שם הכותב: תאריך: 01 דצמבר 2013

מבוא לחשבונאות פיננסית – שיעור שביעי

תאריך: 26.11.2013, יום ג'.
מרצה: רו"ח אייל הורוביץ.

חובות אבודים ומסופקים:

כאשר אני מוכר סחורה בהקפה, פקודת היומן תהיה:
חובה- לקוחות.
זכות- מכירות.

מצד אחד יש לי נכס (לקוח), ומצד שני יש לי הכנסה בדוח רווח והפסד.
כל עוד אני מאמין כמו ברוב המקרים שהלקוח עומד לשלם לי,  זה נקרא "חוב טוב".
עברה תקופה והלקוח עובר מלקוח של חוב טוב, ללקוח בעל סטטוס של "חובה מסופק", חוב מסופק מלשון "ספק", אני בספק האם הוא עדין ישלם לי.
בנק' זו אני רושם את פקודת היומן הבאה:

חובת – הוצ' בגין חובות מסופקים (תוצאתי – רווח והפסד)
זכות – הפרשה לחובות מסופקים (מאזני).

חובות מסופקים נקראים בקיצור חומ"ס.
כאשר מכרתי סחורה בהקפה:
אני מאמין שיש לי הכנסה בטוחה – חובה טוב.
כאשר עבר זמן והתחלתי לחשוש כי אולי החוב לא ישולם לי, גם אם לא בודאות: החוב הופך לחוב "מסופק".
עד לאותה נק' החשבונאות אומרת לי להיות שמרני ולציין את ההוצאה בדו"ח רווח והפסד.

עיקרון השמרנות:
אני מציין הפסד בדוח עבור אותו חוב מסופק גם אם אני לא בטוח שהחוב באמת אבוד.
אם מגיע לי 1,000 ₪ מלקוחות, מהם אני בספק לגבי 100 ₪.
נרשום את הפקודה הבאה:

חובה – הוצאות – חובות מסופקים (חומ"ס) – 100 ₪.
זכות – מכירות.

נעיף מבט במאזן:
לקוחות – 1,000 ₪.
מתוכם –      100 ₪. (הפרשה לחומ"ס).
900 ₪. (לקוחות נטו).

למעשה, 900 ₪ מסמנים לי את החוב הטוב, אלה שמשלמים.

שאלה: מתי מחליטים שחוב טוב הופך לחוב מסופק?
תשובה: אין החלטה חורצת מתי חוב טוב הופך לחוב מסופק, זה לשיקול ההנהלה. עם זאת ההנחיה היא- מרגע שאני מרגיש כי החוב איננו טוב, עלי לציין זאת ולא לגרור.

אם אני מזכה לקוחות:
או שקיבלתי את הכסף.
או שויתרתי על הכסף – חוב אבוד.

בחזרה לסיפורינו:
עברה עוד תקופה, כעת אני חושב שאין סיכוי להשיג בחזרה את החוב, או לחלופין, אין שום סיבה להמשיך ולרדוף אחרי החוב (יכול להיות שעולה לי כסף לנסות לגבות את החוב וזה כבר לא משתלם).
דהיינו, החוב הופך מחוב מסופק, לחוב אבוד.

פקודת היומן לחוב אבוד:
-חובה – הפרשה לחומ"ס – 100 ₪. (מאזני)
-זכות – לקוחות –                 100 ₪. (גם מאזני).

כך למעשה ירשם כל חוב מסופק שהפך לאבוד.
אם אחרי שהחוב הפך לחוב אבוד, כלומר ויתרתי עליו ויום בהיר הפתיע אותי בעל החוב והחליט בטוב ליבו לשלם לי, לאחר גביה, תירשם הפקודה הבאה:

-חובה – מזומן.
-זכות – הפרשה לחובות מסופקים.

(שימו לב שהזכות בפקודה זו מבטלת את החובה בפקודת הדיווח על חוב אבוד).

שיטה לחישוב חובות מסופקים:

ישנה נוסחה אשר האחראים בחברה מנהלים באופן שוטף עבור חישוב חובות מסופקים,
עושים זאת מכיוון שחברה ממש גדולה זהו ביזבוז זמן ועבודה קשה לעקוב באמת אחרי כל החובות, ולכן יש דרך כללית יותר לעשות זאת בפעולה אחת פשוטה.

השיטה היא כזאת:
מודדים אחוז מסויים מתוך המשוואה, את האחוז לעולם לא נתבקש לחשב או להבין, נקבלו כנתון ידוע מראש תמיד.
האחוז הזה יהיה למעשה אחוז מיתרת הלקוחות החייבים לחברה.
שיטה זו אינה מדוייקת, אך למעשה כך גם החשבונאות.

נניח שיתרת הלקוחות במאזן : 100,000 ₪.
מתוכם נודע לנו כי 5% נתונים כלקוחות מסופקים.
ליום המאזן נאלץ לדווח כי יתרת ההפרשה לחובות המסופקים תהיה 5,000 ₪.

* נא לזכור כי כמות האחוזים הנקבעת לחישוב החובות המסופקים תלוי בחברה בלבד, ויכולה להשתנות בכל מאזן על פי קריטריונים שאין בידנו ושייכים לכלכלנים של החברה או גורמים פיננסים אחרים.
השיטה נקראת – השיטה המאזנית.
השיטה נקראת כך מכיוון שמראש אנו מסמנים את ההוצאה, ואומרים מה תהיה היתרה במאזן.

