שם הכותב: תאריך: 21 מאי 2013

דיני חיובים שיעור 10 – 16.5.2013, מרצה: עו"ד עדי הדר

בהמשך לשיעור 9,  המשך דיון בתרופת הפיצוי:

  1. אכיפה.
  2. ביטול.
  3. פיצויים (כאשר פיצויים יכול להיות סעד נלווה לסעד 1 או 2, או כסעד בפני עצמו).

פס"ד לוי נ' מבט בניה בע"מ  (1993)-

המערערים רכשו מן המשיבה דירה, קיבלו בה את החזקה באוגוסט 1984, והחל בחודשי החורף של שנת 1985 התגלו בעיות רטיבות בדירה. המערערים פנו למשיבה בכל חורף בין השנים 1985 ו- 1989 בבקשה לתקן את הפגמים וניסיונות לתיקון היו ללא הצלחה. ביום 13.1.89 הגישו המערערים לביהמ"ש המחוזי תביעה לביטול ההסכם ולפיצויים. פסה"ד קובע בין היתר כי: החוזה בין הצדדים הופר בידי המשיבה ; תנות ההתיישנות והגבלת האחריות שהעלתה המשיבה אינן תופסות; החוזה בוטל כדין ע"י המערערים. המשיבה חויבה לשלם למערערים סכום של 138,750 דולר, נכון ליום 1.8.91. סכום זה משקף לפי קביעת ביהמ"ש את ערכה של הדירה שנקנתה, ליום ההערכה ע"י שמאים, אילו הייתה במצב תקין. מסכום זה ניכה ביהמ"ש 16,000 דולר, המגלם תשלום שכר דירה עבור השימוש בדירה במשך שמונה שנים.                                ב. באשר לניכוי בגין שכר דירה – דיני התרופות בהפרת חוזה באים להגן על שלשה אינטרסים: אינטרס הצפיות – המתמקד בהפסד הרווח של הנפגע, ונועד להעמידו במצב בו היה אילו קוים החוזה ; אינטרס ההסתמכות – המתרכז בנזקים שנגרמו לנפגע עקב הסתמכותו על החוזה, ונועד להעמידו במצב בו היה אילו כלל לא היה חוזה ; אינטרס ההשבה – הדורש שכל צד ישיב לשני את אשר קיבל ממנו. במשפט הישראלי, בו אכיפה היא התרופה הראשית, האינטרס המוביל הוא אינטרס הצפיות. כאשר נפגע תובע פיצויים עקב הפרת חוזה – ביהמ"ש, כעיקרון, צריך לשאוף להעמידו במצב בו היה, לו קוים החוזה. יחד עם זאת, מעמיד חוק התרופות שורה של סעדים לרשותו של הנפגע והוא יכול לתבוע, מבין סעדים העומדים לרשותו, כל סעד, או צירוף של סעדים, ובלבד שתתקיימנה שתי דרישות: לא ניתן לקבל כפל פיצוי בגין אותו נזק ; אין סתירה מהותית בין שני סעדים נתבעים (דוגמת ביטול ואכיפה). הפיצויים במקרה זה מכילים את פיצויי הצפיות וכן את פיצויי ההשבה, כל אותם כספים שהמשפחה נאלצה לשלם בגין ביטול החוזה, וכן את סכום הכסף של הדירה.        ג. נפגע המבטל חוזה עקב הפרתו, זכאי לקבל מן הצד השני את הרווח שהיה צפוי לו אילו קוים החוזה. מכאן, שניתן לצרף בתביעה אחת ביטול והשבה הנגזרת ממנו, ביחד עם פיצויי צפיות, ובלבד שלא יינתן כפל פיצוי. במקרה שבפנינו, השוואת מצבם של המערערים לזה שהיה לו קוים החוזה, מחייבת קביעת פיצוי למערערים בסכום השווה לערכה של הדירה אילו הייתה תקינה. כמו כן, אילו קוים החוזה היו בידי המשיבים ביום פסה"ד גם דירה במחיר כפי שנקבע וגם היו גרים באותה דירה כל השנים בלי לשלם שכר דירה. חיוב המערערים בשכ"ד לא יאפשר להגשים את אינטרס הצפיות של הנפגע עליו יש להגן. ברם, נפגעים שתבעו פיצויי צפיות, כאמור בכתב התביעה בענייננו, אינם צריכים לתבוע בנפרד פיצוי בגין חיוב השבת כספים שיכול שיוטל עליהם עקב ביטול החוזה עם המפרים. התביעה לפיצויי צפיות כוללת חיוב מעין זה בתוכה. התוצאה היא שיש לחייב את המשיבה בתשלום פיצוי בשיעור שוויה של דירה תקינה הזהה לזו שלגביה נכרת החוזה שהופר, בלי לקזז את דמי השכירות.

