שם הכותב: תאריך: 11 ינואר 2015

שיעור 12 – המשך תמחיר ספיגה ותמחיר תרומה, מודל עלות נפח רווח

הבעיה החשבונאית היא כיצד יש להתייחס לעלויות קבועות ביצור, גישה אחת היא לפי כללי החשבונאות הפיננסית – תמחיר ספיגה, כל עלות של מוצר סופגת גם חלק מהעלויות הקבועות ביצור ודו"ח הרווח והפסד יצא כמו בחשבונאות הפיננסית. הגישה השנייה – לצורך ניהול טוב יותר אין קשר בין העלויות הקבועות ביצור לבין כמות המוצרים הנמכרת ולכן אין טעם להעמיס אותן על היחידות השונות ולכן קודם נמצא את התרומה – מחיר המכירה בניכוי העלויות שנמכרות מהיחידה הנמכרות שהן רק העלויות המשתנות, מהתרומה נטו נוריד את כל העלויות הקבועות מכיוון שהן עלויות תקופתיות לאותה תקופה ולכן יש להוריד את כולן באותה תקופה ולא לדחות אותן, גם אם לא נייצר כלום עדיין נמשיך לשלם את אותה עלות קבועה ולכן הן נגזרות מתקופת הפעילות והן לא חלק מעלות המכר. תמחיר ספיגה יכול לעודד מנהלי לייצר סתם מלאי על מנת להראות רווחים, מכיוון שמלאי הסגירה יקטין את עלות המכר ולכן הרווח יהיה גדול יותר.

ניתן למדוד את ההפרש ברווח בין תמחיר ספיגה לתמחיר תרומה בהפרש בין מלאי הפתיחה למלאי הסגירה –

ההפרש ברווח = השינוי בין מלאי הפתיחה למלאי הסגירה * תעריף העמסה של עלויות קבועות בייצור ליח'.

כך שאם המלאי סגירה יהיה גבוה יותר – הרווח לפי תמחיר ספיגה יהיה גבוה יותר, ואם המלאי סגירה נמוך יותר – הרווח לפי תמחיר תרומה יהיה גבוה יותר. שיטה זו נכונה רק כאשר תעריף העמסה של העלויות הקבועות בייצור הוא זהה גם למלאי הפתיחה וגם למלאי הסגירה.

חשוב – כאשר תעריף העמסה של העלויות הקבועות בייצור ליח' זהה הן במלאי הפתיחה והן במלאי הסגירה, ההפרש בין הרווח לפי תמחיר ספיגה ולפי תמחיר תרומה יחושב כשינוי במלאי (בין מלאי פתיחה למלאי סגירה) כשהוא מוכפל בתעריף העמסה של עלויות קבועות ליחידה, כאשר מדובר באותו תעריף.

לא תמיד תעריף העמסה זהה, מכיוון שמלאי הפתיחה מהווה את מלאי הסגירה של התקופה הקודמת, יתכן שבכל אחת מהתקופות תעריף העמסה של הקבועות היה שונה, יכול להיות שבתקופה קודמת חושב תעריף העמסה בצורה שונה מעכשיו, ולכן במקרה כזה חישוב ההפרש ברווח בין תמחיר ספיגה לתמחיר תרומה יחושב באופן הבא –

( יח' במלאי סגירה * תעריף העמסה של קבועות ליח' מ.ס )– ( יח' במלאי הפתיחה * תעריף העמסה של קבועות ליח' מ.פ )

כאשר לכל אחד מהם יש את תעריף העמסה שלו.

אם הפרש זה הוא חיובי – הרווח לפי תמחיר ספיגה יהיה גבוה יותר באותו סכום ההפרש -> מכיוון שבתמחיר ספיגה מורידים מעלות המכר את העלות של מלאי הסגירה ולכן אם מלאי הסגירה גבוה יותר, התוצאה תהיה שנפחית בתמחיר ספיגה יותר עלויות ולכן עלות המכר תהיה קטנה יותר ולכן הרווח יהיה גדול יותר.

