שם הכותב: תאריך: 09 מרץ 2015

שיעור 1

חכירה

תקנים רלוונטיים- IAS 17 המחודש, FAS 13 האמריקאי (לצורך המבחנים הכמותיים).

חכירה- הסכם לפיו מעביר המחכיר לחוכר בתמורה לתשלום או סדרת תשלומים את הזכות לשימוש בנכס לתקופת זמן מוסכמת שנקבעה מראש.

 

מחכיר- אדם שיש לו נכס מסוים, והוא לכאורה משכיר אותו לתקופת זמן מסוימת.

חוכר- האדם שמשתמש בנכס עצמו ולכאורה שוכר את הנכס.

 

חכירה יכול להיות על כל נכס, בדרך כלל מדובר בנכסים משמעותיים.

הבעלות על הנכס נשארת אצל המחכיר, כאשר המחכיר נותן רק את זכות השימוש בנכס לחוכר.

 

לעניין החוכר, מבחינה כלכלית החכירה היא לכאורה בהתאם לכך שהחוכר היה לוקח הלוואה מהבנק וקונה את אותו הנכס ולא חוכר אותו. על כן מבחינה כלכלית מדובר באותה פעולה שוות ערך כלכלי.

 

התקן חל לגבי הסכמים להעברת הזכות לשימוש בנכסים גם אם המחכיר מתבקש לתת שירותים מהותיים בהתייחס לתפעול או תחזוקת הנכסים. התקן אינו חל לגבי הסכמים המהווים חוזי שירות שאינם מעבירים את הזכות לשימוש בנכסים. אם מדובר רק בשירות שאינו נותן זכות להעברה בנכס- אין חכירה. רק במידה ויש זכות לשימוש בנכס לא משנה מי מתחזק את הנכס- מדובר בחכירה.

 

תקופת החכירה

ללא קשר לסוג החכירה השאלה הראשונה שיש לברר והיא זו שתשפיע על ההחלטה החשבונאית בהמשך היא מהי תקופת החכירה. ההגדרה בתקן: "התקופה שאינה ניתנת לביטול שלגביה החוכר סיכם חוזית יחד עם תקופות נוספות שלגביהן יש לחוכר אופציה להמשך חכירת הנכס כאשר במועד ההתקשרות סביר שהחוכר יממש את האופציה"

 

כשאנחנו ניגשים לעסקת חכירה, השלב הראשון שיש לעשות הוא לבחון את תקופת החכירה. לדוגמה אם נקבע כי החכירה היא למשך 7 שנים, וקיימת אופציה להמשך בתנאים מסוימים, תקופת החכירה היא כזאת שבמועד ההתקשרות ניקח את האופציה בחשבון במידה והיא כדאית וסביר שהיא תמומש. נניח שהייתה אופציה שהיא כדאי לחוכר ל3 שנים- תקופת החכירה תהייה סה"כ ל10 שנים.

 

הערות חשובות:

  • את תקופת החכירה ואת סיווגה יש לקבוע במועד ההתקשרות בעסקת החכירה ולא עם תחילת תקופת החריכה.
  • עפ"י התקן תקופה שאינה ניתנת לביטול תחשב כזו גם אם יש אפשרות לבטל את החכירה. מדובר במספר מצומצם של מקרים [תקופת החכירה נקבעת לתקופה שבה לא ניתן לבטל את החכירה]. חכירה ניתנת לביטול רק במקרים הבאים:
  1. בהתרחש תלויה שהסתברותה קלושה
  2. נתקבל אישור המחכיר לבטל את החכירה
  3. החוכר מתקשר בחכירה חדשה של אותו נכס או של נכס דומה שווה ערך עם אותו המחכיר.
  4. החוכר יישא בקנס במידה ורצף התשלומים ייפסק [קנס מרתיע]. על החוכר יחול תשלום נוסף כך שכבר מתחילת החכירה המשכיות החכירה סבירה [קנס מרתיע]. כלומר, תשלום הקנס גדול מהערך הנוכחי של התשלומים הנותרים מיום הקנס.

