שם הכותב: תאריך: 07 נובמבר 2013

סעיף 2(1) "השתכרות או רווח מכל עסק או משלח יד שעסקו בו תקופת זמן כלשהי או מעסקה או מעסק אקראי בעל אופי מסחרי"

סעיף 2(1) ממסה למעלה שלוש מקורות הכנסה: עסק, משלח יד ועסקת אקראי.

עסק: מהו עסק? עפ"י סעיף 1 לפקודה עסק מוגדר כ-

  1. מסחר – מכירה וקנייה של טובין.
  2. מלאכה – עבודת כפיים, נגרות, תפירה, מוסך, טקסטיל.
  3. חקלאות – עבודת אדמה.
  4. תעשיה – מלאכה, ייצור בקנה מידה גדול , ייצור להמונים.

המחוקק מביא דוגמאות לסוגי עסקים, אך לא אומר לנו מהו עסק. עסק הוגדר בפסיקה, ולשאלה מתי פעילות מסוימת מגיעה לכדי עסק היא שאלה חשובה וקריטית.

עמ"ה 1018/69 פס"ד מרכז הקרח, מדובר בחברה שעסקה באחסון סחורות בהקפאה, והעסק הפסיד. הבעלים החליט להפסיק את העסק והשכיר את המבנה כולו. עלתה השאלה האם ההכנסות מהשכרת המבנה מגיעות לכדי עסק? לטענת הנישום השכרת המבנה מגיעה לכדי עסק לפי סעיף 2(1). פקיד השומה לעומת זאת, טען כי ההכנסה מהשכרת המבנה לא מגיעה לכדי עסק (עסק מהווה משהו אקטיבי, חתימה על הסכם שכירות בודד אינה נחשבת פעילות עסקית) ומדובר בהכנסות משכירות לפי סעיף 2(6). בבוא ביהמ"ש להכריע בסוגיה הוא קובע כי פעילות שמגיעה לכדי עסק היא "פעילות ממשית מתמשכת בעלת היקף ומנגנון"(מבחן לדעת האם פעילות מגיעה לכדי עסק) פעילות שיטתית, לעומתה פעילות שאינה מגיעה לכדי עסק היא פעילות רפויה שאינה מצריכה מנגנון. השכרה יכולה להיות בשלב מסוים עסק ובשלב מסוים לא עסק, בכדי שייחשב עסק ביהמ"ש רוצה לראות פעילות שיש לה מחזוריות, שיטתיות, משהו שמתמשך. לכן, מדובר על אופי הפעילות ולא על סוג הפעילות. לגופו של עניין, ביהמ"ש קובע כי הכנסה מהשכרת המבנה כולו אינה מגיעה לכדי עסק, אלא מדובר בפעילות פסיבית. התייחסות נוספת של ביהמ"ש שהיא חשובה לא פחות, התייחסותו להיקף – לא מדובר בהיקף כספי אלא בהיקף פעולות ופעילות. נציין עוד כי החברה טענה שבמסמכי ההתאגדות כתוב שזה לא העיסוק שלה, ביהמ"ש מתייחס לטענה זו וקובע שמסמכי ההתאגדות לא רלוונטיים לעניין בחינת אופי הפעילות מנקודת ראותה של פקודת מס הכנסה.

