שם הכותב: תאריך: 04 נובמבר 2013

חב

תושב ישראל כיחיד- תושבות של יחיד נבחנת על פי שני מבחנים:

  1. המבחן המהותי: מבחן מרכז החיים, מי שמרכז חייו הינו בישראל. מבחן זה מוגדר בחוק בתוך ההגדרה של תושב ישראל וכולל מספר מבחנים לקביעת תושבות. בודק את קשריו החברתיים, הכלכליים והמשפחתיים של הנישום
    ובין היתר את :
    1. בית הקבע – מדובר בבית המגורים
      שאליו יש לאדם זיקה אישית. הקשר האישי יכול להתבטא ביכולת, בנכונות, בכוונה או ברצון של האדם לגור באותו מקום כפי שמתבטא במגוריו בעבר, בתכוניותיו לעתיד ובהתאמת הבית לצרכיו (מחוזר מס הכנסה 08/04). מגורי קבע אינם בהכרח המקום בו הוא לן, ייתכן כי יהיה לנישום בית קבע בכמה מקומות.
    2. מקום המגורים שלו ושל בני משפחתו – היכן הוא מתגורר בפועל.
    3. מקום עיסוקו הרגיל או הקבוע או מקום העסקתו הקבוע –הכוונה למקום העבודה הקבוע. יש לבצע את ההבחנה האם הוא נמצא בשליחות זמנית לבין מקום עבודה קבוע.
    4. מקום האינטרסים הכלכליים הפעילים והמהותיים שלו – חשבון בנק, חסכונות, החזקה בחברה, עסקים, זכויות פנסיוניות, נדל"ן וכדומה.
    5. מקום פעילותו בארגונים, באיגודים או במוסדות שונים.

      יובהר – לא מדובר ברשימה סגורה.

       

  2. המבחן הכמותי: מבחן טכני. פרט למבחן מרכז החיים, קובעת הגדרת תושב ישראל חזקות שהתקיימותן ייחשב יחיד לתושב ישראל (חזקה- הנחה מבוססת לכאורה, שכוחה יפה כל עוד לא הוכח בבירור היפוכה). אם התקיימו אחד מאלו, חזקה היא שהיחיד תושב ישראל בשנת מס:
    1. שהה בישראל בשנת המס 183 ימים או יותר.
    2. שהה 30 יום או יותר בשנת המס וסך הימים בשנת במס ובשנתיים שקדמו לה היו 425 ימים או יותר.

תיקון 132- בעבר, הגדרת תושב ישראל הייתה קצרה והיא קבעה "יחיד היושב בישראל ואינו נעדר ממנה אלא העדר ארעי". לכן, ביהמ"ש נדרש לא פעם לדון בשאלת תושבתו של יחיד. 2004/98 אריה גונן נ' פקיד שומה חיפה: אריה גונן הינו מהנדס שעזב את ישראל עם אשתו וילדיו באוג' 882 וחזר לארץ באוק' 91'. עלה השאלה, האם בשלב מסוים חדל אריה גונן מלהיחשב תושב ישראל? ביהמ"ש דחה את טענת אריה גונן וזאת מהטעמים הבאים: היבט מהותי/ סובייקטיבי- הוא לא מכר את ביתו בישראל ואף נהג להתגורר בו בביקורים שערך בארץ, אשתו לא התפטרה מעבודתה בישראל, חשבונות הבנקים נשמרו, הוא שילם ביטוח לאומי בישראל, לא נקט בפעולות לקבלת אזרחות אמריקאית/ גרין קארד. אריה גונן ערער לעליון, ביהמ"ש העליון הפך את פסיקתו ולצורך הניתוח הוא נעזר בהגדרת התושבות לאחר תיקון 132 וקבע כי אכן ניתק אריה גונן את תושבתו.

דגשים:

  • לצורך ספירת הימים נקבע כי יום הוא לרבת חלק מיום: יום הכניסה ויום היציאה מישראל נספרים. יום מוגדר "לרבות חלק מהיום".
  • מדבר בחזקות הניתנות לסתירה, וזאת בניגוד לחזקות חלוטות, ע"י מבחן מרכז החיים שהוא המבחן המכריע.
  • פסקה 4 להגדרת תושב ישראל יחיד: שר האוצר, באישור ועדת הכספים, רשאי לקבוע תנאים לפיהם יראו יחידם מסוימים כתושבי ישראל, למרות שעל פי מבחן מרכז חיי האדם ומבחן הימים הם אינם נחשבים תושבי ישראל, ובלבד שנתקיים בו אחד מאלה: עובד מדינת ישראל, עובד רשות מקומית בישראל, עובד סוכנות יהודית בא"י, עובר קרן קיימת, עובד חברה ממשלתית/ממלכתית.

    בנוסף, הוא רשאי לקבוע ההפך, דהיינו, מי שעומד בתנאים עדיין לא ייחשב תושב ישראל, והכוונה למצב ההפוך (שגריר, עובד רשויות שעובד בישראל).