    דוגמה: עסקת חכירה של 10 שנים – 100,000 ₪ בשנה, ובהסכם רשום שאחרי 7 שנים לחוכר יש אפשרות לשלם קנס מסוים ולהפסיק את החכירה. כאן יש בחינה של קנס מרתיע או לא מרתיע. בשנה ה-7 יש לבחון מה הקנס. אם בשנה ה-7 הקנס יהיה 250,000 ₪ הוא בעצם יחסוך תשלום של 100,000 ₪ ב3 שנים הבאות. יש להוון את ה300,000 הללו ולהשוות ל250,000 של הקנס בשנה ה7. את כל החישוב הנ"ל יש לבצע בתחילת החוזה ועל פי הידוע לנו ביום חתימת החוזה. קנס מרתיע צריך להיות גדול מהערך הנוכחי של התשלומים הנותרים.

  • כשיש קנס מרתיע בנקודת יציאה, התקופה של החכירה תהייה התקופה גם לאחר נקודת היציאה עם הקנס המרתיע, כיוון שמדובר ביציאה שהיא לא סבירה ולא כדאית. כלומר היא תחשב תקופה שאינה ניתנת לביטול.

 

סיווג החכירה

ישנם 2 סוגים של חכירות:

  1. חכירה מימונית\הונית- ישנם סממנים כלכליים של מכירה
  2. חכירה תפעולית- ישנם סממנים של השכרה

 

סיווג החכירה נקבע בהתאם לגישת הסיכונים והתשואות, כלומר מתבסס על המידה שבה הסיכונים וההטבות הנלווים לבעלות על הנכס הם אצל המחכיר או אצל החוכר. סיכונים – האפשרות להפסדים כתוצאה מיכולת תפוקה לא מנוצלת, התיישנות טכנולוגית ועוד. הטבות – היכולת להתבטא בצפיות לפעילות רווחית לאורך השנים, רווח מעליית ערך, או ממימוש הנכס.

 

חכירה מימונית

חכירה מסווגת כחכירה מימונית אם היא מעבירה באופן מהותי את כל הסיכונים וההטבות הכלכליות הנלווים לבעלות על הנכס מהמחכיר לחוכר. אין הכרח שהבעלות המשפטית תעבור לחוכר. הבחינה היא מהותית. לחכירה מימונית יש גוונים ומאפיינים של העברת בעלות. הזכות המשפטית יכולה לעבור בסופו של דבר לחוכר אך לא חייבת. התקן מחייב קיום תנאים מסוימים על מנת שניתן יהיה לראות מבחינה כלכלית שמדובר מבחינתו של המחכיר בעסקת מכירה שתביא לגריעת הנכס מהספרים. חייבים להתקיים תנאים מסוימים על מנת שניתן יהיה לראות מבחינה כלכלית שמדובר בעסקת מכירה, כלומר העברת בעלות ולהכיר בחכירה כחכירה מימונית.

במקרה של חכירה מימונית החוכר ירשום את הנכס בספרים שלו ויפחית אותו בספריו.

 

חכירה תפעולית

חכירה מסווגת כחכירה תפעולית אם היא אינה מעבירה באופן מהותי את כל הסיכונים וההטבות הנלווים לבעלות. בחכירה תפעולית הנכס לא ייגרע מספרי המחכיר והוא ימשיך לטפל בו לפי תקני החשבונאות הרלוונטיים לסוג זה של נכס.

 

לאחר קביעת תקופת החכירה שאינה ניתנת לביטול יש לבדוק את העברת הסיכונים וההטבות מ-המחכיר לחוכר.

 

דוגמאות לחכירה מימונית- להלן דוגמאות שמונה התקן למקרים בהם בד"כ החכירה תסווג כחכירה מימונית:

