שם הכותב: תאריך: 18 מאי 2014

שיעור 8-

שיעור 8

תרמית בני"ע-

סעיף 54 לחוק ני"ע 1968 דן בתרמית בני"ע, תרמית במסחר:

54(א)    מי שעשה אחד מאלה, דינו – מאסר חמש שנים או קנס פי חמישה מן הקנס כאמור בסעיף 61(א)(4) לחוק העונשין, ואם הוא תאגיד – פי עשרים וחמישה מן הקנס כאמור באותו סעיף:

מיום 1.11.1988

תיקון מס' 9

ס"ח תשמ"ח מס' 1261 מיום 27.7.1988 עמ' 208 (ה"ח 1843)

54.    (א)    מי שעשה אחד מאלה, דינו
מאסר שלוש שנים או או קנס 20,000 לירות
מאסר חמש שנים או קנס פי חמישה מן הקנס כאמור בסעיף 61(א)(4) לחוק העונשין:

מיום 27.2.2011

תיקון מס' 45

ס"ח תשע"א מס' 2274 מיום 27.1.2011 עמ' 227 (ה"ח 489)

54.    (א)    מי שעשה אחד מאלה, דינו מאסר חמש שנים או קנס פי חמישה מן הקנס כאמור בסעיף 61(א)(4) לחוק העונשין, ואם הוא תאגיד – פי עשרים וחמישה מן הקנס כאמור באותו סעיף:

(1)    הניע או ניסה להניע אדם לרכוש או למכור ניירות ערך ועשה זאת באמרה, בהבטחה או בתחזית – בכתב, בעל פה או בדרך אחרת – שידע או היה עליו לדעת שהן כוזבות או מטעות, או בהעלמת עובדות מהותיות;

(2)    השפיע בדרכי תרמית על תנודות השער של ניירות ערך. לענין פסקה זו, חזקה כי מי שפעל לפי הוראות סעיף 56(א) לענין ייצוב מחיר ניירות ערך לא השפיע בדרכי תרמית כאמור.

 

הכלל בס' 54(א) הוא הכלי המרכזי של הרשות לני"ע לטפל בכל מיני הפרות ומניפולציות שהן דרך המסחר בבורסה. לכלל הזה קוראים "הרצת מניות" אבל הביטוי לא מקיף את כל הסוגיה.

מניות- אפשר להריץ לא רק מניות אלא גם ני"ע אחרים. מניות שרשומות למסחר זה רק סוג אחד אבל ניתן לעשות זאת גם לאג"ח שנסחר, לאופציה להמרה למניות הנסחרת. כלומר התשובה לשאלה אם אפשר להריץ נירות ערך היא כן, אפשר להריץ כל נכס פיננסי ולכן הביטוי "הרצת מניות" לא מפורט מספיק לעניין זה.

הרצה- העלאת מחיר הנכס באופן פיקטיבי. למונח הרצה יש קונוטציה של העלאה מעלה אבל הרצה יכולה להיות גם לכיוון מטה. הרבה פעמים ההרצה מוטה למטה וזאת משום שלהרבה שחקני ני"ע עדיף למשוך מטה את המניה וכך לאסוף אותה. כלומר, הביטוי "הרצת מניות" בגדול מביא אותנו לפירוש של העלאת המחיר אבל יש לזכור כי גם הורדת מחיר המניה היא אופציה לרווח.

איך מרוויחים אם המניה יורדת? נניח כעת מחירה 120 והסוחר שמנתח דוחות כספיים משער כי המחיר צפוי לרדת ל-110 במהלך השבוע. במצב כזה, כדי להרוויח, צריך למכור את הנייר ולקבל מזומן. הטריק הוא לזהות נכס שהולך לרדת ואם יש אותו בחשבון אז פשוט למכור אותו. אם אין אותו בחשבון, מוכרים בחסר (שורט), פעולת השאלה. הבעיה תתעורר אם מחיר ניר הערך יעלה ולא ירד כפי שאנו מצפים. במצב כזה, יש להחזיר לחבר הבורסה את המניות שהשאלנו ממנו.

מבחינת הסוחרים, מהלך של ירידה לעיתים אפילו עדיף על מהלך של עלייה וזאת משום שהם לא משתמשים בכסף שלהם במהלך כזה (מכירה בחסר, כסף של חבר הבורסה).

