שם הכותב: תאריך: 27 אוקטובר 2013

 

 

חישוב עודף עלות, תנועה והרכב-

שיטת השווי המאזני, כזכור היא שיטה של הכרה בהכנסה וככזו, היא עוקבת אחר ההשקעה בחברה המוחזקת על בסיס עקרונות ההכרה בהכנסה. היות והמהות של השיטה היא רישום ההשקעה ביום הראשון לפי עלות ולאחר מכן לקיחה של התוצאות העסקיות של החברה המוחזקת ודיווחן בדוח הכספי של החברה המחזיקה, יהיה צורך להביא בחשבון את ההפרשים (עודפי עלות) שהיו ביום הרכישה בין השווי ההוגן של הנכסים וההתחייבויות של המוחזקת לבין ערכם בספרים.

דוגמה:

ב-01.01.2010 רכשה חברה א' 20% מהון המניות של חברה ב' תמורת 230 ₪, ההון העצמי של חברה ב' במועד זה היה 1000 ₪.

במועד הרכישה עלה שווי המלאי של חברה ב' ב-200 ₪ על ערכו המאזני (ערך מאזני 1000 ושווי הוגן 1200).

שיעור המס החל על החברות הוא 25%.

במהלך שנת 2010 הפעולה היחידה שבוצעה ע"י ב' היתה מכירת המלאי לפי שוויו ההוגן.

ב-31.12.2010 חילקה חברה ב' את כל רווחיה כדיבידנד לבעלי מניותיה.

נדרש: תנועה בחשבון ההשקעה של א' ב-ב' בשנת 2010 והרכב ההשקעה ליום 31.12.2010


 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

הסבר לגבי המיסים הנדחים-

על פי IAS 12 (מיסים על הכנסה), יש ליצור נכסי מיסים נדחים והתחייבויות בגין מיסים נדחים על כל ההפרשים הזמניים בין ערכי הנכסים בספרים (וגם ההתחייבויות) לבין הערך שלהם במס הכנסה (בסיס המס).

בחשבונאות של שווי מאזני, נוצרים בתוך חשבון ההשקעה מעין נכסים והתחייבויות, הלוא הם עודפי העלות. עודפי העלות הללו לא מוכרים לצורכי מס. לכן ניתן לומר שהערך בספרים שונה מבסיס המס בכל סכום עודף העלות.

במקרה שלנו מדובר במלאי. מבחינת רשות המיסים המלאי נמצא בחברה ב' ויתרת המחיר המקורי שלו (העלות שלו) היא 1000, כך שחלקה של חברה א' הוא 200. העובדה שחברה א' ייחסה שווי למלאי בסכום של 40, לא מעניינת את מס הכנסה, ומכאן שמדובר בהפרש זמני.

כללי אצבע למיסים נדחים: ניתן לומר בפשטות שכאשר נוצר עודף עלות שהוא נכס, תלווה אותו תמיד עתודה למיסים (התחייבות). לחילופין, אם עודף העלות הוא התחייבות (כפי שנראה בהמשך למשל לגבי הלוואות), ילווה אותו נכס מס נדחה. הכלל הוא שהמיסים הם בניגוד למגמה.

שיעור המס-

שאלה רלוונטית ב IAS 12 היא לפי איזה שיעור מס לפתוח את המיסים הנדחים? הגישה ב IAS 12- היא גישת הנכס ולכן המיסים הנדחים נפתחים לפי שיעור המס של החברה שמחזיקה בנכס, במקרה בדוגמה זה שיעור המס שחל על חברה ב'. גם אם היה הבדל בין שיעור המס החל על חברה א' לבין זה שחל על ב', הינו משתמשים בזה שחל על חברה ב'.

התנועה בחשבון ההשקעה בשנת 2010-

 

 

 

 

 

 

 

הרכב חשבון ההשקעה ביום 31.12.2010-

מהתנועה בחשבון ההשקעה (לפני חלוקת הדיבידנד), עולה שיתרת הסגירה של ההשקעה היא 230 (שכן כל הרווחים הובילו ל-0). את היתרה הזו אפשר להציג גם בדרך אחרת שמתבססת על ההון העצמי של חברה ב', הדרך הזו נקראת הרכב חשבון ההשקעה:

 

 

 

החלק של חברה א' בהון העצמי של ב' 20%*1150=230

ניתן לראות שיתרת הסגירה של ההשקעה על פי הרכב חשבון ההשקעה זהה כמובן ליתרת הסגירה שחישבנו על פי התנועה בחשבון ההשקעה.

