שם הכותב: תאריך: 14 מאי 2013

מקום שבו מופר החוזה, קובע חוק התרופות שלנפגע יש סעדים, העיקריים: אכיפה, פיצויים, ביטול.

אי אפשר לבקש אכיפה ובמקביל ביטול, זאת מכיוון שהם סותרים אחד את השני, אולם ניתן לבקש פיצוי במקביל לביטול או במקביל לאכיפה.

סעיפים 6-9 ביטול והשבה

סעד הביטול

קודם כל, כנקודת מוצא כשמדברים על ביטול חשוב לזכור שיש עוד ביטול בחוק החוזים ß חוזה שהוא בטל, הוא לא מקנה סעד, אלא הסטאטוס שלו בטל. חוזה שניתן לביטול (דוגמת פרק ב'): פגמים ברצון, טעות, הטעיה כפיה ועושק- הסעד הוא סעד של ביטול. שני הביטולים האלה הם 2 ביטולים שונים. בעוד שבפרק ב' העילה של הביטול היא אחת מאותן 4 עילות, ביטול מכוח חוק התרופות היא עילה של הפרת חוזה, אלו 2 אירועים שונים שמתקיימים בזמנים שונים מבחינת אורך החיים של החוזה.

ס' 6-הפרה יסודית= הפרה שניתן להניח לגביה שאדם סביר לא היה מתקשר באותו חוזה אילו ראה מראש את ההפרה ותוצאותיה, או הפרה שהוסכם עליה בחוזה שתיחשב ליסודית, תניה גורפת בחוזה העושה הפרות להפרות יסודיות ללא הבחנה בינהן, אין לה תוקף אלא אם הייתה סבירה בעת כריתת החוזה.

2 אפשרויות להפרה יסודית:

א. אובייקטיבית (מסתברת): הפרה של סעיף בהסכם שאם הצד השני היה יודע ביום חתימת ההסכם שיפרו את התנאי הזה, הוא לא היה נכנס להסכם. אי תשלום בזמן, אי ביצוע שירות לגמרי: "דברים רציניים".  זוהי הפרה שמטבעה, ללא קשר אם זה רשום או לא רשום, היא יסודית.

ב. סובייקטיבית (מוסכמת): הפרה של תנאי שהצדדים קבעו במפורש ביניהם שזה הפרה יסודית. ברגע שהם כתבו שזה תנאי יסודית בהסכם, גם אם היא מצורפת לתנאי מאוד שולי, ההפרה אם תתקיים תהיה יסודית.

כל הפרה של אחד מאלה היא הפרה יסודית.

חריגים להפרה יסודית:

  •  איחור בתשלום: שאינו רב אינו בגדר הפרה יסודית זולת אם מדובר בסכום כסף משמעותי, אלא אם הכנסת אותו כתנאי יסודי סובייקטיבי בהסכם.

לדוגמא- אם קבלן, חייב לקבל את הכסף באותו יום, כי הוא חייב את הכסף כבר לתשלום אחר, זו הפרה יסודית, גם אם זה איחור של דקות. הכול תלוי בנסיבות הספציפיות.

  •  הפרה יסודית סובייקטיבית: הפרה של תנאי שלגביו נקבע במפורש בחוזה שהוא יסודי. יש לבדוק לפי מבחן סובייקטיבי + מבחן אובייקטיבי (פרשנות בית המשפט).

ס'7 א'- הנפגע זכאי לבטל את החוזה אם הפרה החוזה הייתה יסודית.

הפרה לא יסודית- ס' 7 ב'-אם ההפרה אינה יסודית- זכאי הנפגע לבטל את החוזה לאחר שנתן תחילה למפר ארכה לקיומו והחוזה לא קוים תוך זמן סביר לאחר מתן הארכה, זולת אם בנסיבות העניין היה ביטול החוזה בלתי צודק, לא תישמע טענה שביטול החוזה היה בלתי צודק אלא אם המפר התנגד לביטול תוך זמן סביר לאחר מתן הודעת הביטול.

