שם הכותב: תאריך: 21 ינואר 2013

לבסוף גם תורי הגיע. נשלפה טבעת, הוצעה הצעה, השבתי בחיוב.

לאחר ההתרגשות, השמחה והנישוקים, הגיעה העת להחליט החלטות.

את ההחלטה החשובה מכולן כבר לקחתי (עם מי), כעת, כל שנותר הן החלטות "טכניות" – איפה, מתי, איך?

מסתבר שחלק מהשאלות האלו כלל אינן רלוונטיות בישראל, ובעוד את יכולה להחליט היכן את מעוניינת להתחתן, שאלות ה"מתי" ו"איך" (ובעקיפין גם ה"איפה") אינן נתונות בכלל לשיקולך – מתי שהרב החליט שמותר (תשכחי מערבי שישי, ומחודשי אפריל ויוני), ובטקס דתי.

הסבר קצר – נישואים אזרחיים הם נישואים שהמעמד הפורמאלי ניתן להם על-ידי המדינה כגוף חילוני. מדינת ישראל, בשונה ממדינות דמוקרטיות אחרות בעולם, מתנה רישום של זוג כנשוי בכך שטקס הנישואים יבוצע באופן דתי אורתודוכסי, או שיבוצע במדינה אחרת. כלומר, אם אינך רוצה חתונה דתית – הרי את מגורשת לגולה. כשתחזרי – נשקול להכיר בך כנשואה, ואם תתנהגי ממש יפה, גם נסכים להטיל עליך את כל "ההנאות" הכרוכות בלהיות אישה נשואה במדינת ישראל – המדינה שמצהירה כי ערך השיוויוניות בה הוא ערך עליון, אך לא מתירה נישואים בזוגות חד מיניים ומקדשת את מוסד הרבנות האורתודוכסית שמחנך לאפליה מגדרית בוטה.

אין מדינה דמוקרטית אחרת בעולם, שאינה מאפשרת לאזרחיה להתחתן בטקס אזרחי. ההחלטה אם לערוך טקס דתי או אזרחי היא החלטה של הזוג המאושר, והמדינה תכבד את החלטתם ולא תפלה אותם בהתאם אליה. רק במדינת ישראל של שנות ה 2000 – הדמוקרטית והנאורה, אין זה כך, מהסיבה הפשוטה שבמדינת ישראל אין הפרדה בין דת למדינה.

כיום "קיימות" בישראל מספר חלופון לטקס הנישואים האורתודוכסי ברבנות: טקס נישואים רפורמי/קונסרבטיבי; טקס חילוני בארץ; רישום כנשואים בחו"ל. האופציות שמצויינות כאן אינן באמת מספקות מענה לזוג, שכן, מלבד הרישום בחו"ל, בכל מקרה אחר בו ירצה הזוג להירשם כנשוי בארץ, יהיה הדבר בלתי אפשרי.

שלא תבינו לא נכון – בטקס היהודי יש אלמנטים מרגשים, ואני בהחלט מתחברת לרעיון ההמשכיות שבו. אני רק לא מבינה מתי טקס יהודי הפך ל-לא תקף כשלא כלולה בו נוכחות של אדם זר מולי ומול בן זוגי המשביע אותנו לא לשכוח את ירושלים?! האם לא די בכוונותינו ובאהבתנו בכדי להקים בית בישראל? האם החלפת טבעות, הבטחות ודברי אהבה הם חסרי משמעות אם אין מולנו אדם שעמדותיו נוגדות לחלוטין את עמדותינו שלנו מנחה אותנו לעשות זאת?! ובכן – מבחינת מדינת ישראל התשובה היא כן! ואם לא בכך, גם אם החלטתם שאתם לא נותנים יד לזה, וטסתם ללכת ולהתחתן בחתונה אזרחית במדינה זרה, אם תחליטו לפרק את החבילה בשלב מסוים צפויה לכם מסכת העינויים של הרבנות וטקס הגירושין המשפיל, שכן "מבחינת גירושין, כאשר מדובר בבני זוג יהודים וברצונם להתגרש בישראל (אף שנישאו בנישואים אזרחיים), הם יידרשו לקבל גט לחומרה הואיל ועל פי הדין העברי הם נחשבים נשואים. הסמכות לדון בגירושין שלהם נתונה לבית הדין הרבני" ( http://www.family-online.co.il).

