שם הכותב: תאריך: 03 נובמבר 2013

חישוב עודף עלות, תנועה והרכב, המשך-

IAS 38 מחלק את הנכסים הבלתי מוחשיים לשלושה סוגים: נצמחו בישות, נרכשו באופן בדיד ונרכשו במסגרת חברה:

 

 

 

 

 

 

 

 

 

כאשר רוכשים מניות המקנות השפעה מהותית במסגרת ייחוס עודף עלות הרכישה, יש לייחס עודף עלות (נכס) לכל פריט בלתי מוחשי שנמצא בישות הנרכשת, גם אם אצל הנרכשת הוא לא הוכר כנכס. השאלה היא איזה נכס זה הולך להיות.

החשבונאות קובעת שבמידה וניתן יהיה לזהות את הנכס בנפרד, הוא יוכר כנכס בלתי מוחשי נפרד ובמידה ולא ניתן יהיה לזהותו, הוא יוכר בעצם כחלק מהמוניטין.

לאור זאת, השאלה המרכזית ש IAS 38 צריך להתמודד איתה היא שאלת הזיהוי של נכס בלתי מוחשי. המבחן לזיהוי הוא מבחן כפול. IAS 38 קובע שני קריטריונים שאינם מצטברים, די לעמוד באחד מהם על מנת שפריט בלתי מוחשי יוכר כנכס בלתי מוחשי בנפרד מהמוניטין.

קריטריונים לזיהוי עפ"י IAS 38:

  1. הקריטריון החוזי/חוקי- קריטריון זה, כשמו כן הוא. זכויות הפריט הבלתי מוחשי צריכות לנבוע מחוק או מהסכם. לדוגמה פטנט רשום/ מותג/סימן מסחרי- כולם זוכים להגנה כחוק במידה והם נרשמו כדין. מהרגע שיש להם הגנה חוקית/חוזית, יהיה נכס בלתי מוחשי מזוהה.
  2. קריטריון ההפרדה- קריטריון זה לא קשור לקיום או לאי הקיום של זכויות משפטיות. במסגרת הבחינה של הקריטריון הזה, שואלים שאלה אחרת והיא: האם ניתן למכור את הנכס הבלתי מוחשי, להשכיר אותו או לתת זכות שימוש בו בנפרד מנכסים אחרים. אם התשובה היא כן, אזי לפנינו נכס בלתי מוחשי, גם אם הוא לא מוגן בחוק או בחוזה. הדוגמה הקלאסית היא רשימת לקוחות. רשימת לקוחות היא כלי שיווקי וככזה, היא לא מעוגנת בחוזה כלשהו וגם לא בחוק, היא מידע . אם ניתן לתת לאחרים זכות שימוש במידע תמורת כסף, אזי מדובר בנכס בלתי מוחשי (יש חברות שזה עיקר עיסוקן כדוגמת חברת B.D.I).

כאמור, מספיק שאחד הקריטריונים יתקיים כדי שנזהה נכס בלתי מוחשי בנפרד מהמוניטין.

לאור הכוונה של IAS 38 לזהות כמה שיותר נכסים בלתי מוחשיים בנפרד מהמוניטין, הדוגמאות שבהן לא נזהה נכס הן מעטות ביותר. שתי הדוגמאות הנפוצות לפריטים שלא ניתן לזהות בנפרד מהמוניטין הן:

  1. כוח עבודה מיומן- על פי כללי החשבונאות הנוכחיים, כל מה שקשור בעובדים, נזקף כהוצאה בדוח רוו"ה. ההיגיון הוא שהעובד איננו נשלט ולכן לא מתקיימת לגביו ההגדרה של נכס. הדבר נכון לגבי כוח עבודה מיומן אבל הוא גם נכון לגבי רכישת רכוש קבוע כאשר במסגרת IAS 16 נקבע במפורש שהדרכת עובדים לא נחשבת לחלק מעלות הרכוש הקבוע.
  2. לקוחות פוטנציאליים חדשים (להבדיל מלקוחות פוטנציאליים חוזרים)- דוגמה זו מדברת על לקוחות שיהיו בעתיד ולא היו מעולם לקוחות החברה. הסיבה לכך שלא ניתן להפריד אותם מהמוניטין היא שהם לא עומדים באף אחד מהקריטריונים. הם בוודאי לא נובעים מהקריטריון החוזי/חוקי ובוודא שלא ניתן למכור או להשכיר אותם כי הם עוד לא הגיעו.
  • משום מה, IFRS 3R שממנו שואב IAS 28 את ההוראות לגבי נכסים בלתי מוחשיים, קובע כי אם מדובר בלקוח חוזר פוטנציאלי, אזי כן יש להכיר בו בנפרד מהמוניטין. הסיבה ככל הנראה היא שלגבי הלקוח החוזר יש לנו פרטים ולכן יתכן שהוא יעמוד בקריטריון ההפרדה.