פס"ד זקן נ' זיזה:

פירוק שותפות באולם שמחות שפעל ללא רישיון. זיזה היה צריך להשיג רישוי על פי החוזה, לא טרח לבצע את חלקו והייתה הפרה צפויה, הוא נתן לזקן להבין כי אינו מתכוון למלא את חלקו. נקבעו פיצויים מוסכמים של 700 $ עבור כל יום של הפרה. האיחור היה של 500 ימים. הייתה תביעה על 350 א' $. בית המשפט המחוזי הפחית את הסכום ל-200 $ ליום והפחית את מספר ימי ההפרה ל-100 ימים.

העליון אישר את פסק הדין של המחוזי:

לגבי הנזק, המשיכו להפעיל את האולם גם ללא רישיון, לכן לא היה נזק משמעותי. בנוסף המקום היה כל כך מפחיד כך שבטח שלא נגרם להם נזק של 700 $ ליום.

לגבי משך ההפרה – שם קבע שמגר כי 100 ימים הם משך הזמן הראוי משום שהתובע תרם להתארכות ההפרה כשהחליט לבצע שיפוצי ענק באולם שמנעו את מתן הרישיון.

פיצויים מוסכמים וביטול חוזה – אין מניעה לתבוע פיצויים מוסכמים לצד ביטול, לפי סעיף 15(ב). ביטול החוזה אינו פוגע בתוקף תנית הפיצויים.

פיצויים מוסכמים – אכיפה; אין מניעה לתבוע פיצויים מוסכמים לצד אכיפה, לפי סעיף 15(ב). אולם אכיפה המביאה לתיקון מוחלט של ההפרה מבטלת את הזכות לפיצויים המוסכמים.

שריר אינשטיין נ' אוסי תכנון והקמת מבנים ופיתוח (רעא 01 / 2371)

העובדות: בין הצדדים נחתם זיכרון-דברים (להלן: זכ"ד) שעל-פיו התחייבה המשיבה למכור דירת מגורים למערערים. מחיר הדירה נקבע ל-140,000 דולר. הצדדים התחייבו לחתום על חוזה המכר בתוך 4 חודשים. הקונים הפקידו בידי המשיבה 1,000 ש"ח להבטחת הזכ"ד. החודשים חלפו, וחוזה לא נכרת. לאחר זמן הודיעה המשיבה (המוכרת) למערערים (הקונים) כי היא מוכנה למכור להם את הדירה ב-180,000 דולר, וזאת תוך מתן הנחה, שכן ערכה בשוק הוא 200,000 דולר. לכך התנגדו המערערים וביטלו (ביום 18.5.1995) את החוזה. במקביל (ביום 15.5.1995) מכרה המשיבה את הדירה לצד שלישי בסכום של 192,000 דולר.

ביהמ"ש קבע: המערערים תבעו לסכום פיצויים של 52 אלף דולר (ההפרש בין הסכום שהיו צריכים לקנות לבין הסכום בו מכרה המוכרת את הדירה). ביהמ"ש דחה את הערעור בסכום זה וקבע כי הזכ"ד הוא חוזה מחייב, המערערים זכאים לפיצויים בגין 40,000 דולר בגין ההפרה ע"פ ס'11 לחוק החוזים תרופות. אין הם זכאים ליותר מכך משום שמוטל היה עליהם להקטין את נזקם ומשום שפיצוי זה מביא לשיפור מצבם לעומת המצב שהיו נתונים בו לו דרשו אכיפה, שכן במצב זה היו נאלצים לקיים את התחייבותם שלהם.

התוצאה: הערעור נתקבל ונפסקו פיצויים בגובה 52,000 ₪ לטובת המערערים בתוספת הוצאות משפט.

פס"ד תושיה נ' גוטמן (1989)

בני הזוג גוטמן הפרו חוזה שכרתו עם בני הזוג תושיה, שבו התחייבו לרכוש מהם דירה בסכום מסוים. תושיה הודיעו על ביטול החוזה וביקשו מביהמ"ש הצהרה שהחוזה בוטל כדין. לאחר ביטול החוזה הם פרסמו הודעות חוזרות בעיתונים למכירת הדירה. לבסוף מכרו את הדירה בערך הנמוך בהרבה מהערך עליו הוסכם בחוזה המבוטל. הם תבעו את גוטמן בפיצויי קיום על הפרת החוזה. ביהמ"ש פסק פיצויים בערך ההפרש שבין המחיר החוזי ובין מחיר השוק.