  1. העברת בעלות, כלומר הבעלות על הנכס עוברת לחוכר בתום תקופת החכירה [עסקת מכירה כלכלית].
  2. אופציה הזדמנותית– לחוכר יש אופציה לרכישת הנכס בתום תקופת החכירה במחיר מציאה (במחיר הצפוי להיות נמוך משמעותית מהשווי ההוגן). יש לצפות זאת כבר במועד ההתקשרות בחכירה [צריך לבדוק את ערך הגרט של הנכס במועד ההתקשרות]. האופציה נקראת גם אופציה הזדמנותית כיוון שהחוכר ירכוש את הנכס בכל מקרה גם אם הוא לא מעוניין להשתמש בו וזאת למטרות רווח.
  3. תקופת חכירה גדולה מ75% מאורך חיי הנכס– במקרה זה תקופת החכירה היא למשך החלק העיקרי של אורך החיים של הנכס. בIAS רשום החלק העיקרי, והFAS מדבר על 75% ולכן נתייחס אליו. למעשה מדובר במכירה מכיוון שהחוכר משתמש בנכס למשך החלק העיקרי של חייו.
  4. ערך נוכחי>= 90%– במועד ההתקשרות הערך הנוכחי של תשלומי החכירה המינימליים [כל התשלומים שיעביר החוכר למחכיר בתקופת החכירה], מהווה באופן מהותי את רוב רובו של השווי ההוגן של הנכס. FAS 13 אומר שמדובר ב90%, כלומר הPV יהיה שווה לפחות 90% מהערך של הנכס במועד העסקה. כלומר הערך הנוכחי חלקי השווי ההוגן צריך להיות גדול או שווה ל 90% במועד העסקה.
  5. אופיו של הנכס החכור הותאם במיוחד לחוכר כך שרק הוא יכול להשתמש בו ללא ביצוע שינויים מהותיים.
  6. במידה והחוכר יכול לבטל את החכירה והוא יישא בנזקים שיגרמו למחכיר.

 

הערה: סיווג החכירה נקבע במועד ההתקשרות בחכירה [ביום עסקת החכירה]. שינויים שאירעו לאחר מכן והיו יכולים להביא לסיווג שונה ממה שנקבע במועד ההתקשרות לא ישנו את סיווג החכירה שנקבע מלכתחילה [למשל שינוי באורך החיים של הנכס החכור, ערך הגרט וכו']. אם קבענו את תקופת החכירה והסיווג בתחילה- הנתונים לא משתנים.

 

סיווג החכירה מנקודת ראות המחכיר [מימונית]

על אף שהתקן אינו מציין זאת נראה כי לצורך סיווג החכירה כחכירה מימונית צריכים לכאורה להתקיים מבחינת המחכיר גם התנאים של הכרה בהכנסה [IAS 18], שהרי המחכיר גורע את הנכס ומכיר ברווח בגינו. יש לציין כי FAS 13 מונה ספציפית את שני התנאים הבאים במצטבר [שניהם חייבים להתקיים]:

  1. אומדן סיכויי הגבייה הינו סביר, כלומר גבייה בטוחה של תשלומי חכירה.
  2. לא קיימת אי וודאות לגבי עלויות נוספות אשר עלולות לחול על המחכיר מבלי שיקבל פיצוי מהחוכר.

 

לסיכום, כשמזהים עסקת חכירה יש לזהות את תקופת החכירה שאינה ניתנת לביטול בהתחשב לקנסות ואירועים אחרים. הזמן הנ"ל יהיה זמן החכירה. לאחר שקבענו את תקופת החכירה נקבע את הסיווג- חכירה מימונית או חכירה תפעולית. לא נבדוק האם החכירה היא חכירה תפעולית, אלא נבחן האם החכירה היא מימונית על פי התנאים. אם לא עומדים בתנאים אז החכירה היא תפעולית. ברגע שאחד מהתנאים מתקיימים מדובר בחכירה מימונית: העברת בעלות, אופציה הזדמנותית, תקופת חכירה 90%, ערך וכו'. אם התנאים מתקיימים מדובר בחכירה מימונית מבחינת החוכר. מבחינת המחכיר הוא צריך שיתקיימו שני תנאים נוספים על מנת שיהיה מדובר בחכירה מימונית- עניין הגבייה ועניין אי הוודאות בתשלומים נוספים. על מנת להכיר בהכנסה אומדן סיכויי הגבייה צריך להיות סביר וכן מבחינת עלויות נוספות- אם אין לנו וודאות לגבי עלויות נוספות שיש לשלם על מנת להשלים את המכירה יש בעיה להכיר בהכנסה.

נניח שמכרנו נכס ורשום שהמוכר אחראי להביא את הנכס לקונה- את הנכס יש להביא לבניין לא מעלית, ייתכן שיש לשבור קירות על מנת להכניס את הנכס- לא ניתן לדעת מה העלויות על מנת להשלים את המכירה ולכן לא נוכל להכיר בהכנסה הזו. זהו התנאי השני מבחינת המחכיר.

 

  • ייתכן שהחוכר והמחכיר יראו בחכירה סיווג שונה וזאת על פי עמידה בתנאים. אם החכירה עומדת בתנאים הראשוניים החוכר יראה בכך חכירה מימונית, וכן אם החכירה לא תעמוד ב2 התנאים הבאים של הכרה בהכנסה המחכיר יראה בכך חכירה תפעולית. כלומר בספרים כל אחד יראה בחכירה סיווג שונה.

