שם הכותב: תאריך: 06 אפריל 2013

יסודות החשבונאות א' שעור 1 – 26.2.2013, מרצה: רו"ח רן שרמן

החשבונאות מתרגמת עסקה לכדי פקודת יומן.

מאזן בוחן על בסיס מזומן –> פקודות נוספות (חתך וסוף שנה)—> מאזן בוחן על בסיס מצטבר–>  דוח רווח והפסד/  דוח מאזן/מצב כספי

GAAP – 

כללי חשבונות מקובלים, אשר באמצעותם ניתן לדבר בשפה משותפת. כאשר רוצים להשוות, לדוגמה, בין שתי חברות יש תחילה לבדוק האם שתיהן מתעסקות עם אותם כללי חשבונאות. בישראל, החברות הציבוריות מחויבות לדווח לפי כללי IFRS, תקן דיווח בינלאומי. תקן הדוגל בעולם של שווי הוגן, דהיינו הצגת הנכסים במחיר לפי השווי ההוגן. אילו, החברות הפרטיות יערכו את הדוחות הכספיים שלהן לפי ה- GAAP  הישראלי, וכיוון שהשפה המקובלת כמעט בכל העולם היה ה-IFRS, השאיפה הנה לשאוב ממנה כמה שיותר כללים. כיום, ישנם 13 סוגי כללים ב- IFRS.

עקרונות חשבונאיים:

  1. עלות היסטורית – כמה עלה הנכס בנקודת הרכישה, עלות מקורית שלו.
  2. עיקרון השמרנות/הזהירות – אם נצפה להפסד, נצטרך להכיר בו. אבל, אם צפוי רווח, לא נכיר בו עד שיתממש. (לדוגמה – הוצאות חומ"ס).
  3. עיקרון הקבלה – הקבלה של הכנסות להוצאות (לדוגמה – רכוש קבוע, הוצאות פחת).
  4. עקביות – כאשר בוחרים לדווח לפי שיטה מסוימת יש להיות עקביים בה לאורך כל הדרך, אלא אם כן ישנו שינוי מהותי באופי הפירמה.
  5. גילוי נאות – להציג את הנתונים כפי שהם, אינפורמציה מפרטת ע"י ביאורים לדוחות הכספיים. ביאורים אלו יכללו מלל וחישובים, לדוגמה פירוט סעיפים.

כאשר ניגשים לסעיף מסוים בתוך החשבונאות יש לטפל בסעיף בארבעה שלבים:

  1. הכרה – מתי יש להכיר בסעיף המסוים בדוחות הכספיים? כלומר, על מי הסיכון? מה ההסכם כולל?
  2. מדידה – באיזה סכום? ישנן שתי דרכים לחישוב הסכום –

א.      מדידה לראשונה: מדידה בעת  ההכרה.

ב.       מדידה עוקבת: מדידה בעת חתך, לפי ההנחה של עלות או שווי שוק כזול מבניהם, השווי ההוגן.

  1. סיווג – איך נסווג את הסעיף?  (איזה סוג נכס, לדוגמה, רכוש קבוע או מלאי?).
  2. גילוי – גילוי נאות, איזה מידע אצטרך לפרט בביאורים, אינפורמציה נוספת מתבקשת.

בקורס זה נתמקד בצד החובה של המאזן, נכסים. כאשר נסווג את הנכסים לארבעה חלקים:

  1. מלאי
  2. רכוש קבוע
  3. נדל"ן להשקעה

נכס בחשבונאות מוגדר כמשאב שנשלט ע"י החברה כתוצאה מאירוע בעבר, אשר ממנו עשויה החברה להפיק הטבות כלכליות בעתיד.

מלאי  – תקן בינלאומי מספר 2 IAS2:

פריטי רכוש (נכס) המוחזקים בחברה לצורך מכירתם במהלך הפעילות השוטפת העסקית של הפירמה.  כלומר, מלאי הינו נכס אשר :

א.      מוחזק לצורך מכירה במהלך העסקים הרגיל (מלאי בתוצרת גמורה).

