המשק הישראלי הוא משק מערבי מודרני שמתבסס על תפיסת עולם של כלכלת שוק קפיטליסטית (עם נטייה לסוציאל דמוקרטית) עם רגולציה ובעלת בעיות מבניות כלכליות במשק.

כשרוצים לבחון כיצד פועל משק בוחנים את ביצועיו ע״י מדדים המקובלים בעולם המודרני. ישנם כללים מקובלים שעל פיהם נמדדים משתנים במשק ואז ניתן לבחון את המשק ע״פ מדדים אלה.

החל מ2010 המשק הישראלי משתייך לארגון העולמי OECD– הארגון לשיתוף פעולה כלכלי ופיתוח. מהרגע שהפכנו להיות חלק מארגון זה (יחד עם עוד 37 מדינות, שבניהן אוסטרליה, ארה״ב ומדינות אירופה). המדדים המתפרסמים בארץ הם לפי המקובל בארגון ה OECD. מעבר זה הצריך הטמעה והערכות מחדש מבחינת בחינת המדדים.

התוצר(ערך התפוקה) של המדינה זה הדבר הראשון שמעיד על הביצועים הכלכליים שלה. מבחינה ריאלית אנחנו מייצרים תוצר שנושק למיליארד שקל בשנה.

התוצר לנפש בישראל הוא 32,000 אלף דולר. אנחנו נמצאים במשק שמשנת 2010 אנחנו רואים מגמת ירידה של התוצר והתוצר לנפש (עלייה מתונה יותר לעומת פעם).

תעסוקה מול אבטלה ושיעור האבטלה– אחת השאיפות המרכזיות של נפש צריכה להיות תעסוקה מלאה. שיעור אבטלה נורמלי/טבעי מעיד על כך שאין 0 אחוזי אבטלה. אם קיים שיעור אבטלה נורמלי, מבחינת המשק אנחנו באבטלה מלאה. אבטלה חיכוכית/ מבנית– החלפת עבודות. שיעור האבטלה בישראל עומד על כ6%. אבל, כ24% מהאוכלוסייה עובדת במשרה חלקית. בתוך המשרות הפנויות שמציעים רוב המשרות הן שירותיות ויש מעט מדי משרות בתחום הייצור.

פריון עבודה— תוצר לשעת עבודה

יציבות מחירים– שיעור עליית מחירים של בין 1% ל3% בשנה. השאיפה היא להגיע ל2%. התפקיד המרכזי של בנק ישראל היא להביא ליציבות מחירים. חשוב שתהיה יציבות מחירים, שכן אם יש אי יציבות הדבר פוגע בייתור ובהשקעה. בשנים האחרונות שיעור עליית המחירים היה קרוב ל2%.

מדד המחירים לצרכן הוא ממוצע משוקלל שמתפרסם כל 15 לחודש לגבי החודש שהיה. הלמ״ס מחלקת את ההוצאות של משקי הבית לקטגוריות כגון– חינוך, בריאות, תרבות, מוצרי צריכה וכו׳.