שם הכותב: תאריך: 31 אוקטובר 2014

מיסים א'- שיעור 1

 

הוצאות- ס' 17,18,32,21

 

סעיף 17

הרישא של סעיף 17 מסתיים במילה "לרבות". למילה "לרבות" יש מטרות- הוספה או הדגשה. ב17 יש סעיפים שלכאורה נראים מיותרים כגון סעיפי תיקונים וכד', אבל יש סעיפים אחרים שמוסיפים, למשל הוצאות בניית ממ"דים וכו'. הרשימה היא לא אחידה, אך בכל זאת כפופה ל17 רישא. סעף 17 רישא נותן לנו מסגרת וסעיפי המשנה מתעסקים בהוצאה ספציפית עם הוראות ספציפיות לנושא הרלוונטי.

 

ס' 17, 1, א' – הוצאות מימון

"סכומים המשתלמים בתור ריבית או הפרשי הצמדה על כסף שלווה, אם נוכח כי רשומה שמשתלמים על הון ששימש בהשגת הכנסה"

 

ס' 17, 1, מתיר הוצאה ריבית והפרשי הצמדה על כסף שלווה.

ריבית= מחיר הכסף, תשואה על הון, מחושבת כפונקציה של זמן.

הפרשי הצמדה= (ס' 1 לפקודה), הפרשי הצמדה כהגדרתם בס' 1 לפקודה- לרבות הפרשי שער.

כסף שלווה= הלוואה, חובות אחרים.

 

הוצאות המימון יותרו בניכוי- "אם נוכח כי רשומה שהם משתלמים על הון ששימש בהשגת ההכנסה".

כלומר, הוצאות המימון יותרו אם ההלוואה או החוב שימשו להשגת הכנסה.

לדוגמה- הנישום לווה כספים (מהבנק, חבר, שוק אפור), בכספים קנה סחורה, במקרה זה הוצאות המימון יותרו בניכוי, כיוון שהוא השתמש בכסף על מנת להשיג הכנסה.

כמו כן, אם הנישום קנה רכש הוני (רכוש קבוע) אשר משמש אותו להשגת ההכנסה, הוצאות המימון יותרו בניכוי (למרות שמדובר ברכש הוני).

 

ישנה הבחנה בין הון לפירות. הבחנה בין קניית העץ, לקניית פירותיו. הפירות זו הכנסה בשוטף- בעצם הכנסות פירותיו. אם נקנה את העץ הוא יניב לנו פירות נוספים ולכן מדובר בהוצאה הונית. האם ההוצאה מביאה לי יתרון והנאה לתקופה ארוכה?- מדובר בהוצאה הונית. ישנה בעיתיות למשל בתיקון– פירותיי לעומת שיפוץ- הוני מבחינת יתרון.

 

דוגמה נוספת היא לקחת הלוואה על מנת לשלם שכ"ד, משכורות, חשמל, מים, ארנונה, פרסום וכו' (הוצאות שוטפות ביצור הכנסה)- הוצאות מימון אלו יותרו בניכוי.

 

חברה שמייצרת כיסאות לוקחת הלוואה מהבנק ונותנת את ההלוואה לחברה אחרת. החברה משלמת לי ריבית ואני משלמת ריבית לבנק (הכנסות והוצאות). אם החברה נקלעת לקשיים ולא משלמת ריבית, האם נוכל להכיר בהוצאות המימון של ההלוואה?

בעצם כרגע יש לי כרגע רק הוצאה ללא הכנסה.

יש לנכות את הוצאות המימון כנגד ההכנסה הרלוונטית, לא ניתן לקחת הוצאות שהוצאו ממקור הכנסה אחד ולנכות אותם ממקור אחר.

החברה אינה בנק ואינה עוסקת במתן הלוואות וזה לא העיסוק שלה, ולכן היא לא יכולה לנכות את הוצאות המימון כנגד רווח מהכיסאות.