עמ"ה 520/81 בית הכנסת הגדול, לבית הכנסת היו שני סוגי פעילויות – הכנסות מאולם אירועים באמצעות קבלן משנה והפעלת חניון קטן צמוד לבית הכנסת, שמכר מנויים חודשיים למתפללים שבאים בבוקר. עלתה השאלה האם הכנסות בית הכנסת מגיעות לגדי עסק? כלל, בית כנסת הוא מלכ"ר (פטור ממס מכל ההכנסות שלו אלא אם הם מגיעות לכדי עסק). ביהמ"ש בדק את טענת בית הכנסת, לפי ניהול האירועים והפקתם מבוצע כל ידי גוף חיצוני וכל תמורת בית הכנסת הינה חלקים מהכנסות האירוע וזו תמורת השימוש במקום. בימה"ש קבע שאין ספק כי הפעילות מגיעה לכדי עסק, בית הכנסת ניהל ספר הזמנות, היה אחראי לסגירת האירוע מול הלקוחות, ואף בהסכם בין בית הכנסת למפיק וין שאין לו כל זכויות שכירות בבית הכנסת. בנוסף, החלוקה בין בית הכנסת למפיק הייתה לפי רווח מהאירוע, דהיינו בית הכנסת נשא בסיכון העסקי. (אינדיקציה לעסק)

עמ"ה 62/85 פס"ד קריית יהודית, מדובר בחברה שהקימה מבנה תעשייתי והשכירה אותו למספר שוכרים. במהלך הבנייה היא התאימה את המבנה לכל שוכר ספציפי, העסיקה עובדים באחזקת המבנה ותיקון הנזקים, ניתנו שירותי ניקיון והועסק שומר באופן קבוע. לצורך פעילותה החברה השתמשה בהון זר מבנקים. בפסק הדין עלתה השאלה האם הפעילות מהשכרת המבנה מגיעה לכדי עסק? ביהמ"ש קבע כי החברה קיימה פעילות נמשכת ושיטתית למטרה מוגדרת, גייסה כספים ממקורות שונים, פיתחה שטח נרחב, הקימה עליו מספר לא קטן של מספר מבנים מושכרים לשוכרים מתחלפים ובנוסף העניקה שירותים נלווים (אילולא השירותים הנלווים ייתכן כי המסקנה הייתה אחרת). (אינדיקציה לעסק)

ע"א 168/71 פס"ד חברת מ.ד.מ, החברה החזיקה במניות של חברות. לחברה היו הכנסות מריבית, דיבידנד ושכ"ד. פקיד השומה טען כי מדובר בהכנסות מעסק. ביהמ"ש קבע כי אין מדובר בהכנסות מעסק אלא פעילות פאסיבית של השקעות- אין מחזוריות, אלא עסקאות בודדות. החזקת רכוש על מנת להפסיק ממנו רווחים אינו מהווה כשלעצמו פעילות עסקית.

ע"א 335/79 אגודת ידידי האוניברסיטה, האגודה נדרשה לשלם מס הכנסה על הכנסה שקיבלה מעיבוד פרדס שניתן לה כתרומה. האגודה טענה שההכנסות לא מגיעות לכדי עסק, מאחר והאגודה היא מלכ"ר (מוסד ציבורי) היא פטורה ממס. בנוסף, לטענתה היא החלה להתעניין במכירת הפרדס. מיד עם קבלת הפרדס ועד למועד המכירה עובד בפרדס צד ג' שהעביר את ההכנסות בניכוי ההוצאות לאגודה. ביהמ"ש קבע כי הפרדס לא מוחזק על ידי בעליו לשם תחביב אלא לשם הפקת רווחים והוא ייחשב כעסק ם אם בעליו לא מעבד אותו בעצמו, אלא מוסר את הטיפול בכך לצד ג' שכן הסיכון העסקי נשאר בידו. האגודה טענה בנוסף כי הפרדס הוחזק לתקופה קצרה והדבר מהווה סממן לפעילות שאינה עסקית רציפה. בימה"ש קובע כי משך ההחזקה לא פוגעת בסיווג כעסק, כלומר עסק יכול להיות פעיל גם בתקופה קצרה.