שופרסל נ' מוחמד עבד אלקאדר ושות' בע"מ

ברת "מוחמד עבד אלקאדר ושות' בע"מ" (להלן: החברה), העוסקת בעבודות בניין וקבלנות, הקימה מרכז מסחרי על קרקע המצויה בבעלותה בשפרעם (להלן: המרכז המסחרי). בגדר המרכז נבנה, בין השאר, נכס אשר מיועד לשמש כמרכול (להלן: הנכס). חברת "שופרסל בע"מ" (להלן: שופרסל), מפעילה רשת מרכולים ארצית, ובחודש אוקטובר 1998 נכרת בין החברה לבין שופרסל הסכם להשכרת הנכס (להלן: ההסכם). בגדר ההסכם נקבע, בין השאר, כי תקופת השכירות תעמוד על 12 שנים ו-5 חודשים, אשר יחלו מיום מסירת החזקה במושכר. עוד נקבע, כי החברה מתחייבת שבמועד מסירת החזקה בנכס תהיה למרכז המסחרי תעודת גמר, וכי במקרה בו לא תתקבל תעודה כאמור תפצה החברה את שופרסל בגין הנזק שנגרם לה (סעיף 5.12 להסכם). במסגרת סעיף 17.11 להסכם נקבע, כי ככול שהחברה לא תשלים את בניית המרכז המסחרי, או לא תתמיד בבנייתו, תהיה שופרסל זכאית, בין השאר, לבטל את ההסכם ולתבוע השבה ופיצויים בגין נזק שיגרם לה. כמו כן נקבע, שהחברה תעשה מאמץ להביא לכך שבתוך מספר ימים ממועד מסירת החזקה תפתחנה מספר רב ככול שניתן מיחידות המרכז המסחרי (סעיף 5.10 להסכם).

           החזקה בנכס נמסרה לשופרסל בחודש מאי 2000, ובמשך שלוש שנים לאחר מכן היא הפעילה את המרכול בנכס. יצוין כי במהלך תקופה זו לא הושלמה הבניה במרכז המסחרי. בחודש דצמבר 2003, שיגרה שופרסל לחברה הודעה בדבר ביטול ההסכם, בטענה שהוא הופר, בכך שלא שווקו היחידות האחרות במרכז ובכך שלא הושלמה בו הבנייה. הודעה דומה נשלחה שוב בחודש ינואר 2004. על רקע ההפרה הנטענת, אף הפחיתה שופרסל באופן חד-צדדי את תשלום דמי השכירות בנכס. בנוסף, הגישה שופרסל לבית המשפט המחוזי תביעה לפיצויים בגין הפרת החוזה. החברה הגישה תביעה שכנגד, בטענה כי ביטול החוזה מצידה של שופרסל היה שלא כדין. במקביל הגישה החברה בקשה לפיצול סעדים, שבה עתרה לאפשר לה לתבוע במועד מאוחר יותר פיצוי בגין דמי השכירות ודמי הניהול של הנכס, למשך יתרת תקופת השכירות בהתאם להסכם.

קביעותיו של בית המשפט המחוזי בעניינים שבמחלוקת

3.        בית המשפט המחוזי נדרש תחילה לבקשתה של החברה לפיצול סעדים. נקבע, כי התביעה שהוגשה "נסובה כולה על עילה אחת והיא הפרת חוזה", וכי "אף הסעדים שדרשה הינם סעדים כספיים של פיצויים בשל הפרת חוזה", ומשכך – אין הצדקה לאפשר פיצול סעדים. עוד נקבע, כי החברה יכלה לאמוד את הנזק שנגרם לה כתוצאה מהפרת החוזה, עוד בטרם הסתיים הדיון בתביעה הנוכחית, ובמידת הצורך יכלה להגיש בקשה לתיקון כתב התביעה. אף מן הטעם הזה נקבע שאין לאפשר את פיצול הסעדים. לבסוף, קבע בית המשפט כי בנסיבות העניין, בקשתה של החברה הוגשה בחוסר תום-לב, וזאת שכן הנכס הושכר כבר לשוכר אחר, אשר משלם את דמי השכירות במקום שופרסל. לאור כל זאת, נדחתה הבקשה לפיצול סעדים.