אם ההפרש זה הוא שלילי – הרווח לפי תמחיר תרומה יהיה גבוה יותר באותו סכום ההפרש -> מכיוון שמלאי הפתיחה גבוה יותר, בתמחיר ספיגה נכיר ביותר הוצאות מאשר נדחה הוצאות כיוון שמלאי הסגירה קטן יותר ולכן נדחה פחות הוצאות, ולכן הרווח לפי תמחיר תרומה יהיה גבוה יותר.

דוגמא

מ.פ – 1000 יח', תעריף העמסה עלות קבועה ליחידה – 10 ₪

מ.ס – 2000 יח', תעריף העמסה עלות קבועה ליחידה – 12 ₪.

חישוב ההפרש –

2000 * 12 – 1000 *10 = 14,000 -> ההפרש בין הרווח לפי תמחיר ספיגה לרווח לפי תמחיר תרומה/ישיר – מ.ס גבוה יותר ולכן הרווח בתמחיר ספיגה יהיה גבוה יותר כי דוחים יותר הוצאות מאשר מכירים. כלומר מצד אחד הכרנו בעלות של מ.פ בגובה – 1000*10, אך לא הכרנו בעלות של מלאי הסגירה בגובה – 2,000*12 – 24,000 -> לכן סה"כ לא הכרנו ב-14,000 בתמחיר ספיגה ולכן הרווח יהיה גדול ב-14,000 לעומת תמחיר תרומה.

 

 

 

 

 

 

 

 

תרגיל מס' 4:

הנתונים הבאים נלקחו מספרי חברת "מותק" בע"מ (להלן: "החברה") לשנת הפעילות שהסתיימה ביום 31.12.2010 (כל הנתונים בש"ח למעט מלאי). החברה מייצרת ומוכרת מוצר יחיד במחיר של 150 ש"ח ליחידה.

מלאי פתיחה:    1,000 יחידות, עלות כוללת ליחידה 100 ש"ח

מלאי סגירה:    2,000 יחידות, עלות כוללת ליחידה 110 ש"ח

הגידול בעלות הכוללת ליחידה נובע מעליה של 12.5% בעלות המשתנה בייצור בין שנת 2009 לשנת 2010.

החברה משתמשת בשיטת נרי"ר (FIFO) לחישוב עלויות המלאי ועלות המכר.

סך עלויות הייצור הקבועות בכל אחת מהשנים הוא 100,000 ש"ח, ולא היו כל סטיות בעלויות הקבועות בייצור באף אחת מהשנים.

עלויות המכירה המשתנות בשנת 2010 היו 5 ש"ח ליחידה, ולא היו בחברה הוצאות מכירה קבועות בשנת 2010.

לא היו לחברה הוצאות הנהלה משתנות, אך היו לחברה הוצאות הנהלה קבועות בשנת 2010 בסך 100,000 ש"ח.

נדרש:

1.    מהו מספר היחידות שיוצרו בשנת 2010?

מ.פ – עלות ליח' – 100 ₪ – מתחלקת לעלות קבועה ולעלות משתנה.

מ.ס – עלות ליח' – 110 ₪ – מתחלקת לעלות קבועה ולעלות משתנה.

הסיבה להפרש בין מ.פ למ.ס – העלויות המשתנות גדלו ב-12.5% שזה בא לידי ביטוי בעליה ב-10 ₪ בין עלות ליח' מ.פ לעלות ליח' מ.ס – לכן נמצא את העלויות המשתנות שהיו במלאי הפתיחה –

12.5% * עלויות משתנות = 10

עלויות משתנות = 10/12.5% = 80

מכאן שעלות קבועה ליח' היא – 100-80 = 20

סה"כ קבועות = 100,000/20 -> 5,000 יח' יוצרו -> חילקנו את סה"כ העלויות הקבועות בעלות הקבועה ליחידה שמצאנו וכך נמצא את מס' היחידות שיוצרו.

2.    ללא קשר לתשובתכם לשאלה קודמת, הניחו כי בשנת 2010 נמכרו 4,000 יחידות. מהי סך התרומה המדווחת לשנת 2010?

תרומה = מכירות – עלויות משתנות בלבד.

