שם הכותב: תאריך: 08 דצמבר 2013

בהמשך לסעיף 2(2) הכנסה מעבודה:

  1. פסיקה: יחסי עובד-מעביד
    1. פס"ד אגודת הפועל טבריה, כל שחקני הכדורגל בהפועל טבריה הינם חברים באגודה ומשלמים מיסי חבר. נשאלה השאלה- האם קיימים יחסי עובד מעביד בין השחקנים לאגודה? נבדוק בהתאם למבחנים:
  • מבחן הפיקוח- לאגודה, באמצעות הסגל, יש פיקוח שוטף וישיר על השחקן. הוא חייב להופיע למשחקים, לאימונים וכיוצא בדבר.
  • מבחן ההשתלבות- "השחקנים הינם למעשה חלק מהמערך הארגוני של האגודה, מבצעים תפקידם במסגרת מערך זה". פעולת הכדורגלן מתלכדת עם המטרה שלשמה נועדה האגודה. מבחן ההשתלבות מתקיים שכן השחקן הינו חלק אינטגרלי מתהליך הפקת ההכנסה של האגודה.
  • מבחן הסיכון הכלכלי- "אין הם נוטלים על עצמם כל סיכון כלכלי". מחזק את יחסי עובד מעביד.
  • מבחן הכלים- השחקים מקבלים את כל ציודם מהאגודה.
  • תשלומים סוציאליים- האגודה שילמה תשלומים סוציאליים ואף מימנה לשחקנים ביטוח על חשבונה.

מכל אלה נקבע כי מתקיימים יחסי עובד ומעביד ע"י ביהמ"ש.

  1. פסד מכבי חיפה נ' פקיד שומה חיפה, ביהמ"ש נדרש לבחון האם שחקניה של אגודת הספורט הם עובדים. ביהמ"ש בין את יחסי השחקנים והאגודה והגיע למסקנה, לאור המבחנים הנהוגים בדין הכללי (מבחן הסיכון, ההשתלבות והסיכון) כי יש לראות בשחקים כעובדיה של אגודת הספורט.
  2. עמ"ה 376/97 דובדבני נ' פקיד שומה ת"א 5, מדובר בקבלן לייצור בלוקים אשר היה מתקשר עם קבלנים באופן בו הוא היה מביא להם פועלים לאתר הבנייה אשר היו מייצרים בלוקים לאותו קבלן והוא היה משלם לאותם עובדים. עלתה השאלה האם מתקיימים יחסי עובד מעביד בין הפועלים למר דובדבני? מר דובדבני טען כי אינו מפקח על העובדים, אלא בא בבוקר מוריד אותם באתר ומשלם להם לפי כמות הבלוקים שהם מייצרים בפועל. בסוף היום הקבלן נותן פתק כל פועל על כמות הבלוקים שהוא ייצר, הם היו מוסרים את הפתק למר דובדבני וזה שילם להם לפי הכמות שייצרו. ביהמ"ש הגיעו לכדי מסקנה כי מר דובדבני פיקח על העובדים באופן מעשי, בנוסף האחריות הייתה שלו, כלים לייצור הבלוקים היו שלו. ביהמ"ש מתייחס לטענות של מר דובדבני ומשיב: צורת התשלום לא מעידה על טיב היחסים, כלומר העובדה כי השכר משולם לפי תוצרת לא מלמדת כי מדובר בקבלן עצמאי. כמו כן, לגבי אי תשלום הזכויות הסוציאליות ביהמ"ש קובע כי ההסכם בו וויתרו העובדים על זכויותיהם נעשה בשלב מאוחר יותר, ובכל מקרה אין להסיק ממנו על קיום אי יחסי עובד מעביד.
  1. האם הסכום שקיבל העובד הינו בכשירותו כעובד? האם הסכום הכספי שקיבל הנישום היה במסגרת יחסי עובד מעביד, ואזי נסווג את ההכנסה לסעיף 2(2) – במסגרת תפקיד הנישום כעובד. או, האם מדובר בהכנסה שאינה קשורה ליחסי עובד- מעביד, ואזי נבדוק באיזה כובע הוא קיבל את התשלום המדובר? מה הוא בשביל החברה?
    1. פס"ד שריגי ארצי, חברה קטנה של 5 בעלי מניות (=ב"מ). החברה שילמה לב"מ דמי ניהול וטענה כי לא מדובר במשכורת אלא בהכנסה לפי ס' 2(1). ביהמ"ש קבע כי יש הבדל בין מנהל הנמצא תחת הפיקוח של החברה לבין מנהל הנותן שירותים לחברה כדירקטור, שאז מדובר בדירקטור עצמאי. ביהמ"ש קבע כי השירותים שניתנו ע"י ב"מ כעצמאיים, כדירקטורים, ולכן לא מדובר במשכורת אלא בהכנסה לפי ס' 2(1). אם תהיה שאלה שמבחינה בין תפקיד דירקטור כעצמאי או שכיר, יש לציין את פס"ד זה!
    2. פס"ד סלפיתי, בן שהועסק על ידי אביו. פקיד שומה טען שהכסף שהתקבל מהאב הוא הכנסה משכר, הבן טען כי מדובר בתמיכה כספים מאביו. ביהמ"ש קבע כי התמיכה ניתנה עוד הרבה לפני שהבן החל לעבוד אצל אביו, וגם אחרי שהבן עזב את העסק של אביו ומכאן שמדובר בתמיכה לאורך שנים. הבן קיבל את הכסף בכשירותו כבן ולא בכשירותו כעובד. ואינו חייב במס על הכספים שקיבל מאביו.

