שם הכותב: תאריך: 12 ינואר 2015

סקטור ציבורי

הצגנו ושמנו דגש על הסקטור הציבורי מבחינת הוצאות.

כשבודקים את חלקם של ההוצאות הציבוריות של הממשלה הרחבה מתוך התוצר, מגלים שהוא תופס 42% מתוך התוצר לעומת 43.2% ממוצע מדינות הOECD. לפני כ10 שנים הוא היווה 50% מהתוצר, כלומר ממשלות ישראל ניהלו מדיניות של מעורבות הולכת וקטנה במשק. זה בעיקר נובע מכך שהשירותים החברתיים קוצצו והוחלט להעסיק יותר עובדי קבלן במשרדי הממשלה. אנחנו כאזרחים לא מרגישים היום שהשירותים לא ניתנים ברמה ובאיכות טובה, כלומר הקיצוץ בא על חשבון איכות השירותים במקום התייעלות במתן השירותים.

הוצאה אזרחיתהוצאה ללא הביטחון וללא ההוצאות על הריבית, כלומר, השירות שניתן לאזרח מהמדינה. ההוצאה האזרחית מגיעה לכ32.5% מהתוצר וכאן ההפרש מול הOECD הוא גדול– 43% ממוצע לערך, לכן כדי להתקרב לממוצע האמור יש להעלות את ההוצאה האזרחית בלפחות 5% מהתוצר.

במדינת ישראל מנהלים את התקציב ע״פ שני כללים פיסקליים והם מעוגנים בחוק ״חוק להפחתת יעד הגרעון ולהגבלת ההוצאה התקציבית״. כללים אלה באים לעזור ולשלוט על החוב, הגרעון וההוצאות ולשדר מקצועיות ואמינות פיסקלית. ברוב המדינות (41 מתוך 80) נהוגים שני כללים, יש מדינות שבהם נהוג כלל נוסף ויש כאלה שמשתמשות רק באחד. היעד לגרעון הוא באחוזי תוצר, כיום שואפים לכ3% מהתוצר. כל סטיה מיעד הגרעון הוא בעייתי שכן יש לשאוף לעמוד בכללים, וחריגה מכך מביא למצב שיש לוותר על שירותים אחרים. ישנה השאיפה להגיע עד ל2019 ל1.9% מהתוצר.

  1. אנשי מקצוע ממליצים לעבור ליעד גרעון מנוכה מחזורכלומר שלא יהיה מושפע ממחזוריות העסקים. זה עדיף כדי שאם ניקלע למיתון או לגאות כלכלית, יעד הגרעון לא יהיה מושפע ממנו ויהיה פתוח לתנודות קיצוניות.
  2. כלל ההוצאה/ תקרת ההוצאהכשמנהלים תקציב יש להבין שמדי שנה מגדילים את ההוצאות, היות והאוכלוסייה והצרכים גדלים. כלל זה מראה באיזה שיעור צריכה לגדול ההוצאה בתקציב מדי שנה. כדי להגיע לשיעור הגידול בהוצאות הכספים יש לקחת את שיעור הגידול הממוצע באוכולוסייה בשלושת השנים האחרונות ולהוסיף לו את מקדם הריסון.

מקדם ריסוןיחס חוב תוצר רצוי חלקי יחס חוב תוצר מצוי. נקבע בוועדת מסטריך שיש לשאוף ל60% ביחס חוב תוצר רצוי, אך בשנים האחרונות שואפים ל50%. יחס חוב תוצר מצוי עומד היום על כ67%, שהוא יחסית קרוב לממוצע. ככל שיחס חוב תוצר יהיה נמוך יותר כך דירוג האשראי גבוה יותר והריבית שניתנת למדינה יכולה להיות נמוכה יותר.

