מידתית.

פס"ד עלי חוסין מחמוד אבו צפייה נ' שר הביטחון– תקופת האינטי-פדה השנייה סגרו את הגישה לכביש 443 לאיזור באותה תקופה היו מגיעים משם מחבלים שפוגעים בנוסעים והיה יותר קל היו מגיעים לכביש יורים ובורחים ולכן צה"ל החליט לחסום את הגישה שיהיה להם קשה לירות ולברוח אלה נוכל לתפוס אותם, והמוטיבציה שלהם לירות ולברוח תרד. ולכן הכביש הזה נסגר במשך המון שנים. ההחלטה לסגור את הכביש זו החלטה סבירה אבל 9 שנים זה לא מידתית ולכן הוא הורה לפתוח את הכביש.



× 8 = ארבעים שמונה

תואר ראשון
תואר שני
מרצים