תושבות של חבר בני אדם – ע"מ שחבר בני אדם ייחשב תושב, עליו לעמוד באחת משתי החלופות:

  1. התאגד בישראל – מבחן ההתאגדות. התאגד ונרשם ע"פ החוק בישראל, הוקם בישראל עפ"י הדין הישראלי, ייחשב תושב ישראל כל ימי חייו. שאלת התשובות של התאגיד לא תלוי בזהות ב"מ, כל עוד הוא התאגד בישראל.
  2. מבחן השליטה והניהול- השליטה של עסקיו מופעלים בישראל. כלומר, מדובר בחבר בני אדם שהתאגד בחו"ל, אך השליטה והניהול על עסקיו מופעלים מישראל. חוזר מ"ה 4/02- קווים מנחים לקביעת שליטה וניהול, קריטריונים-
  • היכן נקבעת המדיניות העסקית של החברה.
  • היכן מתקבלות ההחלטות האסטרטגיות, נבדקו האלטרנטיבות, היכן מבוצעות עבודות הכנה המהוות בסיס לקבלת החלטות.
  • היכן בוצעו התייעצויות עם גורמים מקצועיים לצורך קבלת ההחלטות.
  • מהו מקום ההתקשרות עם ספקי השירותים.
  • היכן נמצאים חברי הדירקטוריון וההנהלה.
  • המקום שביחס אליו קיימים מירב הקשרים העסקיים של החברה.

פס"ד ניאגו, החברה עסקה בייצוא טקסטיל. בשנות ה-90 הקימה חברה נוספת בחו"ל והעבירה אליה את הפעילות העסקית הנוגעת לקשרים עם הלקוחות בחו"ל. ביהמ"ש קבע כי אין במנגנון העסקי הכולל דירקטוריון, משרדים, חשבון בנק ועוד, עליו הצביע הנישום, כדי ללמד על קיום ממשי של ישות תאגידית עצמאית נפרדת מחברה ישראלית.

 

המשך פירוט ס' 2 רישא:

  1. תושב חוץ– תושב חוץ כעיקרון הוא כל מי שאינו תושב ישראל.
  2. הכנסה שהופקה– הכוונה להכנסות אקטיביות מיגיעה ועבודה.
  3. הכנסה שנצמחה– הכוונה להכנסות פאסיביות (לדוג' תשואה על ההון, ריבית על הלוואה, שכ"ד על מקרקעין, דיבידנד על מניות וכדומה)

 

לתושב חוץ, השאלה האם ההכנסה נצמחה/הופקה בישראל היא קריטית בעניין המיסוי עליה. לעניין זה ישנו סעיף רלוונטי-

ס' 4 א' רבתי – קובע את כל התנאים לגבי המקום אליו משתייכות ההכנסות של תושב החוץ (יש לבדוק את מקום כל הכנסה בנפרד!)

  1. ממקורות אלה- המקורות שמופיעים בס'4 א.

 

מועד החיוב במס:

 

מועד הדיווח הוא המועד שבו הופקה / נצמחה ההכנסה. קיימות 2 שיטות לדיווח:

  1. שיטת המזומנים – ע"פ שיטה זו, מועד אירוע המס ( מועד החיוב) הוא המועד שבו קיבלתי תשלום , וזאת ללא קשר למועד מסירת המוצר או מתן השירות.
  2. בסיס מצטבר– ע"פ שיטה זו מועד החיוב במס יהיה מועד ביצוע העסקה, ללא קשר למועד התשלום. אם מדובר במכירת מוצר, אז זה יהיה בד"כ בעת מסירתו. אם מדובר במתן שירות, אזי מועד הדיווח יהיה לפי קצב מתן השירות.

 

  • לדוג' מכירה באשראי, מועד החיוב במס בשיטת המזומנים יהיה רק בעת העברת הכסף עצמו, ואילו בבסיס מצטבר המועד יהיה ביום מתן האשראי.

 

נשאלת השאלה, האם רשאי נישום איזו שיטת דיווח נוחה לו או שישנם כללים מסוימים?

פקודת מס הכנסה אינה קובעת כללים בעניין זה ואין סעיף שמתייחס לכך. לכן, ניעזר בפסיקה-

פס"ד קבוצת השומרים 494/87– בפס"ד עלתה השאלה האם כל נישום רשאי לבחור את שיטת הדיווח שנוחה לו. פקיד השומה טען שהפקודה אינה בדיוק 'שותקת', שכן קיימות הוראות ניהול פנקסים. הוראות חוק אלה קובעות איזה פנקסים כל נישום צריך לנהל, לפי השיטה הכפולה (חובה וזכות) ולפי השיטה החד-צידית (שיטה המאפיינת עצמאיים). פקיד השומה קושר את שיטת הדיווח לשיטת הרישום. מי שחייב ברישום לפי כפולה, חייב לדווח בסיס מצטבר, ומי שרשאי לדווח בשיטת הרישום החד-צידית ידווח לפי בסיס מזומן. ביהמ"ש העליון דוחה את טענת פקיד השומה וקובע שאין קשר בין שיטת הרישום לבסיס הדיווח. בנוסף, יש להבין כלל חשוב- ביהמ"ש קובע שבמקרים בהם הפקודה שותקת, יש לפנות לכללי חשבונאות מקובלים! ביהמ"ש קובע בפס"ד את מבחן המלאי:

לפי מבחן זה, אם הנישום מחזיק מלאי מהותי -> חייב לדווח על בסיס מצטבר.

אך נישום שאין לו מלאי או שהמלאי אצלו זניח, אינו מהותי -> יכול לבחור אם לדווח לפי שיטת המזומנים או השיטה המצטברת.

 

לצילום השיעור

 

לסיכום 2

 



9 − אחד =

תואר ראשון
תואר שני
מרצים