מכירות = 4,000 * 150 = 600,000

עלות המכר = 1000 יח' מלאי פתיחה * 80 עלות משתנה ליח' משנה שעברה + 3,000 יח' שיוצרו השנה * 90 עלות משתנה ליח' השנה = (350,000) -> מכיוון שמדובר בfifo קודם כל מוכרים את היחידות שיוצרו שנה שעברה כלומר מ.פ ולאחר מכן את היח' שיוצרו השנה.

תרומה גולמית – 250,000 (מכירות – עלות המכר)

הוצ' מכירה משתנות בלבד – 5*4000 = (20,000)

סה"כ תרומה נטו – 230,000

3.        בהנחה כי מספר היחידות שנמכרו בשנת 2010 היה 4,000 יחידות, מה היה הפער בין הרווח התפעולי על בסיס ספיגה לרווח התפעולי על בסיס תרומה בשנת 2010?

הפרש במלאי/גידול במלאי = מ.פ 1000 מול מ.ס 2000 -> 1000 יח' גידול

תעריף העמסת קבועות ליח' – 20

הפרש ברווח – 20,000 -> הגדלנו את הכמות ב-1000 יח', כלומר דחינו בתמחיר ספיגה עלויות של מ.ס – ולכן הרווח בתמחיר ספיגה יהיה גבוה יותר בהפרש כפול תעריף העמסה.

כאשר יש גידול במלאי, בשיטת תמחיר הספיגה דוחים את ההכרה בעלויות הקבועות המועמסות על מלאי הסגירה ולכן הרווח לפי תמחיר ספיגה גבוה יותר.

מודל עלות – נפח – רווח

מודל הCVP הוא מודל שמסייע בתכנון עתידי, המודל מתבסס על היכולת למיין את העלויות לעלויות משתנות, ועלויות קבועות ועל מושג התרומה. ישנן שתי הנחות יסוד לשימוש במודל –

1. התנהגות העלויות ומחירי המכירה היא התנהגות לינארית, ז"א העלות המשתנה ליחידה קבועה, מחיר המכירה הוא קבוע, סך העלויות הקבועות הוא קבוע – כלומר התנהגות לינארית.

2. אין ייצור למלאי, ז"א שכמעט כל היחידות שמיוצרות נמכרות.

המודל בוחן את הקשר שבין מחירי המכירה, העלויות המשתנות והעלויות הקבועות על היקף הפעילות של הארגון ועל הרווחים הצפויים מהפעילות.

TC = FC+V*Q – סך ההוצאות הוא פונקציה של עלויות קבועות ועוד עלויות משתנות כפול מס' היחידות שיוצרו.

R=P*Q – הפדיון הוא פונקציה של הכמות כפול המחיר

שני הקווים נפגשים בנקודה A – היא הנקודה שבה סך העלויות שווה לסך הפדיון ולכן היא נקראת בשם נקודת האיזון – Point Break Even – בנקודת האיזון הרווח שווה ל- 0 ולמעשה המטרה של הארגון להיות מימין לנקודת האיזון, שם הפדיון גבוה תמיד מסך העלויות, לעומת מה שנמצא לפי נקודת האיזון, משמאל לנקודת האיזון – שם הפדיון נמוך מסך העלויות ולכן ישנו הפסד.

כיצד נמצא את נקודת האיזון –

פדיון = סך העלויות

P*Q=FC+V*Q

Q=FC/P-V – לאחר העברת אגפים

FC – עלויות קבועות – לא תלויות בכמות שמייצרים ומוכרים

P-V – מחיר המכירה ליחידה פחות העלות המשתנה ליחידה -> נותן למעשה את התרומה ליחידה

בנקודת האיזון מוצאים מהו מספר התרומות הנדרש בכדי לכסות את העלויות הקבועות. את נקודת האיזון אנחנו מודדים הן במונחי יחידות מוצר כמו בדוגמא זו, והן במונחי היקף מכירות – ז"א מהו מחזור המכירות.

כדי למצוא את מחזור המכירות נכפיל את הכמות במחיר, כך מקבלים את מחזור המכירות, לכן נכפול את שני האגפים של המשוואה במחיר. ניתן גם במקום לכפול את שני האגפים בP – לחלק את שני האגפים בהופכי של P (זה כמו לכפול) – 1/p

P*Q = FC/(P-V/P) -> כלומר צד אחד הכפלנו בP ואת הצד השני חילקנו בהופכי של P

P-V/P – המכנה של הצד הימני של המשוואה נקרא שיעור התרומה – שיעור התרומה נמדד באחוזים והוא מבטא את אותו חלק של המכירות שנשאר כתרומה בידי הארגון.