 

מועד ההתקשרות בהסכם החכירה

מועד הסכם החכירה או מועד המחויבות של הצדדים כמוקדם מבניהם [בד"כ מדובר באותו מועד]. במועד זה כאמור תיקבע תקופת החכירה וסיווג החכירה וכן הסכומים שיוכרו בתחילת החכירה.

 

תשלומי חכירה מינימליים

את חישוב תשלומי החכירה המינימליים נחשב במועד ההתקשרות. התשלומים במשך תקופת החכירה שהחוכר נדרש לשלם למעט דמי שכירות מותנים ולמעט עלויות עבור שירותים ומיסים שישולמו על ידי המחכיר ושיקבל שיפוי בגינם. כל מה שמשלם החוכר במשך תקופת החכירה הם התשלומים המינימליים למעט עלויות עבורו שירותים ומיסים שישופו והם כוללים:

  1. תשלומי החכירה כפי שנקבע בהסכם
  2. רכישת הנכס במחיר מציאה בתום תקופת החכירה [אופציה הזדמנותית] אם לחוכר יש אופציה לרכוש את הנכס במחיר שצפוי להיות נמוך מספיק מהשווי ההוגן במועד מימוש האופציה, כך שבסבירות גבוהה מאד במועד ההתקשרות בחכירה שהאופציה תמומש. סכום התשלום יהיה חלק מתשלומי החכירה המינימליים כערך עתידי FV.
  3. ערך שייר – יילקח בחשבון כדלקמן:

    מבחינת החוכר- ייקח בחשבון רק ערך גרט מובטח, מדובר בסכומים שהובטחו על ידי החוכר או על ידי צד הקשור לחוכר.

    מבחינת המחכיר- המחכיר ייקח בחשבון גם ערך גרט לא מובטח, מדובר בחלק מערך הגרט של הנכס המוחכר שמימושו על ידי המחכיר לא הובטח על ידי החוכר. זאת היות והמחכיר מאמין שכאשר יקבל חזרה את הנכס הוא יוכל למכור אותו ולקבל את סך כל השווי שלו בין אם הוא מובטח ובין אם לאו.

  4. קנס- במידה ורצף התשלומים ייפסק במקרה של קנס לא מרתיע [תשלום הקנס קטן מהערך הנוכחי של התשלומים הנותרים מיום הקנס ואילך]. לדמי החכירה המינימליים יש אמור להוסיף את הערך הנוכחי של הקנס.

 

דוגמה

נתונים:

תשלום חודשי של 100,000 ₪, קנס של 250,000 ₪. תקופה של 10 שנים כאשר אחרי 7 שנים אפשרות יציאה עם קנס.

תחילה נבדוק את הPV ונבחן האם מדובר בקנס מרתיע או לא- כלומר אם הPV גדול או קטן מ250,000 ₪. אם הPV יהיה קטן מהקנס יהיה מדובר בקנס מרתיע, אם יהיה גדול- קנס לא מרתיע. אם הקנס לא מרתיע- תקופת החכירה תסתיים במועד הקנס. אם הקנס מרתיע תקופת החכירה תסתיים בסוף התקופה שאינה ניתנת לביטול.

במידה והקנס לא מרתיע

PMT= 100,000

N= 7

FV= 250,000

ן= %

 

במידה והקנס מרתיע

PMT= 100,000

N= 10

FV= 0

ן= %

 

נניח שקנס מרתיע ויש ערך גרט מובטח של 30,000 וערך גרט לא מובטח של 50,000 בתום 10 השנים.

המחכיר- בFV ישים 50 אלף.

החוכר- בFV ישים 30 אלף.

 

לגבי אופציה הזדמנותית, אם נניח כי בתום תקופת החכירה ניתן לקנות את הנכס ב20 אלף ₪. יש לבחון האם מדובר במחיר שווה ולהוסיף לFV. אם לא מדובר במחיר כדאי, לא נצפה לשלם אותה ולכן לא נכניס אותה לFV.

 

שיעור הריבית הגלום בחכירה

זהו שיעור ההיוון שבתחילת החכירה יביא לכך שהערך הנוכחי של דמי החכירה המינימליים הכוללים את מלוא ערך השייר [מובטח+לא מובטח] יביא לערך נוכחי הזהה לשווי ההוגן של הנכס המוחכר בתוספת העלויות הישירות ההתחלתיות של המחכיר.