ב.       בתהליך ייצור למכירה (מלאי בתהליך ייצור, תוצרת בעיבוד).

ג.        בצורה של חומרי גלם בהם החברה תשתמש בתהליך הייצור או בתהליך אספקת השירותים (חומר גלם, חומרי עזר וחומרי אריזה).

ייתכנו חברות ללא מלאי, לדוגמה פירמה שמספקת שירותים.

תקן בינלאומי 2 קובע כללים חשבונאיים בקשר עם סעיף המלאי. הסוגיות החשבונאיות העיקריות שהתקן נדרש להתמודד איתן הן בעיקר כל מה שקשור לאופן המדידה של המלאי, וכן למועד העיתוי שבו המלאי יוכר כהוצאה (ה-GAAP  הישראלי נוהג באותו כלל באשר לסעיף, IAS2).

מטרת התקן:

  1. מספק הנחיות לסכום העלות שיוכר כנכס, ויוצג עד למועד בו יוכרו הסכומים המתייחסים כהכנסות.
  2. מספק הנחיות לקביעת העלות וההכרה בה לאחר מכן כהוצאה, לרבות כללים לקביעת שווי מימוש נטו.
  3. מספק הנחיות לקביעת נוסחאות עלות שמשמשות להקצאת עלויות לסוגי מלאי שונים.

עקרונות חשבונאיים הרלוונטיים לעניין הטיפול במלאי הנם:

  1. עקרון הקבלת ההוצאות להכנסות – על פיו המכירות תהיה מורכבת ממלאי פתיחה בתוספת קניות ובניכוי מלאי סגירה, כך שמספר היחידות שתיכללנה בעלות המכר תהיינה זהות למספר היחידות במכירות.
  2. עקרון הזהירות – על פיו נקבע כי מלאי הסגירה יוערך על פי עלותו או שווי המימוש נטו שלו ליום המאזן כנמוך מבניהם.

השאלה הראשונה שנשאל היא מתי נכיר במלאי? מהי נקודת הזמן שנוכל להכיר במלאי בדוחות הכספיים? הכרה. המבחן להכרה הוא מבחן של סיכונים ושל תשואות הנגזרים מהבעלות על מלאי.

סיכונים = מלאי יכול להיגנב, להתבלות, להינזק. האם הסיכון נמצא אצלי? האם אני מוטרד מכל נזק שיכול להיגרם למלאי?

תשואות = האם אני יכול למכור את המלאי ולקבל עבורו ערך כספי?

נכיר במלאי ברגע שהסיכונים והתשואות יעברו אליי, כלומר, ממועד העברת הבעלות החוקית לחברה הרוכשת, וזאת בהתאם להסכם שנחתם בין החברה הרוכשת לחברה המוכרת. לכן, ייתכנו מצבים בהם מלאי יוכר בדוחות הכספיים גם אם הוא אינו פיזית במחסני החברה, ולהפך.

פקודת יומן להכרה במלאי: ח. מלאי, ז. ספקים/מזומן/עו"ש בנק.

גריעה  – מתי צריך להסיר את המלאי מהספרים? כאשר הסיכונים והתשואות כבר עברו ממני. מלאי יגרע מהדוחות הכספיים ויירשם כהוצאה במועד שבו הושלמה המכירה של המלאי ללקוח של החברה.

פקודת יומן לגריעה: ח. עלות המכר, ז. מלאי + ח. מזומן/עו"ש בנק/לקוח, ז. מכירות.

דוגמה – בעת ההכרה רשמתי : ח. מלאי, ז. מזומן – 100 ₪.

בעת הגריעה : ח. עלות המכר, ז. מלאי – 100 ₪ (הוצאה, זיכוי המלאי)

+ ח. מזומן, ז. מכירות – 120 ₪ (הכנסה)

פקודת יומן זו עומדת בקו ישר לשיטת ההקבלה – מול כל הכנסה נקביל הוצאה. בדוגמה זו יש לפירמה רווח גולמי של 20 ₪ (מכירות – עלות המכר = רווח גולמי).

