שם הכותב: תאריך: 27 אפריל 2014

שיעור 5

שיעור 5

פירוט ליסוד השימוש:

מסחר-

קניה או מכירה.

מסירה-

יש מוסר מידע ויש מקבל מידע. מסירת מידע פנימי, בין אם בתום לב ובין אם בכוונה היא למעשה ביצוע עבירה פנימית שבגינה תבוא הרשעה של 5 שנות מאסר.

בארה"ב-

הגדרת מסירה נידונה בפס"ד דירקס נ' הרשות לני"ע בארה"ב- בארה"ב אין בית השקעות כללי אלא יש בתי השקעות מתמחים (למשל בית השקעות שמתמחה אך ורק בחברות פיננסיות). דירקס עבר בבית השקעות שהתמחה רק בחברות ביטוח ובתי השקעות גדולים כגון גולדמן זקס. דירקס עצמו עבד בבית השקעות והיה לו יתרון יחסי כי הוא היה האנליסט המוביל של בית ההשקעות ולכן בית ההשקעות סמך עליו בניתוח דוחות כספיים של חברות ביטוח.
המשקיעים העיקריים והגדולים הם הגופים המוסדיים שמנהלים את כל קרנות הפנסיה וקרנות הנאמנות ובודדים המקרים בהם יחידים משקיעים.
הייתה חברה שנקראת אקוויטי פאונד אוף אמריקה שהייתה חברת הביטוח הרביעית בגודלה באמריקה ושוויה 50 מיליארד. יום אחד דירקס מקבל טלפון מסגן הנשיא של אקוויטי פאונד שאמר שהוא בניו יורק והוא רוצה להיפגש. הוא אמר לדירקס שפיטרו אותו והסיבה לכך היא שהוא מצא ששיחקו עם המספרים בדוכ"ס וכי נתנו מקדמים לא נכונים בכדי שיעלה את הרווחים בטווח הקצר והתוצאה היא שאין מספיק כסף בעתודות ולכן הוא לא הסכים לחתום על הדוחות הכספיים. כלומר, הוא מזהיר את דירקס ודירקס מתייעץ איתו מה לעשות.
הסגן אומר לו שיעשה מה שנראה לו נכון.
דירקס התקשר אל אקוויטי פאונד וביקש להיפגש איתם באופן מיוחד כי הוא במקרה באזור. בפועל, בגלל שהסגן הפנה אותו לכל מיני נתונים בדוחות, מטרת הפגישה היתה שהוא יעשה בדיקה מעמיקה בכדי שחברת הביטוח שלו תעשה פוט או מכירה בחסר ותחסל את האחזקות באקוויטי פאונד אם הוא באמת ימצא משהו חשוד.

דירקס אכן נפגש הנהלת החברה והתחיל לבדוק נקודות ספציפיות בדוחות הכספיים במשך שבוע כדי לוודא נתונים ואחרי שבוע הגיע למסקנה שסגן הנשיא צדק והם באמת ניפחו את המספרים ושזה עניין של זמן עד שהכל קורס והשאלה היחידה היא מתי. דירקס התייעץ עם חברת ביטוח שלו והיא יעצה לו לחזור לניו יורק ולתאם מכירות בחסר, לקנות אופציות פוט כך שתוך חודש, כשהנייר יקרוס, הם יהיו מוכנים.
דירקס הלך להפיל את החברה ברשות לניירות ערך, פנה לתקשורת והכל עבד לפי התוכנית והחברה אכן קרסה. בית ההשקעות שלו הרוויח מעל 100 מיליון דולר כתוצאה מכך.

אבל, דירקס השתמש במידע פנים וגילו שהוא השתמש במידע פנים ולכן עצרו אותו. דירקס טען כי הוא חשף מעילה ובעצם עזר לכלכלת ארה"ב והרווח שלו על הדרך הוא תקין כי הכל התנהל בצורה חוקית. ביהמ"ש העליון של ארה"ב אמר שהמידע היה מהותי (לא היה ספק בזה) ופנימי- לכן עמדנו ביסוד המידע.

כל המידע התחיל מסגן הנשיא שמסר אותו לדירקס. ביהמ"ש אמר כי אם מוסר המידע (הסגן נשיא) עשה זאת בצורה חוקית, אזי מקבל המידע קיבל את זה גם בצורה חוקית ואם המסירה היתה בדרך לא חוקית אזי שניהם עבריינים ושניהם יעצרו.

על מנת שמסירת מידע פנימי (שטרם יצא לבורסה והוא כמובן מהותי) תיחשב לא חוקית צריך שהמסירה או המוסר יעמדו ב-2 תנאים מצטברים:

1) עצם המסירה היא הפרת אמון בחברה
2) המוסר הרוויח מהמסירה

ברור שהסגן נשיא לא הרוויח כלום לכן אי אפשר להרשיע את דירקס. גם את התנאי הראשון סגן הנשיא לא הפר כי הוא דיבר עם דירקס על הדבר הזה כדי שהוא ישתמש בזה למטרות חיוביות. ביהמ"ש קבע שדירקס זכאי.

