שם הכותב: תאריך: 19 דצמבר 2012

בהמשך לנושא סמכויות הרשות המנהלית, ניתן לסווג את הסמכויות לסוגים:

  1. 1.     סמכות חובה/סמכות רשות:
  • סמכות חובה- אם מתקיימים תנאים מסוימים הרשות חייבת לפעול. הסמכת הרשות לביצוע פעולה מסוימת. כלומר, החוק מציין באופן מפורש מהי הסמכות של אותה הרשות. לפיכך, לרשות אין שום אפשרות לשיקול דעת אחר. ("שיקול דעת מנהלי")
  • סמכות רשות- אם מתקיימים תנאים מסיימים הרשות רשאית לפעול. סמכות של הפעלת שיקול הדעת באשר לזמן, למקום, להיקף ולאופן ביצוע הסמכות. כלומר, במקרה זה מוענק "שיקול דעת מנהלי" לרשות. בחוק יהיה כתוב- שאותה רשות 'רשאית' (כך נדע שמדובר בסמכות רשות.

איך מבחינים בין רשות לחובה?

א)    לפי לשון החוק. לשון החוק נוקטת בלשוט רשאי/חייב.

ב)    לפי תכלית החוק.

לעיתים, בחוקים מסוימים, תהיה לרשות סמכות חובה מסוימת,אך לגבי הדרך, נותנים לרשות שיקול דעת מנהלי להחליט.

(פ"ד ברגר נ' שר הפנים 1982– הקובע איך הרשות המנהלית מפעילה שיקולים כאשר היא באה להפעיל את סמכותה.)

ברגר נ' שר הפנים 1982:

       שר הפנים הוסמך להנהיג שעון קיץ. כל המעוניינים בשעון קיץ הביאו הוכחות ליעילותו. גם ועדת הפנים ואיכות הסביבה של הכנסת נתנה המלצה בזכות שעון הקיץ, שר הפנים בורג קיבל החלטה שהוא שקל את שיקולי האנרגיה, בריאות, נוחות, דת ופריון והגיע למסקנה שהמשקל המצטבר של השיקולים נגד שעון קיץ מכריע את הכף ולפיכך בשנת 1982 לא יהיה שעון קיץ.

       פסק הדין: השופט ברק טען:

1.    האם במקרים שלשר ניתנת סמכות, האם הוא פטור מביקורת בג"צ?

2.    האם יש הבדל בין הסמכות של השר להתקין תקנות ברשות או בחובה?

3.    החלטות/תקנות השר באם התקין אותם או לא חייבים לעמוד בתנאים הנזכרים.

       בג"צ טוען שבמערכת הנתונים הללו גם החלטה להנהיג שעון קיץ וגם החלטה שלא, הם החלטות שנמצאות ב"מתחם הסבירות".

       סיכום: העתירה נדחתה בדעת רוב, עקב העובדה שאין לומר שהחלטת השר היא בלתי סבירה. בית משפט פועל רק על פי חומר שהובא לפניו.

דוג' לנושאים בהם יש שיקול דעת לרשות:

  1. מהי המדיניות של אותה רשות? איך היא רוצה להפעילה? (למשל הממשלה קובעת חוק חינוך חובה מגן ילדים, לכן היו צריכים להקים גני ילדים, אולם לכל רשות יהיה שיקול דעת לגבי איפה להקים את הגנים, באיזה רחוב, באיזו צורה וכו'..)
  2. מהי החובה של אותה סמכות? (עד כמה הפעלת אותה סמכות חשובה לאותה רשות?)
  3. האם כאשר מעריכים את כל הנתונים ואת כל השיקולים לביצוע אותה החלטה, נקבל בסוף את ההחלטה הטובה ביותר? (לדוג' כאשר משרד הביטחון בה ורוצה להעריך האם לאשר המשך פרויקט "כיפת ברזל"? האם זה משתלם מבחינה כספית?- הממשלה קובעת שחשוב להקים "כיפת ברזל" אך היא נותנת למשרד הביטחון סמכות רשות להחליט כמה לתקצב זאת)
  • איך נבדוק תקינות של החלטה מנהלית?

עילות להתערבות בהפעלת שיקול הדעת:

השיקולים אשר לוקחים בחשבון בהפעלת "שיקול דעת מנהלית" –

א)    אפליה– על הרשות לפעול בשוויון. לכן יש לבדוק האם כאשר הרשות מפעילה את "שיקול הדעת המנהלי" שלה, נוצרת אפליה? כאשר באים לבדוק האם תגרם "אפליה" נבדוק את מבחן התוצאה– מהי התוצאה הסופית שנוצרת במציאות החברתית של אותה החלטה, כלומר האם לרשות מותר להפלות בין גורמים שונים? (כאן תהיה הבחנה בין אפליה, אפליה מתקנת והבחנה. לכן, אם הרשות תוכיח שיש במקרה מסוים הבחנה, זו לא תהיה אפליה! והפעלת שיקול הדעת יהיה תקין)

אם אכן יוכח שיש אפליה ההחלטה תתבטל / תשתנה.

