שם הכותב: תאריך: 09 פברואר 2013

הוצאות לא חוקיות

בשונה מהכנסות לא חוקיות (אתלה וסרמן, פרומקין), אשר כן ממוסות – הוצאות לא חוקיות לא יותרו בניכוי.

באשר להוצאות שאינן חוקיות, נשאלת השאלה- האם הוצאה בגין פעולה לא חוקית היא מותרת בניכוי? לדוגמא, האם אתלה וסרמן יכלה לנכות הוצאות הקשורות לבית הבושת שלה?

נלמד את ההלכה ע"פ הפס"דים הבאים:

  1. פס"ד בנק אוצר האשראי- בנק ישראל דורש יחס הון מסוים (יחס רזרבות) באשר לבנקים בישראל. הבנק הנ"ל לא עמד ביחס הזה, כלומר העניק הלוואות מעבר למה שמותר לו. בנק ישראל קנס את הבנק בריבית גבוהה יותר, כעונש. למעשה העונש בא לידי ביטוי בריבית גבוהה יותר במקום בכסף. בנק אוצר האשראי טען כי זוהי הוצאה ביצור הכנסה (ההוצאה בעבור הריבית), לפי ס'17. פ"ש טען שמדובר בקנס, שניתן בגלל פעילות שאינה חוקית. ביהמ"ש צידד בפ"ש וקבע כי מרכיב הריבית אכן מהווה קנס שנתן בנק ישראל לנישום, ולכן לא הותיר את ההוצאה בניכוי.
  2. פס"ד אוליגשווילי- חקלאי שחרג ממכסת המים שהותרה לו, שנקבעה ע"י המדינה. הוא קיבל קנס ממשרד החקלאות, וטען כי זוהי הוצאה ביצור ההכנסה – כי הוא הרי זקוק למים. מס-הכנסה טען כי מדובר בקנס, משמע הוצאה שאינה חוקית ואינה מותרת בניכוי. ביהמ"ש צידד בצד מס-הכנסה, כלומר לא ניתן להכניס הוצאה זו תחת ס'17.

אמנם הקנס לא הותר בניכוי – אך עלות המים בגין החריגה כן הותרה בניכוי, כי הוא משתמש במים כחלק מפעילותו השוטפת.

  1. פס"ד מלונות אל-ערבייה- מלון במזרח ירושלים שנטל הלוואה בדינר ירדני. פעולה זו גרמה לו לעבור על שני חוקים:

א.      החזקת מט"ח ללא היתר (מדובר בשנות ה70').

ב.      סחר עם ירדן, שדאז הייתה מדינת אויב.

בעקבות אלו – נקנס המלון. ביהמ"ש קבע שקנסות הן הוצאות שלא מותרות בניכוי, אבל – בגלל שבשטחים (=מזרח ירושלים) נהוג בין העסקים להחזיק דינרים ירדנים ולסחור בהם – נקבע שמדובר בעבירה טכנית במהותה ולא פוגעת בציבור. אזי הוא התיר את הקנס כהוצאה! הפס"ד הנ"ל התבסס על פס"דים אמריקאיים של נהגי משאית שחרגו מהמשקל המותר להם.

  1. פס"ד חברה בע"מ (הידרולה) – פס"ד חדש יחסית. מדובר בחברה שהיה לה מיזם חקלאי במדינות עולם שלישי; הודו, אפריקה… שיטת המכרזים פחות נהוגה במדינות הללו, שכן הדרך בה אתה סוגר איתם פרויקטים היא דרך "תמריצים", שוחד. ההוצאה בגין השוחד ידועה, כלומר כולם יודעים שכולם עושים ופועלים כך – והחברות בארץ מכניסות הוצאה זו לדוחות שלהם דרך סעיף הזוי כזה. זה תמיד היה מתקבל בארץ – עד לפני מספר שנים.  ביהמ"ש קבע ששוחד הוא דבר שנוגד את תקנת הציבור – גם בחו"ל. ההוצאה מאז לא הותרה בניכוי, ודבר זה היה "מכה" לכל החברות הישראליות שפעלו בצורה הזאת. הפס"ד הזה מהווה חידוש, משום שהוא מחדד את הקונפליקט; מצד אחד אכן מדובר בהוצאה ביצור הכנסה (אם לא היא, הפרויקט לא היה מתחיל), ויחד עם זאת הוא קובע את ההלכה שכל הוצאה שאינה חוקית לא תותר בניכוי.

גניבות בעסק

גניבות בעסק יוכלו להתבצע בין אם ע"י העובדים ובין אם ע"י הלקוחות.

