שם הכותב: תאריך: 24 ינואר 2013

הגישה המחקרית והיישומית העונה לשם "פסיכולוגיה חיובית", נשענת על בסיס תיאורטי ומקצועי רב, שהחל עוד בשנות ה-60 – עם העיסוק הגובר בחקר הדיכאון. כגישה מניעתית אשר רואה ביצירת החוסן הנפשי כערך ראשון במעלה, הפסיכולוגיה החיובית שמה על פני השטח נושא מרכזי ומטריד בו זמנית, איתו רבים בעולם המערבי של היום מעדיפים שלא להתעמת: מחלת הדיכאון.

47 שנים חלפו מאז ראה אור לראשונה ספרו המפורסם של ויקטור פראנקל – "האדם מחפש משמעות", שבאורה המחוספס והזוועתי של השואה הציף שאלות אישיות ואנושיות שנשארו לא פתורות עד עצם היום הזה. 47 שנים חלפו, ונראה כי גם בימים אלה, כשגל הקפיטליזם והמסחור התחרותי במערב מחד והציניות הדורסנית והבלתי מתפשרת של המתקוממים מנגד מאיימים לנתק את האדם מתחושותיו האותנטיות ולחבר אותו, בתהליך של קטלוג חד משמעי שרומס כמעט כל אפשרות ליצור בחירות, עמדות ודעות באופן עצמאי (טבולה ראסה), אל תבנית ושבלונה שהוכנה מראש עוד לפני שהוא היה קיים, דווקא בעידן זה, נראה כי "האחרונה בחירויות האדם", אותה הגדיר פראנקל כיכולת של האדם לבחור את עמדתו במערכת נסיבות נתונות, חייבת להיאחז במונחים מגישה מודרנית, כפי שמציעה גישת הפסיכולוגיה החיובית.

מנקודת המבט של הפסיכולוגיה החיובית, נציין תחילה את ההסתכלות יוצאת הדופן של פראנקל על חיי האדם – אשר לטענתו צומחים מחוויית הסבל במטרה למצוא פשר לאותו הסבל. הסתכלות זו טומנת בבסיסה האותנטי את אחד הגורמים המהותיים, כמו גם הקדומים ביותר, לאושר. נושא חיפוש המשמעות, והעיסוק בחיפוש זה, הינם מנת חלקו של המין האנושי מזה דורות.

אם כן, דיון בנושא חוויית הסבל האנושית אל מול אותה "אחרונה בחירויות האדם" בהכרח חייב לעלות מתוך חקר האושר ומתוך כלי העבודה שמעניקה לנו הפסיכולוגיה החיובית בנושא. אחד ההיבטים הבולטים אשר עולים מתוך חווית הסבל הינו חוסר האונים אשר נובע מחוסר היכולת של האדם לפעול באירועים המתרחשים בסביבתו או שאין באפשרותו להתערב בהם ביעילות. כאשר הוא מתמשך והופך לדבר שבשגרה (כחלק מחוויית הסבל), חוסר אונים זה מתבטא בשגרת חיים ריקנית, בעולם פנימי שומם ובודד, ובכך למעשה מתגלם בחיינו מודל הדיכאון האנושי – המציג את הייאוש כמקור לדיכאון. יתרה מזו, אי הוודאות לגבי העתיד, אשר ללא ספק אופפת אורח חיים מסוג זה, מהווה מקור אמיתי לחרדה ומכאן שחוסר המשמעות העולה דווקא בעימות האנושי עם חווית הסבל הינו בעל זיקה עמוקה להיעדר תחושת האושר.

כלי נוסף שמביאה עימה הפסיכולוגיה החיובית אל השולחן בדיון זה עוסק במצב מנטאלי של עשייה, בו אנחנו שקועים לחלוטין בעשייה ומרגישים ממוקדים ואנרגטיים – מצב הנקרא "חוויית הזרימה". על פניו, היינו יכולים לומר כי חוויית הסבל וחוסר האונים מגלמות למעשה את ההיבט השלילי של חוויית הזרימה – שכן העולם הבודד והריקני מקנה תחושה של "יום רודף יום וכולם נראים אותו הדבר", אולם במבט מעיק ובוחן יותר נוכל לציין כי דווקא אותה חוויית סבל, אותן נסיבות אשר בהן אנחנו מוצאים את עצמנו כחסרי יכולת להשפיע או אפילו להגיב להן – דווקא הן, מונעות מאיתנו את האפשרות להיות מעורבים בחוויה אופטימאלית שתוביל לזרימה בכך שהן קוראות תיגר עמוק על היכולת שלנו להתעלם מנסיבות חיצוניות ולבצע בחירה (של מצב מנטלי, במקרה הזה) אותנטית ומנותקת מן החוץ.

וכך, אותה חוויית סבל דטרמיניסטית עליה דיבר פרנקל – חרף החתירה הנתפסת כסזיפית למציאת פשר לאותו הסבל – היא זו אשר תרמה ותורמת רבות לעובדה כי אותן שאלות אישיות ואנושיות נותרות פעורות בנפשם של רבים מדי יום.

ביבליוגרפיה

פראנקל, ו. (1981). האדם מחפש משמעות: ממחנות המוות אל האכסיטנציאליזם (ח. אייזק, תרגום). ירושלים: הוצאת דביר. (פורסם במקור: 1946).

 



6 + = חמש עשרה

תואר ראשון
תואר שני
מרצים