שם הכותב: תאריך: 31 דצמבר 2012

המשך סעיף ה"סבירות"-

ככל שמתחם הסבירות גדול יותר, כלומר יש לרשות יותר אפשרות לפעול, כך ביה"מ יתערב כמה שפחות.

דוגמאות:

  • ·         פס"ד אייזנברג נ' שר הבינוי והשיכון, בג"ץ 6163/92:

העובדות: שר הבינוי והשיכון הציע למנות את יוסי גנוסר למנכ"ל משרד השיכון. גנוסר שהיה פעם סגן ראש השב"כ, מונה על אף בעיית אמינות קשה ממנה סבל: בהיותו בשב"כ שיבש את הליכי המשפט כשכיהן בוועדת חקירת פרשת קו 300. אייזנברג טען כי החלטת הממשלה נוגדת את שלטון החוק ובעייתית מבחינת מבחן הסבירות.
התוצאות: העתירה התקבלה.
הנימוקים: אמנם שיקולי הממשלה למינוי היו נכונים, אך המשקל שהעניקה להם היה שגוי: לשיקולי הניסיון הניהולי של גנוסר היה עליה להעניק משקל נמוך (ולא גבוה, כי ניסיונו בשב"כ אינו מתאים לניהול מערכת אזרחית) לשיקולי האמינות – משקל גבוה (ולא נמוך-בינוני, כי מדובר במינוי עם אחריות ציבורית שעל הנושא בו להוות דוגמה אישית). לגבי ההזדמנות הנוספת לאדם ששגה והודה בכך המשקל שניתן (בינוני) נמצא מוצדק. נעשתה חריגה ממבחן הסבירות: המשקל שניתן לשיקולים ע"י הממשלה שונה במידה רבה מהמשקל האמיתי שיש לתת להם ולכן פעולתה נפסלה.

(המשך עילות להתערבות בהפעלת שיקול הדעת )

א)   מידתיות- הרשות המנהלית צריכה לבחור מהו האמצעי המתאים ביותר, כלומר, את אותו אמצעי שפגיעתו באזרח היא הפחותה ביותר, בהתחשב במטרה של אותה רשות.

שלושת מבחני המידתיות (ע"פ פסקת ההגבלה):

  1. 1.     מבחן ההתאמה- חייב להיות קשר של התאמה בין המטרה לבין האמצעי, כלומר האמצעי שבו הרשות נוקטת נדרש להיות קשור להשגת המטרה של הרשות.
  2. 2.     מבחן האמצעי שפגיעתו פחותה (מבחן הצורך)- אותו אמצעי שבו הרשות המנהלית בוחרת כדי לפגוע ביחיד, נדרש להיות במידה הקטנה ביותר.
  3. 3.     מבחן האמצעי המידתי- קובע שהאמצעי שהרשות בוחרת חייב להיות ביחס ראוי לתועלת שהוא מביא בהגשמת התכלית.

ב)    תום לב- (יושר והגינות) בודקים האם הרשות המנהלית פעלה ביושר והגינות. למשל, אנשים שלא עברו מבחנים וקיבלו אישור מהרשות לכהן בתפקיד מסוים- יש פה עניין של חוסר יושר והגינות.

כללי צדק טבעי: (כאן טוענים נגד הדרך שבה התקבלה ההחלטה)

עקרונות היסוד של השיטה אשר מהווים שלב דיוני שקודם לקבלת החלטה ע"י הרשות המנהלית, אולם הזכויות הגלומות בכללים הן מהותיות. אלה הן זכויות שכל אזרח צריך להשתמש בהן לפני שמתקבלת ההחלטה המנהלית, כאשר מטרתם היא שאותו אזרח שנפגע ע"י הרשות המנהלית, יוכל להביע את עמדתו בנושא ולנסות להוכיח לרשות שההחלטה שאמורה להתקבל היא החלטה לא צודקת מבחינתו.

