שם הכותב: תאריך: 09 ינואר 2013

עד עכשיו נגענו בנושא המשפט המנהלי, בין האזרח לרשות כאשר העונש במקרה כזה הינו קנס או פיצויים כספיים. כעת, נבין מהו המשפט הפלילי ומהם עקרונותיו.

המשפט הפלילי:

משפט פלילי זהו משפט בדיני נפשות, העונש האפשרי פה הוא מאסר! לכן המדינה היא זו שצריכה לנהל אותו- רק היא תוכל לשלול מאזרח מסוים את חירותו. העיקרון החשוב ביותר במשפט הפלילי הוא: אדם- עד שלא הוכחה אשמתו, חף מפשע!

המשפט הפלילי מורכב מדיני עונשין אשר מכתיבים לנו את הסנקציות במקרה של חריגה מהנורמה. בנוסף, המשפט הפלילי מורכב גם מדיני ראיות- אילו ראיות יש ברשותנו? מה משקל הראיות?

תחילה, נבין מהם ההבדלים בין המשפט האזרחי לפלילי:

  • במשפט הפלילי- המדינה מגישה כתב אישום ולכן האדם יהיה 'נאשם'. (מדינת ישראל נ' בני סלע לדוג'). במשפט האזרחי- עותר מגיש עתירה והאדם נדו מוגשת העתירה יהיה 'משיב'. או במקרה של פיצויים- תובע מול נתבע.
  • במשפט הפלילי, המדינה תמיד צריכה להוכיח את מה שעשה הנאשם. תאורטית, לנאשם יש אפשרות להגיע לביהמ"ש מבלי לעשות דבר, מפני שהמדינה היא זו שצריכה לפעול על מנת להוכיח את אשמתו! במשפט האזרחי, פועלים לפי מאזן הסתברות, כלומר התובע יצטרך להוכיח שהצדק עימו.

החוקים העיקריים העוסקים במשפט הפלילי הם:

"חוק העונשין תשל"ז 1977" ו"תקנות סדר דין פלילי (נוסח משולב) תשמ"ב 1982"- אשר מתרגמות את החוק לאופן ביצועו.

ברוב המצבים במשפט הפלילי המדינה מאשימה אדם, אולם ישנו מצב אחד בו אזרח יכול להתלונן נגד אזרח מסוים במישור הפלילי- לפי ס' 68 לתקנות סדר דין פלילי- למרות שהחוק הפלילי קובע שתמיד המאשים זו המדינה, יכול אדם להאשים מישהו במישור הפלילי בתביעות שקשורות למשל לנושא הגנת הפרטיות (האזרח מגיש קובלנה לביהמ"ש, והפרקליטות תחליט האם יש בו עניין).

תהליך ההליך הפלילי:

1)     אזרח מגיש תלונה לגוף חקירה (משטרה, מע"מ – רשות המיסים).

2)     גוף החקירה בודק את העניין- אוסף ראיות.

3)     במידה וישנן ראיות למעשה פלילי, גוף החקירה ימליץ לפרקליטות להגיש כתב אישום.

כמה נקודות חשובות:

  • סנגור – אם לאדם אין משאבים ויכולת לשכור עו"ד, הוא מקבל סנגור המגן עליו.
  • קטגור – הצד של המדינה, שמאשימה את אותו אדם.
  • פס"ד פלילי, מורכב משני חלקים, בשונה מהאזרחי- פסק הדין וגזר הדין.

שיקולי המשטרה כאשר היא ממליצה להעמיד לדין חשוד מסוים (לאחר ביצוע החקירה בעקבות תלונה/פנייה אליה) הם שיקולים שונים לשיקולים של התביעה להגיש כתב אישום. בד"כ התביעה צודקת.

התביעה צריכה להגיש כתב אישום המכיל עבירות פליליות, כל עבירה פלילית צריכה להכיל מרכיב עובדתי ומרכיב נפשי.

בכל עבירה פלילית ישנם 4 מרכיבים/יסודות, אולם אנו נתמקד בשניים הראשונים:

  1. יסוד עובדתי
  2. יסוד נפשי
  3. מבצע העבירה- אותו אדם צריך להיות כשיר משפטית. כלומר, לא קטין (מגיל 12 ואילך), מצב נפשי כשיר.
  4. אובייקט העבירה- אין עבירה ללא "אובייקט", עליו מבקש המחוקק להגן.

כל ארבעת המרכיבים צריכים להתקיים סימולטנית.

