שם הכותב: תאריך: 02 ינואר 2013

חוק בתי משפט לעניינים מנהליים תש"ס 2000 :

  1. הפנייה לבית משפט לעניינים מנהליים – יש לערער בביהמ"ש לעניינים מנהליים רק לאחר שעברנו את כל הערכאות המיוחסות לגוף הציבורי באותו מקום. כלומר, יש למצות את כל ההליכים המעיין משפטיים באותו גוף ציבורי שבו העניין נדון. לדוג', בעירייה יש מחלקת ארנונה אשר הגישה חשבון ארנונה לאזרח, האזרח מערער לוועדה לענייני ארנונה, ואלו דחו את הערעור שלו. רק אז, הוא יכול לפנות לביהמ"ש לעניינים מנהליים.
  2. הגדרת  עניינים מנהליים – חוק בתי משפט לעניינים מנהליים מגדיר בס' 2 מהם עניינים מנהליים שנוגעים בין האדם לרשות – "רשות מרשויות המדינה, רשות מקומית וכן גופים ואנשים שממלאים תפקיד ציבורי על פי חוק".

על פי ס' 3 לחוק, ביהמ"ש המנהלי הוא בדרגת ביהמ"ש מחוזי, כאשר הסמכות שלו על פי ס' 5 היא לדון בכל החלטה מנהלית של רשות. כמו- חינוך, מכרזים, רישוי עסקים, תכנון ובנייה, איכות הסביבה וכיוצא בדבר.

  1. ס' 6 לחוק – ביהמ"ש לעניינים מנהליים, על פי בקשה של תובע, נתבע, היועץ המשפטי לממשלה או מיוזמתו יכול להעביר את התביעה לבג"ץ במידה והעניין בעל חשיבות או רגישות/ דחיפות מיוחדת. כאשר ביהמ"ש יכול לדון בבקשת התובע/נתבע/יועץ המשפטי ולהחליט האם להעביר את התביעה לבג"ץ או להשאיר את התביעה בסמכותו.

כלומר, אם מגיעה תביעה לבית משפט לעניינים מנהליים בנושא, למשל של בניית כביש 6, על חשבון ביתו של אזרח – וביהמ"ש חושב כי מדובר בהחלטה דחופה מבחינה משפטית, הוא יפנה את התביעה לבג"ץ.

  1. לאחר שביהמ"ש לעניינים מנהליים העביר את הסמכות שפיטה לבג"ץ, על פי ס' 15 – חוק יסוד השפיטה נוכל לראות מהן סמכויות בג"ץ אשר מנחות אותם:
  • ס' 15א' – "מקום משובו של ביהמ"ש העליון הוא ירושלים".
  • ס' 15ב' – קובע שביהמ"ש העליון ידון בערעורים על פסקי דין ועל החלטות של ביהמ"ש המחוזי.
  • ס' 15ג' – התייחסות לביהמ"ש העליון בשבתו כבג"ץ, וקובע כי ביהמ"ש ידון בעניינים שהוא רואה צורך בהם לתת סעד למען הצדק, ואשר אינם בסמכותו של ביהמ"ש אחר.
  • ס' 15ד' – נותן סמכויות נוספות לבג"ץ. למשל, לתת צווים על שחרור אנשים שנאסרו או נעצרו שלא כדין, לתת צווים לביהמ"ש/לבתי דין רגילים/ החלטות שנקבעות.
  • ס' 15(ד)(ה) – "סמכויות אחרות של ביהמ"ש ייקבעו בחוק". כלומר, יש בהחלט אפשרות להרחיב את סמכויות של ביהמ"ש העליון. לדוגמה – בחוק הכנסת, במסגרת וועדת הבחירות, החליטו שבג"ץ ישמש כערכאת ערעור על החלטות של וועדת הבחירות.

אם כך, כל אזרח יכול לפנות לבג"ץ,  בסדר הבא :

א)    ועדת ערר בגוף המנהלי.

ב)    ערכאה נוספת של ועדת ערר במידה וקיימת.

ג)      בית משפט לעניינים מנהליים.

ד)     אם בימה"ש לעניינים מנהליים יראה לנכון – בג"ץ, ביהמ"ש העליון.

במידה והנושא לתביעה הוא חשוב ועוצמתי, האזרח יכול להגיש עתירה ישירות לבג"ץ, אך ישנם תנאים שהאזרח יצטרך להציג. אם כך, מהם התנאים שבהם האזרח צריך לעמוד כדי שבג"ץ יטפל בפנייתו, כאשר המטרה של תנאים אלו היא לחסוך בעבודה של בג"ץ :

  1. זכות עמידה – אותה זכות שיש לאזרח להביא את טענותיו בפני בג"ץ. בעבר, רק אדם שהיה לו אינטרס אישי בעניין יכול היה להגיש עתירה לבג"ץ. הנשיא ברק, שינה זאת ונתן אפשרות לכל אחד לטעון את טענותיו. ולכן, כיום, יש זכות עמידה לכל אחד. בעקבות החלטה זו, בג"ץ החל להיות מוצף בעבודה ובתיקים. על כן, הוחלט להקים את בתי המשפט לעניינים מנהליים, וזאת על מנת להקל בעומס העבודה. (האצלת סמכויות).
  2.  סעד חלופי – צריך להוכיח שמיצנו את כל ההליכים המשפטיים האפשריים. למצות את הליכי הפנייה לגוף הציבורי – עתירה לבית המשפט לעניינים מנהליים, במידה והתקבל סעד – וברצונו של האזרח לערער על סעד בית המשפט לעניינים מנהליים שמהווה בית משפט מחוזי – ערכאת ערעור לביהמ"ש עליון, בג"ץ. העניין הוא שיש להוכיח שהאזרח עשה את כל מה שנדרש, לפני שהגיע לבג"ץ, על מנת לחסוך לבג"ץ את הטרחה/עומס.
  3. שיהוי – מהו הזמן הסביר שאזרח יכול להגיש את העתירה לבג"ץ. כלומר, אם יעבור זמן רב מן המקרה זה יצביע על כך שהעניין לא באמת חשוב לאזרח, הוא לא מהווה עניין דחוף. ומכאן, שיכל לעבור את ההליך הרגיל, ולא לפנות ישירות לבג"ץ.
  4. שפיטות – לביהמ"ש צריכה להיות סמכות לדון בנושא העתירה. דהיינו, סמכות זו צריכה להירשם בחוק השפיטה בס' 15.

–          יש מקרים חריגים שבג"ץ שומע אזרחים, שלא עומדים בסעיפים אלו.

–          כיום, לפי החלטתו של הנשיא ברק נתן, כל נושא הוא שפיט.  כלומר, ביהמ"ש יכול לשפוט בכל נושא .

לכל אדם יש זכות עמידה, בכל נושא (הכול שפיט), הוא צריך רק לא להשהות את עצמו (פרק זמן סביר מן המקרה) כדי לקבל סעד.



3 + = עשר

תואר ראשון
תואר שני
מרצים