מקרה מיוחד- פרויקט מחקר ופיתוח:

כאשר חברה א' רוכשת את חברה ב' ובחברה ב' יש פרויקט בשלב המחקר שלו, נוצר עיוות בשיטת השווי המאזני. מצד אחד, פרויקט המחקר של חברה ב' נזקף בחברה ב' כהוצאה שכן עפ"י IAS 38 לא צפויה ממנו תועלת כלכלית. מצד שני, כאשר א' קונה את ב', עפ"י העיקרון שלמדנו, היות והיא שילמה על הפרויקט, היא צריכה להכיר בנכס בלתי מוחשי בנפרד מהמוניטין. מצד שלישי, החל מהרכישה ועד להשלמת שלב המחקר חברה ב' ממשיכה להכיר בהפסדי מו"פ ועפ"י התקינה הבינלאומית א' רושמת את חלקה בהפסדים, למרות שמבחינתה יש נכס כזה.

דוגמה (מטעמי פשטות נתעלם ממיסים):

חברה ב' הוקמה ע"י יזמים לצורך פעילות מחקר ופיתוח. בחברה הושקעו 10000 ₪ לצורך מימון הפעילות. עד ליום 01.01.2012, חברה ב' שילמה 4000 ₪ עבור הוצאות מחקר. ביום זה רוכשת חברה א' 40% מחברה ב' ומשלמת 8000 ₪. ביום זה השווי של חברה ב' נובע משווי הפעילות המחקרית בסך 10,000 ₪ והיתר מיוחס לכוח העבודה המיומן של היזמים של ב'.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

חשבון ההשקעה של חברה א' בחברה ב' כולל עודף עלות בגין הפעילות המחקרית ועודף עלות זה לא מופחת באופן שיטתי שכן הפרויקט עוד לא מוכן לשימוש (שכן מתחילים להפחית ברגע שמוכן לשימוש). הדבר היחיד בשלב זה שצריך לבחון לגבי העודף עלות הזה הוא האם חלה ירידת ערך שלו בהתאם לעקרונות IAS 36. רק כאשר פרויקט המחקר והפיתוח יהיה מוכן לשימוש מסחרי, כלומר הסתיים שלב המחקר בהצלחה והסתיים שלב הפיתוח בהצלחה, יתחיל הפחת.

 

 

 

 

 

 

  • הערה לגבי מיסים- בגין כל אחד מעודפי העלות ניצור מיסים נדחים. אם עודף העלות הוא נכס ניצור עתודה למיסים ואם עודף העלות הוא התחייבות, ניצור נכס מס נדחה בכפוף למבחנים של IAS 12 (הכנסה חייבת בעתיד שנגדה ניתן לנצל את נכס המס או שיש יתרת עתודה למס שיתהפכו באותם מועדים).

    עודף העלות היחיד שבגינו לא יוצרים מיסים הוא מוניטין והסיבה היא שהמוניטין הוא שארית בלתי מוסברת ולא יוצרים מיסים בגינו כדי לא ליצור עוד מוניטין.

נכסים והתחייבויות פיננסיים:

גם לנכסים והתחייבויות פיננסיים יש שווי הוגן. והשווי הזה עשוי להיות שונה מהערך בספרים. בצד הנכסים אפשר לחשוב על לקוחות או הלוואות שניתנו לאחרים ובצד ההתחייבויות אפשר לחשוב על ספקים, הלוואות ואגרות חוב שגויסו ומהווים הון זר.

גם כאשר מדובר במכשירים פיננסיים (נכסים והתחייבויות), הטיפול החשבונאי לפי IAS 28 נשאר זהה, כלומר, יש לחשב עודף עלות בגין החלק שרכשה החברה על ההפרש בין השווי ההוגן של המכשיר הפיננסי לבין ערכו בספרים.

להבדיל מנכס מוחשי, אין צורך לקבל הערכת שווי של המכשיר הפיננסי. הנתון היחיד שחשוב לצורך מציאת השווי ההוגן הוא ריבית השוק היום, המתייחסת למכשיר הפיננסי (להלוואה או לאג"ח וכו'). באמצעות ריבית השוק ניתן להגיע לערך הנוכחי של המכשיר והערך הנוכחי הוא השווי ההוגן והוא זה שישמש בסיס לחישובים.