 

נקודת הראות של המחכיר

עלויות ישירות התחלתיות + שווי הוגן= דמי חכירה מינימליים (כולל ערך גרט לא מובטח)

 

עלויות ישירות התחלתיות- עלויות תוספתיות המיוחסות ישירות למשא ומתן ולארגון עסקת החכירה, למעט עלויות הנגרמות על ידי מחכיר שהוא יצרן או סוחר [נדבר בהמשך]. הכוונה בד"כ היא למתווכחים, עו"ד וכד'.

המחכיר בסופו של דבר רוצה לראות את מחיר השווי ההוגן פלוס העלויות שהתהוו לו במכירה.

 

  • היות והנתונים ידועים למחכיר, הרי ששיעור הריבית נקבע בעצם על ידי המחכיר.
  • מבחינתו של החוכר בד"כ לא ניתן להסיק מהו שיעור הריבית הגלום בחכירה ולכן פרקטית נפוץ השימוש בשיעור הריבית השולית שלו [של החוכר].
  • כאשר הנכס החכור הוא נכס נפוץ אשר מחיר השוק שלו ידוע לכל, כנראה שהחוכר בכל זאת יוכל לחלץ את שיעור הריבית של המחכיר.

 

בעסקת חכירה יש לבחון את כל הנתונים, בשאלות יהיו נתונים חסרים ואז יהיה צורך לחלץ מהנתונים נתון חסר. מבחינת המחכיר– הוא רואה ריבית על פי תנאי המכירה שהוא קובע. מבחינת השאלות- הריבית תהייה נתונה או שיהיו נתונים כל המספרים של המכירה על מנת למצוא את הריבית.

מבחינת החוכר, הוא לא מכיר את כל התנאים של העסקה ולא תמיד מכיר את השווי ההוגן של הנכס. אם זהו נכס שקל לזהות את השווי ההוגן- נוכל לחלץ את הריבית משם. אם החוכר לא יודע לחלץ את הריבית הוא ישתמש בריבית שלו עצמו.

 

  • הריבית היא אותה ריבית למחכיר ולחוכר, אך היא לא גלויה לשניהם. החוכר קובע את הריבית עפ"י תנאי המכירה אך החוכר לא תמיד מודע אליה (לא יודע מה הרווח של המחכיר מהעסקה).

 

 

הטיפול החשבונאי בחכירה מימונית

 

ספרי החוכר

החכירה בספרי החוכר תירשם כנכס וכהתחייבות במאזן החוכר בתחילת החכירה בסכום השווה לנמוך מבין : השווי ההוגן של הנכס החכור או לערך הנוכחי של דמי החכירה המינימליים.

פקודת היומן ליום ההתקשרות:

חובה: נכס\רכוש קבוע\זכויות בגין חכירה

זכות: התחייבות בגין חכירה [התחייבות לשלם דמי חכירה עתידיים]

 

לעיתים נגרמות לחוכר עלויות ישירות [של החוכר ולא של המחכיר כמו שדיברנו קודם], עלויות אלה יכללו כחלק מהסכום של הנכס החכור. פקודת היומן שתירשם במקרה כזה:

חובה: רכוש קבוע

זכות: מזומן\זכאים

 

  • החוכר ירשום הוצאות פחת ופחת נצבר בגין הנכס החכור. מדיניות ההפחתה צריכה להיות עקבית עם מדיניותם של נכסים אחרים ברי פחת בבעלות החוכר.
  • במידה והחוכר משיג בעלות על הנכס בתום תקופת החכירה [תנאים א'\ב'], יש להפחית את הנכס לכל אורך החיים של הנכס- לאורך כל אורך תקופת השימוש של הנכס.

    לדוגמה: נניח שבדוגמה הקודמת בתום 10 שנים החוכר מקבל את הנכס. אורך החיים של הנכס הוא 12 שנה. נפחית את הנכס על פני 12 שנה ולא 10 שנים.

  • במידה ולא סביר שהחוכר ישיג בעלות על הנכס בתום תקופת החכירה [תנאים ג'\ד'] אז יש להפחית את הנכס לאורך תקופת החכירה.

 

תשלומים לאורך תקופת החכירה

התשלומים בפועל יפוצלו בין מרכיב המימון [הריבית] לבין החזר הקרן וזאת כמובן על פי לוח הסילוקין [שפיצר].

