שם הכותב: תאריך: 12 נובמבר 2012

חשבונאות – מטרתה לספק נתונים כמותיים כספיים בטבעם על העסק כדי להועיל בקבלת החלטות. אנו מתרכזים בחשבונאות פינאנסית – איך ומה עומד מאחורי דוחות כספיים. רואה החשבון מנהל ארבעה דוחות מרכזיים :

  1. מאזן
  2. רווח והפסד – האם בסוף השנה יש הפסד (הוצאות גדולות מהכנסות), או יש רווח (הכנסות גדולות מהוצאות)
  3. דוח שינויים בהון העצמי
  4. דוח תזרים מזומנים

 סיפוק אינפורמציה מה מצב העסק באמצעות דוחות כספיים. מי מתעניין במידע הנאסף מהדוחות?

  • בעלי המניות – דואגים לנכס הפרטי שלהם. המשתמשים הכי דומיננטיים בדוחות אלה.
  • בנקים – במידה ורוצים לקבל הלוואה הבנק רוצה לדעת האם יש ללקוח יכולת להחזיר את האשראי. הבנק ייקח מרווחי סיכון בנתינת הלוואה, וכן יערכו בדיקה כל תקופה מסוימת.
  • מס הכנסה – באמצעות הדוחות הכספיים מס ההכנסה יודע כמה מס לגבות.
  • מנהלי החברה – בעסקים גדולים יש שוני בין הבעלים למנהלים הממונים על ידיהם. המנהלים בעצם אחראיים לרווח של בעלי העסק ומציגים להם את הדוחות הכספיים. בד"כ, מנהל מקבל אחוז מהרווח המוצג בדוחות.

 התכונות העיקריות של החשבונאות הפיננסית :

  1. היחידה החשבונאית – חברה אחת יחידה, בודדת.
  2. מדידה במונחים של כסף – החשבונאות יודעת לתת ערך וביטוי רק על מה ששולם, יודעת למדוד את הפעולה הכספית שנעשתה. כלומר, עד שלא ניתן כסף עבור פעולה מסוימת – הפעולה פשוט לא רלוונטית.
  3. מועדי זמן – חברות פרטיות צריכות להוציא דוחות אחת לשנה בסוף דצמבר. חברות ציבוריות, חברה שנסחרת בבורסה, צריכה להוציא דוחות כל רבעון – אחת לשלושה חודשים (סוף ינואר, סוף מרץ, סוף ספטמבר וסוף דצמבר).
  4. שיקול דעת ושיפוט – שיקול דעת מביא לתוצאות, לכן עלינו להיות עקביים בשיטות הפעולה שאנו נוקטים. החשבונאות דורשת עקביות כדי שהרו"ח לא יציג דוח שונה כל שנה, על מנת הצגת רווחיות, נוחות החברה. הסיבה היחידה לשינוי שיטת הכנת דוחות תהיה שינוי מהותי בעסק, באופי העסק ופעילותו. גם במידה ורו"ח מסוים עובד בחברה ועוזב הרו"ח המגיע חייב להמשיך לעבוד באותה שיטה בה עסק הרו"ח שעזב.

 רו"ח צריך להיות בלתי תלוי בחברה, לא בעל אינטרס.

 כללי חשבונאות מקובלים – החוקים החשבונאיים :  את החוקים מחוקק המוסד הישראלי לתקינה חשבונאית. המוסד מורכב מנציגי רואי חשבון ונציגי מדינה אשר יוצרים הרמוניה חוקתית. בדרך כלל, מדובר באימוץ חוקים שחוקקו בעולם, על מנת לשמור על קו אחיד בעולם, ככל הניתן.   IFRS– כללי חשבונאים בינלאומיים. התקינה מאמצת חוקים מה-IFRS והופכת אותם לחוקים מקומיים. היתרון בכללי חשבונאות בינלאומיים הוא שיש מכנה משותף להשוואה בין החברות השונות ובעצם שפה משותפת ביניהן. אבל, יש לזכור כי כללים אלו לא מחליפים את עניין שיקול הדעת ולדעת איך להפעיל את החוקים האלו ולקחת אותם למקום שמשקף את המציאות ולא יוצר דוח שקרי. ה-IFRS חלים כחוק חובה רק על חברות ציבוריות בישראל, לכן למרות כללים אלו על המדינה לאמץ כללים שיחולו גם על החברות הפרטיות.