       

  2. "טובת הנאה" או "קצובה"- מה הכוונה? סעיף 2(2) לפקודה קובע כי "כל טובת הנאה או קצובה שניתנו לעובד ממעבידו" ייחשבו כהכנסות עבודה. טובת הנאה וקצובה הן בשווה כסף, בכל צורה שהיא שעובד מקבל ממעבידו. המבחן- מבחן הנהנה העיקרי: האם טובת ההנאה באה לשם נוחות העובד או נוחות המעביד.
    הבדיקה: האם טבעו של התפקיד מצריך את העובד להיזקק למצרך או לשירות, שאז טובת ההנאה או הקצובה אינה מהווה הכנסת עבודה החייבת במס. לעומת זאת, אם טובת ההנאה ניתנה כחלק מהתמורה המשולמת לעובד תמורת שירותיו, הרי היא בגדר של הכנסת עבודה החייבת במס.

פסיקה:

  1. פס"ד דן, עלתה השאלה מה דין ביגוד קיץ וחורף שניתנו לעובדים. ביהמ"ש בחן את מבחן הנהנה העיקרי –טובתו של מי גוברת , של המעביד או של העובד. אם טובתו של העובד גוברת, זוהי הכנסה עבודה והוא יהיה חייב במס לפי סעיף 2(2). אם טובתו של המעביד גוברת, זו היא לא הטבה לעובד. כמו כן, יש לבחון האם טובת ההנאה ניתנה בקשר ובזיקה לתפקיד והאם מידת ההנאה של העובד משמעותית או שולית. ביהמ"ש קבע כי בגדי החורף והנעליים שקיבלו עובדי חברת דן על ידי מעבידם היו בגדר הכנסת עבודה, הואיל והשימוש בהם לא היה מוגבל לצורכי עבודה בלבד. לעומת זאת, בגדי הקיץ (עם הסמל מעביד) והכובעים אשר קיבלו העובדים והשימוש בהם היה מוגבל לעבודה לא נחשבו כהכנסת עבודה. שווי ההכנסה נקבע לפי סכום שווי השוק או העלות לחברה לפי הגבוה ביניהם.
  2. פס"ד עיריית ים, עובדי עיריית ים שילדיהם למדו בבתי ספר תיכוניים בעיר זכו להנחה בשיעור של 50% משכר הלימוד. פקיד השומה טען כי יש לראות בהנחה זו הכנסה מחייבת במס לפי סעיף 2(2), שכן היא מהווה הכנסת עבודה בידי עובדי עירייה. טענות העירייה:
  • בתי הספר העירוניים ממילא קיימים וההוצאה הכרוכה בהחזקתם אינה משתנה בין אם ילדי העובדים לומדים בהם או לאו. מדובר בהוצאה זניחה. המצב הוא, אפוא, שהעירייה אינה מוציא דבר משלה ומחלקת אוו בין עובדיה. ביהמ"ש משיב אומר כי במקרה זה העובדים נהנים והעירייה אולי אינה חסרה. הדבר הקובע הוא ההנאה שמפיק העובד מהמצרך או מהשירות שהוא מקבל, ולא משווים של אלה מבחינת המעביד. שווי או עלות לפי הגבוה מבניהם.
  • העילה העיקרית למתן ההנחה אינה הרצון לגמול לעובדים בעד עבודתם. אין כל קשר לבין התפקיד שממלא העובד בעירייה או השכר שהוא מקבל לבין ההנחה הניתנת לו משכר הלימוד. מכיוון שהנחה ניתנת רק לחלק קטן מן העובדים, אין לראות בהנחה כחלק מהשכר שיש לשלם עליו מס. ביהמ"ש קובע כי "העילה הממשית לזכייה בטובת הנאה היא בהיותו עובד עירייה. זו מעין תוספת משפחתית למטרה המיוחדת של מתן חינוך תיכון". העובדה שרק חלק מהעובדים נהנים מההטבה אין בה כדי לשנות דבר. מסתכלים על הצד הפרסונאלי, על הנישום עצמו.