טענת הגנה – סיכול

ס' 18 (א) "הייתה הפרת החוזה תוצאה מנסיבות שהמפר, בעת כריתת החוזה, לא ידע ולא היה עליו לדעת עליהן או שלא ראה ושלא היה עליו לראותן מראש, ולא יכול היה למנוען, וקיום בחוזה באותן נסיבות הוא בלתי אפשרי או שונה באופן יסודי ממה שהוסכם עליו בין הצדדים, לא תהיה ההפרה עילה לאכיפת החוזה שהופר או לפיצויים"

(ב) "במקרים האמורים בסעיף קטן (א) רשאי בית המשפט, בין אם בוטל החוזה ובין אם לאו, לחייב כל צד להשיב לצד השני מה שקיבל על פי החוזה או, על פי בחירה כאמור בסעיף 9, לשלם לו את שוויו, ולחייב את המפר בשיפוי …"

הגנת סיכול = הגנה

פס"ד נתן נ' סטרוד:

מוכרת נקלעה לדכאון לאחר שמכרה את דירתה. ביהמ"ש המחוזי קבע שהמוכרת נהנית מהגנת סיכול. אולם, ישנה מחלוקת בין השופטת בן פורת לשופט אלון,  בטענה שלא מגיעה הגנת סיכול משום והיות והמוכרת סבלה בעיות נפשיות קודם לכן, היה צריך לצפות מצב שתיכנס לדיכאון.

לסיכום, לשופטת בן פורת היו 2 תנאים כדי לקבל הגנת סיכול (ס' 18):

  1. לא ניתן היה לצפות את המקרים
  2. קיום החוזה אינו אפשרי

השופט אלון הרחיב את טענת הגנת הסיכול כשטוען שיש להוכיח כי:

  1. לא ניתן היה לצפות את המקרים.
  2. קיום החוזה אפשרי, אך אינו מעשי.

תרגול דיני חיובים, מתרגלת: עו"ד יפעת יחיא

חוק החוזים- תרופות

הפרה – ס' 1:

מעשה או מחדל שהם בניגוד לחוזה. למעשה, זה הוא מצב שבו ישנו פער בין מה שהצדדים סיכמו בחוזה ביניהן לבין הביצוע בפועל. נצטרך למצוא את הפער בין מה שסוכם לבין המציאות.

מהם סעדים האפשריים שחוק החוזים מקנה לידי הנפגע?

  1. אכיפה, ס' 3.
  2. ביטול, ס' 7.
  3. פיצויים, ס' 2.
  • ניתן לקבל סעד המכיל אכיפה+ פיצויים/ ביטול+ פיצויים (מן ההיגיון שלא ניתן לשלב סעד של אכיפה וביטול יחד, שכן מדובר בסתירה. יש לציין זאת בעבודה).

נרחיב על סעד הביטול:

  1. הפרה רגילה  ס' 1- במצב של הפרה רגילה, הצד הנפגע חייב לתקן את הטעות, ואם הצד המפר לא תיקן את ההפרה, יהיה רשאי הצד הנפגע לבטל את החוזה, ובלבד שמסר הודעת ביטול תוך זמן סביר לצד המפר (=מתן ארכה).
  2. הפרה יסודית ס' 6 – הפרה זו מתחלקת לשתי הפרות:

א.      הפרה יסודית מסוכמת – מצב שבו הצדדים קבעו ביניהם על מצב מסוים אשר מהווה תנאי יסוד להפרת ההסכם, תוך כדי הדדיות בין השניים.

  • סעיף 6 : תניה גורפת לא תחשב להפרה יסודית (כלומר, אי אפשר לסמן את כל סעיפי החוזה כתנאי הכרחי לחוזה אשר יהווה הפרה).

ב.       הפרה יסודית מסתברת – הפרה שאדם סביר לא היה מתקשר בחוזה אילולא היה מודע לה. במקרה של הפרה יסודית, הצד הנפגע יכול לשלוח הודעת ביטול לצד השני, אך ללא מתן ארכה.

לסיכום, ההבדל היחיד בין הפרה רגילה ליסודית זה מתן ארכה.

