שם הכותב: תאריך: 27 אפריל 2014

 

שיעור 7

שיעור 7

המשך לשיעור קודם…

כזכור, היסודות לפי ס' 52 לחוק ני"ע: המידע, השימוש והמשתמש במידע פנים, הם מצטברים. תחת יסוד המשתמש, ישנן שלוש דרגות של משתמשים:

  • איש פנים- העבירה הכי חמורה, 5 שנות מאסר. יש לכך ארבע הגדרות:
  1. בעל עניין לפי הגדרה משפטית חשבונאית, אדם/גוף שמחזיק מעל 5% בחברה. לכל בעל עניין יש חובת דיווח לרשויות (הרלוונטי לקורס שלנו זה רשות לני"ע והבורסה). הדיווחים הם: דוח שנתי (עד סוף מרץ), דוח רבעוני (עד חודשיים מתום הרבעון) ודוח מיידי (מצב בו משהו רציני קורה בחברה). אם מישהו עבר את ה-5% בזכות עסקה מסוימת, צריך לצאת דיווח מיידי באותו יום. בנוסף, לאחר שאדם מוגדר כבעל עניין, על כל עסקה שמבצע יש להוציא דיווח מידי.
  2. עובד בכיר- דירקטור/מנכ"ל/סמנכ"ל, כל מי שיש לו אחריות על נכסי והתחייבויות התאגיד.
  3. עובד זוטר
  4. נותן שירותים לחברה בחשבונית- למשל רו"ח/ עו"ד/שמאי/איש מיסים/כלכלן/איש פרסום שנחשף לעניינים רגישים פנימיים כתוצאה מהשירותים שנותן.

    חשוב להבחין בבעלי התפקידים שנכנסים תחת הגדרת איש פנים שכן מי שנכנס להגדרת איש פנים מורשע בעבירה חמורה מסוג פשע. גם החלוקה בהגדרה בין אנשי הפנים חשובה שכן בעל עניין ועובד בכיר לפי הגדרת החוק נקראים איש פנים מרכזי ונוצרת חזקה משפטית. אם איש פנים מרכזי ביצע עסקה של קניה ואחריה מכירה או מכירה ואחריה קניה תוך 90 יום, אז חזקה עליו שהשתמש במידע פנים. במשפט פלילי נטל ההוכחה הוא על המדינה ולכן במקרה זה של עסקה ע"י איש פנים מרכזי, נטל ההוכחה הוא על הנאשם, כל עוד הוא לא מוכיח אחרת הרי שהוא אשם.