  • האם זוהי הוצאה ביצור הכנסה כשבסופר נגנבו כמה חבילות מסטיקים? כן!
  • האם זוהי הוצאה ביצור הכנסה כשעובד גונב קופה? לא בטוח! בד"כ אם הגניבה בוצעה ע"י עובד זוטר – מותר בניכוי, ואם הגניבה בוצעה ע"י בכיר – אסור להכיר.
  1. פס"ד פינסקר 42- תושב חוץ החזיק בניין דירות להשכרה לישראלים ברחוב פינסקר 42. הוא שכר עו"ד ישראלי, שישמש כ"נאמן" שיטפל לו בכל הכספים. העו"ד ברח לחו"ל עם כל הכסף. בעל העסק טען כי כל הכסף שנגנב היא הוצאה ביצור הכנסה. נוסף על כך, העו"ד ברח עם הקופה אחרי תהליך ההכנסה  (הוצאה מותרת היא רק הוצאה בתהליך יצור ההכנסה)– בעל העסק יכל למנוע זאת ע"י כך שיבקש ממנו להעביר אליו כל תקופה סכום כסף ולא להשאיר אצלו את הכל. ביהמ"ש קבע כי במקרה בו עובדים גונבים סכומים קטנים מהעסק במהלך ההתנהלות העסקית הרגילה ß ההוצאה תותר, אלו הם סיכונים נורמליים של העסק. אך במקרה שבו מנהל החברה/יד ימינו גנב כסף ß יש פה אופי הוני יותר. זה כבר לא סיכון נורמלי של עסק. בעל העסק היה אמור לבחון טוב-טוב את העו"ד ולוודא שהוא אכן האדם הנכון עבור התפקיד שייעד אותו אליו. בעל העסק התרשל, ולכן ההוצאה אינה מותרת בניכוי.
  2. פס"ד מיכאל מילר- עו"ד שהיה מנכ"ל חברת הביטוח "הסנה". הוא פרש והתחיל לעבוד כעו"ד. לאחר פרישתו הוגשה נגדו תביעה בגין תרמית בחב' "הסנה"- רישום כוזב במסמכי תאגיד וכו'. מילר שכר עו"ד, שילם לו סכום יפה כדי שייצג אותו. הסכום ששילם לעו"ד נרשם כהוצאה. פ"ש טען שמדובר בהוצאה לא חוקית, לא מותרת. מילר טען שמדובר בפעילות שקשורה לעסק הנוכחי שלו כעו"ד, מאחר שמדובר בשמירה על שמו הטוב, שמירה על הקיים. ביהמ"ש קבע את המבחנים הבאים:

א.      לא יותרו הוצאות משפטיות בגין עבירה בעלת אופי אישי.

ב.      לא יותרו הוצאות משפטיות בגין עבירה בעלת אופי עסקי, אם היסוד הנפשי הוא מחשבה פלילית, כלומר מעבר לרשלנות. משמע שגם אם זה קשור לעסק, אבל הייתה פה כוונה פלילית – אסור להכיר בהוצאה.

הוצאות פרסום

שני סוגים של הוצאות פרסום:

  1. בניית מותג
  2. שמירה על מותג

יש לדון – האם הפרסום הוא העץ או הפרי? כלומר, הוני או שוטף?

כלל אצבע: הוצאות שוטפות, הוצאות פירותיות, הוצאות עבור שמירה על הקיים ß מותרות בניכוי לפי ס'17. הוצאות על בניית מותג חדש, הוצאות הוניות ß לא מותרות בניכוי.

דוגמאות:

  • אתר אינטרנט- דיברנו על זה בשיעור הקודם. זה תלוי איזה אתר זה. אם זה אתר עם חנות אינטרנטית- אפליקציה למכירות ONLINE – אזי משמעותי, הוני, לא יותר בניכוי. לעומת זאת, אתר אינפורמטיבי, כמו מודעה בדפי זהב, משהו "פשוט" – פירותי, שוטף, יותר בניכוי.
  • פחת- זהו סעיף מיוחד לס'17; המכונה היא הונית, הפחת הוא שוטף!