לסיכום, המבחן שיורשם הוא מבחן טובת ההנאה שמפיק העובד ולא שוויה מבחינת המעביד.

שווי ההטבה:
תקנה 8 לתקנות מס הכנסה ומס מעסיקים (ניכוי ממשכורת ומשכר עבדוה ותשלום מס מעסיקים), תשנ"ג 1993- מחייבת מעביד להוסיף למשכורת את התשלומים שניתן לעובד בשווה כסף "כפי שעלה לו או לפי מחיר השוק, הכול לפי הגבוה".

  1. פס"ד רזניק, רזניק היה מרצה בטכניון. הטכניון העניק לו מגורים חינם בדירה שהייתה שייכת לטכניון. פקיד שומה טען כי שווי דירת השכירות הם טובת הנאה בידי רזניק. לטענת הטכניון, הטכניון הוא הנהנה העיקרי שהמרצה יכול להגיע בזמן לשיעורים. ביהמ"ש קבע כי המגורים משמשים מגורי קבע של העובד וטובתו של העובד גוברת. טובת המעביד היא שלילית, אם בכלל.

השתלמות/ לימודים – הממונים על ידי המעביד: השתלמויות ולימודים לצורכי ביצוע העבודה שלא יוצרות יתרון מתמיד אצל העובד כמו קורסים והשתלמויות בתחום העיסוק ותעודות מקצועיות אחרות לא ייחשבו כטובת הנאה בידי העובדים. מבחן היתרון המתמיד או שמירה על הקיים.

  1. אם טובת המעביד גוברת על טובת העובד לא מחייבים את העובד במס לפי סעיף 2(2).
  2. אם טובת העובד גוברת על טובת המעביד מחייבים את העובד במס לפי סעיף 2(2).

לגבי תשלומים עבור תואר אקדמי- נראה בהם תמיד כטובתו של העובד גוברת ולכן תיזקף לעובד (ראה גם סעיף 32(1) לפקודה בעניין הוצאות שאין לנכותן) תואר אקדמי תמיד ייחשב כהכנסה.

בימי כיף לעובדים מכניסים השתלמויות בנושאים שונים על מנת שטובת המעביד תגבר ואז העובדים לא יחויבו במס. נותן לזה פאן עסקי.

מתנות הניתנות על ידי המעביד: עבור כל מתנה שהמעביד נותן לעובד מכספי העסק מחייבים את העובד במס.

דוגמה- עובד מתחתן ומזמין את המעביד שלו. המעביד נתן לו שיק מכספי העסק על סך 2,000 ₪, במקרה זה העובד יהיה חייב במס. דוגמה-עובד הזמין את מעבידו לביתו לארוחת ערב, המעביד הביא עמו יין. זה לא ייחשב כיחסי עובד מעביד, אלא כיחסים אחרים-אישיים ולכן לא יהווה הכנסת עבודה.

לסיכום: יש לבחון ממה נובעות המתנות שהמעביד נותן לעובד- אם מייחסים לו קשר של עובד מעביד והעובד הינו הנהנה העיקרי, מדובר בהכנסת עבודה אשר תהיה חייבת במס לפי סעיף 2(2), או האם מייחסים לו קשר מיחסים אחרים ואז העובד לא יהיה חייב במס לפי סעיף 2(2).

מס הכנסה קבע כללים: כל הכנסה חייבת במס בתנאי שהיא מעל כ-200 ₪ שנתי (סכום זה מתעדכן מידי שנה) ורק בגין מאורע אישי (חתונה, בר מצווה
לא
יום הולדת אם מתנות לחגים).