סיכום מבחני עסק לפי הפסיקה (מהפסיקה לעיל ומפס"ד מזרחי):

  1. מחזוריות- פעולות קניה ומכירה שחוזרות על עצמן ולא עסקה חד פעמית. בד"כ יש טווחים קצרים בין מכירות לקניות, הדבר מעיד על עסק – מכירת מלאי.
  2. קיום מנגנון וארגון- נהלים, סדר, שיטתיות, פעילות מאורגנת וכולה.
  3. המשכיות- בד"כ מוקם במטרה שימשיך לפעול ולא לטווח קצר.
  4. היקף הפעילות- בדומה למחזוריות, מספר עסקאות ולא עסקה חד פעמית. היקף עסקאות גדול ולא עסקאות בודדות.
  5. מבחן הסיכון הכלכלי (כנראה שאם מישהו לוקח סיכון הוא מנהל עסק)
  6. מבחן המעורבות בתפעול הפעילות השוטפת.
  7. מבחן מטרת הרווח- רלוונטי לגופים ציבוריים ומלכ"רים.
  8. בקיאות ומומחיות- האם לנישום יש ידע בנושא? קשר לנושא? בקיאות יכולה להיות גם בקיאות שילוח, היעזרות באדם אחר לו יש ידע ובקיאות בתחום.
  9. אופן המימון – האם העסקאות מומנו על ידי מימון זר (מעיד על עסק) או מהון עמי (מעיד על עסקאות פרטיות).
  10. מבחן הנסיבות- מבחן אובייקטיבי, כל מקרה נבחן לגופו, בהתאם לנסיבותיו.

הכנסות אינטגרליות: (בדר"כ ההבחנה היא בין 2(1) ל2(4)

הכנסות שאינם מהפעילות העסקית המרכזית של העסק, אולם מדובר בהכנסות שלובות, כרוכות בפעילות העסקית. לפיכך, נתייחס אליהן כחלק מהכנסות העסק. הכוונה בד"כ להכנסות ריבית, הפרשי הצמדה, הפרשי שער (דהיינו הכנסות מימון). הכנסות אינטגרליות כרוכה ושלובה בהכנסות העסק.

כלומר, הכנסות מריבית בד"כ מסווגות לפי סעיף 2(4), אך אם מדובר בהכנסות מימון אינטגרליות יסווגו לפי סעיף 2(1).

בפסיקה נקבעו שני מבחנים מצטברים לבחינה האם מדובר בהכנסה אינטגרלית:

  1. מבחן הניתוק ממעגל העסקים הרגיל- אם לא היה ניתוק ממעגל העסקים הרגיל, מדובר בהכנסה אינטגרלית.
  2. מבחן קיומה של התחייבות כלפי צד ג'-
    בשל אותם כספים.

ע"א 159/79 קי. בי. עי (קבוצת בוני ערים) נ' פשמ"ג (פקיד שומה מפעלים גדולים), חברה שקיבלה זיכיון לפיתוח ומכירת קרקעות באשדוד. במהלך הפיתוח החלה החברה למכור את הדירות על הנייר. בשל מכירות אלו קיבלה החברה מקדמות, אותן השקיעה בני"ע שהניבו ריבית. המחלוקת נסבה סביב השאלה האם מדובר בהכנסה מעסק או מהכנסה מריבית? ביהמ"ש קבע כי הכספים נבעו מפעילותה העסקית של החברה. מטרת השקעתם הייתה לשמור על הערך הכספי. לחברה ישנה התחייבות כלפי רוכש הקרקעות בעתיד. מכיוון שלא הסתיים הליך הפקת ההכנסה של החברה, לא קיים ניתוק בין הכנסות הריבית להכנסות העסק ולכן מדובר בהכנסה אינטגרלית. בהערת אגב מציין ביהמ"ש שבעל העסק חייב לשמור על ערך הכסף במיוחד בתקופה בה יש תנאים אינפלציוניים.

בחינת המבחנים: האם יצאתי ממעגל העסקים הרגיל? לא, החברה עדיין עוסקת בפיתוח המכירה בקרקעות אשדוד. האם ישנה התחייבות כלפי צד ג'? כן, כלפי השוכרים את אותם מבנים באשדוד. משמע, מדובר בהכנסה אינטגרלית.