 

פס"ד החברה לפיתוח טבריה

החברה לפיתוח טבריה עוסקת בפיתוח העיר, בתחום המלונאות, המרחצאות, אירועים וכו'. בין היתר היא החזיקה במניות החברה "חמי טבריה" (פיתוח—–> חמי טבריה).

החברה לפיתוח נתנה הלוואה לחמי טבריה ולשם כך לוותה כספים מהבנק.

במאזן: בצד ההתחייבויות הלוואה מהבנק, ובצד הנכסים הלוואה לחמי טבריה. כלומר מצד אחד הכנסות ומצד שני הוצאות. עם זאת חמי טבריה לא שילמה ריבית על ההלוואה, כלומר לא שולמו ההכנסות.

נשאלה השאלה האם החברה לפיתוח יכולה לנכות את הוצאות המימון כנגד הכנסותיה האחרות.

פקיד השומה אמר שלא ניתן כיוון שאין הכנסות כנגד הוצאות כיוון שלא מדובר באותו ס' מקור.

 

בית המשפט קבע –
"ההלוואה ניתנה במסגרת של עסק, עסקה של החברה הוא עסק של פיתוח, גם פעולות של מימון והשקעה, קבלת הלוואות ונתינתן, שייכות לעסק הזה." כלומר לא מדובר ב2(4), חלק מהפעילות העסקית שלה הוא לתת הלוואה כחלק מפיתוח העיר. חלק מהפעילות העסקית שלה. מדובר במקרה חריג. לכן ההוצאה היא בעצם חלק מהעסק ולא הוצאות מימון. כיוון שהפעילות של החברה היא בין היתר לתת ההלוואות, ההוצאה הותרה בניכוי.

"כאשר מדובר בעסק, הרי שברור שאין לייחס כל פריט של הוצאה לפריט מסוים של הכנסה" כל הכנסות והוצאות העסק נכנסות לחשבון אחד!

 

פס"ד נכסי כוהנים

לחברה מספר נכסים מהם הפיקה את הכנסותיה (בניין, מניות, דמי ניהול…), החברה לוותה כספים מהבנק ונתנה אותם כהלוואה לחברה קשורה. החברה הקשורה לא שילמה ריבית על ההלוואה. נשאלה השאלה האם תוכל נכסי כוהנים לנכות את הוצאות המימון כנגד הכנסותיה האחרות? (לחברה יש הכנסות פסיביות מנכסים).

בית המשפט קבע כי הכנסות המימון של החברה היא ממקור 2(4), ואינה מחלק עסק- מדובר בהכנסות פסיביות ולא אקטיביות, למשל דמי ניהול פעם בשנה. בשנה שלא היו הכנסות ממקור זה, לא תוכל לנכות את הוצאות המימון כנגד מקור הכנסה אחר.

 

פס"ד אנג'ל

מאפייה שאופה לחמים ועוגות. זו הפעילות העסקית שלה. המאפייה קנתה נכס שלא הניב הכנסות (מגרש כלשהו שהמטרה שלו היא לא לייצור הכנסה), באותה תקופה החברה שילמה הוצאות מימון (ריבית והפרשי הצמדה) לבנק בגין משיכות יתר. פקיד השומה טען שהוצאות המימון לא יותרו בניכוי שכן כספי ההלוואה לא שימשו לצורכי ייצור הכנסה (משיכת יתר).

בית המשפט טען שיש קשר בין הנכס להלוואה, כיוון שאם החברה לא הייתה קונה את הנכס היא לא הייתה צריכה לקחת את ההלוואה. בית המשפט טען שהנכס גרם לצורך בהלוואה ולכן הוצאות המימון לא יותרו בניכוי כיוון שהנכס לא מניב הכנסות. כלומר- אם קיים קשר בין ההלוואה לנכס הלא מניב, הוצאות המימון לא יותרו בניכוי.