 עקרונות חשבונאיים חשובים :

  1. עקרון העסק החי going concern  – עסק שעובד עם נורה אדומה, חשש שהחברה לא תחזיק בטווח של שנה קדימה. קיים מתח כל שנה – במצבים בעיתיים (עסק מפסיד, ירידה מתמדת, העסק לא משלם בזמן, פיטורים גדולים) ישנה השאלה האם לרשום בדוח הערת "עסק חי". ההנהלה מחליטה אם העסק "מדמם" , אך הרו"ח מאשר את זה או שולל. יש להיזהר בתיוג "עסק חי", כיוון שיש לזה השלכות קשות על העסק.
  2. עקרון הצבירה – שנה חשבונאית מתחילה (בד"כ) ב-1/1 ומסתיימת ב-31/12. על הרו"ח לוודא שכל ההכנסות וכל ההוצאות השייכות לשנה הזו נרשמו בתוך הדוחות השנתיים. וידוי כל שנה את שלמות ההכנסה ואת ששלמות ההוצאה של חברה. השאלה היא איך לשייך הוצאה/הכנסה לשנה מסוימת? בד"כ מדובר במקרי קצה, שצרכתי שירות בסוף שנה והחשבונית או התשלום מתקיים בתחילת השנה הבאה. התשובה היא חד משמעית – השנה שצרכתי. הגישה היא כזו, הרו"ח אדיש לנקודת התשלום או התקבול, את הרו"ח מעניין מתי הוא צרך או סיפק את השרות. רישום הוצאות והכנסות הדוחות כספיים נעשה על בסיס כלכלי משפטי ולא על בסיס תזרים מזומנים.

 התאגדות – חברה :

כשמקימים עסק ישנן שלוש אפשרויות התאגדות –

  • עצמאי – הקמת עסק באופן עצמאי.
  • שותפות – גוף משפטי שהחוק מאפשר. יכולה להיות גם שותפות לא רשומה, והיא תחשב כשותפות מבחינת החוק.
  • "חוק החברות" – חברה היא גוף משפטי עצמאי נפרד מהבעלים שלו. כלומר, ניתן לתבוע את החברה והחברה יכולה להיתבע. מבחינה משפטית, הבעלים זה לא החברה, דהיינו כשתובעים את החברה לא בהכרח תובעים את הבעלים. חברה בע"מ – הבעלים של החברה אחראיים לחובות של החברה עד לגובה מוגבל, תיאורטית במידה והחברה פושטת את הרגל לא ניתן לעקל רכוש אישי של הבעלים. יש הפרדה בין החובות של החברה לאחריות של הבעלים. זה הסיבה בעצם שבעלים מעדיפים לפתוח חברה בע"מ. (אמנם,לרוב בבקשת הלוואות בבנקים, או הסדרים מול ספקים הבעלים בד"כ מוצאים את עצמם חותמים על ערבות אישית כך שיש פחות חשיבות ל-בע"מ).

בשותפות מגדירים מניות בין הבעלים, בעלות באחוזים בחברה. היחס נקבע כיחס כמות המניות הכולל ליחס האחוזים. כשחברה קמה החברה מנפיקה מניות לבעלים, הבעלים "קונים" את המניות, והכסף הולך לקופת החברה. כשבעל מניה מעוניין למכור את החלק שלו בחברה לאחר תקופה, בודקים כמה החברה שווה כעת, ויכול למכור את המניה ביחס לאחוזים שלו בחברה. הוא יכול למכור את המניה לאחד מבעלי המניות, או לקונה חדש. במידה וקונה חדש רוצה לקניות מניות בחברה, ואף אחד מהבעלים לא רוצה למכור את שלו, מנפיקים מניות נוספות (מחשבים מחדש את האחוזים של המניות בחברה).

 הנהלת חשבונות, הגדרה :  מערכת מידע שכוללת רישום שיטתי ביחידות כספיות של פעולות העסק, דהיינו, של העסקאות שהעסק ביצע.

עסקה = אירוע או התרחשות ביחידה כלכלית המביאה לגידול או קיטון בנכסים, התחייבויות והון בעלים. העסקה היא אירוע חיצוני לפירמה, אם לא –  היא לא מקבלת ביטוי. כלומר, אם הועבר מלאי מקומה לקומה במפעל הפעולה לא נחשבת עסקה, אבל אם קניתי מלאי חדש מספק – ביצעתי עסקה.

פעולות יומן:  פעולות בהן נרשמות כל העסקאות לפי בסיס של זמן, תאריך. עבודה על ציר הזמן, בהתחשב לשעה ותאריך ויוצר סדר כרונולוגי.