כל מה שהוא לא הפרה יסודית לפי סעיף 6 לחוק התרופות, הוא הפרה לא יסודית חייב לתת זמן לתקן את החוזה, ורק אם לא תוקן לאחר זמן סביר, קיימת זכות לביטול חד צדדי.  ביטול, פירושו חזרה לנקודה שלפני שקרה הדבר. כלומר, יש להשיב למצב הקודם.

ס' 8 – ביטול בעקבות הפרה של חוזה אפשר לבצע לאחר זמן סביר. אם מדובר בהפרה יסודית צריך להיות זמן סביר לאחר היוודע לנפגע ההפרה. אם ההפרה רגילה צריך לתת ארכה ואת זכות הביטול אפשר לממש זמן סביר בחלוף הארכה. אפשר היה לחשוב שזכות הביטול מוגבלת בזמן. כאשר חולף זמן סביר זכות הביטול פוקעת. אבל זה לא המצב.

סעיף 9: השבה לאחר הביטול

ההשבה הינה נגזרת אוטומטית של הביטול. ברגע שהחוזה מתבטל ברור ששני הצדדים זכאים להשבה הדדית וניטראלית. ההבדל הגדול שכאשר הנפגע מבקש בנוסף לביטול את פיצויי הקיום אז לא ניתן לדרוש זאת כי פיצויי הקיום כוללים את ההשבה. אם הנפגע לא יכול לקבל פיצויי קיום מסיבה כלשהי, ההשבה ניתנת באופן אוטומטי ללא פיצויי הקיום. יש הבדל מהותי בין ההשבה כתרופה לבין ההשבה בגין פגם, והוא שהשבה בגין הפרה הוא הסדר שמוטה באופן מובהק לטובת הנפגע, הנפגע יכול לבחור בין השבה בעין להשבה בשווי גם היחס לדברים שהוא צריך להשיב למפר וביחס לזכויות שצריך לקבל בחזרה אליו.

ביטול החוזה גורר חובת השבה הדדית של מה שניתן בעין או בשווי, סעיף זה מציג 3 מקרים בהם יש ביטול המשחרר את 2 הצדדים מחובת ביצוע החוזה:

  •  אם החוזה כבר בוצע- חובת השבה
  •  אם החוזה טרם בוצע- השתחררות מהחיובים
  •  אם החוזה בוצע חלקית- השבה של מה שבוצע בעבר וביטול החיובים העתידיים.

פס"ד ביטון נ' פרץ – סדרה של חוזים. א' מתחייב לרכוש דירה מ- ב', ב' מתחייב לרכוש דירה מ- ג'. א' מאחר בתשלום של  6 ימים, הפרה מינורית. כתוצאה מכך ב' לא יכול לממש את החוזה מול ג' מפר את החוזה עם ג'. 6 ימי האיחור גורמים לנזק עצום. מנקודת המבט של ב' מדובר בהפרה שהייתה גורמת לו שלא להתקשר בעסקה עם א'. אבל מנקודת המבט של א' בעת הכריתה שלא יודע על הנזק המיוחל של ב', הוא לא צופה את היסודיות. בהתאם להגדרה של הפרה יסודית, זו לא הפרה יסודית כי למרות הנזק הכבד א' לא יכול היה לצפותה כאדם סביר בעת הכריתה. ההבדל הבסיסי בין דיני הנזיקין  (הגולגולת הדקה) לחוזים היא העובדה שבחוזים יש כניסה וולונטרית למערכת החוזית. בנזיקין הקשר המשפטי מתגבש בין אנשים שאין ביניהם רצון להתקשר. בחוזים רוצים להשיג מטרות מדיניות שלא ניתן להשיג בנזיקין ע"י כך שמשנים את דיני החבות כשנגרם נזק. איזה תמריץ הכלל החוזי יכול ליצור במו"מ שיכול להיות מועיל? ב' תחת הכלל שאומר שב' לא יכול לקבל סעד מלא בין הנזק שנגרם לו, מתומרץ לגלות ל- א' שייגרם לו נזק מאוד כבד אם א' יאחר אפילו בכמה ימים בתשלום. ב' לא יגלה זאת אם היינו מאמצים את כלל הגולגולת הדקה מנזיקין, כי א' יחשוש לכרות את החוזה עם ב'  כי יש לו גולגולת דקה ולכן אם יכרות את החוזה ידרוש להיות מפוצה על הסיכון שלוקח מראש, ידרוש מחיר יותר גבוה. הכלל הזה מתמרץ גילוי של בעל הגולגולת הדקה לצד שכנגד, תמריץ שלולא הכלל הוא לא היה מתגבש. זה טוב שב' יגלה ל- א' כי זה מאפשר ל- א' להתנהל באופן יותר יעיל בהחלטות הקיום בהפרה שלו, במידת המשאבים שמשקיע במידת ההפרה. תנאי צפיות של ס' 10 לחוק התרופות הוא בדיוק הרעיון שחייבים בגין נזק שהיה מסתבר בעת ההפרה.