טיול שנתי, טיול גיבוש- כל עוד ההוצאות אינן מוגזמות, ניתן לטעון כי הנהנה העיקרי הוא המעביד. מכיוון שזה מוסיף מורל, לתפוקה, יעילות ועוד. אך אם מדובר טיול לארה"ב לחודש או סוף שבוע באילת, אזי העוד הינו הנהנה העיקרי על כן יהיה חייב במס לפי ס' 2(2). אם משפחת העובד מצטרפת- יש להפריד את אותן ההוצאות ששולמו עבור המשפחה.

  1. תשלומים שניתנו לעובד לכיסוי הוצאותיו: הכלל- החזר הוצאותיו של העובד (להבדיל מהוצאות המעביד ששולמו על ידי העובד) ייחשבו כהכנסת עבודה, זולת החזר הוצאות המותרות בניכוי מהכנסתו של עובד. תשלומים בגין החזקת רכב, טלפון, נסיעות לחו"ל ותשלומים בגין רכישת ספרות מקצועית או ביגוד עבודה ייחשבו כהכנסת עבודה, אלא אם הותרו לעובד כהוצאה על פי הפקודה.
  2. שווי של שימוש ברכב או בטלפון שהועמד לרשותו של העובד: הכנסת עבודה כוללת גם את "שוויו של שימוש ברכב או בטלפון נייד… שהועמד לרשותו של המעביד". יש לשים לב שלפי נוסחו של הסעיף גם העמדת רכב או טלפון לשימוש של העובד מבלי שהעובד השתמש בו תגרום לחיובים במס. קיימות תקנות לעניין שווי שימוש ברכב ולעניין שווי שימוש בטלפון. המחוקק למעשה קובע בתקנות את החלק הפרטי או ההנאה הפרטית שנצמחת לעובד
    בשימוש באותם משאבים (במטרה למנוע מניפולציות, לאור הפופולאריות הרבה של מתן הטבות אלו).
  3. בין כסף ובין בשווה כסף: לא משנה כיצד העובד קיבל את התמורה או מי קיבל בעבורו את התמורה בכשירותו כעובד. גם אם המעביד בחר להעביר את התמורה שלא בכסף, אלא בהטבה אחרת, אבל היא ניתנת בכשירותו כעובד היא תהיה חייבת במס כהכנסת עבודה. שוויה של טובת ההנאה או הקצובה הניתנת לעובד תיקבע לפי שווי השוק ולא לפי שוויה בידי המעביד. במקרה שאין "שווי שוק" לטובת ההנאה או הקצובה ניתן להיזקק למבחן העלות למעביד (תקנה 8). לעניין שווי ההטבה בגין תלושי שי חג קיימת גישה שמס הכנסה נוהג לאמץ לפיה יש לחייב את העובד לפי העלות של המעביד.
  4. מועד הדיווח ושיעור המס:

    1. מועד דיווח על הכנסות משכורת – סעיף 2(2) הוא על בסיס מזומן (פס"ד יורשי המנוח עודה).
    2. שיעורי המס,
      יחיד- לפי מדרגות המס (סעיף 121 לפקודה).
    3. מקום הפקת ההכנסה, סעיף 4 א(א)(4)
      תקבע לפי מקום ביצוע העבודה. רלוונטי למבחן התושבות

    סעיפים 2(4) – 2(7)

    מקורות ההכנסה המנויים בסעיפים 2(4)-2(7) מוגדרים כפסיביים, מאחר ואפיונם העיקרי הוא העדר הצורך ב-"יגיעה אישית" לשם השגתם. מקורות אלו מהווים תשואה על הון מושקע, לאורך תקופת זמן מסוימת. החשיבות הינה לעניין שיעורי המס, ניסוי מס במקור, קיזוז הפסדים, התרת הוצאות.

    סעיף 2(4)- הכנסה מריבית, הפרשי הצמדה, הפרשי שער ודמי ניכיון

    הסעיף מטפל ב-5 סוגי הכנסה: הכנסות מריבית, דיבידנד,, הפרשי הצמדה, שער ודמי ניכיון = הכנסות פסיביות, הכנסות מימון! לגבי על סוגי ההכנסות האמורות, כדי להיכנס לסעיף 2(4) יש קודם כל לבדוק האם מדובר מהכנסה מכוח סעיף 2(1)- הכנסה מעסק או הכנסה אינטגרלית מריבית שלא יצאה ממעגל העסקים הרגלי, לשמירת ערך הכסף אף היא עשויה להיות מסווגת כהכנסה מעסק 2(1).