דוגמה:
חברה קמה בתאריך 1.1.13.
בסוף השנה יתרת החובות של הלקוחות: 100,000 ₪.
האחוז שנקבע בנוסחת חישוב החובות המסופקים: 5%.
יתרת ההפרשה לחובות מסופקים למאזן : 5,000 ₪.
נרשום פקודת יומן:
חובה – הוצאות בגין חומ"ס – 5,000 ₪. (מאזני)
זכות – הפרשה לחובות מסופקים – 5,000 ₪. (מאזני)

הגענו לשנת 2014:
בשנה זו ממשיכות איתנו היתרות המאזניות משנה קודמת.
כלומר – 5,000 ₪ חובות מסופקים משנה קודמת.

הגענו לסוף השנה-
יתרת חובות לקוחות :
250,000 ₪.

האחוז שנקבע גם השנה הינו עדין 5%.
במהלך השנה התגלה חוב אבוד של 2,000ש"ח מתוך ה-5,000 ₪ שהיו מסופקים.
עלי להתמודד גם עם החוב האבוד וגם עם החובות המסופקים כעת בדיווחים.

חוק ברזל- בעולם הפיננסים והחשבונאות קודם כל מתעסקים עם חובות אבודים, ואך ורק אחר כך עוברים לעסוק בחובות המסופקים!

אז מה עושים?

חובה – הפרשה לחומ"ס – 2,000 ₪.
זכות – לקוחות               –  2,000 ₪.

בסוף שנה-
חובות הלקוחות שלי עבורי הם למעשה 248,000 ₪ ולא 250,000 ₪ כפי שהיה בהתחלה מכיוון שנודע לנו ש-2,000 ₪ הינם אבודים.

לכן מכאן, 5% לחישוב יתרת ההפרשות למאזן זה:
5% מתוך 248,000 : 12,400 ₪. זה יכתב במאזן.

טבלת T:
הפרשות לחומס
2,000  | (5,000)
(3,000)

(החלק הבא הוא הסבר שלי למה שעשינו בכיתה אני חושב שאני צודק אבל אם אני טועה בבקשה לתקן אותי)

כדי להגיע ל12,400 ₪, עלינו להתחשב בכך שיש לנו כבר 3,000 משנה קודמת (5,000 פחות 2,000 שהפכו לאבודים ואינם מסופקים יותר).

פקודת היומן:
– חובה- הוצאות חומ"ס – 9,400 (12,400 משנה זו פחות 3,000 משנה קודמת) [רווח והפסד]
– זכות – הפרשה לחומ"ס – 9,400. (מאזני).
כך למעשה נגיע ל12,400 ₪ הפרשה לחומ"ס.

רכוש קבוע – נושא חדש.

מכוניות, מחשבים, בניינים, שיפויים במושכר.
כל אלה נחשבים לרכוש קבוע.
אם קניתי רכב – רכוש קבוע, אבל כאשר אני קונה דלק- זוהי הוצאה לעסק.
קניתי מדפסת לעסק- רכוש קבוע. דיו – הוצאות.

מהו רכוש קבוע- רכוש אשר נותן לי יתרון לטווח הארוך.
הוצאה נותנת לי יתרון לטווח קצר.
בדרך כלל מדובר בטווח של פחות או יותר שנה לרכוש קבוע, אך אין זה חד משמעי.
המסקנה לגבי טווח ארוך או קצר היא שלנו.

המשמעות של ההחלטה מהותית:
רכוש קבוע – נכס, מאזני.
הוצאות – דוח רווח והפסד.

כשאנו רוצים לציין רכוש קבוע בעולם החשבונאות, אנו צריכים לחשב את הדבר כך:
כל העלויות שהחברה שילמה על מנת שהרכוש הקבוע יגיע למצב שהוא יכול לפעול באופן שוטף.
מאותה נק' שבה הרכוש הקבוע יכול לפעול לבדו, כל ההוצאות הבאות לבוא מאותו רגע הינן הוצאתיות ואינן נחשבות כרכוש קבוע.

כל העלויות הנלוות עד למוכנות לשימוש הם רכוש קבוע.

דוגמה:
אם קניתי מדפסת לעסק,
רכוש קבוע יכלול בתוכו – מחיר המדפסת, עלות המשלוח שלה ,עלות התקנתה על ידי טכנאי וכו'.
מרגע שהמדפסת עובדת, כל הוצאה נוספת הקשורה במדפסת הינה הוצאתית (דיו, תיקונים, החלפת רכיבים וכו').

רכוש קבוע מתחלק לקבוצות ויש לציינו באופן ספציפי.
אם קניתי גם מחשב וגם מכונית, עלי לרשום בנפרד "חובת מכוניות" ו"חובת מחשב", לרשום באופן כללי "חובת רכוש קבוע" זוהי טעות.

פקודת יומן:
חובה – מחשבים – 5,000 ₪.
זכות – מזומן – 5,000 ₪.

פקודה עבור רכוש קבוע בהקפה:
חובה – מחשבים – 5,000  ₪.
זכות – זכאים – 5,000 ₪.

 

לצילום השיעור



תשע − 2 =

תואר ראשון
תואר שני
מרצים