פס"ד גולן נ' פרקש- בין הצדדים נחתם חוזה לרכישת דירה.  בהסכם פרקש הצהירו שהדירה חופשייה מכל חוב, שיעבוד או משכנתא וכתוצאה מכך הקונים רשאים להסתמך על המידע הזה אך מסתבר שהדירה אכן משועבדת. כאשר הקונים רצו לשעבד את הדירה ופנו לבנק על מנת לקנות את הדירה ולשעבד אותה והבנק לא הסכים מהסיבה שהדירה כבר משועבדת לנושה אחר של המוכר, הבנק לא יכול לתת הלוואה עד שהדירה תהיה חופשייה, הקונה לא מצליח לקבל הלוואה ולכן לא מצליח לשלם את התמורה למוכר. המוכרים שולחים לקונים ורוצים לבטל את החוזה מכיוון שלא שילמו בזמן.

בית המשפט המחוזי מקבל את הטענה שהקונים הפרו את החוזה והחוזה בוטל (בשל הפרה יסודית). הקונים והמוכרים מערערים- הקונים ומתנגדים לכך והתנגדותם לא מתקבל, המוכרים- על הוצאות משפט נמוכות מידי לטעמם.

בית המשפט העליון- הקונים לא ציינו בחוזה שהם עומדים לממן את הרכישה באמצעות שיעבוד הנכס ולכן הערעור שלהם לא מתקבל, כמו כן גם ערעור המוכרים אינו מתקבל.

פס"ד ישראל אלימלך דוד כהן נ' יעל אטיה- הקונים צריכים לשלם כסף למוכרת, הקונים לא עמדו בתנאי החוזה בקשר לתשלום והמוכרת טוענת שהם לא עומדים בהתחייבות ומבטלת פעמיים את ההסכם. בית המשפט בוחן את 2 הודעות הביטול וקובע ש2 הודעות הביטול של יעל לא היו כדין, זאת מכיוון שהנימוק של הביטולים שלה לא היו לפי הוראות החוזה. כאשר מבטלים את ההסכם צריך שתהיה הלימה בין העובדות בפועל שקרו לבין התנאים שרשומים בחוזה.

סימן ג'-פיצויים

סיכום פיצויים שונים שאפשר לקבל בגין הפרת חוזה:

  1. סע' 10-פיצויי קיום
  2. סע' 10- פיצויי הסתמכות
  3. סע' 13- פיצויי קיום בגין נזק לא ממוני (ללא הוכחת נזק)
  4. סע' 15- פיצויים מוסכמים
  5. סע' 11- פיצויים ללא הוכחת נזק
  6. סע' 9- השבת תמורה עצמית
  7. חוק עשיית עושר- השבת תמורה נגדית

ס' 10- צריך להיות קשר סיבתי בין הנזק שנגרם לי לבין ההפרה. ומסיבה זו הנפגע זכאי לפיצויים. המועד שבו על המפר לצפות את הנזק שעלול להיגרם הוא בעת כריתת החוזה, הציפייה אמורה להיות הסתברותית. על הנפגע להוכיח את הנזקים בגינם הוא נפגע. (מסלול הפיצויים הרגיל).

  1. קש"ס בין ההפרה לבין הנזק– הגנה על אינטרס הקיום- חייב להיות קיום. אנחנו צריכים להעמיד את הנפגע אלמלא הייתה הפרה, וזה המקום שבו היה מקבל את הרווח החוזה בחוזה רווח ומקבל את הפסד בחוזה הפסד.
  2. צפיות– מבחן כפול אובייקטיבי וסובייקטיבי. *סובייקטיבי- אם יש נזק שצפוי בפועל ע"י המפר המסוים, הוא עונה על דרישת הצפיות. *אובייקטיבי- יכולים להיות נזקים שלא צפויים באופן סובייקטיבי, אבל האדם הסביר היה יכול לצופה (אובייקטיבי) אותם ולכן הם צפויים.