פס"ד יעקובי יעקב ובניו- זוהי חברה גדולה של מוצרי שיפוץ, כלי עבודה, ניקוי וכולי. ליעקובי היו הוצאות פרסום בסך 3 מיליון ₪ . 800 אלף מתוך ה3 מיליון היו הוצאות פרסום בגין החדרת מוצרים חדשים לשוק. עם ה2,200,000 ₪ אין ויכוח שיותרו בניכוי. עבור ההוצאות בגין המוצרים החדשים, פ"ש טען כי מדובר ביצירת יתרון מתמיד – הוני. פ"ש הסכים "להתפשר" בכך שיסכים לפרוש את ההוצאות (להכיר בכל שנה שליש – כמו בפחת). ביהמ"ש קבע כי מדובר בחברה עם מוניטין רב. יש לה קשת עצומה של מוצרים. התוספת של המוצרים החדשים לאו דווקא תיצור יתרון מתמיד לחברה, ולכן ההוצאה מותרת כהוצאה שוטפת. כמו כן, אם היה מוכח כי המוצרים החדשים היו מוכוונים לשוק חדש – אז כן היה הוני.

הוצאות איצודנטליות

הוצאה שכרוכה בפעילות העסקית שלי (מקביל להכנסות אינטגרליות), ולכן היא מותרת בניכוי. אגב, היא לא הוצאה בפעילות השוטפת, אבל יש תמיד לקחת אותה בחשבון. לדוגמא: שריפה/גניבה בעסק – זה לא משהו בשוטף שלי, אך אם הוא מתרחש ß ההוצאה תהא איצודנטלית.

כלל אצבע: הוצאה פירותית תקבל אופי פירותי ותותר בניכוי, הוצאה בעלת אופי הוני תהא הפסד הון. כלומר, אם קרה משהו בתוך מחסן החברה (למלאי נניח) – פירותי. אך אם קרה משהו למחסן עצמו בלבד – הוני.

  1. פס"ד גברת פרי ורד- עו"ד שרצתה לצאת למעגל העבודה לאחר תום חופשת לידתה, ובכדי לאפשר זאת הייתה צריכה בייביסיטר לילדים. ביהמ"ש קבע כי זוהי אכן הוצאה מוכרת. ס'32 קבע הוצאות אסורות, שביניהן הוצאות טיפול בילדים- ואז תיקנו חוק זה.
  2. פס"ד זילברשטיין- בעל בניין שהיו לו חנויות, וכדי לספק סחורה לחנויות – הספקים היו צריכים להקיף את הבניין מאחור. אחד הסבלים שהגיע לספק את הסחורה נפל לבור, ותבע את זילברשטיין על כך שהתרשל ולא גידר את הבור. אין פה כוונה פלילית, ההוצאה היא בעל אופי עסקי. זילברשטיין שילם פיצויים לסבל ורשם זאת כהוצאה. פ"ש טען שזה לא עובר את ס'17 מאחר שזוהי לא הוצאה ביצור הכנסה. ביהמ"ש קבע שס'17 כולל גם הוצאות אחרות, שהן אגב תהליך הפקת ההכנסה (איצודנטליות) – ולכן התיר את ההוצאה.
  3. פס"ד בן שחר זרעים- חברה העוסקת בהנבטת והשבחת זרעים. אם שמים הרבה זרעים יחד, נוצר הרבה חום. לחברה היה מחסן סגור, בו היו הרבה זרעים. בגלל שהמחסן היה עמוס – דלקה שריפה במחסנם ובמחסן השכן. לגבי ההוצאה של השריפה של המחסן שלהם ß הותר בניכוי. לגבי ההוצאה של השריפה של השכן ß זה כרוך לפעילות העסקית, ישנו סיכון שדבר כזה יקרה ויעשה נזק סביבתי. ביהמ"ש קבע ששריפת מלאי מהווה חלק מסיכוני העסק, ולכן ההוצאה הותרה בניכוי.
  4. פס"ד אקספרס טורס- מדובר בסוכנות נסיעות שלא הפקידה בטעות בסוף היום את כספי הלקוחות ששולמו – והכל נגנב. האם זוהי הוצאה איצודנטלית? כן!!! כי זה חלק מסיכוני החברה.
  5. פס"ד אלמולי השקעות- ≠ בן שחר זרעים. מדובר בחברה שהתקינה מחסן חדש, ותוך כדי עבודות הריתוך פרצה שריפה ונגרם נזק לחברה וגם לשכן. בגלל שבמקרה הנ"ל טרם היה מלאי לחברה (זה היה תוך כדי בניית ה"עץ"), והיה רק את המחסן עצמו, והמחסן הוא הוני – אז היה אירוע הוני. כלומר, הפסד הון. הוצאה שלא הותרה בניכוי.

אי-תחרות

אי תחרות קצרת מועד- מותר בניכוי לפי ס'17, פירותי, שוטף.

אי תחרות ארוכת מועד- לא יותר בניכוי לפי ס'17, הוני. מדובר במעל שנה-שנה וחצי.