בית המשפט אומר כי קיים קשר- הנכס הלא מניב גרם לצורך בלקיחת הלוואה.

 

 

פס"ד מורן הנדסה

חברה קבלנית, שרכשה נכס כהשקעה, וכן הנכס לא הניב הכנסות (עובדתית). נשאלה השאלה האם הוצאות המימון על הלוואה שנלקחה לצורך הפעילות השוטפת יותרו בניכוי. פקיד השומה מסתמך על פס"ד אנג'ל ולא מתיר את הוצאות המימון. החברה טענה כי לא ניתן לייחס את ההלוואה לנכס כיוון שהיא נקלחה לפעילות השוטפת. בית המשפט העליון שואל האם קיים קשר בין ההלוואה לנכס הלא מניב, בית המשפט מנסה לראות אם ניתן לעקוב אחר הכסף (אם לכסף יש ריח…). אך לא הצליחו לעקוב אחר הכסף ולכן הסוגיה יותר מסובכת. בית המשפט אומר-
הקשר בין ההלוואה לנכס הלא מניב מתקיים רק כאשר הצורך בלקיחת ההלוואה היה צפוי וידוע בעת רכישת הנכס הלא מניב. כלומר, רק אם כאשר קניתי את הנכס, ידעתי שאזדקק להלוואה- כלומר הצורך בהלוואה היה צפוי וידוע בעת רכישת הנכס, אז בעצם הקשר ביניהם ישיר וההוצאות לא יותרו בניכוי. (אם יש שני פסקי דין של בית משפט עליון, מתייחסים לאחרון, עם זאת לא קיימת סתירה בין הפס"ד אלא יותר עידון פס"ד אנג'ל). במורן הנדסה, חברה שעוסקת בבנייה ציבורית, הכנסותיה מהפרויקטים מתקבלות כל 4,5 חודשים, הוצאותיה העיקריות הן משכורות שמשולמות מדי חודש, כך שצורת ניהול זו גורמת לגירעון בהון השוטף. החברה יודעת שכאשר היא מתחילה פרויקט- יש לה הוצאות מסוימות. בכסף הפנוי שלה היא משתמשת על מנת לשלם משכורות, אך במקום לשלם היא קנתה נכס. כלומר ששיטת הניהול שלה ידועה, ולכן בעת רכישת הנכס החברה ידעה שהיא תזדקק להלוואה ולכן יש קשר, היא יכלה לצפות את הצורך בהלוואה לפעילות השוטפת, מכאן שקיים קשר בין ההלוואה לנכס והוצאות המימון לא יותרו בניכוי.

 

דוגמה נוספת- מקרה הפוך (לא פס"ד)- חברה רווחית שיש לה עודפי מזומנים רכשה נכס לא מניב מעודפי המזומנים. החברה נוהגת לגבות מלקוחותיה את ההכנסות על בסיס מזומן בד"כ, ואת המלאי היא קונה מהספקים באשראי, כלומר תמיד יש לה כסף. יום אחד, אחד מהספקים נקלע לקשיים והציע למכירה מלאי גדול מאד במחיר הזדמנותי. מבחינת החברה מדובר במלאי חריג, אך המחיר היה שווה ולכן החברה החליטה לקנות את כל המלאי החריג ולצורך כך לקחה הלוואה מהבנק. האם הוצאות המימון הותרו בניכוי? במקרה זה לא קיים קשר בין ההלוואה לנכס שכן, בעת רכישת הנכס, הצורך בהלוואה לא היה ידוע.