ע"א 638/85 מלון פלזה נ' פשמ"ג, לבית המלון יה מעמד של מפעל מאושר. מה הכוונה מפעל מאושר? ההכנסות מהמלון היו זכאיות להטבות במס לפי חוק עידוד השקעות הון. לבית המלון היו הכנסות מריבית והכנסות מדמי שכירות מהשכרת החנויות בלובי. בית המלון קיבל כספים מדיירי המלון בגין שירותים, הכסף הושקע במט"ח ונוצרו רווחים מהפרשי שער. למלון היה פטור ממס מכיוון שהיה מפעל מאושר, ולכן ביקר להכיר בכספים כהכנסה מעסק. פקיד השומה טוען כי הליך הפקת ההכנסה הסתיים ואין מחויבות כלפי צד ג' ולכן מדובר בהכנסה מריבית 2(4). ביהמ"ש קבע כי הכסף יצא ממעגל הכספים השוטף ועל כן זו לא הכנסה אינטגרלית אלא הכנסת מימון. בנוסף, הפיק המלון הכנסה מהשכרת חנויות במלון. ביהמ"ש כי מדובר אכן בהכנסה מעסק מכיוון שהחנויות והאולמות משמשים באופן שוטף ויומיומי את אורחי המלון ולכן מדובר בהכנסה אינטגרלית.

ע"א 576/66 הפניקס נ' פשמ"ג, מדובר בחברת ביטוח שנוצרו לה יתרות כספים שהופקדו בבנק ונוצרו לה הכנסות מימון. שוב, עלתה השאלה האם מדובר בהכנסות אינטגרליות? ביהמ"ש קובע כי חברת ביטוח היא מוסד כספי, ובמוסד כספי תמיד הכנסות המימון יהיו הכנסות אינטגרליות.

הכנסות מפעילות לא חוקית:

נשאלת השאלה:
האם הכנסות מפעילות לא חוקית או לא מוסרית חייבות במס?

מצד אחד, כאשר מחליטים לא למסות פעילות לא חוקית כי זהו מתן פרס לפעילות כזו. מצד שני, אם יוחלט כי ממסים פעילות לא חוקית זה למעשה הענקת לגיטימציה לפעילות.

הכנסה מפעילות לא חוקית ו/או לא מוסרית תהיה חייבת במס לפי סעיף 2(1).

עמ"ה 923/62 אטלה וסרמן נ' פקיד שומה, מדובר ביצאנית שעלתה לגביה השאלה האם הכנסות מזנות חייבות במס. אטלה טענה כי מדובר בפעילות לא חוקית ולכן אינה חייבת במס. ביהמ"ש קבע כי הכנסות לא חוקיות חייבות במס, שכן אדם לא יכול לפטור את עצמו ממס בשל הסתמכות על מעשים שליליים שהוא מבצע.

עמ"ה 13/82 ד"ר פרומקין נ' פקיד שומה, מדובר בפסיכיאטר שהפיק אישורים כוזבים לחיילים תמורת שוחד. ביהמ"ש חוזר על ההלכה של פס"ד אטלה וסרמן וקובע כי הכנסה לא חוקית חייבת במס.

פס"ד איילון צברי, הורשע בתיק פלילי, כאשר הפיק כ-5 מיליון שקלים מפעולות לא חוקיות בשוק ההון. בהליך הפלילי, נפסק בין היתר כי צברי צריך לשלם קנס. הקנס הומר בחילוט של 5 מיליון השקלים. פקיד השומה טוען כי יש למסות את ה-5 מיליון שקלים כהכנסה. ביהמ"ש קבע כי הסכום שחולק הוא תחליף לקנס, לכן לא ניתן כי הכסף לא הגיע לידי הנישום, אלא הגיע לידיו ונלקח ממנו כקנס. מכיוון שהקנס הינו הוצאה שאינה מותרת בזיכוי, יש לשלם בגין הכספים שהושגו באופן לא חוקי וסכום הקנס לא יותר בניכוי. הנאשם עשה שימוש בהכנסה, לכן זו הכנסה לכל דבר ותסווג לפי סעיף 2(1).

