שם הכותב: תאריך: 27 אפריל 2014

שיעור 6

שיעור 6

פירוט ליסוד המשתמש:

  • איש פנים
  • חיצוני שמקבל מידע מאיש פנים
  • חיצוני שמקבל מידע מחיצוני

בארה"ב, המוסר יחשב כעשה עבירה אם:

  1. הוא מפר אמון לחברה
  2. יוצא לו רווח ישיר או עקיף מהמסירה.

אם אין עמידה בשני התנאים האלו הרי שגם הקונה יהיה זכאי.

בישראל, המוסר יחשב כעשה עבירה אם:

  • היה עליו לדעת או
  • ידע שהמקבל ישתמש במידע

הערת ביניים-

  • לכל ההפרות של ני"ע יש משמעות פלילית (המדינה מאשימה) והעונש- בית סוהר.
  • יש משמעות מנהלית (המדינה מאשימה) והעונש- לקיחת רשיון רו"ח למשל.
  • יש משמעות אזרחית (אדם פרטי מאשים) והעונש- תשלום כסף.

    על משמעות אזרחית יש ביטוח ואילו על המנהלי ועל הפלילי אין ביטוח. כשבאים להטיל אחריות פלילית על בנאדם, מכל סוג שהיא, צריך לעמוד בשני תנאים מצטברים:

  1. שבאמת האדם עשה את העבירה והוכחה העבירה
  2. המדינה צריכה להוכיח שהאדם עשה זאת בכוונה או מתוך מודעות לכך שהוא עושה משהו לא חוקי.

כל תהליך פלילי עובד כך:

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

על מנת שמשהו יהיה עבירה, צריך להוכיח עובדתית שהאדם עשה משהו לא בסדר וכן מתוך מודעות שעשה משהו לא בסדר.

האם תיאורטית, יכול להיות מצב שמקבל מידע יהיה אשם ומוסר יהיה זכאי?

בארה"ב לא אבל בישראל כן. למשל, פס"ד גולדברג נ' מדינת ישראל– יש חברה בשם אלביט מערכות, חברה נסחרת. היה מכרז מאוד גדול בארה"ב להקמת תחנת ממסר בישראל בערבה (כמו תחנת שידור) כאשר חברה אמריקאית ניהלה את המכרז ואלביט מערכות, שהיא חברה ישראלית, השתתפה במכרז וזכתה. באלביט מערכות היה דובר פנימי שקוראים לו יוסף פריאל והודיעו לחברה בלילה שהיא זכתה במכרז. אלביט היתה צריכה לפרסם את זה לפי כללי הבורסה למחרת כי זה עסקה ענקית עבורה (כרגע זה מידע רגיש, מהותי שעוד לא פורסם), המידע הוא חזק ופנימי ולכן עומד ביסוד הראשון. דובר אלביט (איש פנים באלביט) שתפקידו להעביר את המידע בצורה מסודרת לתקשורת התקשר בלילה לאחד העורכים של עיתון גלובס (ולעוד כל מיני עיתונאים) וסיפר לו כי יש מידע חשוב שהולך לצאת לבורסה למחרת וביקש ממנו להשאיר בעיתון גלובס בעמוד הראשון מקום לכותרת ראשית לגבי כך שיש עסקה מאוד גדולה. העורך, רוזנבלום, שאל אותו אם זה קשור למכרז ואם אלביט זכתה והדובר השיב לו בחיוב. העורך של העיתון (רוזנבלום) הוא חבר של גולדברג שהוא במקצועו מנהל תיקים. גולדברג דיבר בבוקר עם רוזנבלום על כל מיני דברים בכלכלה ורוזנבלום אמר לגולדברג על ההתפתחויות באלביט וכי תצא הודעה לבורסה בקרוב. כשגולדברג קלט זאת הוא ישר קנה מניות של אלביט בעצמו (לפני הפרסום) ואחרי שהמניה עלתה הוא מכר אותן. כתוצאה מכך העמידו לדין גם את פריאל, גם את רוזנבלום וגם את גולדברג.

נגד פריאל– האשימו אותו בכך שהיה עליו לדעת שהוא מוסר מידע למישהו שישתמש במידע הזה ולכן היה צריך לחכות עם המידע. הוא טען שאם היה מחכה אז היה מפסיד את הכותרת בגלובס. בסופו של המשפט, פיראל זוכה בטענה שפעל בתום לב כי לא הצליחו להוכיח שהוא עשה בכוונה את מה שעשה. קיבלו את טענתו כי הוא בסך הכל עשה את העבודה שלו.

רוזנבלום וגולדברג– טענו שלפי הדין בארה"ב, אם מי שמוסר יוצא זכאי הרי שהם לא אשמים. השופטים אמרו שמבחינת הניסוח של החוק בישראל, יש הבדל. בישראל, המוסר יכול להיות זכאי אבל על המקבל לבדוק אם ידע שהוא עושה משהו לא בסדר. בסוף ההליך הרשיעו גם את רוזנבלום וגם את גולדברג.

רוזנבלום- ידע שזה מידע פנימי וידע שההשלכה של זה שהוא מספר את זה לגולדברג היא שהוא יקנה את המניה. לא יכול להיות מצב שהוא לא היה מודע לכך כי החבר שלו מנהל תיקים, לכן היה על רוזנבלום לדעת.



+ שלוש = 10

תואר ראשון
תואר שני
מרצים