    1. דיבידנד-
  • הגדרה: אין הגדרה בפקודה. יש לפרש את המונח על פי חוק החברות. הכוונה, כל נכס הניתן על ידי החברה לבעל המניות מכוח זכותו ככזה, בין במוזמן ובין בכל דרך אחרת, לרבות העברה לא תמורה שוות ערך ולמעט מניות הטבה.
  • לדיבידנד זכאים אך ורק מי שמחזיק במניות החברה מקנות זכויות לדיבידנד. לעניין מס הכנסה עצם ההכרזה על דיבידנד אינו יוצר אירוע מס (ישנם 3 מוגשים: יום ההכרזה יום האיקס- היום שלפיו קובעים מי זכאי לדיבידנד, יום התשלום). מבחינת מס הכנסה מועד אירוע המס הוא על בסיס מזומן, קרי יום התשלום.
  • מועד החיוב במס יהיה ביום הקבלה בפועל, דיבידנד יהיה חייב במס על בסיס מזומן.
  • שיעורי המס על הדיבידנד המחולק ליחיד (ס' 125(ב)):
    • דיבידנד ששולם עד 31/12/11 ליחיד שאינו בעל מניות מהותי – 20%, ליחיד בעל מניות מהותי 25%.
    • דיבידנד ששולם החל מ-1/1/12 ליחיד שאינו בעל מניות מהותי 25%, ליחיד בעל מניות מהותי- 30%.
    • בעל מניות מהותי: מי שמחזיק במישרין או בעקיפין, לבדו או יחד עם אחר ב-10% לפחות מאמצעי השליטה בחברה (בדיקת היותו של הנישום בעל בניות מהותי אם הינו במועד קבלת הדיבידנד או במועד כלשהו ב-12 חודשים שקדמו לו בעל מניות מהותי). "יחד עם אחר"- יחד עם קרובו ויחד עם מי שאינו קורבו, אולם יש ביניהם הסכם לשיתוף פעולה על עניינים מהותיים בחברה. "קרוב" מוגדר בסעיף 88:
  • בן זוג, אח, אחות, הורה, הורה של הורה, צאצא, צאצאי בן זוג ובני זוגו של כל אחד מאלה. זה שאני קרוב של מישהו לא אומר שהוא קרוב שלי. לדוגמה: אדם שיש לו אח נשוי. אז עבור האדם האישה של האח היא קרובה , אבל האישה לא תגיד שהאדם הוא קרוב שלה כי מדובר באח של בעלה, וזה לא כלול בהגדרה. זה לא דו כיווני!

    "בן זוג" – מוגדר בסעף 1 לפקודה, הוא מי שמנהל משק בית משותף עם מי שהוא נשוי לו, כלומר ידוע בציבור לא בן זוגו עבור מס הכנסה.