דוגמא –

P=100

V=40

FC=240,000

כדי למצוא מה הכמות שנצטרך לנקודת האיזון –

Q = 240,000/(100-40) = 4000 -> כמות היח' שנצטרך למכור בנקודת האיזון

כדי למצוא את מחזור המכירות בנקודת האיזון –

4000*100 = 400,000 -> מחזור המכירות בנקודות האיזון זה הכמות שתימכר בנקודת האיזון כפול מחיר המכירה.

שיעור התרומה בנקודת האיזון – P-V/P= 100-40/100 = 60% -> שיעור התרומה

240,000/60% = 400,000 -> נחלק את העלויות הקבועות בשיעור התמורה ונמצא את מחזור המכירות. מכיוון ושיעור התמורה זה החלק שצריך להישאר על מנת לכסות את העלויות הקבועות על מנת שהרווח יהיה 0, נחלק את העלויות הקבועות בשיעור התמורה ונמצא את מחזור המכירות שצריך על מנת שיכסה גם את העלויות הקבועות וגם את העלויות המשתנות. שיעור התמורה זה המחיר פחות העלויות המשתנות- כלומר שיעור התמורה נותן את מה שנשאר מהמחיר לאחר העלויות המשתנות, מה שנשאר צריך לכסות את העלויות הקבועות על מנת להגיע לרווח אפס ולכן נחלק את העלויות הקבועות בשיעור התמורה ונמצא את מחזור המכירות הכולל שצריך על מנת לכסות גם את המשתנות וגם את קבועות.

הרווח = סך הפדיון – סך ההוצאות –

P*Q-(FC+V*Q)

Q=FC+REVENUE/(P-V) – לאחר העברת אגפים נראה כי ניתן למצוא את הכמות שנדרשת על מנת להשיג רווח מסוים

דוגמא –

P=100

V=40

FC=240,000

רווח נדרש = 6,000

מהי הכמות שתשיג את הרווח הנדרש האמור ?

240,000+6,000/(100-40) = 4,100 יחידות נדרשות.

הכמות שמצאנו קודם כדי להגיע לרווח 0 הייתה 4,000 יח', ומכיוון והיינו נדרשים לייצר 4,100 יח' כדי ליצור רווח של 6,000 – היחידות שיצרו את הרווח הם 100 יחידות (4,100-4,000) -> כלומר ישנן 100 יח' רווחיות, כלומר יח' שמייצרות רווח.

התרומה של כל יח' כזאת לרווח היא התרומה ליח' מכיוון שכל יח' תורמת לרווח את מה שנותר ממחיר המכירה לאחר הורדת העלויות המשתנות –

תרומה ליחידה – המחיר פחות העלות המשתנה – 100-40 = 60

סה"כ רווח – 100*60 = 6,000 -> מספר היחידות שמעל נקודת האיזון כפול התרומה ליחידה.

הרווח מורכב מכמות המכירות שמעבר לנקודת האיזון שהן מוכפלות בתרומה ליחידה.

הרבה פעמים בשלב התכנון אנחנו רוצים לקחת בחשבון גם את ההשפעה של המס, ולחשב את הרווח לפני מס ואת הרווח אחרי מס – מכיוון שמודל הCVP הוא מודל בערכים של "לפני מס", כאשר נרצה למצוא מהי הכמות או מהו היקף המכירות שיביא אותנו לרווח מסוים לאחר מס, נצטרך לגלם את הנתונים לנתונים של לפני מס ואותם להציב במודל. ז"א אם אנחנו רוצים לדעת מה יהיה היקף המכירות שיביא אותנו לרווח אחרי מס של 6,000, נצטרך למצוא מה יהיה הרווח לפני מס שיביא אותנו לרווח אחרי מס של 6,000 ואת הרווח לפני מס נציב במודל.