 

פס"ד נקיד-

החברה לקחה הלוואה לשם תשלום מס הכנסה, במקרה זה כספי ההלוואה ממש שימשו לתשלום המס (יש ריח לכסף). נשאלה השאלה האם הוצאות המימון בגין ההלוואה יותרו בניכוי? בית המשפט בפרשנות מילולית קבע כי ס' 17 1' קובע כי הוצאות מימון יותרו בניכוי רק אם כספי ההלוואה שימשו להשגת ההכנסה. במקרה הנ"ל כספי ההלוואה שימשו לתשלום מס שהוא לא חלק מתהליך יצור ההכנסה, ולכן הוצאות המימון לא יותרו בניכוי. כלומר בית המשפט אומר- התפל הולך אחר העיקר. בעצם מס הכנסה זו לא הוצאה מותרת ולכן גם ההלוואה לא מותרת. בשולי פסק הדין בית המשפט לא מתייחס לשאלה אם לכסף לא היה ריח, כי כאן ניתן לראות בוודאות שההלוואה הלכה ישירות לתשלום מס הכנסה.

 

הוצאות מימון בגין הלוואה שנלקחה לצורך חלוקת דיבידנד

חלוקת דיבידנד לבעלי המניות היא פעולה שאינה קשורה לייצור ההכנסה.

פרשנות מילולית 17, 1- הון ששימש ביצירת הכנסה (פס"ד פז גז- עם התייחסות לחריג).

פרשנות כלכלית 17, 1- התייחסות כלכלית- שיקולים כלכליים של החברה. אם יש רווח מותר לחלק דיבידנד. אם משתמשים בהלוואה לחלק עודפים ובעודפים קונים מלאי, זה אותו דבר כמו לחלק דיבידנד מהעודפים ולקנות מלאי מההלוואה אם יש את היכולת הכלכלית, כלומר מספיק עודפים בשביל לקנות נכס. (פס"ד פי גלילות- חדש יותר).

 

 

פס"ד פז גז-

במקרה זה חולק דיבידנד במסגרת הליך מיזוג בין שני חברות. בית המשפט העליון קבע בהתאם לפרשנות הלשונית מילולית של 17, 1, שהוצאות המימון לא יותרו בניכוי, שכן כספי ההלוואה לא שימשו ליצירת ההכנסה. במקרה זה לא מתקיים קשר ישיר בין ההלוואה לבין יצור ההכנסה. בסופו של פסק הדין מציין בית המשפט כי יש להכיר גם במקרים חריגים אותם יש לבחון ספציפית בהתאם לנסיבות.

 

פס"ד פי גלילות-

בפס"ד זה נקבע כי מתקיים החריג ולכן יש להתיר בניכוי את הוצאות המימון. בשנים 92-93, השתמשה החברה בעודפים שהצטברו אצלה כמקור למימון נכסיה ובשנים 94-95 נטלה הלוואות על מנת לחלק דיבידנד. יש כאן התייחסות כלכלית- כדי לחלק דיבידנד ולהתחשב במס הכנסה לכאורה החברה הייתה צריכה למכור את נכסיה, לחלק דיבידנד, לקחת הלוואה ולקנות נכסים בשנית (פי גלילות דמיונית).

בית המשפט קובע כי מצבה של פי גלילות שקול מבחינה כלכלית לפי גלילות הדמיונית. במקרה זה מתקיים קשר עקיף בין הלוואה לבין יצור ההכנסה: וזאת כאשר רואים בעודפים כמקור מימון ביניים לרכישת הנכסים אשר הוחלפו בהמשך בכספי ההלוואה.

 

הוצאות מימון בגין חובות ניכויים

מקרה ראשון- בשנת 2010 משכורתו של העובד הייתה 20,000 ₪ ברוטו. המעביד ניכה מס במקור- 3,000 ₪ ושילם לעובד את סכום הנטו- 17,000 ₪. (לא שילם למס הכנסה 3,000 ₪). בעקבות ביקורת שנערכה בשנת 2013 לחברה על ידי מס הכנסה, הסתבר והתגלה כי המס במקור בסך 3,000 ₪ לא שולם. ב2013 החיוב יהיה מס במקור בגין שכר 2010- 3,000 ₪ + ריבית והצמדה נניח 500- שולם. כלומר 3,500 ₪- האם ההוצאה מוכרת בניכוי? ב2010 נרשם הוצ' שכר של 20,000 ₪- כלומר גם ה3,000 ₪. לכן השאלה האם הריבית וההצמדה (הוצאות מימון בסך 500) מותרים בניכוי?