פיצויים בחיי העסק:

מפעם לפעם, במסגרת הפעילות העסקית מתקבלים פיצויים במסגרת העסק, לעיתים אותם פיצויים משתלמים עבור הכנסה הונית, ולעיתים עבור הכנסה פירותית. כיצד נבחין בין הכנסה הונית להכנסה פירותית? במידה ומדובר בפיצוי פירותי נסווג אותו לפי סעיף 2(1)

ע"א 171/67 ש.ל גורדון נ' פשמ"ג, ש.ל גורדון הייתה בעלת הזכויות בספר תנ"ך גורדון, שהופץ ע"י מסדה. הוצאת ספרים מסדה קיבלה מגורדון זכות בלעדית להפיץ את התנ"ך בפירוש גורדון. הוצאת הספרים חרגה מכמות העותקים שסוכמה והפיצה וכמות גדולה יותר. גורדון תבעה את מסדה ונפסק פיצוי. ביהמ"ש העליון קבע כי דין הפיצוי כדין הפרצה אשר אותה הוא בא למלא. כלומר, יש לבחון על מה שולם הפיצוי ועל איזה נזק הוא בא לפצות וע"פ זה יקבע כיצד יהיה חייב במס הפיצוי? במקרה דנן, מברר ביהמ"ש ורואה כי הפיצוי שולם עבור פגיעה במוניטין של ש.ל גורדון. הדפסת ספרים בכמות גדולה גורמת לחיי מדף ארוכים ולעיכוב בהוצאות מהדורות חדשות. ביהמ"ש קובע כי מדובר בפיצוי הוני, עבור פגיעה במנגנון שהניב ההכנסה.

  • פיצוי יסווג כהוני כאשר החוזה שהופר מהווה את המנגנון במניב את הפירות בעצמו, בהתקיים התנאים הבאים:
  1. החוזה מהווה מקור להכנסות חוזרות ונשנות.
  2. החוזה אינו במהלך העסקים הרגיל (לא חוזה עם לקוח).
  3. ייתכן וגודל החוזה יצביע על היותו הוני או פירותי (תנאי שולי).

עמ"ה 185/81 ארטרון, חברה ישראלית הייתה סוכנת של חברה גרמנית בארץ והייתה משווקת את סחורותיה בארץ. החברה הגרמנית הפרה את הסכם הבלעדיות עם החברה הישראלית ושילמה לה פיצוי. ביהמ"ש בדק ומצא כי ההסכם עם החברה הגרמנית מהווה 25% מהמחזור של ארטרון ובשל כך קובע כי מדובר בפיצוי הוני. ביהמ"ש לא מציין מהו האחוז שמעליו ייחשב הפיצוי הוני ומתי ייחשב פירותי. כלומר, כל מקרה ייבחן לגופו. במקרה זה, הפגיעה הינה מהותית, אך מדובר בהסכם אחד מיני רבים.

פרסים ומתנות (ישנו דין מיוחד לגבי פרסים ומתנות אך פה מדובר על כאלה הקשורות לפעילות העסקית)

נשאלת השאלה- האם פרסים ומתנות חייבות במס? נתמקד כעת בפרסים ומתנות הקשורים לפעילות העסקית. לגבי פרסים מהגרלות והימורים, נלמד בהמשך במסגרת סעיף 2א. כלומר, אם מדובר בקשר זניח, משהו חד פעמי, בין הפעילות העסקית לבין המתנה/פרס, אזי לא יהיה חייב בעל העסק במס.