מיד אחרי זה בא פס"ד בשנת 1984 שמדבר גם כן על מסירה, שוויצר נ' SEL– שוויצר עובד באוניברסיטת אוקלהומה בתור מאמן נבחרת כדורגל. שוויצר ועוד 50 חבר'ה, התארגנו וקנו ניירות ערך ושוויצר אירגן את כולם- החשבון היה רשום עליו. בחשבון הצטבר 150,000 דולר לאורך השנים. כל שבוע היו נפגשים ומדברים על מה לקנות ומה למכור ושוויצר היה קונה או מוכר. יום אחד היתה תחרות ריצה באצטדיון ושוויצר התיישב ביציע וחיכה עד שהמשחק יגמר. פתאום הוא קלט מישהו בכיר בכלכלה, נשיא של חברת מחשבים, טקסס אינסטרומנט, הוא זיהה אותו לפי תמונות והבין שהוא שם בגלל סיבה מסוימת ולכן החליט לשבת לידו ושמע שהנשיא התווכח עם איזו אישה והם צעקו. הנשיא אמר שהוא חייב לטוס כי יש עסקה גדולה, והאישה כעסה כי עד שהוא בא לראות את הילד הוא כבר צריך לטוס. העסקה הגדולה היתה שמייקרוסופט קנו את טקסס אינס' ושוויצר הבין שמשהו גדול הולך לקרות בחברה הזאת, לפי הצעקות. שוויצר נפגש עם כל השרתים והחבר'ה שלו וסיפר להם את הסיפור. הוא החליט ללכת על טקסס אינסטרומנט וקנה אופציות CALL ומניות והם אישרו לו. הוא עשה את העיסקה, מכר מה שהיה לו וקנה מניות אינסטרומנט. כעבור שבוע באמת התיק קפץ וישר הרשות שמה לב על שוויצר, כי הוא קנה בפתאומיות רק ממניות אינס' והרוויח המון כסף. הרשות אמרה שהוא היה מעורב בשימוש במידע פנים אבל שוויצר אמר שזה מה שהוא שמע ואף אחד לא אמר לו כלום, שהוא לא עשה כלום בכוונה וזה כאילו מצא מזוודה עם 100,000 דולר. ביהמ"ש בחן את המוסר:

  1. האם נפלנו על חובת אמון?-השאלה האם נשיא החברה הפר אמון לחברה בלי שום קשר לשוויצר. מול מייקרוסופט הוא חתום על סודיות שאסור לו לדבר. בפועל הוא דיבר עם אשתו, ולא רק שהוא דיבר, הוא צעק עם אשתו ובמקום ציבורי. הפעולה היא הפרת אמון לחברה, זה נראה לא טוב. מצד שני בא הנשיא ואומר שהוא לא היה בסדר שהוא דיבר על העסקה, אבל אי אפשר להפוך את זה להפרת אמון כי בסך הכל דיבר עם אישתו וזו לא עבירה, כי בעל ואישה זה בן אדם אחד בסופו של דבר. בפסיקה קבעו כי בעל שמדבר עם אישתו זה יחידה אחת ולכן רואים בזה כאילו הוא לא דיבר עם אף אחת. הדיבור עם אישה לא יכול להיחשב כהפרת אמון.
  2. התנאי השני בכל מקרה לא מתקיים כי המוסר לא הרוויח מהמסירה ולכן אין עם זה בעיה.

לכן, שניהם לא אשמים- ושוויצר יצא זכאי. במצב כזה שהמוסר הוא חוקי, בארה"ב, לא בודקים את מי שמקבל את המידע.

בישראל

במסירה יש הגדרות שונות, התנאים הם תנאים רחבים ולא מצטברים:

  • המוסר בישראל יהיה אשם אם הוא ידע שמקבל המידע יעשה בו שימוש (כלומר יקנה או ימכור), אין פה תנאים של רווח או הפרת אמון; או
  • אם היה עליו לדעת (על מוסר המידע) שמקבל המידע יעשה בו שימוש. אופציה זו מאוד רחבה ובעייתית כי הרבה פעמים בתום לב אדם לא יודע אם מישהו יעשה שימוש במידע, אבל יש כאן בעיה כי בוחנים או הוא היה צריך לדעת את זה.

אם המוסר הוא איש פנים שלא קונה או מוכר אלא רק מוסר את המידע, הרי שמבחינת החוק מכירה או מסירה זה אותו סוג של עבירה.




× 7 = שלושים חמש

תואר ראשון
תואר שני
מרצים