למשל, מצב בו רשות מחליטה להעלות למישהו ארנונה מסוימת על כך שבנה פרגולה בחצר, והאזרח רוצה לערער על כך ולהשתמש בטענת שיקול זר/ אפליה/תום לב, ואז קל לו לנמק את זכותו בהתאם לשיקולים אלה.

מהן כללי הצדק? (הזכויות):

  1. זכות הטיעון וחובת השמיעה- זכותו של הפרט לקבל מידע על החלטה העומדת ליפול בעניינו או על תביעה המופנית כלפיו ומתן אפשרות להגיב. בנוסף, יש לו זכות עיון במסמכים המשמשים את הרשות לצורך החלטתה. אין זכות טיעון ללא הזכות לעניין במסמכים- מסמכים מהווים הוכחות! יחד עם זאת, הרשות אינה חייבת להציג מסמכים שיש בהצגתם כדי לפגוע בביטחון המדינה, לגלות סוד מסחרי, לפגוע בפרטיות וכדומה. (חוק חופש המידע, חוק הגנת הפרטיות- הזכות לעיון במסמכי הרשות).

בנוסף, זכות הטיעון צריכה להינתן טרם קבלת ההחלטה ע"י הרשות, אולם שימוע מאוחר יכול לרפא את הפגם, כל עוד אין הוא למראית עין בלבד. נטל ההוכחה עובר לרשות לשכנע שהאובייקטיביות שלה לא נפגעה כתוצאה מההחלטה הקודמת.

זכות הטיעון אינה מוחלטת! כלומר, ישנם מקרים שבאופן חריג לא תינתן הזכות הזו:

  • בעל זכות הטיעון רשאי לוותר עליה.
  • לא קיימת זכות טיעון, כשאר האינטרס עליו מגינה החלטת הרשות הינו בעל משקל רב יותר, במסגרת מכלול האינטרסים הכללים, מהאינטרס של זכות הטיעון.
  • אין לתת זכות טיעון כאשר מגלים כי לבעל הזכות לא נגרם שום עיוות דין.
  • לעיתים ניתן לשלול את זכות הטיעון בגלל דחיפות העניין מכוח בטחון המדינה וסמכויות חירום.
  • אין לתת זכות טיעון כאשר מתן זכות הטיעון באה לסכל את ההחלטה המנהלית.
  1. איסור משוא פנים או ניגוד עניינים-

(משוא פנים זהו מצב שבו החלטה מתקבלת על בסיס הכרות קודמת עם אותו אדם. למשל, לראש העיר נאסור לראיין את אחיו הקטן, כמועמד לתפקיד, ולקבל את ההחלטה לגבי העסקתו. על מקבל ההחלטה נדרש להיות אובייקטיבי וחסר דעות קדומות.)

אסור לעובד ציבור להימצא במצב שבו קיימת אפשרות ממשית של משוא פנים, או דעה משוחדת. למשל-  שופט, ב"חוק בתי המשפט" כתוב שאם שופט היושב בדין, מרגיש בעצמו או לפי בקשה של אחד הצדדים שקיימות נסיבות לחשש למשוא פנים בניהול המשפט, הוא חייב לפסול את עצמו. מהו המבחן למשוא פנים? בדיקה האם קיימת אפשרות ממשית או חשש סביר, למשוא פנים.

–          האדם הסביר הוא אותו אדם שהיה בוחן את הפרטים של קבלת ההחלטה והיה מגיע למסקנה שזה שיש כאן משוא פנים וניגוד עניינים.

מהן התוצאות של הפרת כללי הצדק הטבעי? (הסעדים שביהמ"ש יוכל לתת)

  1. 1.     השארת החלטת הרשות כפי שהיא– למרות שהאזרח עתר נגד ההחלטה, ביהמ"ש מחליט לאפשר בכל זאת את החלטת הרשות.
  2. ביטול ההחלטה המנהלית-  ביטול ההחלטה המנהלית של הרשות ללא מתן אפשרות נוספת לשקול את אותה החלטה.
  3. ביטול החלטת הרשות והוראה לשוב לדון בעניין תוך הקפדה על כללי צדק טבעי.


8 − חמש =

תואר ראשון
תואר שני
מרצים