עמ"ה 1264/63 מזל טוב, מדוברת בבעלת דוכן מפעל הפיס שהיה לה הסכם מול מפעל הפיס, לפיו כרטיסי הגרלה שנמכרים עד מועד ההגרלה משתתפים בהגרלה, אך גם לגבי כרטיסים שלא נמכרים, במידה והם לא מוחזרים למפעל הפיס עד מועד ההגרלה מפעל הפיס רואה בהם כאילו הם נמכרו והם משתתפים בהגרלה. יום אחד, אחד הכרטיסים שלא הוחזר- זכה בפרס הראשון, באותה תקופה זכייה בלוטו לא הייתה חייבת במס. הגברת מזל טוב טענה שסכום הזכייה לא חייב במס. פקיד השומה, טען לעומת זאת שזה נכון שהכנסה מהגרלות לא חייבת במס, אולם מנקודת מבטה של מזל, מדובר בחלק מהפעילות העסקית, דהיינו הכנסה מהעסק. הזכייה שלה היא מתוקף ההסכם. בית המשפט מקבל את טענת פקיד השומה וקבע כי כרטיסים אלו מהווים מלאי בידי כברת מזל, ולכן מדובר בפעילות עסקית.

עמ"ה 609168 ברוך משולם, מדובר באדריכל שהשתתף וזכה בתחרות אדריכלים בפרס במקום הראשון. עלתה שאלה, האם למסות את הפרס? ברוך טען כי אין מה למסות את הפרס, שכן מדובר בפרי גורל עיוור. לעומתו, פקיד השומה טען שמכיוון שברוך השתמש בידע המקצועי שלו ובכישוריו המקצועיים ועצם השתתפותו בתחרות שנעשית לקידום הפעילות העסקית שלו, מדובר בהכנסה מעסק. ביהמ"ש קבע כי ברוך משולם יהיה חייב במס. פסק דין מוביל.

עמ"ה (ת"א) 4/57-224 רופא נ' פקיד שומה רחובות, מדובר ברופא שאחד הפציינטים שלו הביא לו כשי תוצרת חקלאית כאות הערכה. בית המשט קובע את מבחן הציפיות. דהיינו, אם הרופא ציפה לאותו שי הרי שמדובר בחלק מהתשלום או התמורה עבור אותו שרות, ואם הוא לא ציפה אז לא מדובר = פרי גורל עיוור/ מתת שמיים. לסוף, ביהמ"ש קבע כי הרופא חייב במס.

משלח יד:
(בד"כ מקצועות חופשיים )סעיף 1 מגדיר "משלח יד" – מקצועו וכל משלח יד שאינו עסק.
כל מה שרלוונטי לגבי מה שלמדנו על עסק, חל גם על משלח יד. כל המקצועות החופשיים, הכנסתם תהיה ממשלח יד, אך לשם העניין- זה לא משנה אם מדובר בהכנסה מעסק או מהכנסה ממשלח יד.

ע"א 52/58 מני, מני היה עו"ד בהשכלתו והיו לו הוצאות שונות מהיות עו"ד, כדוגמת החזקת משרד, תשלומי אגרה וכולה. למני לא היו הכנסות שכן לא היו לו לקוחות. מני רצה לקזז את ההפסדים שלו ממשלח היד (ההוצאות) מול ההכנסות האחרות. ביהמ"ש קבע כי העדר הכנסות במשך שנים גורם להטלת ספק בדבר כוונתו של מני לעסוק בעריכת דין. לכן, לא ניתן לומר כי למני יש משלח יד – תעודה לא יוצרת משלח יד אלא עיסוק בפועל.

עסקת אקראי (בעלת אופי מסחרי): מדובר בעסקה בודדת שלכאורה שייכת לתחום ההון, אולם קיימים בה סממנים שהופכים אותה לעסקה פירותית שהמחוקק ממסה אותה במסגרת סעיף 2(1). למעשה, מדובר בפעילות שמתקיימים בה כל מבחני העסק למעט מבחן התדירות, שכן מדובר בעסקה חד פעמית. ניצול הזדמנות.