ב)   שיקולים זרים- רשות רשאית להפעיל סמכות שניתנה לה בחוק, רק לשם הגשמת המטרות של אותו החוק. כל שיקול/ מטרה שאיננה מצוינת בחוק היא בגדר "שיקול זר" ולכן, ההחלטה הינה פסולה.

דוגמאות לשיקולים זרים:

  • ·         פ"ד רסקין – מדובר בשיקול זר מפני שהתייחסו לריקודי הבטן כאילו מדובר על מזון.
  • ·         פ"ד בלדי נ' מועצת הרבנות הראשית לישראל 2005:

העובדות: בלדי רצה לייבא כבשים מאוסטרליה, אולם בשביל לייבאן, נדרשת תעודת כשרות, כלומר- רב צריך ללכת לאוסטרליה ע"מ לבדוק את כשרות הכבשים. בלדי רוצה להכשיר את הבשר רק כאשר יגיע לארץ, אולם הרבנות לא מסכימה. נשאלת השאלה: האם לרבנות יש סמכות לא לאשר דבר כזה?

תוצאות: בג"ץ מקבל את העתירה.

הנימוקים: אין סמכות לרבנות לא לאשר זאת, כלומר בלדי יכול להביא את הכבשים לארץ ולהכשיר אותן בארץ . כשרות נוגעת בנושא האוכל, והכבשים, בעודן חיות, עדיין לא מהוות אוכל. לכן הרבנות הפעילה שיקול זר!

  • ישנו חוק, האוסר מכירת חזיר, אך מאפשר לקהילות מסוימות לאשר מכירת חזיר. כלומר, כל רשות מנהלית (במקרה זה עירייה), יכולה להחליט, האם לתת אישור או לא לתת אישור. אך היא לא יכולה להחליט על כך מתוך שיקול פוליטי (כי זהו שיקול זר!)-  לדוג' לאשר מכירת חזיר כדי ל"הבטיח" קולות פוליטיים באוכ' הרוסית בעיר.

לכן, כאשר רשות בוחנת החלטה- היא צריכה לקחת בחשבון את כל השיקולים הרלוונטיים!

ג)      סבירות- באופן הפעלת שיקול הדעת של הרשות, צריכה להיות התמקדות בתהליך תוך איזון האינטרסים.

* פ"ד דפי זהב בע"מ נ' רשות השידור, 1980:

העובדות: כאשר הקימו את רשות השידור, היא עשתה הסכם עם חברת פרסום מסוימת, לתקופה של 10 שנים. כאשר לאחר 10 שנים יש אופציה לאותה חברה להגיש הצעה להמשיך הלאה בפרסום לעוד 10 שנים. "דפי זהב", לאחר 10 השנים הראשונות, רצתה גם להגיש הצעה למכרז. רשות השידור טענה שאין להם סיכוי ודרשה מהם לחכות עוד 10 שנים. לאחר 10 שנים נוספות "דפי זהב" רצו להגיש שוב הצעה. למרות ש"דפי זהב" הגישו הצעה טובה יותר, רשות השידור לא קיבלה את הצעתם. נשאלה השאלה: האם ההחלטה של רשות השידור הייתה סבירה?  

התוצאות: בג"ץ דן בנושא ה"סבירות" ומציב מס' כללים ע"מ לקבוע האם החלטה מסוימת סבירה או לא? למשל, האם ההחלטה של הרשות הייתה נוהל מסוים? (אם הרשות קיבלה את חברת הפרסום כי ההצעה שלה הייתה הזולה יותר/יקרה יותר, לפי הנוהל הנקבע, זו הייתה החלטה סבירה)

כאשר באים לפעול בהתאם לסבירות, ישנו מושג הנקרא "מתחם הסבירות". כלומר, מושג הנותן ביטוי להשקפה שעילת הסבירות איננה מיועדת לקבוע מהי החלטה סבירה שעל הרשות לקבל, אלא רק את התחום של ההחלטות האפשריות שהרשות יכולה לקחת בחשבון. (ביהמ"ש "משרטט" בפניו תחום כלשהו וקובע שבמסגרת אותו תחום, ההחלטות של הרשות סבירות. כל החלטה מחוץ לתחום, אינה סבירה, ולכן יש לבדוק לגבי כל החלטה, האם היא בתחום, או מחוצה לו? )

 



שלוש + 4 =

תואר ראשון
תואר שני
מרצים