 

פס"ד הד הקריות-

בפס"ד הד הקריות קבע בית המשפט העליון כי במקרה זה הוצאות המימון לא יותרו בניכוי. שני השופטים טענו כי החברה לא קיבלה הלוואה מהמדינה, אלא עשתה עבירה חמורה ולכן לא מגיע לה שההוצאות יותרו בניכוי.

 

מקרה שני- השתלמות של עובד בשנת 2010 במלון. ב2010 החברה רשמה חובה הוצאות השתלמות 9,000 ₪ וזכות מזומן על כל סך ההוצאות באותו סכום, כלומר לא היה חיוב במס של העובד (טובת המעביד). ב2013 מס הכנסה ביצע ביקורת על ההשתלמויות. ישנו ויכוח בין החברה למס הכנסה על טובת המעביד לעומת טובת העובד- ובסופו של דבר לאחר דין ודברים החברה חייבת במס כלשהו מול מס הכנסה בדיעבד (טובת העובד, החברה הייתה אמורה להעביר לפקיד השומה 1000 ₪ בגין הכנסת העובד). הכנסה ברוטו- 10,000 ₪, מס במקור- 1,000 ₪, נטו- 9,000 ₪ ששולם למלון. לכן החברה חייבת מס במקור ב2013 1,000 ₪ + ריבית והצמדה שלא שולמו לו- 400 ₪.

ב2010, רשמנו הוצאה של ההשתלמות, אך לא רשמנו הוצאה על ה1,000 ₪ הנוספים- לכן כעת שההוצאה 1,400 יש לדרוש ניכוי הוצאות (ב2010 נדרש נניח 9,000 כאשר ההוצאה היא 10,000). מדובר בגילוי הוצאות בדיעבד.

2 שאלות שעולות:

  1. האם ה1,000 ₪ יותר בניכוי ומתי?

    יותר בניכוי כיוון שאלו הוצאות שכר שמותרות בניכוי, מדובר על משכורת. אם היינו פועלים נכון, כל ה10,000 היו נרשמים כהוצ' שכר.

    אפשרות א'- ה1,000 יותרו בניכוי בשנת 2013.

    אפשרות ב'– תיקון הדו"ח ל2010- למחוק 9,000 ולרשום 10,000- בעצם הרווח של 2010 יהיה יותר קטן. קבלת החזר מס על שנת 2010.

     

  2. האם ה400 ₪ ריבית והצמדה יותרו בניכוי?

 

 

פס"ד שריג אלקטריק-

בפס"ד זה נקבע כי הוצאות המימון יותרו בניכוי. בית המשפט העליון אומר- "לסיכום, לאחר בחינת כלל השיקולים והעקרונות באתי לכלל מסקנה כי יש להתיר את הוצאות המימון בין אם השומה לשנת 2010 תוקנה ובין אם לאו. התשלום של הוצאות המימון אינצידנטלי (כרוך) לגובה הקרן ויש בינו לבין יצור ההכנסה זיקה ממשית." כל זאת בכפוף לס' 17, 1, ב'.

 

 

 

 

ס' 17, 1, ב'

ס' 9(24)-סעיף הפטורים- פוטר ממס הכנסות מריבית והפרשי הצמדה שקיבל נישום בשל מס ששילם ביתר. (הוראה זו לא תחול לגבי נישום שריבית והצמדה הן בידיו הכנסה לפי 2(1))

 

אם נישום שילם למס הכנסה בטעות\לא בטעות, מס עודף הגבוה ממס המגיע, מס הכנסה יחזיר לו את הכסף עם ריבית והצמדה והכנסות אלו יהיו פטורות ממס. כמו כן, אם העסק הוא בנק לדוגמה, הוראה זו לא תחול כיוון שריבית והצמדה זו הכנסה לפי 2(1) מבחינת עסק זה.

