שם הכותב: תאריך: 12 ינואר 2015

צמיחה

ייצואפתיחות לסחר בינ״ל והגדלת הייצוא תורמת לצמיחה ארוכת טווח.

 

משתנה נוסף שמעודד צמיחה הוא יציבות: יציבות כלכלית, פוליטית וחברתית. למשל, ברגע שיש בחירות יש תהליכים שנעצרים ברגע, העלאת שכר מינימום, חוק מע״מ אפס וכו׳. מכיוון שאנחנו נמצאים עכשיו בתקופת בחירות, המדינה נכנסה למעין מעצור כלכלי, והיא תצא ממנו רק לאחר הקמת הכנסת והממשלה, דבר שייקח לא מעט זמן.

 

צמיחה מאוזנתצמיחה שמקורה הן בביקוש והן בהיצע. כלומר, אם הביקוש לעבודה וההיצע לעבודה עולה במקביל, הצמיחה תעלה. אם אחד מהם יעלה יותר מהשני ייוצר מצב של אינפלציה או אבטלה. כדי להביא לצמיחה כלכלית יש להגדיל את הביקוש (AD) כך שתיווצר תעסוקה מלאה.

קיינס טוען כי הביקוש יוצר את ההיצע ואילו הכלכלנים הקלאסיים טוענים כי ההיצע יוצר את הביקוש.

 

הסקטור הציבורי – תקציב המדינה וההשלכות הנובעות ממנו

 

התקציב מבטא במספרים את המדיניות החברתית כלכלית (מדיניות פיסקלית) של המדינה. מי שמאשר את התקציב בסופו של דבר זה הכנסת, והאישור מוקנה לה בחסות החוק.

התקציב של מדינת ישראל נבנה בצורה מאוד ריכוזית וכולל בתוכו יותר מדי סעיפים. 61% מהסעיפים השתנו בשנה האחרונה, עובדה המראה את הבעייתיות של התקציב. הסעיפים שמשתנים מאושררים על ידי ועדת הכספים של הכנסת.

התקציב של מדינת ישראל עומד על 406 מיליארד ו265 מיליון ש״ח. התקציב מחולק לשני תקציבי משנהתקציב רגיל (שוטף) ותקציב הון והשקעות.

התקציב השוטף מהווה 71% מהתקציב. התקציב מיועד להוצאות על כל הפעילויות השוטפות של הממשלה; שכר עבודה, אחזקה, רכישת ציוד משרדי וכד׳.

תקציב הון והשקעות מהווה את 29% הנותרים. 85% מתקציב זה מורכב מהחזרי חוב (בעיקר החזרת כסף על אג״ח), ו15% מהתקציב מיועד להשקעות ישירות במשק, ורק כ4.5% מתקציב המדינה. עובדה זו מראה שהמדינה לא משקיעה מספיק, והיקף ההשקעות נמוך משמעותית מהממוצע של מדינות הOECD.

נהוג לבדוק בעת אישור התקציב מה מהווה כל רכיב מסך ההוצאות ומה הוא מהווה מהתוצר. בארץ יש שימת דגש על תקציב הביטחוןכיום הוא מהווה בערך 13% מהתקציב ומהווה כ 6.4% מהתוצר. הבעיה בתקציב הביטחון הוא שיש חוסר שקיפות, כמובן שישנם דברים שאסור לנו לדעת מבחינת סודות מדינה, אך ישנם רכיבים שמסתירים למרות שהשיקוף לא מסכן את המדינה, אלא פשוט כדי שלא להתסיס את המדינה, למשל, פנסייה תקציבית של צה״ל.

התקציבים החברתיים מהווים כ40% מהתקציב וכוללים בין היתר את תקציב החינוך, הבריאות והרווחה.

בתקציב החינוך, שמהווה 11% מהתקציב ו7-8% מהתוצר, חלו שיפורים: שכר המורים השתפר (בעיקר בעקבות התוכניות של משרד החינוך כדוגמת אופק חדש), רמת ההשכלה שלהם עלתה, הציונים במבחנים הבינלאומיים עלו וישנו צמצום פערים בחינוך בין האוכלוסיות השונות במדינהפריפריה ומרכז, ערבים ויהודים ובין רמות הסוציואקונומיות שונות. יחד עם זאת, כשבוחנים את ההשקעה פר תלמיד ומשווים אותה למדינות הOECD, הפערים עדיין גדולים וההתקרבות לממוצע הוא איטי יחסית.

תקציב הבריאות מהווה 5.8% מסך התקציב. שירותי הבריאות בישראל נחשבים טובים יחסית, בעיקר בהתבסס על העובדה שתוחלת החיים שלנו גבוהה יחסית למדינות הOECD. יחד עם זאת, במונחים של מדידת הוצאת הבריאות ביחס לתוצר אנחנו נמוכים ב10% מממוצע מדינות הOECD. ואכן, לאורך השנים ישנה ירידה ניכרת בהוצאות הציבוריות של הממשלה על הבריאות.

תקציב הרווחה הוא מבין הבעיתיים. הוצאות הרווחה הם נמוכות יחסית, עובדה המגדילה את שיעורי העוני בישראל, מביא לאי שיוויון בחלוקת ההכנסות ואי שיוויון בנתינת תמיכההיות ואין מספיק כסף לתמוך בכולם.

 

כאשר מסתכלים בגדול תמיד עולה השאלה בסופו של דבר, ״מה היא חלקה של הממשלה במשק?״. כלומר, מה מהווה ההוצאה הציבורית בתוצר. סך ההוצאה הצביורית במונחי תוצר ירד מ50% ל42%, שאומר שהממשלה קיצצה והתייעלה, אך לא תמיד לטובת התושבים.



× תשע = 18

תואר ראשון
תואר שני
מרצים