שיעור שישי
נניח שיש לי עסק:
FC=100 – משקף את עלות שכירת העסק
VC=160 – משקף את עלות הייצור
TR=200 – זה מה שאני מרוויח מהמכירה.
במצב זה אני מפסיד 60 ₪, אבל עדיין שווה לי לפתות את העסק: הרי את העסק כבר שכרתי, ולכן בכל מקרה אפסיד 100 ₪ לפחות. בזכות הייצור, אקטין את ההפסד ל-60.
להלן פונקצית ההוצאות של יצרן הפועל בשוק תחרותי:
רווח | TR(P=22) | רווח | TR(p=25) | רווח | TR(p=40) | ATC | AVC | MC | VC | FC | TC | כמות |
0 |
10 |
10 |
0 |
|||||||||
-18 |
22 |
-15 |
25 |
0 |
40 |
40 |
30.00 |
30 |
30 |
10 |
40 |
1 |
-16 |
44 |
-10 |
50 |
20 |
80 |
30 |
25.00 |
20 |
50 |
10 |
60 |
2 |
-16 |
66 |
-7 |
75 |
38 |
120 |
27.33 |
24.00 |
22 |
72 |
10 |
82 |
3 |
-18 |
88 |
-6 |
100 |
54 |
160 |
26.5 |
24.00 |
24 |
96 |
10 |
106 |
4 |
-25 |
110 |
-10 |
125 |
65 |
200 |
27 |
25.00 |
29 |
125 |
10 |
135 |
5 |
-48 |
132 |
-30 |
150 |
60 |
240 |
30 |
28.33 |
45 |
170 |
10 |
180 |
6 |
-87 |
154 |
-66 |
175 |
39 |
280 |
34.43 |
33.00 |
61 |
231 |
10 |
241 |
7 |
נתון ש P=40 חשב כמה יחידות ירצה המפעל למכור במחיר זה
את היחידה הראשונה עלה לי לייצר 30. את השנייה 20. את השלישית 22. את הרביעית 24 וכן הלאה.
המחיר הוא 40, ולכן אני אמשיך לייצר כל עוד עלות הייצור היא פחות מכך – ואפסיק לייצר כשהעלות השולית תהיה גבוהה מהמחיר. את הבדיקה אני מתחיל רק כאשר אני מתחיל להרוויח (התחום שבו MC עולה): יכול להיות שבמוצרים הראשונים אני לא מרוויח, ולכן אמשיך לייצר עד שאגיע למצב שבו אני מתחיל להרוויח, ואפסיק לייצר כשאפסיק להרוויח.
הצגה גרפית של הקשר בין MC (הוצאה שולית) ל-AVC ו-ATC
הקשר בין MC, AVC, ATC = כל הפונקציות יורדות ואז עולות. MC יורדת הכי למטה, והמינימום של ATC AVC נחתך בפונקציה MC (כלומר, כאשר הממוצע נפגש הם MC – הוא מתחיל לעלות).
בטווח הארוך חייבת להתקיים הזהות TR>=TC, ולכן X>=ATC, ובטווח הקצר X>=AVC.
לסיכום: עקומת ההיצע של יצרן בשוק תחרותי, היא עקומת ההוצאות השוליות שלו MC, כאשר בטווח הקצר עליו להיות מעל AVC (עלות משתנה ממוצעת), ובטווח הארוך עליו להיות מעל ATC (עלות כוללת ממוצעת).
עקומת ההיצע של היצרן בטווח הקצר, מתלכדת עם עקומת MC בנקודה B ומתחילה לעלות בשלב הזה. עקומת ההיצע של היצרן בטווח הארוך מתלכדת עם עקומת MC בנקודה C ומתחילה לעלות בשלב הזה. נקודה C נקראת גם נקודת איזון, מכיוון שמכאן אני מרוויח 0 ומתחיל להפסיד. אני מתחיל לייצר בטווח הקצר מעל נקודה B, ובטווח הארוך מעל נקודה C. בתחום B-C יש ליצרן הפסד, אך למרות זאת כדאי לו לייצר בטווח הקצר, מכיוון שהפסקת הייצור תגרום להפסד גדול יותר.
ההוצאה השולית MC שווה למחיר גורם הייצור W (השכר) לחלק לתפוקה השולית שלו MP.
דוג': יצרן מייצר את המוצר X על ידי עובדים. שכר העבודה החודשי הוא 5,000 ₪. ידוע שכל עובד מסוגל לייצר בחודש 1,000 יחידות מהמוצר. לכן במקרה הזה MC שווה 5.
מהנוסחה אנחנו רואים שקיים קשר הפוך בין MC לבין MP. ככל שהאחד עולה, השני יורד.
לצילום השיעור
לצילום התרגול