חשבון:  משמש מכשיר שבו מועתקות כל הפעולות שנרשמו ביומן לפי סדר התעבותם לחברה. חשבונות ממוינים לפי סוגיהם השונה. לכל יחידה/הוצאה/נכס קוראים בשם מדויק ושונה. הרעיון העומד מאחורי זה הוא בעצם לדעת על מה הוצאת כסף.

הגדרת חשבונות מאזניים: דוח מאזן, אחד מארבעת הדוחות הכספיים. המאזן נותן לנו ליום מסוים את מצב הנכסים, ההתחייבויות וההון העצמי של הפירמה. מדובר ביום האחרון של תקופת הדיווח החשבונאית (דוח שנתי, רבעוני). המאזן מחולק לשתי עמודות – בצד ימין יש נכסים, בצד שמאל שלו התחייבויות והון עצמי. המאזן תמיד מאוזן, דהיינו, צד ימין שווה לצד שמאל.

נכסים (כסף עתידי): משאבים כלכליים של עסק, אשר כשירים לפעולה בעתיד וערכיהם הכספיים נמדד לפי עקרונות חשבונאיים מקובלים. משהו שנותן יתרון ארוך טווח. למשל, כשיש לי מכונית בעסק יש לי נכס(ארוך טווח), כאשר מילאתי דלק ברכב יש לי הוצאה (יתרון זמני).  מלאי נחשב כנכס גם אם הוא מהווה יתרון זמני, כדוגמת חומרי אוכל במסעדה. לקוח חייב נחשב כנכס, כיוון שהלקוח אמור לשלם את הכסף במועד שנתבקש (שק' דחוי לא נחשב לקוח חייב אלא שטרות לפירעון).

התחייבויות : כל אותם סכומים שהפירמה חייבת לאחרים ליום המאזן (בנקים- הלוואה שיש לשלם, ספקים- קבלת סחורה ללא תשלום, עובדים- משכורת שטרם שולמה, בעלים ששמו הלוואה וייחשבו כנושים של החברה).  נושה – התחייבות של החברה לאדם/גוף מסוים.

הון עצמי: הון עצמי כולל הרבה רכיבים, בקורס נדבר על שני סוגים. הון מניות נפרע חלק מההון העצמי של החברה. יתרת רווחים או יתרת הפסדים שנצברו במהלך השנים ולא חולקו כדבידנט לבעלים (חברה יכולה לחלק את הרווח שעשתה בין הבעלים, או לצבור את הרווחים כמטרה לפיתוח העתידי של החברה. או במקרה ההפוך, חברה מפסידה ולא מכסה את ההפסד ובשנה הבאה היא מפסידה עוד – זה מצטבר כיתרת הפסד של החברה).

בתיאוריה המשמעות של ההון עצמי היא : אחרי שמימשתי את כל הנכסים שלי וכיסיתי את כל החובות של החברה – מה שנשאר, זה בעצם ההון העצמי. בין אם מדובר במינוס או פלוס.  הון שלילי – אם חברה בסופו של המאזן נשארת במינוס, משמע שהחברה נמצאת במצב לא טוב.

חשבונות מאזניים :  חשבונות תמידיים שנרשמים במאזן וממשיכים להתקיים כל עוד העסק קיים, יתרת הסגירה של חשבון מאזני ב-31 לדצמבר הופך להיות יתרת הפתיחה של אותו חשבון ב-1/1 .

חשבונות תוצאתיים : קשורים לדוח הכספי רווח והפסד .

לוקח את כל ההכנסות ומוריד מזה את כל ההוצאות ומגיע לקו התחתון של אותה שנה, רווח או הפסד או אפס – הכנסות שוות להוצאות. הדוח הזה הוא דוח לתקופה, וכולל את כל ההוצאות וההכנסות של התקופה החשבונאית, להבדיל מדוח מאזני (דוח ליום אחד). החשבונות שנכנסים בדוח רווח והפסד זה כל סוגי ההכנסות וכל סוגי ההוצאות. חשבונות אלה נקראים חשבונות תוצאתיים, בגלל הסיבה שהתוצאה שלהם הם או רווח או הפסד. חשבונות אלו, להבדיל מהחשבונות המאזניים, הם חשבונות זמניים. דהיינו, חשבון זמני מוגדר כחשבון שמתחיל ונגמר באותה תקופה – מתחיל באותה שנה ומסתיים באותה שנה, ורק התוצאה שלו עוברת למאזן בהון העצמי.

לצילום שיעור

 

לצילום התרגול

 



שש × = 12

תואר ראשון
תואר שני
מרצים