דוגמה:

חברה א' רכשה 40% מחברה ב' תמורת 10000 ₪. ההון העצמי של חברה ב' למועד הרכישה הוא 10000. במועד הרכישה יש בדוחות הכספיים של חברה ב' במסגרת ההתחייבויות הלוואה בסכום של 20000 ₪. קרן ההלוואה תיפרע בתום שנתיים. ההלוואה אינה צמודה ונושאת ריבית שנתית בשיעור של 8%. ריבית השוק להלוואות דומות במועד הרכישה היא 15%.

נדרש: חשב עודף עלות למועד הרכישה ותנועה בחשבון ההשקעה בשנה העוקבת בהנחה שהרווח הנקי של חברה ב' לשנה זו הוא 4000 ₪.

פתרון:

חישוב עודף עלות ליום הרכישה-

שולם                     10000

הון עצמי שנרכש     (4000)            =40%*10000

 

עודף עלות               6000

פירוט לעודף עלות:

עודף עלות הלוואה(*)   910

מוניטין                        5090

 

(*) עודף עלות הלוואה-

ריבית שנתית   1600=8%*20000

17724=(2^1.15/[20000+1600])+(1600/1.15)=pv שווי הוגן

חישוב עודף העלות-

910=(17724-20000)*40%

השווי ההוגן של ההתחייבות קטן יותר מערכה בספרים ולכן עודף העלות שאמור להתאים את ההלוואה לשווי ההוגן, אמור להקטין את ההלוואה. היות וההלוואה היא התחייבות, הכיוון של עודף העלות הוא נכס, כלומר כיוון הפוך להלוואה.

 

התנועה בחשבון ההשקעה-

במסגרת התנועה בחשבון ההשקעה, ניקח כרגיל את רווחי האקוויטי, כשבמקרה שלנו, לצד החלק של א' ברווחים של ב', יהיה צורך להפחית את עודף העלות בגין ההלוואה. היות ופתחנו את עודף העלות בשיטת הריבית, גם ההפחתה תהיה בשיטת הריבית והמשמעות: בסוף התקופה יש לחשב שוב ערך נוכחי עפ"י הריבית שהייתה במועד הרכישה, כלומר במקרה זה 15%.

בהחלט יתכן שהחל ממועד הרכישה, חל שינוי בריבית אבל השינוי הזה לא מעניין אותנו משום שמדידת השווי ההוגן נעשית רק פעם אחת- במועד הרכישה ומרגע זה העלות.

לפיכך, התנועה בחשבון ההשקעה תוצג כך:

יתרת פתיחה                                             10000

רווחי אקוויטי:

החלק ברווחי ב'                             1600=4000*40%

הפחתת עודפי עלות הלוואה (*)    (423)

סה"כ רווחי אקוויטי                                    1177

יתרת סגירה                                              11177

(*) הפחתת עודף עלות הלוואה-

יתרת פתיחה      910

הפחתה            (423)    P.N

יתרת סגירה      487

יתרת הסגירה חושבה לפי ערך נוכחי של שנה עוקבת (זהו לא שווי הוגן, הריבית היא ריבית השוק במועד רכישת ההשקעה):

18782=1.15/(20000+1600)=pv

487=(18782-20000)*40%   חישוב החלק של החברה

הרכב חשבון לסוף שנה-

החלק בהון                                    5600=(4000+10000)40%    יתרת פתיחה 10000 ורווח השנה 4000

עודף עלות הלוואה (יתרת סגירה)     487

מוניטין                                          5090

11177

 

עודפי עלות בגין פריטים חוץ מאזניים:

עפ"י כללי החשבונאות, על מנת לרשום התחייבות בדוחות הכספיים, נדרש רישום כפול. כלומר עד שהחברה לא מקבלת נכס או לחילופין רושמת הוצאה, לא רושמים התחייבות.

מדובר בכל אותן התקשרויות שלא ניתן לבטל אבל שלא יוצרות התחייבות בדוחות הכספיים משום שטרם התקבלה התמורה. בין אם מדובר בנכס שצריך להתקבל ובין אם מדובר בשירות שצריך להתקבל. הדוגמה הקלאסית היא חוזי שכירות. כאשר חברה חותמת על חוזה שכירות (או כל חוזה אחר לקבלת שירות), היא לא יוצרת התחייבות בדוחות הכספיים בגין כל החוזה. ההוצאות לשלם או התשלום בפועל נעשים בקצב קבלת השירות. התחייבות תיווצר אחרי חודש של שכירות עבור החודש הספציפי ולא עבור חודשים עתידיים שטרם נתקבלו שירותים (במקרה שלנו שירותי שכירות).

הקשר לIAS 28-

IAS 28 קובע כי במועד הרכישה יש להעריך את השווי ההוגן של כל אותם פריטים חוץ מאזניים ובמידת הצורך לייחס בגינם עודפי עלות.



9 − שמונה =

תואר ראשון
תואר שני
מרצים