פס"ד עמ"ה 319/99 חיים הס, מדובר בעו"ד שרכש מבנה בירושלים ובו 6 דירות. לגבי 4 דירות הוא שימש כנאמן עבור רוכשים אחרים, ו-2 דירות הוא ייעד לעצמו. מיד לאחר הרכישה ביצע מר הס את הפעולות הבאות: הוא רשם את הבניין כבית משותף, נטל הלוואה לצורך מימון הרכישה, פתח חשבון נאמנות עבור הרוכשים האחרים, פנה לוועדה המקומית לשינוי זכויות הבנייה ומיד לאחר קבלת אישור הוועדה להגדלת הזכויות הוא מכר את כל זכויותיו במבנה ברווח גדול. (כמו כן, הוא סיכם עם הרוכשים האחרים שהוא יהיה זכאי לכל הזכויות הנוספות לבניין). שלושה ימים בלבד לאחר מכירת הבניין, החברה שרכשה קיבלה היתר בנייה לבניית אגף נוסף בבניין. מר הס דיווח על העסקה כעסקת מקרקעין של מכירת דירת מגורים בפטור ממס. פקיד השומה טען כי מר הס פעל כיזם בעסקה בעלת אופי פירותי. וזאת, תוך כדי הפגנת ידע, מיומנות ובקיאות. הוא החזיק בנכס תקופה קצרה, השביח אותו ומכר אותו ברווח כול. לכן, מדובר בעסקת אקראי בעלת אופי מסחרי. לעומת זאת, הנישום טען כי כל כוונותיו הייתה לרכוש 2 דירות למען ילדיו, ורק בדיעבד התברר לו כי ניתן להגדיל את אחוזי הבנייה. פעילותו היא ללא מיומנות מיוחדת וגם מי שאינו מצוי בתחום היה פועל באופן זהה. ביהמ"ש קובע כי עסקה נבחנת לפי המצב האובייקטיבי ואין לסווג אותה לפי המניעים של הנישום. ביהמ"ש פסק כי מדובר בעסקת אקראי שכן בוצעה השבחה משמעותית, כמו כן השתמש מר הס בידע ובבקיאות בתחום המקרקעין וביצע פעולות מורכבות לאדם סביר תוך הפקת רווח גדול תוך זמן קצר. בוצע ניצול הזדמנות של מר הס.

 

מבחנים לצורך קביעה האם מדובר בעסקת אקראי (המבחנים אינם מצטברים):

  1. מבחן תקופת הזמן- תקופת הבעלות בנכס, ככל שתקופת הזמן ארוכה יותר – העסקה תקבל אופי הוני. כלומר, תקופת הזמן היא משמעותית פה.
  2. מבחן השבחה- האם בין הקנייה למכירה הייתה עשייה להשבחת הנכס. אם כן, מדובר באופי פירותי. אם לא, אופי הוני.
  3. מבחן ההתארגנות- ככל שמדובר בהתארגנות גדולה יותר בביצוע העסקה, זו תהיה עסקה פירותית.
  4. מבחן המימון- שימוש בהון זר מצביע על עסקת אשראי.
  5. מבחן ידע ובקיאות- ככל שיש למבצע עסקה ידע ובקיאות בתחום או שהוא נעזר ע"י גורם חיצוני ומקצועי הרי שמדובר בעסקה פירותית.
  6. מבחן טיב הנכס- ככל שמדובר בנכסים שהם יותר ספקולטיביים (מסוכנים יותר) זה מראה יותר על עסקת אשראי.
  7. מבחן הנסיבות- לכל עסקה יש את הנסיבות הספציפיות שהביאו לביצוע העסקה כפי שהיא בוצעה.

לעיתים, למרות שעומדים בכל המבחנים, אם לא היה רצון למכירה, אלא סוג של כפייה אזי לא תהיה עסקת אקראי.

 

לצילום השיעור

 

לסיכום 2

 



4 × שמונה =

תואר ראשון
תואר שני
מרצים