 

ס' 17, 1, ב' קובע שנישום אשר תובע ניכוי של הוצאות מימון בשנה שבה קיבל הכנסות מימון הפטורות לפי ס' 9(24), לא יותר לו לניכוי מתוך סך ההוצאה סכום השווה לסכום הכנסות המימון הפטורות למעט הגבוה מבין שני אלה.

 

למשל אם ישנן הוצ' מימון לפי ס' 17, 1, א' של 100,000 ובנוסף ישנן הכנסות מימון פטורות לפי ס' 9(24) בגובה 30,000, ההוצאה המותרת בניכוי לפי ס' 17, 1, א היא 70,000.

 

הוראה זו לא תחול, כלומר כל הוצאות המימון יותרו בניכוי במקרים הבאים:

  1. אם המס ששולם ביתר, שולם על פי דרישה של פקיד השומה.
  2. אם המס ביתר אינו עולה על 15% מהמס המגיע.

    בעצם הנישום קיבל את החזר המס ביתר בתוספת ריבית והצמדה, אך המס ביתר מסך המס המגיע לא עולה 15% יותר מהמס המגיע באמת.

    לדוגמה- למס הכנסה מגיע 5 מיליון, ושולם 5,500,000- שולם עוד 10% בלבד ולכן אין "קנס" כביכול עקב ההכנסה הפטורה. (יש לחשב על פי המס ביתר לא כולל הריבית שמס הכנסה ישלם לנו).

 

 

ש.ב

פס"ד טמבור-

האם הוצאות המימון על הלוואה לרכישת מלאי, יותרו בניכוי במלואן גם אם חלק מהמלאי לא נמכר באותה שנה?

 

כן. על פי פס"ד טמבור, גם אם המלאי לא נמכר, הוצאות המימון של תשלום על המלאי עדיין יותרו בניכוי למרות שאין הם משמשים עדיין לייצור הכנסה.

 

פס"ד טמבור– מודבר בחברה המספקת צבעים וקנתה קופסאות צבע מספקים בחו"ל. כתוצאה מאשראי הספקים נוצרו לחברה הפרשי שער. החברה יישמה כללי חשבונאות מקובלים וביקשה להפריד בין עלות המלאי להוצאות המימון ולא להוון את הוצאות המימון לעלות המלאי. החברה דרשה בניכוי את הוצאות המימון בגין מלאי שטרם נמכר. פקיד השומה טען כי הוצאות המימון בגין נכס שטרם החל לשמש בייצור הכנסה בשנת המס לא מוכרות. בית המשפט קבע  כי חברה מסוג זה אינה יכולה לייצר הכנסה ללא קיומו של מלאי, אין זה הגיוני שלא להתיר ללקוחותיה אפשרות לאספקה מהירה מתוך המלאי שבמחסניה ולכן יש להתיר את הוצאות מימון בניכוי גם במקרה בו המלאי לא נמכר (דהיינו לא משמש לייצור הכנסה).

 

ס' 17, 3

הסעיף מתיר בניכוי הוצאות תיקונים.

תיקון= שמירה על הקיים (לעומת יצירת יתרון מתמיד).

אם מטרת התיקון לשמור על הקיים, ההוצאה תותר בניכוי.

 

פס"ד הנמל החדש-

מבחני עזר שנקבעו בפס"ד זה המתייחסים לשאלה האם החלפת חלק מהווה תיקון או השבחה:

 

  1. אופי החלק הוחלף (עיקרי או תפל ביחס לנכס)
  2. אופי ההוצאה (חוזרת או חד פעמית)
  3. גובה ההוצאה לעומת ערך הנכס

 

בפס"ד הנמל החדש החליפו מנועים בכמה משאיות בחברת הובלה, ונקבע שמדובר בהוצאה הונית שכן, מדובר בחלק עיקרי, הוצאה חד פעמית והעלות היא גבוהה יחסית.