סעיף 11= מסלול הפיצויים המקוצר- ס' 11 א'- אפשרות לקבל פיצוי ללא הוכחת נזק. אם יש חוזה שהופר ובוטל בעקבות ההפרה, וקיים פער בין המחיר שנקבע בחוזה לבין מחיר השוק ביום הביטול, הנפגע זכאי להפרש שבין המחיר החוזי למחיר השוק. אם כרתנו חוזה במחיר של 100 והמוכר הפר אותה וביום הביטול המחיר 150, אפשר לקבל ללא הפרת נזק 50. אם המחיר החוזי 100 והקונה מפר החוזה, ביום הביטול מחיר השוק הוא 80 אז המוכר הפסיד את פער המחירים בשוק, לכן זכאי להפרש שהוא 20.  ס' 11 ב'- מדבר על הפרשי הצמדה וריבית. ברור שהוצאות ריבית אין מה להוכיח אותן, מאחר וריבית נקבעת על-פי חוק פסיקת ריבית והצמדה והיא נמוכה מריבית השוק. אם התחייבתי לשלם סכום כסף, והעברתי אותו באיחור, הצד השני זכאי לקבל לא רק את הכסף באופן נומינאלי אלא גם את הריבית עליו. אילו הצד השני היה מקבל בזמן ממני את הכסף הוא היה יכול להשקיעו ולקבל עליו ריבית, תועלת.

סעיף 12-עוסק ביחסים שבין ס' 11 לס' 10. הסעיף קובע כלל וחריג. הכלללנפגע נתונה האופציה לבחור מהו המסלול שרצוי לו, ס' 11 או ס' 10. אם המסלול שרצוי לו הוא ס' 10 הוא רשאי לפנות אליו אפילו אם ס' 11 מתאים לו בנסיבות העניין. הרציונאל של הכלל הוא שס' 11 הוא רק כלי כדי להתגבר על הבעיה הראיתית ואם בנסיבות מסוימות הנפגע יכול להוכיח את הנזק יותר טוב לפי ס' 10 ברור שנרצה לאפשר לו ללכת גם בדרך הזאת. החריג אומר שבסיטואציה שבה התמורה ששילם הנפגע במסגרת חוזה היא מאוד נמוכה או שלא הייתה בכל, אז הוא לא יכול ללכת במסלול של ס' 10 וחייב ללכת במסלול של ס' 11.

סעיף 13- מאפשר קבלת פיצוי על נזק לא ממוני. למשל נזק נפשי שלא ניתן לאמוד אותו בכסף. סעיף זה נותן שק"ד רחב לביהמ"ש לאמוד את הסכום הכספי שהמפר מחויב בו. אין צורך לכמת את הנזק. השיעור של הנזק הוא שיעור שלא דורש הוכחה וראיות. ההלכה של ביהמ"ש העליון קבעה שדרישת הצפיות חלה גם על ס'13. סעיף זה כפוף לנטל הקטנת הנזק.

 סעיף 14 א'- המפר אינו חייב בפיצויים לפי סעיפים 10, 12, 13 בעד נזק שהנפגע יכול היה באמצעים סבירים, למנוע או להקטין.

סעיף 15 פיצויים מוסכמים: קובע שלצדדים הכוח לקבוע פיצוי מוסכם והנפגע יכול לדרוש מימוש הפיצוי המוסכם כמסלול אלטרנטיבי ללא הוכחת נזק. כשהוא רוצה להראות שנזקו גבוה מהפיצוי המוסכם הוא יכול לפנות לסעיף 10 במקום הפיצוי המוסכם. יתכנו סיטואציות שביהמ"ש לא יכבד את ס' 15 ויקבע שהפיצויים גבוהים מידי.

לצילום השיעור

 

לסיכום נוסף

 



5 + שבע =

תואר ראשון
תואר שני
מרצים