מקומם, לא?

במאי השנה הוגשה הצעת חוק על ידי ח"כ ניצן הורוביץ להתיר נישואים אזרחיים בישראל, הצעה זו הופלה על ידי הקואליצה ברוב של 39 מול 11. אחת הסיבות לכך שהצעה זו נפלה, היא היעדרותם של נציגי השמאל בהצבעה בכנסת, ואם תשאלו אותי, גם העובדה שלא צעקה מהציבור החילוני בישראל – צעקה שבכוחה ליצור לחץ ציבורי שמניע החלטות.

היעדר הלחץ הציבורי בנושא, והיכרותי עם זוגות צעירים רבים שלמרות שהביעו את מורת רוחם מחתונה דתית, נכנעו בסוף ללחץ הסביבתי, גרמו לי להבין שקיים פער גדול בין אחוז התומכים באלטרנטיבות לנישואים הדתיים, לבין אלו שמבצעים זאת בפועל. מדוע?

במחקרו של שרון שלו-לב צור, הגורמים המניעים זוגות חילוניים לחפש אלטרנטיבה לנישואים ברבנות, נמצא כי ההסתייגות מהליך הנישואים ומהמוסד האורתודוכסי נובע אצל כל משתתפי המחקר בעצם תפיסת הרבנות כמושחתים, מסואבים, לא שיוויוניים מגדרית ומנוכרים לאורח החיים החילוני, אז למה בכל זאת בחרו חלק גדול מהזוגות להתחתן ברבנות? התשובה מצוייה בקונפורמיזם ובנורמות סובייקטיביות, וזוגות רבים נוטים לדחות לשוליים את דעותיהם ואמונותיהם האישיות על מנת לא לערער על הסטטוס קוו.

עם זאת, לא ניתן להתעלם מ"הקצוות הפתוחים" שנותרים כאשר מחליטים לא להירשם כנושאים בארץ: מהסדרת קרנות הפנסיה וקצבאות השארים, דרך זכויות ילדיכם, הסכמי ממון והתמודדות עם בירוקרטיה ברשויות המדינה שנוהגות אחרת לגמרי כשצריך להוכיח סטטוס "ידועים בציבור" לעומת סטטוס "נשואה" הפשוט והנוח לפקיד המצוי… ותאמינו לי שזו רק ההתחלה.

למרות הכל, בן זוגי ואני החלטנו לקיים טקס יהודי חילוני בארץ, בנוכחות משפחתנו וחברינו, ולאחריו לא נוכל להירשם כזוג נשוי בישראל – המדינה בה נולדנו, בצבאה שירתנו, בה אנו משלמים מיסים ובה נקים את ביתנו. אבל ההחלטה היא לפי צוו מצפוננו ותואמת את הערכים בהם אנו מאמינים.

כמו שאני רואה את זה, על המדיניות בישראל להשתנות! אין סיבה לא להעניק לכל אופציות הנישואים הכרה ממסדית. אני בטוחה שלחץ ציבורי ו"הצבעה ברגלים" הם שיגרמו לנבחרינו להעלות הצעה זו שוב לכנסת, והפעם – להעביר אותה. אני מזמינה את כולכם להשפיע וליצור חזית חילונית מאוחדת שתפיל את דיקטטורת הרבנות האורתודוקסית, ותחזיר לנו את חופש הבחירה!



ארבע + = 11

תואר ראשון
תואר שני
מרצים