  • צאצא של אח או אחות, או אח או אחות של הורה.
  • קובע יחסי קרבה לגבי החזקות באמצעות תאגידים – חבר בני אדם שאני מחזיק בו, בעל מניות שמחזיק בחברה וחברות אחיות. לעניין פסקה זו החזקה בלפחות ב-25% וחבר בני אדם המוחזק בידי אדם המחזיק בו.
    • דיבידנד המחולק לחברה תושבת ישראל: אצל חבר בני אדם תושב ישראל המקבל, במישרין או בעקיפין, דיבידנד שמקורו בהכנסות שהופקו או נצמחו בישראל (כלומר הכנסות ששולם עליהן מס) מחבר בני אדם אחר החייב במס חברות- אין חיוב במס לפי סעיף 126(ב). כלומר דיבידנד בין שתי חברות תושבי ישראל אינו חייב במס. לתשומת הלב- דיבידנד בין חברות תושבות ישראל שמקורו בהכנסה שהופקה מחוץ לישראל דיבידנד שחולק מחברה תושבת חוץ יהיה חייב במס בשיעור 25% לפי סעיף 126(ג).
    • דיבידנד ששולם לחבר בני אדם או תושב חוץ או ליחיד תושב חוץ (בדומה ליחיד רגיל), חייב במס בשיעור 20% עד 31/12/11 ו-25% מ-1/1/12 לבעלי מניות שאינו בשיעור מהותי ושיעור של 25% עד 31/12/11 ו-30% עד 1/1/12 לבעלי מניות מהותי.
    • כאשר חברה תושבת חוץ מחלקת דיבידנד- כל עוד היא מחלקת לתושב חוץ אחר זה לא מעניין אותנו (אינו מחויב בישראל). במידה והיא מחלקת ליחיד תושב ישראל – 25% או 30% (בעל מניות מהותי/ לא מהותי), אם חברה תושבת ישראל מקבלת את הדיבידנד – יחול מס חברות בשיעור 25% לפי ס' 126(ג).
  1. ריבית-
  • הגדרה: אין הגדרה בפקודה. עפ"י חוק הריבית, הכוונה לתשואה להון מושאל לזמן קצוב. המדובר בדמי שימוש בכסף שנותן לווה למלווה. האם חייבים להתקיים יחסי לווה מלווה? לא. הפסיקה נקבע כי "ריבית" כוללת גם סכומים המשתלמים בגין איחור בתשלומים ואין צורך ביחסים חוזיים של מלווה ולווה.
  • שיעורי המס:
  • הכנסת ריבית בידי יחיד (שלא לפי סעיף 121). הכלל (סעיף 125ג(ב))- יחיד חייב במס על הכנסותיו מריבית הצמודה ב-100% (למדד או למט"ח) בשיעור של עד 25% (20% עד שנת 2012). אם שולמה הריבית על נכס שאינו צמוד למדד או צמוד בחלקו, תחויב הריבית בשיעור של 15% לפי סעיף 125ג(ג).
  • חריג סעיף 125ג(ד)-
    על אף האמור בסעיפים 125ג(ב) ו-(ג), יחיד יהיה חייב במס על הכנסותיו מריבית בשיעור המס השולי (לפי סעיף 121), בהתקיים אחד התנאים הבאים:
  1. הריבית הכנסה לפי סעיף 2(1) לפקודה או שהיא רשומה בספרי חשבונותיו.
  2. היחיד תבע ניכוי הוצאות ריבית והפרשי הצמדה בשל הנכסים האמורים.
  3. היחיד הוא בעל מניות מהותי בחבר בני אדם ששילם את הריבית.
  4. היחיד הוא עובד בחבר בני אדם ששילם את הריבית, או שהוא נותן לו שירותים או מוכר לו מוצרים, או שיש לו יחסים מיוחדים אחרים עמו, אלא אם הוכח להנחת דעתו של פקיד שומה ששיעור הריבית נקבע בתום לב ובלי שהושפע מקיומם על יחסים מיוחדים.
  5. קיים תנאי נוסף בסעיף.

הכנסת ריבית בידי חברה: שיעור מס חברות.

  • מועד החיוב במס: לפי שיטת הדיווח של הנישום. אם הנישום מדווח על פי בסיס מזומן, מועד הדיווח יהיה במועד קבלת הריבית בפועל (מועד התשלום). אם הנישום מדווח על בסיס מצטבר, הריבית ת היה חייבת במס עם צבירתה לסוף שנה.
  • פסיקה:
  1. ע"א 230/72 ברוך צימרמן- מדובר באדם שזכה בפיס, בשל מחלוקת עם מפעל הפיס הוא נאלץ לתבוע את כספו בבימה"ש. הוא זכה בתביעה וקיבל את הפרס בתוספת 11% ריבית. יצוין כי באותה תקופה הכנסות מהימורים והגרלות לא היו חייבות במס כי לא היה להם מקור. צימרמן טוען מכיוון שלא קיימים יחסי לווה מלווה בינו לבין מפעל הפיס, אזי אין לראות בסכום הנוסף כריבית כהגדרתה בסעיף 2(4). ביהמ"ש קבע כי מר צימרמן קיבל ריבית, מאחר ואין הגדרה למונח ריבית יש לתת למונח את הפרוש המקובל בחיי היום יום, דהיינו כל תשלום כתוצאה מעיכוב של חוב. ביהמ"ש קובע שאין צורך שיתקיימו יחסי לווה מלווה.
  2. פס"ד וילסר יצחק, נישום נתן הלוואה בריבית, ומכיוון שהלווה נכנס לקשיים הוא קיבל חזרה רק את הריבית. בפס"ד עלתה השאלה האם כאשר ההלוואה המוחזרת בתשלומים יש לסווג את התשלומים הראשונים על חשבון ריבית או על חשבון קרן, הדבר רלוונטי במיוחד כאשר הנישום מדווח על בסיס מזומן, שאז עולה השאלה האם לחייב את התשלומים הראשונים? ביהמ"ש דחה את הערעור ואימץ את הגישה הבנקאית לפיה קודם כל ההחזר הוא על חשבון הריבית. שכן יש לחייב במס את ההכנסה בגין הריבית, אך לא בגין הקרן.
  3. פס"ד רפ"ק אלקטרוניקה, חברה שהייתה מדווחת על בסיס מצטבר. החברה נתנה הלוואה לחברה אחרת, החברה לא קיבלה בפועל את הריבית מההלוואה, לכן לא רשמה את ההכנסה לצורך מס. ביהמ"ש קבע כי לחברה יש הכנסות ריבית על אף שלא קיבלה אותן בפועל, ומכיוון שהיא מדווחת על בסיס צבירה, היא תחויב במס.
    1. הפרשי הצמדה והפרשי שער-
  • הגדרה:
    "הפרשי הצמדה" ההגדרה מופיעה בסעיף 1 לפקודה: כל סכום שנוסף לחוב או לסכום תביעה עקב הצמדה לשער המטבע, למדד המחירים לצרכן או למדד אחר, לרבות הפרשי שער.
    "הפרשי שער" אף היא מופיעה בסעיף 1 לפקודה: סכום שנוסף עקב שינוי בשער החליפין לקרן מלווה, שהיא פיקדון במטבע חוץ או שהיא הלוואה שיש להחזירה במט"ח.