נרחיב על סעד אכיפה: אכיפה תגרום לכך שהחוזה יקוים, וזאת באמצעות צו לצד המפר. ישנם מצבים בהם לא אוכל לקבל סעד של אכיפה – חריגים לאכיפה:

  1. ס' 3 (1)- החוזה אינו בר ביצוע (נניח כי א' התחייב למכור לב' מכונית, והמכונית נשרפה. אין אפשרות לקיים את החוזה, שכן אין מכונית!. מה ניתן לעשות? פיצויים בגין הנזק).
  2. ס' 3 (2) – כאשר מדובר בעבודה או שירות אישי (לא ניתן לאכוף מצב של שירות אישי או עבודה מאדם על מנת לשמור על חירות הפרט, אך ניתן לתבוע פיצויים).
  • שירות אישי = שירות אשר לא ניתן להעבירו לצד אחר, ותלוי בכישוריו ובתכונותיו של האדם המסוים.  לדוגמה, זמר.
  1. ס' 3 (3) – האכיפה דורשת מידה בלתי סבירה של פיקוח של ביהמ"ש.
  2. 4.       ס' 3 (4)- האכיפה בלתי צודקת בנסיבות העניין. מה הכוונה בלתי צודק? נלמד על כך באמצעות פס"ד סטרויד נ' סתם : בני זוג מבוגרים החליטו למכור את דירתם, בה גרו כל שנות חייהם. ברגע העברת הנכס, לבני הזוג היה מאוד קשה לבצע את ההסכם ולוותר על הדירה בה חיו וגדלו כל חייהם. הצד השני מנגד ביקש מביהמ"ש אכיפה לביצוע החוזה. ביהמ"ש פסק על המוכרים לשלם לצד הנפגע פיצויי קיום (שווי הדירה).

אכיפה בקירוב (אכיפה לא מלאה): ביהמ"ש רשאי לתת סעד של אכיפה בקירוב, כאשר החוזה אינו ניתן לאכיפה, אולם אפשר להגשים את כוונת הצדדים תוך סטייה לא גדולה מן החיוב החוזי.  נניח, כי רכשתי שטח של 20 דונם, ושילמתי לצד השני סכום תמורת שטח זה. לאחר שעברתי לשטח גילתי כי יש פחות דונם בשטח שרכשתי. כעת, ארצה לבצע אכיפה – להיכנס לשטח+ פיצויים עבור הסטייה מהחוזה.

הפרה צפויה, סעיף 17:

הפרה צפויה מתרחשת בשני מצבים –

הראשון: גילוי. מצב שבו א' מודיע לב' שהוא לא יוכל לקיים את החוזה ביניהם, לפי מועד הקיום.

השני: נסיבות. לדוגמה, א' התחייב למכור לב' נכס. ב' שומע מחבר שא' העביר את הנכס לג', ומכך מבין שא' לא יוכל לקיים את ההסכם ביניהם.

לצד הנפגע עומדות 2 אפשרויות :

  1. אפשרות להמתין למועד קיום החוזה ואז לתבוע ממנו סעדים.
  2. אפשרות לתבוע סעדים מרגע הגילוי. ככל שמדובר באכיפה לפני מועד הקיום של החוזה, אזי ביהמ"ש יורה על צו אכיפה רק מיום מועד הקיום, אך את הסעד ניתן לבקש לפני.

פיצויים מכוח סעיף 17, במקרה של הפרה צפויה, אזי הצד הנפגע כפוף לחובת הקטנת נזק. מהי חובת הקטנת נזק? (ס' 14) מצב שבו חובה על הצד הנפגע למזער את הנזק ולא להקצין אותו, כלומר, הפיצויים יתקבלו על הנזק שנעשה בפועל.

נרחיב על סעד הפיצויים – הנפגע זכאי לקבל פיצוי בעד הנזק שנגרם לו.

  1. פיצויים עם הוכחת נזק (ס' 10,13)

#         פיצויים מכוח ס' 10 –  יש להוכיח תנאים מצטברים:

(1)     שנגרם נזק

(2)     קש"ס בין ההפרה לנזק

(3)     מבחן הצפיות – האם הצד המפר יכול היה לצפות את הנזק. מבחן סובייקטיבי לפי הצד המפר, ומבחן אובייקטיבי לפי האדם הסביר.

(4)     שיעור הנזק

פיצויים מכוח ס' 10 כפופים לחובת הקטנת נזק.

  1. פיצויים ללא הוכחת נזק (ס' 11,15)

#         פיצויים מכוח ס' 15 – פיצויים מוסכמים. צדדים יכולים להכניס בתוך החוזה פיצויים מוסכמים. לדוגמה, נכתב בחוזה סעיף האומר כי כל עיכוב בהעברת סחורה הצד המפר יחויב בסך של 100$. אין צורך להוכיח שנגרם נזק, אך כן יש להוכיח כי ישנה הפרה.

15 (א) אם הצדדים קובעים פיצויים מוסכמים במקרה של הפרה, והפיצויים שהצדדים קבעו היו מופרזים מדי, ביהמ"ש רשאי להקטין את הפיצויים.

לצילום השיעור



תשע − 8 =

תואר ראשון
תואר שני
מרצים