ס' 54(א)(1) מגדיר כי הנעה בתרמית זו עבירה עם שלושה יסודות מצטברים, עבירה חמורה מאוד של 5 שנות מאסר:

  1. תרמית– לפי חוק ני"ע ולפי החוק הכללי, תרמית היא:
  • מצג שווא- נתינת נתונים שהם לא נכונים, פוזיטיבי (ניתן לסתור בקלות). או
  • הפרה של חובת גילוי- נגטיבי, מחדל, אי אמירת נתון מסוים, יותר קשה לאיתור.

על פניו נראה כי מצג שווא יותר חמור מהפרה של חובת גילוי אך מבחינת דיני ני"ע מדובר באותה דרגת חומרה לשניהם.

  1. הפלטפורמה של ההנעה– איך היתה ההנעה בתרמית? בוחנים איך אנשים משקרים אחד את השני: בדיבור בכתב/ דיבור בעל פה/בטלפון/במסמכים/ בטלפון וכו'. היום ניתן באינטרנט גם לשקר אנשים, בפורומים. לא הוסיפו בחוק את פלטפורמת האינטרנט ועלתה שאלה משפטית האם כשמרמים דרך האינטרנט (הפצת שקרים על רווחים צפויים של חברה למשל) זו דרך לשקר? נקבע שכן, יודגם בהמשך.
  2. כלפי מי התרמית– אדם ספציפי/ קהל קורא דוחות כספיים. הרמאות הקלאסית היא כלפי מישהו ספציפי וזו תקרא רמאות. אך מה קורה כשמוציאים דוח כספי שקרי? (הנעה היא לגרום לבנאדם להיכנס לניר ערך או לצאת ממנו) מי שקרא את הדוחות ובחר להשקיע הוא לא אדם ספציפי ולכן עולה השאלה מה קורה כשזה כלפי מישהו בלתי מסויים? פס"ד טמפו.

פס"ד טמפו נ' מדינת ישראל– טמפו היא חברה שנשלטה ע"י משה בורנשטיין, קרוב ל-90% והשאר ע"י הציבור. שוויה עמד על 300 מיליון ₪ (לפי חישוב הון מונפק כפול מחיר בבורסה). על פי הבורסה, כשמגיעים להחזקה של מעל 85%, הבורסה רוצה שאותו אדם ימכור מניות וזאת כדי שיהיה פיזור ומסחר, אחרת זו חברה פרטית למעשה.

הבורסה הציע כי תוגש הצעה למכירת 15%. בפועל הדבר יגרום לירידת המחיר (לפי חוקי הביקוש וההיצע בשל הגדלת ההיצע).

מנגד, משה בורנשטיין עשה הצעת מכר לפיה ימכור 20% ה-60 מיליון ₪ והעסקה תהיה מולו ולא מול החברה (החלפת בעלי מניות) והוא זה שיקבל את הכסף מהמכירה. עד שהצעת המכר תצא לוקח 30 יום ובנתיים, בזמן הזה, החברה המשיכה להיסחר בבורסה ומחיר המניה ירד וככל שהמחיר ירד, ככה הצעת המכר איבדה מהאטרקטיביות שלה כי אנשים העדיפו לקנות דרך הבורסה במחיר נמוך יותר.

כתוצאה מכך, משה בורנשטיין החליט לקנות עוד ועוד מניות ולפי חוקי הבורסה, כשמישהו מחזיק מעל 5% בחברה, הוא חייב לדווח חשבונאית באותו יום ולא בסוף הרבעון (חובת גילוי) על כל קניה או מכירת ני"ע באותה חברה. ואכן, בורנשטיין הוציא כל יום דיווחים מידיים על כך שקנה את המניות. בסוף הרבעון, מחיר הנייר עלה והוא מכר את המניות לפי הצעת המכר שלו.

לאחר כמה זמן מאז שקנו האנשים את המניות, החל לרדת ערך המניה וטענו כי הוא בורנשטיין רימה. טענו כי כשהוא הוציא את הצעת המכר, הוא היה צריך להוציא מסמכים מסוימים אותם הוא לא הוציא וכי במתאר של הצעת המכר הוא לא רשם כי התכנית שלו היא לקנות את המניות על מנת להעלות את השער שלהם. תטען כי הוא היה צריך להוסיף פסקה בנוגע לכך שהוא עושה זאת בכדי לייצב את השער וכך אנשים היו ערים שאולי לא כדאי להם לקנות. משה טען כי בכל יום שקנה הוא שלח דיווחים לבורסה ולכן למעשה כן אמר זאת. אמרו לו בתגובה כי אנשים לא מקשרים את ההודעות היומיומיות למתאר וכי הוא היה צריך לרשום במתאר הצעת המכר את התכנית הזו ולכן זהו פרט מהותי שהוא לא גילה.