 

חובה: התחייבות בגין חכירה [ע"ח קרן]

חובה: הוצאות מימון [ע"ח ריבית]

זכות: מזומן [PMT]

 

הערות

  1. דמי שכירות מותנים יירשמו כהוצאות בתקופה בה הן שולמו. מדובר על החלק מדמי החכירה שאינו קבוע בסכום אשר מבוסס על גורם שאינו תקופת זמן כלשהי.

    דוגמאות:

  • שיעור ממכירות
  • מדדים
  1. ההתחייבות קטנה באופן יחסי להוצאות המימון והנכס קטן באופן יחסי לפחת כך שערך הנכס וההתחייבות לאורך תקופת החכירה לא יהיו שווים. [הנכס קטן עם הפחת, ההתחייבות קטנה בהתאם להחזרים, כל סעיף מתנהג בצורה שונה. הם שווים רק בהתחלה כשהם נכתבים זה מול זה].
  2. אם דמי החכירה צמודים, שיערוך החכירה יירשם כהוצאות מימון כנגד ההתחייבות.
  3. כאשר מבטלים חכירה תמורת קנס [קנס מרתיע] החוכר ירשום את פקודת היומן הבאה:

    חובה: התחייבות בגין חכירה [יתרת התשלומים]

    חובה: הפסד PN

    זכות: נכס [עלות מופחתת]

    זכות: מזומן [סכום הקנס]

ספרי המחכיר

 

השקעה גולמית בחכירה- סה"כ דמי החכירה המינימליים מנקודת ראות המחכיר [כולל ערך גרט מלא המובטח והלא מובטח], כלומר כל דמי החכירה המינימליים הלא מהוונים מנקודת ראות המחכיר.

דוגמה:

PMT= 18,000

N=10

השקעה גולמית= 180,000.

  • מחברים את כל התשלומים ללא היוון.

 

השקעה נקייה בחכירה- ההשקעה הגולמית בערכה הנוכחי [NPV] תוך שימוש בריבית הגלומה בעסקת החכירה.

 

הכנסות מימון נדחות- ההפרש בין ההשקעה הגולמית לבין ההשקעה הנקייה. בעצם הריבית שטרם מומשה (רט"מ).

 

הצגת החכירה המימונית בספרי המחכיר

חכירה תירשם אצל המחכיר בסכום השווה להשקעה הנקייה במקום הנכס המוחכר. הרישום יהיה כהשקעה גולמית בניכוי הכנסות המימון שטרם מומשו [רט"מ].

 

 

הערות

  1. ייתכן הבדל בין ההתחייבות בגין חכירה בספרי החוכר לבין ההשקעה הנקייה אצל המחכיר. ההבדל יכול לנבוע מ:
    1. ערך נוכחי לפי ריבית שונה בין המחכיר לבין החוכר (המחכיר רואה ריבית שמגולמת בעסקה, אבל החוכר לא בטוח יודע את הריבית הזו ומשתמש בריבית ההיוון שלו)
    2. ערך שייר לא מובטח
  2. במצב שבו הריבית של המחכיר והחוכר בחכירה זהות ואין ערך שייר בלתי מובטח אז ההשקעה הנקייה אצל המחכיר שווה להתחייבות בגין חכירה אצל החוכר.
  3. המחכיר מטפל בדמי החכירה כהחזר או כתקבולים על חשבון ההשקעה בנכס.
  4. אומדן ערך הגרט הלא מובטח ששימש בחישוב ההשקעה הגולמית בחכירה ייבדק באופן סדיר. במידה ויש ירידה שהיא אינה בעלת אופי זמני, כלומר ירידה קבועה ופרמננטית באומדן ערך הגרט הלא מובטח, תתוקן פריסת הכנסות המימון על פני תקופת החכירה וההפחתה בגין סכומי הכנסה שנצברו תוכר מידית [בדומה לירידת ערך נכסים] כל פעם מחדש לאורך תקופת החכירה יש לבדוק את ערך הגרט.

 

פקודת היומן של המחכיר במועד ההתקשרות

חובה: השקעה גולמית בחברה

זכות: נכס

זכות: רט"מ

 

  • מפצלים בין ההשקעה הגולמית לרט"מ.

 




3 − שלוש =

תואר ראשון
תואר שני
מרצים