  • חיצוני שקיבל מידע מאיש פנים– עבירה של עד שנת מאסר אחת, עבירה מסוג עוון.
  • חיצוני שקיבל מידע מחיצוני כשמקור המידע הוא חיצוניפס"ד אוהגן נ' מדינת ארצות הברית– פס"ד מארה"ב בשנת 1997. אוהגן היה עו"ד במשרד עו"ד באחת המדינות בארה"ב. יש חברה קנדית ענקית בשם גראנד מטרופוליטן שהיא חברת אחזקות (היו לה המון אחזקות). התקבלה החלטה אסטרטגית בדירקטוריון החברה לקנות עסק בתחום הקפה כי התחום הולך לצמוח מאוד והם הטילו על המנכ"ל לחפש חברה ציבורית עם סניפים בעולם שאפשר לקנות אותה במחיר טוב והגיעו למסקנה כי פילסברי תענה להם על הדרישה. גראנד מטורפוליטן ביצעו את קניית הרשת ע"י כך שקנו את נירות הערך של פילסברי ויום אחד עשו הצעת רכש לכל בעלי המניות של פיסברי, מעין תשקיף לבורסה בו רשום כי מי שרוצה למכור להם עד 10% מהמניות הם קונים במחיר X. זה לא הצליח כי כל בעלי המניות הרגישו שמשהו הולך לקרות בחברה ולא רצו לעזוב כשבעתיד הערך צפוי לעלות. לכן, גראנד העלו עוד טיפה את המחיר שהציעו תמורת המניות. עד למועד התשקיף, כל המידע של גראנד מטרופוליטן לגבי תכנוני הקנייה של המניות הוא פנימי בשבילה עד שמוציאים את ההצעה. טכנית, חייבים לצורך הצעת הרכש הזו, משרד רואי חשבון ומשרד עורכי דין שכן ההצעה היא חשבונאית לכל דבר. בגלל שפילסברי היתה רשומה במיניאפוליס, היה צריך ללכת לחברות מקצועיות במיניאפוליס שעובדות עם פילסברי כדי שיעשו את הצעת הרכש. משרד עורכי הדין שם מוציא לגראנד את כל המידע הרלוונטי ובאותו רגע אוהגן הלך להדפיס גם כן משהו וראה במדפסת דפים שעליהם רשום על המניות והיה לו קצת ידע בזה. לכן הוא צילם את המידע והחזיר חזרה את הדפים למכונה. לאחר מכן הוא יושב וקורא את הדפים ומגלה שזו טיוטה להצעת רכש שהיתה כמעט סופית. אוהגן במצב זה התקשר למנהל תיקים שלו ואמר לו שישקיע בפילסברי כי הוא קרא עליה כתבות ולכן רוצה ש-80% מהתיק שלו יהיה מושקע שם, סך ההשקעה עמדה על מליון וחצי דולר. כעבור שלושה שבועות פרסמו את הצעת הרכש והתיק שלו נהיה שווה 4.8 מליון דולר ואז הוא מכר את חלקו. הרשות ראתה זאת ועצרה אותו כשגילתה שהוא קשור למשרד עורכי הדין. אוהגן הודה כי הוא לקח את המידע ממכונת הצילום. בתקדים, בפס"ד ציארלה שלמדנו, מידע מחיצוני לחיצוני כאשר המידע הוא חיצוני זו לא עבירת נירות ערך ולכן הגיעו עם זה לביהמ"ש העליון ועלתה הדילמה מה הבסיס למידע פנים, האם כי זה לא פייר או לא שוויוני או שיש הפרת אמון? בארה"ב מה שמפריע זה הפרת חובת אמון שיכולה לפגוע בלקוח המשרד וזה מה שאוהגן עשה. הוא חייב באמון ולכן ביהמ"ש שינה את תקדים ציארלה כך שאם הפרת האמון היא חמורה מאוד כמו יחסי עו"ד ללקוח הרי שלמרות שמקור המידע הוא לא מהחברה, בגלל שהפרת האמון היא חמורה מאוד, הרי שכן ניתן להרשיע בעבירה פלילית של מידע פנים בנירות ערך. הרשיעו את אוהגן בעבירת נירות ערך.

בארה"ב, עבירת נירות ערך היא 10 שנים מאסר. הכלל בארה"ב הוא שאם בתור בעל רישיון מקצועי אתה עושה עבירת מידע פנים בנירות ערך, לוקחים לך מבחינה מנהלית את הרישיון (אכיפה מנהלית) והקנס הוא עד פי שלוש מהרווח.

בישראל, קודם כל, מה הדין במצב של מידע בידי חיצוני מחיצוני כשמקור המידע הוא חיצוני? בארה"ב אם הפרת האמון חמורה, זו עבירה פלילית של חוקי נירות ערך אך בישראל, מקרה כזה עדין לא נדון ועל פי החוק, נראה כי הוא לא מתייחס לכך בכלל. החוק לא מתייחס למצב בו המידע הוא חיצוני כאשר מדובר בהעברת מידע מחיצוני לחיצוני, זה עדין לא עמד בבחינה.

מבחינה מנהלית- הקנס על מידע פנים ספציפי בארה"ב הוא עד פי שלוש מהרווח ושלילה מוחלטת של רישיון העיסוק. בישראל, עד לאחרונה, בעניין של ני"ע בכלל ומידע פנים בפרט, היה רק משפט פלילי, לא היה דבר כזה משפט מנהלי. לאחרונה הרשות אימצה את דרך החוק והוא הועתק מארה"ב והוחלה אכיפה מנהלית "חוק אכיפה מנהלית" שלפיו עכשיו אפשר לשלול את הרישיון וכן להטיל קנסות (ילמד בהמשך הקורס).

במשפט פלילי- על המדינה יש נטל הוכחה קרוב למאה אחוז על כך שהעבירה בוצעה ע"י אותו אדם.

במנהלי- נטל הוכחה של 51% מספיק על כך שהעבירה בוצעה ע"י אותו אדם.



6 − = ארבע

תואר ראשון
תואר שני
מרצים