יסוד 1- ביהמ"ש פסק כי זהו פרט מהותי שהוא לא גילה ולכן זה נכנס תחת הגדרת תרמית, היסוד מתקיים.

יסוד 2- זה לא נרשם בדוחות כספיים ולא נרשם במתאר ואילו כן היה נרשם במתאר הרי שלכל דבר ועניין זוהי פלטפורמה שניתן להניע דרכה ולכן יסוד זה מתקיים.

יסוד 3- ההנעה היתה כלפי הציבור ולא כלפי אדם ספציפי ובעניין זה ביהמ"ש קבע כי הנעה יכולה להיות גם כלפי מישהו בלתי מסויים ולא רק כאשר מדובר באדם ספציפי ולכן היסוד מתקיים.

לאור האמור, שלושת היסודות מתקיימים ולכן זוהי תרמית בני"ע.

פס"ד טל פודים– היה עסק משפחתי, בית השקעות ענק בשם שרמפודים. טל פודים הוא הבן של יאיר פודים, בעל החברה. באותו בית השקעות החזיקו בניהול כספים עצום ובשליטה באחזקות ושלטו בכ- 15 חברות ציבוריות שאחת מהן היא אורדן תעשיות, ששרמפודים שלטה בה ב-55%. בשנת 2001 החל האינטרנט להתבסס ואנשים התחילו להסתכל בו. יום אחד באותה שנה, מישהו נכנס לאחד הפורטלים בגלובס ב-9 בבוקר ונתן הודעה אנונימית שהולכת להיות התפתחות באורדן תעשיות ויש מסיבת עיתונים בשעה 16:00 בנוגע לעסקה רצינית בחברה. בעקבות אותה הודעה, הצטרפו עוד הודעות ומגיבים ונוצר רצף של המון הודעות שחיזקו את השמועה. בשעה 16:00 לא היתה שום מסיבת עיתונאים אבל כתוצאה מכל הדיון, הנייר עלה באותו יום ב-12%. אנשים החלו להתקשר לרשות בטענות כי לא מתקיימת מסיבת העיתונאים והרשות התקשרה לחברה ושאלה מה קורה עם הדיווח. רואי החשבון של החברה אמרו כי אין שום עסקה והם לא הוציאו את הדיווחים ולכן הרשות התחילה בחקירה ומצאה כי לפי כתובת IP, ההודעה יצאה מביתם של משפחת פודים (המחשבים רשומים על שם החברה) ולכן הם באו בטענות לאבא כי הוא מריץ את מניות החברה שלו. האבא אמר כי הוא בכלל לא יודע להשתמש במחשב ולא היה בבית באותו זמן. מצאו וראו כי טל, הבן, היה בבית ועצרו אותו. הוא הודה שהוא היה גם זה שהגיב בתור כל האנשים שהגיבו בשמות אחרים.

יסוד 1- מדובר במצג שווא, היסוד מתקיים.

יסוד 2- נשאלה שאלת הפלטפורמה, האם אינטרנט הוא פלטפורמה להנעה ואחד הטיעונים היה כי החוק הוא מ-1968 ואת האינטרנט המציאו רק בשנות ה-90 ולא הוסיפו סעיף בחוק כי הוא חל גם על האינטרנט. טענה נוספת היתה שהילד סובל מתסביכים פסיכולוגיים. ביהמ"ש בסופו של דבר החליט לזכות אותו וזאת מהבחינה הפסיכולוגית. בנוסף, קיבלו את הטענה שאינטרנט זה לא חלק מהחוק. ערערו על כך לביהמ"ש העליון ונקבע כי חוק ני"ע חל על האינטרנט והוא חלק מהפלטפורמות שניתן להניע דרכם בתרמית, היסוד מתקיים.

יסוד 3- זה כלפי ציבור בלתי מסויים לפי פס"ד טמפו ולכן היסוד מתקיים.



תשע + = 11

תואר ראשון
תואר שני
מרצים