שם הכותב: תאריך: 14 דצמבר 2014

שיעורים 6+7

הכנסות עבודה סעיף 2(2)-כל התנאים שצריך לבדוק:

  1. התקיימות של יחסי עובד מעביד –יחידים בלבד.
  2. שיעור המס: שולי ליחיד לפי ס' 121- בגלל שזה יחידים בלבד.
  3. בסיס דיווח- תמיד
    מזומן.שכירים ממוסים על בסיס מזומן.
  4. מקום הפקת ההכנסה לפי ס' 4א' (רבתי)-מקום ביצוע
    העבודה.

ס' 4א'-איפה שאתה מבצע את העבודה זה מקום הפקת ההכנסה ולכן אם ישראלי עובד בחו"ל בתקופה מסוימת והוא תושב ישראל אז כתושב ישראל הוא חייב על הכנסותיו בישראל ומאחר ומקום ההכנסה הוא בחו"ל לפי ס' 4 א' אז המדינה לפי התושבות שלו אמורה לזכות אותו מהמיסים הכפולים ששילם בחו"ל.

סוגי הכנסות עבודה:

  1. השתכרות– משכורת רגילה, משכורת 13(במקום 12 משלמים 13 משכורות) ובונוסים. הכל ייחשב כהכנסת עבודה.
  2. רווח מעבודה- הכוונה לרווח נוסף שאתה עשויי לקבל במסגרת עבודתך אבל לא מהמעסיק שלך אלה מצד ג' ולכן ייחשב להכנסת עבודה. דוגמא: מלצר.
  3. טובת הנאה/קצובהקצובה-כל עובד בנוסף למשכורת שלו מקבל קצובת נסיעה וקצובת ביגוד שגם היא חייבת במס. לפעמים המעביד נושא בהכל כולל המס והוא נותן לעובד את החופשה מבלי שישלם מס. מס בגילום-כאשר המעביד לקח על עצמו את המס.

    טובת הנאה– לפעמים לא ברור טובת ההנאה של מי גוברת של העובד או המעביד. יתכנו מצבים ששני הצדדים נהנים (העובד והמעביד) ולכן כדי לקבוע מי יחויב במס יש לקבוע מי הוא הנהנה העיקרי.אם הנהנה העיקרי הוא העובד אז העובד יחויב במס ואם הנהנה העיקרי הוא המעביד אז אין לחייב את העובד במס(וגם לא את המעביד
    כי זה הוצאה מבחינת המעביד).(פס"ד עיריית בת ים)

פס"ד עיריית בת ים- העירייה נתנה הנחות לעובדי העירייה בסך של 50% מרישום ילדי העובדים בבתי ספר תיכוניים. מגיע מס הכנסה ואומר נתת טובת הנאה לעובד ולכן הוא חייב במס. מאחר ומס הכנסה קבע כללים של ניכוי מס במקור מהכנסת עבודה לכן חוות המס חלה על המעביד ולכן הוא צריך לנכות עבור העובדים את המס. עלתה השאלה מיהו הנהנה העיקרי?העובד או המעביד? המבחן של הנהנה העיקרי – אם יקבע שזה העובד הוא חייב במס. אם יקבע שזה יותר של המעביד אז העובד לא חייב במס וגם לא המעביד. (פרקטית לא גובים את המס מכל עובד ועובד ולכן בגלל שקשה פרקטית למס הכנסה להגיע לכל עובד ועובד יותר נוח לו ללכת למעביד ולגבות ממנו את כל המס עבור העובדים)

העירייה העלתה מספר טענות:ובימ"ש פסל את כולן! יש כביכול שכר מוסווה שהוא לא ניכה ולכן בה מס הכנסה ואומר לו היית אמור לנכות ולתת לי והמטרה להוכיח שזה לא:

  • הנחה זהו סוג כזה של תמריץ בעבודה אשר גורמת לאנשים לעבוד טוב יותר ולכן טובת המעביד גוברת. בימ"ש פסל טענה זו.
  • בימ"ש אמר כי לא צריכה להיות אפליה כי המורים שמועסקים בעיריית בת ים פטורים ממס על הקצבאות האלו מכוח הסכם קיבוצי עם המדינה (בזמנו) ובימ"ש פסל זאת כי אין ספק שטובת הנהנה הוא של העובד. ולכן גבו את המס מעיריית בת ים. ולכן יש לנו הכנסה נוספת שהיא מ 2(2).