תרגול 1, מתרגלת: רו"ח מורן עזריה

החשבונאות מבוססת על בסיס הצבירה, משמע הכנסות והוצאות נרשמות בספרי החברה גם כאשר אינן כרוכות בתזרים מזומנים.  לכן כאשר החברה מכירה בהכנסה, הן ממכירת מוצרים והן ממתן שירותים, יתכן והחברה קיבלה מזומן במועד המכירה, אך לרוב קיימים תנאי אשראי מקובלים בשוק, על פיהם הלקוח אינו משלם במועד קבלת המוצר או השיות אלא במועד מאוחר יותר.

פקודת יומן לחוב טוב : ח. לקוחות, ז. הכנסות/ מכירות

פקודת יומן במועד קבלת התשלום: ח. בנק, ז. לקוחות

עקרונות חשבונאיים מקובלים הרלוונטיים להפרשה לחומ"ס :

  1. עקרון הזהירות – על פי עקרון השמרנות על החברה להכיר בהפסד כאשר צפוי כי הפסד זה יתרחש בעתיד.
  2. עקרון הקבלת הוצאות להכנסות – בהתאם לעקרון זה, על החברה לרשום את ההוצאות הכרוכות בייצור ההכנסה בתקופה החשבונאית. כלומר, במידה והחברה מכרה באשראי בתקופה, עליה לרשום במקביל הוצאות בגין הסיכוי שחלק מהלקוחות לא ישלמו את החוב הכרוך בהכנסה.

כלומר, כאשר מוכרים באשראי ללקוחות, החברה צריכה להכיר בסיכון כי ייתכן ולא כל החובות ישולמו, ועל כן נעשה הפרשה של חובות מסופקים מדי שנה.

כאשר עושים הפרשה לחובות מסופקים יש לבדוק :

  1. ראשית נבחן האם קיימים חובות ספציפיים אשר ידוע כי גביתם מוטלת בספק.
  2. בכל מועד חתך על החברה לאמוד את שיעור ההפרשה לחובות מסופקים, כלומר לאמוד מהו אחוז הלקוחות שגביית חובם למועד החתך מוטלת בספק. אומדן זה הינו משתנה מחברה לחברה, ענף לענף וכן ניסיון העבר של כל חברה. נשתמש באומדן מקובל זה עבור יתרת הלקוחות אשר בגינם לא נוצרה הפרשה לחומ"ס ספציפית.

בהפרשה ספציפית נחשב את יתרת הלקוחות, נחסיר את מיתרת הלקוחות את החוב הספציפי ונחשב עבורו אחוז מיתרת הלקוחות. נחבר לתוצאה את החוב הספציפי – ואת כל הסכום נעביר ליתרת הלח"מ.

כשנפנה לתרגיל מסוג זה, נערוך כרטיס ליתרת הלקוחות, נחשב מהיתרה את ההפרשה לחומ"ס לאותה השנה, ונחשב את הוצאות חומ"ס לשנה זו בכרטיס הפרשה לחומ"ס. לאחר שחישבנו את יתרת הלקוחות וההפרשה לחומ"ס נחשב את יתרת הלקוחות נטו, ע"י החסרת ההפרשה לחומ"ס מהלקוחות.

פקודת יומן בגין הוצאות חומ"ס תקופתיות : ח. הוצאות חומ"ס, ז. הפרשה לחומ"ס.

חוב אבוד: חוב אשר אבדו הסיכויים לגבותו. פקודת היומן: ח. הפרשה לחומ"ס, ז. לקוחות.

חוב אבוד שהפך לטוב: כאשר חוב אבוד הופך לטוב הדבר ישפיע על כרטיס הלקוחות וכרטיס ההפרשה לחומ"ס. ישנם שני דרכים לרישום פקודת היומן:

  1. הפקודה העדיפה הינה- ח. מוזמן, ז. הפרשה לחומ"ס.
  2. ח. מזומן, ז. הכנסות אחרות.

לצילום השיעור

 

לצילום התרגול

 

לסיכום שיעור 1

 

 



× שלוש = 3

תואר ראשון
תואר שני
מרצים