שם הכותב: תאריך: 15 ינואר 2013

יסודות העבירה הפלילית:

  1. יסוד עובדתי (ס' 18 לחוק העונשין)
  2. יסוד נפשי (ס' 19-21 לחוק העונשין)

כל עבירה במשפט הפלילי מורכבת מיסוד עובדתי ויסוד נפשי. היסוד העובדתי מוגדר בחוק ובכדי שיתקיים צריכים להתייחס לאופן ביצוע העבירה, לנסיבות שלה ולעושה העבירה. כלומר, ע"פ היסוד העובדתי כאשר מתחרשת תוצאה שאסורה ע"פ החוק, יש לאתר אילו גורמים גרמו לאותה תוצאה ע"פ החוק. כלומר, יש להוכיח קשר סיבתי בין מבצע העבירה והמעשה לבין התוצאה של העבירה.

לגבי היסוד הנפשי, נבחין בעבירות התנהגותיות, כלומר עבירות שהיסוד העובדתי שלהן מושלם כאשר אדם מבצע את העבירה בהתאם להגדרתה בחוק בלי קשר לשאלה מה התוצאה הייתה. לעומת, עבירות תוצאתיות, שבהן התוצאה ידועה ע"פ העבירה.

היסוד הנפשי: ביסוד זה , ישנה הבחנה בין עבירות התנהגותיות לבין עבירות תוצאתיות.

היסוד הנפשי נותן ביטוי לכל אחד מרכיבי היסוד העובדתי של אותה עבירה, ולכן כאשר מדובר בעבירה התנהגות, דורשת המחשבה הפלילית 2 תנאים מצטברים:

1)     מודעות לטיב ההתנהגות.

2)     מודעות לקיום הנסיבות של אותו מקרה.

לכן, כאשר בוחנים עבירה התנהגותית, אנו צריכים לדעת האם למשל אותו אדם שתקף מישהי באונס, היה מודע למעשה שלו (מודעות לטיב ההתנהגות- מודע לנזק שהוא גורם), ולנסיבות (האם יש הסכמה או אין הסכמה של בן האדם הנפגע).

  • אם שני הסעיפים מתקיימים – יינתן עונש מלא.
  • אם רק אחד יתקיים – יינתן עונש חלקי.
  • אם שניהם לא יתקיימו- או שהנאשם יזוכה, או שיואשם בעבירה אחרת (רשלנות/פזיזות)

כאשר מדובר בעבירה תוצאתית-

היסוד העובדתי מרכיב: התנהגות, נסיבות ותוצאה. כלומר כאן הסעיפים המצטברים הם:

  1. מודעות לטיב ההתנהגות.
  2. מודעות לנסיבות.
  3. מודעות לאפשרות שתתרחש תוצאה מסוימת.

כאן, בנוסף להיבט ההכרתי של העבירה נוסף היבט של תוצאה. כלומר, מה היחס של הנאשם כלפי האפשרות שתתרחש התוצאה שהסעיף מתכוון אליה.

ישנן 3 רמות ליסוד הנפשי ( מהחמור ביותר לפחות ):

–          כוונה- רצון לבצע את העבירה.

–          פזיזות- מחולקת לאדישות וקלות דעת. אדישות זה כאשר אני מודע לאפשרות שתתרחש התוצאה, אך אני אדיש לתוצאה. (אדם שנוסע מהר ברכב, מודע לזה שיכול להיות שתהיה תאונה, אבל לא אכפת לו)

קלות דעת, זו גם מודעות לאפשרות שתתרחש תוצאה מסוימת, אבל פה יש חוסר אכפתיות לאפשרות שתתרחש תוצאה כזאת. (לדוג' אדם שנוסע מהר, מודע לזה שיכול להיות שתהיה תאונה, אבל חושב שלו זה לא יקרה).

ס'20 א' 2 (א), (ב) לחוק, מתייחס לקלות דעת ואדישות.

–          רשלנות– האדם לא מודע לטיב המעשה, לנסיבות המעשה ולאפשרות לתוצאה.



+ שלוש = 9

תואר ראשון
תואר שני
מרצים