 

פס"ד דן אגודה שיתופית- עובדי חברת דן היו מקבלים באופן קבוע מהחברה ביגוד חורץ וקיץ. ביגוד קיץ כלל- מדי החברה עם סמל החברה. ביגוד חורף כלל- ביגוד רגיל. וכמובן שנתנו אותו ולא חייבו את העובדים במס בתלושי השכר.פקיד השומה טען שכל הביגוד זה טובת הנאה לעובד ולכן חייבים לחייבו במס. בימ"ש עשה הבחנה בין 2 המקרים:

  • ביגוד קיץ-בימ"ש קובע שסביר שהעובד לא יסתובב עם מדי העבודה עם סמל החברה בזמנו החופשי וזה מהווה יותר פרסומת למעביד מאשר טובת הנאה לעובד ולכן בביגוד זה הנהנה העיקרי יותר הוא המעביד ולא העובד. ולכן
    אין הכנסת עבודה כי טובת המעביד גברה.
  • ביגוד חורף-מאחר והעובד יכול לקנות איזה ביגוד שהוא רוצה טובת העובד גוברת ולכן צריך לשלם מס.כי זה נחשב להכנסת עבודה.

השתלמויות ולימודים- לפעמים המעסיק שולח אותנו במסגרת העבודה להשתלמויות או ללימודים אקדמיים ואז עולה השאלה טובת ההנאה של מי גוברת ? הכלל הוא שכל ההשתלמויות הקטנות(קורסים מהירים) במהלך העבודה שעשויים לשפר את יכולת העובד הכלל הוא כנראה שטובת המעביד גוברת ולכן אין חיוב במס של העובד.

לימודים: מה קורה כאשר מעביד שולח את העובדים שלו ללמוד תואר אקדמי על חשבון המעביד?סוגיה זו נידונה בפ"ס בנק יהב:

פס"ד בנק יהב– בנק יהב היה בנק לעובדי מדינה בלבד עד לפני מספר שנים.בשלב מסוים הוא החליט לפתוח את שעריו גם ללקוחות רגילים שאינם עובדי מדינה ומאחר ומרבית עובדי הבנק לא היה להם מספיק ידע בכלכלת המדינה ובשוק ההון היה נדרש לעשות שדרוג מאסיבי לעובדים שכולל:עסקאות בשוק ההון וכדומה. ולכן הבנק שלח הרבה עובדים ללמוד תואר ראשון במנהל עסקים עם מספר התמחויות על חשבונו ולא זקף הכנסה זו לעובד כטובת הנאה כלל בתלושי השכר.כלומר אף אחד לא שילם על זה מיסים. בימ"ש המחוזי– אמר שיש פה משהו מעורב.מצד אחד העובדים מקבלים תואר ראשון-שזה יתרון מתמיד שיישאר להם לכל החיים.מצד שני יש פה חלק שהמעביד נהנה כי הוא החליט לפנות לקהל רחב יותר של ציבור והוא צריך להתאים את המערכת שלו לקהל הזה ולכן חלק מהלימודים בתואר הראשון שהוא שלח את העובדים זה ההתאמות שלו ולכן בימ"ש המחוזי קבע שחצי מההוצאות לימוד לא יחויבו במס כי טובת המעביד גוברת-בגלל ההתאמות וחצי מההוצאות לימוד כן יחויבו במס בגלל היתרון המתמיד שקיבלו העובדים למהלך כל חייהם שזה התואר הראשון. מס הכנסה
ערער לעליון ובימ"ש העליון קבע שכל היתרון הוא יתרון של העובד. תואר ראשון שאדם מקנה לעצמו למרות הצרכים של המעביד זה סוג של יתרון מתמיד לכל החיים ולכן העובדים חויבו במס לפי הכנסה של 2(2) וגם על המחצית השנייה שלא שולם בגינה לקחו מבנק יהב.(ממי שגובים בסוף זה מהמעביד-כי מס הכנסה לא ילך אדם אדם ויגבה ממנו)