התנועה בחשבון ההשקעה מתבססת על דוח רוו"ה של חברה ב', לרבות ההפחתה של עודפי העלות. הרכב חשבון ההשקעה מתבסס על המאזן של חברה ב' (על ההון העצמי שלה).

בהמשך נראה שככל שנשארים עודפי עלות שלא הופחתו לרוו"ה, היתרות שנותרו (שהן יתרות מאזניות במהות- נכסים והתחייבויות) מתווספות להרכב חשבון ההשקעה ומהוות חלק ממנו.

התייחסות לסוגית הדיבידנד-

במסגרת נתוני השאלה, נאמר כי בסוף השנה חילקה ב' את כל רווחיה לבעלי מניותיה כדיבידנד. הרווח היה 150 ומכאן שגם הדיבידנד הוא 150. מבחינתה של חברה א', רק 20% מהדיבידנד הגיע אליה, זהו חלקה בהון המניות של ב'.

IAS 28 קובע כי דיבידנד שהתקבל מחברה מוחזקת המטופלת לפי שיטת השווי המאזני יהווה תמיד קיטון מההשקעה ולעולם לא ייזקף כהכנסה מדיבידנד לדוח רוו"ה. ההיגיון הוא שהדיבידנד הוא תשלום במזומן בגין הרווחים שחברה א' כבר רשמה ולכן אסור לרשום אותו כהכנסה כי אם כן ירשם כהכנסה הרווח יוכר פעמיים: פעם אחת בחלק ברווח (החלק ברווחיה של חברה ב' שהוכרו תחת רווחי אקוויטי) ופעם שניה בדיבידנד.

בדוגמה שלנו, הדיבידנד שמקבלת חברה א' סכומו 30=150*20%, פקודת היומן לרישומו תהיה:

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

הרכב חשבון ההשקעה ביום 31.12.2010-

החלק בהון העצמי של ב' 20%*(1150-150)=200

סיכום-

התנועה בחשבון ההשקעה מורכבת מרווחי האקוויטי שכוללים את החלק ברווח של המוחזקת ואת הפחתות עודפי העלות. רווחי האקוויטי נזקפים כהכנסה או כהוצאה בדוח רווח והפסד.

בדוגמה שלנו, רווחי האקוויטי הם 0, לכן למעשה בשנת 2010 חשבון ההשקעה לא השפיע על רוו"ה בכלל. בנוסף, התנועה בחשבון ההשקעה כוללת גם קיטון בשל הדיבידנד. הקיטון הזה לעולם לא משפיע על רוו"ה אלא מהווה החלפת נכס בנכס ßמזומן שהתקבל ומנגד חשבון ההשקעה קטן.

עודפי העלות לסוגיהם-

במועד הרכישה, מבצעת החברה הרוכשת תחשיב שכולל התייחסות לכל הנכסים וההתחייבויות של החברה הנרכשת. לנכסים והתחייבויות אלה, יש ערך בספרים והחברה הרוכשת מחשבת לכל אחד מהם את השווי ההוגן על מנת לזקוף את עודף העלות הרלוונטי. לסוג העבודה הזה שהיא עבודה כלכלית קוראים הקצאת עודף עלות הרכישה, PPA . יתרה מכך, החשבונאות לא מסתפקת בייחוס עודף עלות רק לנכסים והתחייבויות של החברה הנרכשת שרשומים בספרים והיא דורשת לייחס עודפי עלות גם לפריטים שלא נמצאים בדוחות הכספיים. שתי הדוגמאות הקלאסיות הן:

  1. בצד הנכסים- נכסים בלתי מוחשיים
  2. בצד ההתחייבויות- התחייבויות תלויות, כאלה שהצפי ליציאת משאבים החוצה נמוך מ-50% ולכן עפ"י IAS 37 התחייבויות אלו לא מוצגות בדוחות הכספיים.

הכלל המרכזי לאחר שייחסנו עודף עלות לכל הנכסים וההתחייבויות של החברה הנרכשת, לרבות אלה שלא רשומים בספרים, הוא שהטיפול באותם עודפי עלות יתבצע בעקביות מלאה לטיפול בנכסים ובהתחייבויות שבגינם הם נוצרו. אותם נכסים והתחייבויות רשומים בדוחות הכספיים של החברה המוחזקת ולכן IAS 28 מחייב שהמדיניות החשבונאית שמיישמת המוחזקת תהיה זהה למדיניות החשבונאית שמיישמת החברה המחזיקה. הדוגמה הבסיסית ביותר היא דוגמה של רכוש קבוע.