 

 

 

פס"ד ארטן-

בשני מבנים של הנישום בוצעו עבודות שונות. נחשפו היסודות וחוזקו, בנו קירות תומכים, החליפו מערכת מים חלודה, שיפצו ותיקנו דלתות ומרצפות, בנו גלריה (קומת ביניים ומדרגות) והחליפו את המדרכה בכניסה לבניין במדרכת שיש (חומר יקר יותר) וכו'…

 

המבנים האלו היו קיימים המון שנים, ביום אחד עשו פעולות רבות במקביל ובסופו של דבר בית המשפט אמר שעל אף שכל הפעולות נעשו במקביל ולא אחד-אחד, רובן מותרות בניכוי בשל גובה ההוצאה לעומת גובה הנכס (התייחסות לכל פעולה בפני עצמה ולא לשיפוץ כולל).

 

בית המשפט קבע כי רוב ההוצאות הם לשמירה על הקיים, גובה ההוצאה נמוך יחסית לערך הנכס. לגבי הגלריה מדובר בהוצאה הונית- יצירת נכס חדש, ולכן ההוצאה היא הוצאה הונית. לגבי המדרכה יש לפצל את ההוצאה- החלק המייצג את ההוצאה הדרושה לתיקון הסדקים מאותם החומרים הישנים יותר בניכוי (כמה שהיה אמור לעלות), והעודף – השבחה (לא תיקון).

 

 

ס' 17, 3

הסעיף מתיר בניכוי חידוש כלי מלאכה.

 

הסעיף קובע כי נכסים אשר מתבלים בתדירות גבוהה\ נשברים\מתקלקלים\נעלמים, שאורך החיים שלהם הוא קצר מאד כמו – כלים במסעדה, מגבות בבית מלון, כלי מלאכה קטנים- יש להתיר את חידושם בניכוי לפי 17, 3.

כלומר, העלות הראשונית היא הוצאה הונית, והחידוש ייחשב הוצאה פירותית.

הבדיקה היא כמותית ולא כספית- לדוגמה תחילה קניתי 1,000 יחידות שייחשבו הוצאה הונית. לאחר מכן 200 נשברו, וקניתי 200 נוספים במחיר גבוה יותר- ייחשב להוצאה פירותית מותרת בניכוי למרות שמדובר ברכוש קבוע. הסיבה היא שאני שומר על הקיים- על הכמות ההתחלתית שלי (בערך, אם יש שינוי גדול אז ייחשב הוני.)

 

ש.ב!!!

 

  • במודל של השיעור יש שתי חוברות תרגילים- 1 ו2.
  • חוברת 1- 2 שאלות ראשונות- 1 ו2 סעיפים זוגיים.
  • פס"ד טמבור שאלה למעלה
  • פס"ד רחובות הירוקה

 

 

פס"ד רחובות הירוקה– החברה העניקה הלוואה לחברה קשורה שלה. חברה זו עוסקת ביזמות קבלנות בניין ופיתוח נדל"ן. החברה הקשורה לא החזירה את החוב והיא ביקשה שהחוב יוכר לה כחוב רע. חברת רחובות הירוקה סיווגה את ההלוואה כרכוש שוטף במאזן ולא כרכוש קבוע, ולכן השאלה הנשאלת היא מדובר בהשקעה הונית או הוצאה פירותית. דהיינו האם ההשקעה בחברה הקשורה הינה השקעה מוכרת מכוח סעיף 17(4). בית המשפט קבע כי מדובר בחוב רע היות שזהו עיסוקה של החברה וחלק אינטגראלי הוא לבצע השקעות בנדל"ן בין אם במישרין בעצמה ובין אם בעקיפין באמצעות חברות קשורות.



− ארבע = 1

תואר ראשון
תואר שני
מרצים