השתלמויות: הרבה מהעובדים יוצאים לימי גיבוש ,לימי השתלמויות מחוץ למשרד ואז נשאלת השאלה טובת מי גוברת המעביד או העובד? פה זה מעורב. אם יוצאים להשתלמות עם תוכנית מובנית יום עיון עם כנסים ,לו"ז מסודר וכו'.טובת המעביד גוברת. אבל אם יש השתלמויות שיומיים זה יום עיון ולימוד ויום אחד חופשי והמעסיק ממן את בני הזוג. זה מעורבת. ולכן מפצלים את זה ואומרים שליש לטובת עובד ושני שליש מעביד ובהרבה מקרים המעביד מגלם את זה (כלומר סופג את המס של העובד.)

  1. כיסוי הוצאות– אם המעביד מכסה כל מיני הוצאות כיסויי של עובד שלא מהווים את טובתו של המעביד זה סוג של הכנסת עבודה ולכן הוא חייב במס. יש חריג קטן לכלל זה:"החזר הוצאות שמוכר לעובד בניכויי כהוצאה לא יחוייב במס אצל העובד" וזאת בכדי למנוע חיוב במס מצד אחד ולאחר מכן בקשה להחזר מס בצד השני.

    כלומר: אל תשימו את זה כהכנסת עבודה אם העובד יכול לבוא ולדרוש את זה אחר כך ולכן לא צריך לחייב הכנסת עבודה על תשלומים שמוכרים כהכנסה לעובד. סוגי תשלומים שניתן לדרוש אותם אצל שכירים כהוצאה:רישיונות, דמי חבר, דמי ארגון,

  2. הוצאות רכב ופלאפון– הרבה פעמים נהוג שהמעביד מעמיד לרשות עובדו טלפון נייד ורכב. גם הטלפון וגם הרכב זה סוג של טובת הנאה שהיא מעורבת ולכן לכאורה צריך לעשות לזה פיצול אבל בשונה מהשאר כאן הפיצול עצמו (טובת הנאה של עובד לעומת מעביד) נעשה במסגרת החקיקה.ישנן תקנות איך קובעים שווי פלאפון ורכב.

השווי לגבי הפלאפון-צריך לזקוף לעובד שווי פלאפון וזה מהווה את החלק הפרטי ממנו הוא נהנה מהפלאפון. שווי פלאפון לעובד נקבע כנמוך מבין 100 ₪ או מחצית מההוצאה. דוגמא: אם המעביד שילם עליי לחברת הסלולר 150 ₪ כל חודש אז הוא צריך לזקוף לי כנמוך כלומר מחצית 75 ₪.

השווי לגבי רכב– אותו הדבר.יש תקנות שקבעו: לרכבים משנת ייצור 2010 צפונה שווי הרכב יקבע לפי 2.5% מהמחירון של הרכב.

 

הכנסות מדיבידנד ,ריבית והפרשי הצמדה ס' 2(4)

מס חברות בישראל הוא 26.5% זה האחוז אותו היא משלמת על ההכנסה החייבת שלה.

דיבידנד-סכום שמשולם מרווחים של חברה לבעלי מניותיה בהתאם לשיעור אחזקתם במניות החברה ומכוח זכותם. בנוסף למס החברות על הדיבידנד משלמים מס נוסף כאשר קיימת הבחנה בין 2 מקרים:

  • בעל מניות מהותי-30%. מוגדר בס' 88 שאומר:מי שמחזיק או יש לו זכויות הצבעה של 10% ומעלה.
  • בעל מניות רגיל- 25%

למחוקק לא משנה צורת ההתאגדות והוא קובע שיעור מס מקסימאלי. אם אתה יחיד-48% ואם זה חברה בבעלותך אז שיעור המס המקסימאלי שאתה מושך את כל הרווחים הוא 48.5%, אבל עדיין יש לי יתרונות בצורת התאגדות של חברה.כי אתה מחליט מתי אתה מתמסה על הדיבידנד ואילו בתור עצמאי אין לך אפשרות אחרת.



8 + ארבע =

תואר ראשון
תואר שני
מרצים