רווח לפני מס – X

הוצאות מס – T*X

הרווח אחרי מס – X-X*T או X*(1-T)

כדי למצוא את הרווח לפני מס שנתון הרווח לאחר מס – רווח לפני מס = רווח לאחר מס/(1-t)

דוגמא – רוצים לקבל רווח לאחר מס של 6,000, שיעור המס הוא 25%.

רווח לפני מס = 6,000/(1-0.25) = 8,000 -> את הרווח הזה נציב במודל על מנת למצוא את כמות היחידות שיש למכור על מנת להגיע לרווח זה.

סה"כ המכירות שנצטרך למכור = 240,000+8,000/(100-40) = 4,133 -> מספר היחידות שנצטרך למכור כדי להגיע לרווח לפני מס של 8,000 ולרווח שלאחר מס של 6,000.

נוודא שאכן נגיע לרווח לאחר מס של 6,000 –

מכירות – 4,133 * 100 = 413,300

הוצאות משתנות – 4,133*40 =( 165,300)

סה"כ תרומה – 248,000

קבועות – (240,000)

רווח לפני מס – 8000

מס – 8000*0.25 = (2000)

רווח לאחר מס – 6,000

מרווח הביטחון – מרווח הביטחון נמדד במונחי יחידות או במונחים כספיים והוא מבטא את הפער שבין היקף המכירות בפועל לבין היקף המכירות הנדרש בנקודת האיזון. במילים אחרות מרווח הביטחון מבטא את היקף המכירות הרווחיות של הארגון.

מרווח הביטחון = מכירות בפועל – היקף מכירות נדרש בנקודת האיזון.

שיעור מרווח הביטחון

נמדד באחוזים ומחושב כמרווח הביטחון לחלק למכירות בפועל והוא מבטא את החלק של המכירות שמעבר לנקודת האיזון. ככל שהאחוז שנוצר הוא גבוה יותר משמעות הדבר היא שהפירמה נמצאת ימינה יותר מנקודת האיזון, כלומר באזור שבו הפדיון גבוה יותר מסך העלויות, ולכן החברה מרוויחה יותר ולכן יש פחות סיכון כי גם אם נרד מעט במכירות, עדיין החברה תרוויח ונהיה מעל נקודת האיזון.

שיעור מרווח הביטחון = מרווח הביטחון/מכירות בפועל

דוגמא –

FC=250,000

P=50

V=30

Q=30,000 -> יח' שנמכרו

נחשב את מרווח הביטחון –

יח' שיש למכור בנק' האיזון = 250,000/50-30 = 12,500 -> צריך למכור 12,500 יח' כדי להגיע לנקודת האיזון, רווח 0.

מרווח הביטחון ביח' = 30,000-12,500= 17,500

מרווח ביטחון בש"ח = 30,000*50-12,500*50 = 875,000 -> כלומר ההפרש בין היח' בפועל לבין היח' שנדרשו לכיסוי העלויות יוצר רווח של 875,000

שיעור מרווח הביטחון =

17,500/30,000=875,000/(30,000*50) = 58.33% -> ככל ששיעור זה גבוה יותר הוא מראה שאתה רחוק יותר מנקודת האיזון ולכן הרווח יהיה גבוה יותר, כלומר נכסה את העלויות ונרוויח עוד הרבה מעבר לנקודת האיזון.

אנחנו יכולים להשתמש במרווח הביטחון ובשיעור מרווח הביטחון כדי לחשב את הרווח –

סה"כ הרווח = 17,500*20 = 350,000 -> נכפול את היחידות מעל נקודת האיזון בתרומה ליח' ונמצא את הרווח, מכיוון ששיעור התרומה הוא התרומה של כל יח' פחות ההוצאות המשתנות של כל יחידה (את ההוצאות הקבועות כבר כיסינו בנקודת האיזון)

סה"כ רווח לפי שיעור התרומה = 1,500,000*58,33%*40% = 350,000 -> לוקחים את סך הכול המכירות, כפול שיעור מרווח הביטחון, כלומר השיעור שמעל נקודת האיזון, כפול שיעור התרומה -> נותן את הרווח בעקבות התרומה של היח' שמעל נקודת האיזון – החישוב מוציא מסך המכירות את מה שמעל נקודת האיזון ואת מה שנשאר מזה, כלומר את התמורה.



ארבע − 1 =

תואר ראשון
תואר שני
מרצים