נפרט על שני המרכיבים הראשונים:

  1. יסוד עובדתי – המעשה עצמו, ראיות (ברצח לדוג', האם יש סכין בשטח? נצפה במקום הרצח?) ב"חוק העונשין" המרכיב העובדתי מצוין בס' 18 לחוק. היסוד העובדתי מורכב משלושה מרכיבים:

–          המרכיב ההתנהגותי (מעשה/מחדל)- כלומר, תרומה פיזית של הנאשם לעבירה. למשל, אם אדם תכנן רצח למופת, כל עוד לא ביצע את הרצח או ניסה לעשותו, כלומר לא עשה מעשה- אי אפשר להאשים אותו רק על מחשבותיו. כלומר, חייב להיות מעשה! הרכיב ההתנהגותי יכול להיות מעשה / מחדל. מעשה(הנאשם היה אקטיבי) זה בד"כ כאשר מדובר בפגיעות בגוף, ומחדל(הנאשם היה פאסיבי) זוהי הימנעות ממעשה במקום שהייתה חובה לפעול. כלומר, הימנעות ממעשה שהוא חובה לפי כל דין וחוזה. לכן, כדי שנוכל להטיל אחריות פלילית בגין מחדל, נצטרך להביא את המקור שהחובה מופיעה בו (או בחוק העונשין, או מחוצה לו – לדוג' "חוק לא תעמוד על דם רעך")

–          המרכיב הנסיבתי- מבטא את הנסיבות הרלוונטיות הדרושות להפיכת ההתנהגות לאסורה.

–          המרכיב התוצאתי- התוצאה שגרמה ההתנהגות העבריינית.

יש לזכור ! שני הרכיבים הראשונים חייבים להתקיים בכל עבירה פלילית, אולם המרכיב התוצאתי לא תמיד יתקיים. (עבירה התנהגותית- עבירה ללא תוצאה. לדוג', גניבה, לעומת עבירה תוצאתית, בד"כ מאפיינת פגיעות פיזיות)

  1. 2.     יסוד נפשי –  (ס' 19+20 לחוק העונשין), רצון לעשות את המעשה הפלילי, האם היה מניע לנאשם? ישנן רמות שונות של יסוד נפשי-

–          כוונה (העונש- מאסר עולם)

–          פזיזות (העונש- עד 20 שנה)

–          רשלנות (העונש- עד 3 שנים)

העבירות במשפט הפלילי מורכבות ע"פ רמת היסוד הנפשי שלהן.

למשל, בעבירה של רצח– כתוב במפורש בס' 301 לחוק העונשין "יראו ממית אדם כמי שהמית בכוונה תחילה אם החליט להמיתו והמיתו בדם קר בלי שקדמה התגרות למעשה". כלומר, רצח דורש כוונה תחילה. עונש רצח- מאסר עולם.

דוג' נוספת- הריגה – לפי ס' 298 לחוק העונשין "הגורם במעשה או במחדל אסורים, למותו של אדם, יואשם בהריגה". העונש- מאסר 20 שנה (זהו מס' שנים מקסימאלי, כלומר, ניתן לתת פחות שנים)

גרימת מוות ברשלנות– ס' 304 לחוק העונשין "הגורם ברשלנות למותו של אדם, דינו מאסר 3 שנים"(עונש מקסימאלי).

מהי עסקת טיעון/הסדר טיעון ?

זהו הסכם שנערך במסגרת משפט פלילי, בין רשויות התביעה לנאשם. הנאשם מסכים להודות באשמה מסוימת (בדרך כלל פחותה בחומרתה מהאישומים המרכזיים), ובתמורה התביעה מסירה את ההאשמות החמורות יותר מכתב האישום ולעתים גם מסכימה לעונש פחוּת מזה שסביר להניח שהנאשם היה מקבל אילו הורשע בהאשמות המקוריות. הסדר הטיעון מאפשר לתביעה ולנאשם להסכים על תנאי פשרה, ולהימנע מהליך ארוך של משפט – ובכך הוא חוסך, לשני הצדדים, משאבים רבים (זמן, עבודה, כסף) וסיכון של הפסד במשפט.

לאחר שלתביעה (לפרקליטות) יש את המרכיב הנפשי והעובדתי בעברה הפלילית, היא יכולה להגיע לשתי מסקנות:

א-     החומרים שהמשטרה הביאה לה לא מספיקים- לכן או שהיא סוגרת את התיק או שהיא מחזירה אותו להשלמות (חקירות נוספות).

ב-     ישנן מספיק ראיות – מגישה כתב אישום. כאן ה'חשוד', הופך להיות 'נאשם'.

כאשר מגישים כתב אישום לביהמ"ש, הנאשם יכול להגיש כתב הגנה, ויכול לטעון טענות הגנה שיעזרו לו במשפט. מהן טענות הגנה? הוכחות שהוא אינו אשם.

דוגמאות לטענות הגנה אפשריות:

  1. שכרות- מעיד על שיקול דעת לקוי.
  2. הגנה עצמית.
  3. אי- שפיות.


+ 5 = שמונה

תואר ראשון
תואר שני
מרצים