  1. פס"ד עוף חיפה- עובד בכיר שפרש מחברה, וכדי שלא יתחרה בחברה ו"יערוק" למתחרים, שילמו לו סכום כסף כדי שישב בבית ולא יתחרה בהם (לקצת פחות משנתיים). מהי ההוצאה הזאת? פ"ש טען שהונית, יצירת יתרון מתמיד – כי עצם ישיבתו בבית יגרום לעסק לבסס מוניטין. ביהמ"ש קבע כי זוהי הוצאה ביצור הכנסה לפי ס'17 – שמירה על הקיים. אם היו משלמים לו עבור 30 שנה זה היה יתרון מתמיד. אגב, במצב כזה הכנסתו של זה שיושב בבית נכנסת לס'2(10).
  2. פס"ד יהונתן בן שלום- מקרה של שני שותפים בשותפות פרסום, שהחליטו להפרד. כדי שלא תהיה תחרות בין השניים וכדי לשמור על הלקוחות הקיימים ערב פירוק השותפות, אחד הצדדים שילם לשני סכום כסף כדי שישב בבית ל20 חודשים. פ"ש טען – הוני. ביהמ"ש קבע – מותרת בניכוי.

הפרשות בחיי העסק

ישנן הרבה הפרשות בחיי העסק, שלא תמיד באמת יצאו כספית מהעסק (הפרשה לאחריות, הפרשה לפיצויים, לתביעות וכו'). בטרם שילמתי כספים אלו – האם זוהי הוצאה מוכרת לפי ס'17? מתי היא מותרת לצרכי מס? יש בעיתיות. אם מדובר בבסיס מזומן – אין בעיה. אבל בבסיס מצטבר זה יכול להביא לכך שאנשים "יעלו על הגל" וירשמו הוצאות מטורפות בהפרשות, שיקטינו להם את ההכנסה החייבת.

נדון בשאלה מתי ההפרשה מותרת לצרכי מס:

פס"ד ארקיע- בחברת המטוסים ישנו נוהל כי לאחר X  שעות טיסה עושים טיפול למטוס, החלפות וכו'.. העלויות בגין הטיפולים הן גבוהות מאוד, אך צפויות מראש. בסוף שנת מס מסוימת, המטוסים טסו רק אחוז מתוך X שעות הטיסה, ועל כן הפרישו "הוצאות מראש" על החלק היחסי של הטיפול שינוצל, אך טרם שולם. כמובן שמדובר בבסיס מצטבר (בבסיס מזומן זה לא היה בעיתי – פשוט עושים פקודה במועד ההכרה). פ"ש טען שזוהי אינה הוצאה ביצור ההכנסה, לא יצאה חשבונית, טרם היה הטיפול עצמו.

ביהמ"ש קבע 3 מבחנים מצטברים, שדרכם ניתן להכיר בהוצאה לצרכי מס:

  1. החוב ידוע, או ניתן להערכה ע"י מומחה. יש ודאות.
  2. יש ודאות סבירה שההוצאה תתרחש.
  3. יש התחייבות לצד ג'. יש חובה כלפי משהו לגבי ההוצאה הזאת, בהסכם. מקורו באירוע בעבר.

באשר לארקיע, המבחן השלישי לא התקיים. לא הייתה לה התחייבות מסוימת כלפי מוסך מסוים, כי היו לה טכנאים משל עצמה. ביהמ"ש לא התיר את ההוצאה.

תרומה או הוצאה וולנטרית

לא הוצאה ביצור הכנסה, לא מותרת.

פס"ד לבידי ישראל- עובד לשעבר של חברה מסוימת נפטר מחו"ל. כאות הוקרה, החברה מימנה את הבאת הגופה לארץ. הוצאה וולנטרית. ביהמ"ש קיבל את טענת פ"ש – לא הותר בניכוי. זוהי אינה הוצאה שכרוכה ביצור ההכנסה.

עיתוי- בסיס הדיווח

בס'17 כתוב "בשנת המס".

מה זה אומר? שבין אם אתה בבסיס מזומן ובין אם אתה בבסיס מצטבר, כשקמה הוצאה בשנת המס, נדרוש אותה בניכוי רק כאשר הכסף עובר ממשית. כלומר הוצאות שכן יוכרו בשנת המס יהיו רק אלו שהכסף פיזית עובר.

מס הכנסה תמיד יבוא לרעתך:

  • אם יש לך הוצאה שאתה משלם רק בסוף התקופה –  כל ההוצאה תוכר רק בסוף התקופה.
  • אם יש לך הוצאה מראש – הם לא יכירו הכל בבת אחת, יבקשו לפרוש לתקופות (הקבלה).

לצילום השיעור



+ 5 = תשע

תואר ראשון
תואר שני
מרצים