 

דוגמה:

חברה א' קונה 40% מההון העצמי של ב' תמורת 10,000 ₪, ההון העצמי של חברה ב' הוא 10,000 ₪. במועד הרכישה, ערכם בספרים של כל הנכסים וההתחייבויות של ב' זהה לשווי ההוגן למעט ציוד שערכו בספרים 12000 ₪ והשווי ההוגן שלו 16000 ₪. יש להניח כי אין מיסים על הכנסה.

בשנה העוקבת, הרווח הנקי של חברה ב' היה 4000.

נדרש: התנועה בהרכב חשבון ההשקעה לסוף שנה

*הנחה- יתרת אורך החיים של הרכוש הקבוע הינה 4 שנים ושיטת הפחת קו ישר.

חישוב עודף עלות למועד הרכישה-

 

 

 

 

 

מוניטין-

בדוגמה שלנו לא הצלחנו להסביר את כל עודף העלות. ההסבר היחיד התייחס לציוד ששוויו ההוגן היה גבוה מערכו המאזני. עפ"י כללי החשבונאות, שארית בלתי מוסברת שנוצרת במועד הרכישה הינה מוניטין שהוא נכס שנוצר רק ברכישות (או שווי מאזני או שליטה ואיחוד דוחות) ועל פי IAS 38 (התקן החל על נכסים בלתי מוחשיים), תקופת הפחתתו של המוניטין בלתי מוגדרת (לא בהכרח אינסופית) ומכאן שאין להפחית אותו (אחת לשנה בכל מקרה יש לבחון לגביו ירידת ערך, גם אם אין סממנים).

מבחינה כלכלית, יש הגיון לעיתים לשלם יותר מהשווי ההוגן. מדובר במצבים שבהם הרוכש ייהנה מסינרגיה נוספת עם הפעילות הנרכשת. למשל, עסקת כלל פיננסים באילנות דיסקונט. שווי הקרנות של אילנות מבוסס על דמי הניהול ואולם כלל פיננסים מסכימה לשלם יותר מהשווי ההוגן ויותר משווי דמי הניהול משום שיש לה פעילות נוספת סינרגטית לפעילות ניהול הנכסים. כלל פיננסים היא חבר בורסה ונהנת מעמלות קניה ומכירה של ני"ע ולכן מוכנה לשלם יותר.

 

 

 

 

 

 


 

 

 

 

 

 

נכסים בלתי מוחשיים-

IAS 38 מחלק את הנכסים הבלתי מוחשיים לשניים: פריטים שנצמחו בחברה ופריטים שנרכשו (כאן ישנה אפשרות של רכישה בנפרד או רכישה במסגרת שווי מאזני /צירוף עסקים).

באופן מסורתי, הנכסים הבלתי מוחשיים הם הרכיב העיקרי בPPA- (אותו חישוב של הקצאת עודף עלות רכישה).

על פי IAS 38, הכלל הבסיסי הוא שפריטים בלתי מוחשיים שנצמחו בישות, יזקפו תמיד לדוח רוו"ה, זאת למעט חריג אחד- פרויקט מחקר ופיתוח. לגבי פרויקטים כאלה, כל עוד הם בשלב המחקר, החשבונאות קובעת שהם יזקפו כהוצאה לדוח רוו"ה אולם מהרגע שהמחקר הבשיל והגענו לנקודה שיש ישימות טכנולוגית (זה עובד), חוזרים להפעיל שיקול דעת האם עלויות הפיתוח הן נכס או הוצאה. ההחלטה היא על בסיס ההגדרה של נכס ו-IAS 38 מוסיף מספר קריטריונים שאמורים לעזור לגבש את ההחלטה הזו.

הקבוצה השנייה שמדבר עליה IAS 38 היא אותם נכסים בלתי מוחשיים שנרכשים, כלומר החברה משלמת עבורם לצד ג', בעניין זה קובע IAS 38 כי מדובר בנכסים בלתי מוחשיים. לענייננו, כאשר חברה רוכשת השפעה מהותית בחברה אחרת ובאותה חברה אחרת יש פריטים לא מוחשיים, רואים ברכישה הזו כאילו נרכשו נכסים בלתי מוחשיים ומכאן שנוצרים עודפי עלות.

 

 



− ארבע = 4

תואר ראשון
תואר שני
מרצים