 

צד ההכנסות בתקציב

רוב ההכנסות התקציב מגיע ממיסיםישירים ועקיפים. מתוך סך ההכנסות ממיסים, המיסים הישירים (מס הכנסה, מס בריאות וכד׳) מהווים כ47.5% מההכנסה. המיסים העקיפים הם מיסים על הוצאה (מע״מ, מס קנייה, בלו, מס רכישה) והם מהווים 52.5% מההכנסות ממיסים. למיסים על הוצאה יש תכונה של רגרסיביות, כמות ההכנסה לא משפיעה ביחס ישר על כמות ההוצאה. מגמה זו שמשקל המיסים העקיפים קטן ומשקל המיסים העקיפים גדל, זה מביא להגדלת הפערים במשק ומביא לבעיות של עוני. 90% מההכנסה של המיסים הישירים מגיעים משני העשירונים העליונים בעולם ומצד שני רבים לא מגיעים לתקרת המס ולכן אין הכנסה משכבות אלה. נטל המיסים בישראל בהשוואה למדינות הOECD הוא נמוך מהממוצע, ויש כל הזמן תוואי יורד של נטל המס. כשבודקים את תמהיל המיסים, המשקל של המיסים הישירים לעומת ההכנסה, מגלים תמונה שונה. נטל המס הישיר בOECD הוא גבוה יותר, מהווה כשני שליש, ונטל המס העקיף עומד על כשליש.

ישנה בעיה בישראל שנקראת הון שחור, והם מהווים כ20% מהתוצר, וזה בעיקר נובע מנטל המס ומהאכיפה בישראל שלוקה בחסר. כמו כן אין חובת דיווח כללית והענישה היא דיי חלשה ולא מרתיעה מספיק. ברגע שיש הון שחור זה פוגע בצמיחה של המשק שכן אלה הכנסות שיכלו להגיע לשירותים שונים.

 

אי שיוויון בחלוקת ההכנסות ועוני

ישראל מככבת באי השיוויון בחלוקת ההכנסות לפי מדד ג׳יני והוא עומד על 0.363, במקום השלישי מבחינת הרמה שלו (אחרי תורכיה ומקסיקו), לעומת הממוצע שעומד על 0.353. זה נובע מכך ששכר המינימום נמוך מדי, המשכורות נמוכות, אין מתאם בין הפריון לשכר. הצמיחה במשק לא מחלחלת לכל השכבות באוכלוסייה ובעיקר נעצר בעשירונים הגבוהים.

אם בוחנים את העשירון העליון לעומת התחתון מבחינת הכנסה נטו, העשירון העליון נהנה מ23% מההכנסות והעשירון התחתון 2.7% מההכנסות, כך שההפרש הוא פי 7.7. כשבאים למדוד את אי השיוויון בחלוקת ההכנסות יש להזכיר שני חוקרים שעסקו בזה: ג׳יני ולורנס.

מדידה מקובלת של אי שיוויון בחלוקת הכנסות היא לפי מדד לורנץ. הגרף מורכב מאחוז מצטבר של הכנסות לעומת אחוז מצטבר של משפחות ומשקי בית.

ככל שהעקומה נסוגה יותר מקו השיוויון המוחלט, אי השיוויון גדל. שימוש במס פרוגרסיבי מקרבת את קו לורנץ לקו השיוויון המוחלט.

מדד ג׳יני מציע לקחת את את השטח שבין קו לורנץ לקו השיוויון המוחלט ולחלק בשטח המשולש התחתון. ככל שמדד ג׳יני מתקרב ל0 מדד אי השיוויון קטן.

הבעייתיות במדד ג׳יני:

מדד ג׳יני נחשב למדד שאליו פונים כשבוחנים את אי השיוויון בהכנסות, אך יחד עם זאת, יש לו מספר חסרונות.

חיסרון ראשון הוא שאי אפשר לחלק לתת קבוצות אלא רק לעשירונים או חמישונים, לכן יש לבדוק האם מדינה עשתה חישוב של תת חישוב של חמישונים או עשירונים שכן התוצאה משתנה מכל חישוב ולכן לא ניתן להשוות ביניהם אם לא חושבו אותו הדבר. חיסרון נוסף של מדד ג׳יני הוא שיש התייחסות להכנסות (ברוטו ונטו) ולא לוקח בחשבון הטבות שיש להם שווה ערך כספי, לדוגמה, תלושי מזון והנחות שונות ולכן יש אי דיוק במדידה. בנוסף, הוא נתון לערכים קיצוניים והוא לא משקף כראוי את כל השינויים והבעיות. הפרשנות של שני מדדים זהים של מדינות שונות יכולות להיות שונות לחלוטין.



× שש = 36

תואר ראשון
תואר שני
מרצים