הפרשי שער זה אך ורק בשני מקרים:

  1. פיקדון שיושב בבנק במטבע חוץ.
  2. הלוואה שצריך להחזירה במטבע חוץ.

לדוגמה: אדם הלוואה לחברו 100,000$ (כששער החליפין (1:1.4)). לאחר תקופה, החזיר לחברו סכום של 130,000 ₪ כתוצאה משיעור עליית המטבע. האם מדובר בהפרשי הצמדה או בהפרשי שער? תשובה: מדובר בהפרשי הצמדה. מאחר ומדובר בהלוואה שמוחזרת בשקלים ולא במטבע חוץ.

דוגמאות נוספות:

  1. הלוואה בשקלים הצמודה לשער הדולר- הפרשי הצמדה.
  2. הלוואה שניתנה בדולרים, צמודה לדולר, אולם יש להחזירה בשקלים- הפרשי הצמדה.
  3. הלוואה שניתנה בדולרים, צמודה לדולר, אולם יש להחזירה בדולרים- הפרשי שער.

סעיף 8ג- מועד החיוב על הכנסה מהפרשי שער יהיה תמיד על בסיס צבירה (גם אם שיטת הדיווח של הנישום הינה על בסיס מזומן).

  • מועד החיוב במס:

  1. הכנסה מהפרשי הצמדה- לפי שיטת הדיווח של הנישום, כמו ריבית.
  2. הכנסה מהפרשי שער- 8ג – מצטבר.
  • שיעורי המס החלים על הכנסה מהפרשי הצמדה: הם שיעורי המס הרגילים לפי סעיפים 121 (ליחיד) או 126 (לחברה). למעט הפטורים המצויים סעיפים קטנים של סעיף 9 לפקודה.
  1. דמי ניכיון- למעשה מדובר בריבית מראש. זהו ההפרש שבין הערך הנקוב בשטר מסוים לבין ערך הקנייה שלו. ריבית מראש, על כן לא יחולו על דמי ניכיון כל מה שחל על ריבית לעניין מועד הדיווח ושיעורי המס.
  2. הערה כללית לגבי סעיף 2(4)- מקור הפקת ההכנסה
  3. מקום הפקת ההכנסה של ההכנסות מריבית, דמי ניכיון והפרשי הצמדה- מקום מושבו של המשלם לפי סעיף 4א(א)(5).

    דוגמה: הולנדי הפקיד בפיקדון בבנק ישראל ונצברו לו הפרשי הצמדה. מקום מושבו של המשלם הוא ישראל – מקום הפקת ההכנסה הוא בישראל.

  4. מקום הפקת ההכנסה של הכנסות מדיבידנד – מקום משובו של חבר בני האדם משלם הדיבידנד לפי סעיף 4א(א)(10).

לצילום השיעור

 

לסיכום 2

 



4 × = עשרים

תואר ראשון
תואר שני
מרצים